אור החמה על ספר הזהר ב:שח

אלא שלחן איהו עיקרא וגומר הנה יוכיח הענין ממה שאנו רואים ענין השלחן כלי בית קיבול לקבל הברכות והיא כנגד המ' וז"ש בסידורא דיליה לקבלא ברכאן דלעילא ובבחינות התהפכן ממנה ולמטה להשפיע לתחתונים הם מזונא לעלמא ואין הברכות מתעכבות שם עד הלקח הלחם אלא ומרזא דהאי שלחן נפקא מזונא לעלמא מיד כמה דאתייהיב ביה מלעילא לא יתעכב שם השפע אפי' ברגע קטן א"כ אין ברכות תלויות בלחם וא"ת א"כ לחם למה ומה היא לז"א וההוא לחם איבא וגומר לא שאינו יוצא תדיר אלא שיתראה לעיני הכל לאחזא' וגומר. פירין ואיבין נשמות והויות ומזינין שפע ומזון.

וכהני הוו לקטי וגומר מע"ש לע"ש ועם היות שלא היו נוטלים אותו אלא ביום השבת מערב שבת היו מפרקין הקנים דהיינו קצירת הפרי:

בגין ההוא לחם וגומר הנה השלחן גורם ברכות לכל השולחנות ולקיטת הלחם הגשמי גורם ג"כ לכהנים האוכלים ממנו אפי' כעדשה שיתברך מזין מעיהם ולא ישלוט בו הקליפ' והרעבתנו' ומכאן יבא שלא ישלוט יצה"ר באכילתם שאר מזונם. וביאר שאין צריכין לברכה זו אלא הכהנים וז"ש ודא אצטריך לכהני דוקא.

ובג"כ וגומר שלחן דא אצטריך סדורא דיליה לא לחם הפנים אלא מציאות סדר השלחן ועניינו לאתתקנא בסטרא דצפון דהיינו צד הגבורה. מ"ט אחר שידענו שהברכות סתם אינם למדה זו מ"ט.

בגין דמתמן שרותא דחדוה שהשמחה מהבינה ומציאותה בגבורה בהמתקת הדין והמ' משם מקבלת תחלת השמחה ואין לחוש סמא תתהפך לדין הגבורה וקושייה. דשמאלא נטיל מימינא תדיר בקדמית'. הענין כי לא תחבק השמאל למלכות אם לא נמתק דינה קודם בסוד דרומי' מזרחי' מזרחית צפונית ובזה נמתק דינה וז"ש נטיל בימינא תדיר בקדמיתא. ובתר שהיא נמתקת מקשר ג' אבות יחד איהו אתער לגבי נוקבא ובתר קריב ליה ימינא ממש החסד אוחזת במ' וקושרה בחסד והיינו קריב ולא אמר אתער בענין שהיא בחסד ולא בגבורה:

מים איהו מימינא ודאי חסד מים גבו' אש. ואינון חדוה שהעולם שמח במים ומי מעיינות ונהרות המושכים הם משמחים את הלב דהיינו מימי החסד מהבינה יש למים איזה יחס להכלל בגבורה וז"ש ואינון חדוה מיד יהיב לשמאלא ולא נעשה זר אל הגבור' מימי החסד מן הטעם שהם חדוה כנזכר וז"א ואתדבקו ביה אינון מים עם היות יסוד הגבורה אש.

וחדאן ליה וממתיקין דין הגבורה והיין החזק שהיה שורף נמתק במים ונעשה שהוא משמח ועד כאן החסד נכלל בגבור' ואח"כ מצד הגבורה עצמה אתכליל איהו בימינא ואח"כ ואיתער לנוקבא בההוא חדוה:

מאן דנטיל מים הנוטל ידיו סתם תחילת לקיחת הכלי יהיה בימין וז"ש דידיה ימינא במאנא קדמא' והימין מקדמת לנטילת הכלי לפי שהיא בעלת המים ונותנת הכלי ליד שמאל שיהיו מים בשמאל והיינו מה דאמרן לעיל מים איהו מימינא מיד יהיב לשמאלא אמנם לארקא מים לנטילה הוא להפך שהשמאל ישרת לימין ויריק בו המים וז"ש לארקא מיא בשמאלא איהו שפיכת המים, ולא משמאלא לימינא כלומר שיטול הכלי בשמאל ויתננו בימין שאין המים בשמאל אלא כשהימין יתן הכלי אליו וז"ש דהא מים מימינא נטיל לון שמאלא תחלה ואח"כ היא מוצקת ומשמשת וכפויה לימין כעבד תחת רבו:

ובג"כ מים עם היותם עיקר' מן הימין לא אשתכחאן למטה אלא מן השמאל כאו' גבורות גשמים שהימין הוא מוסרם לשמאל בסתר והשמאל שופכם לעולם בגלוי. כיון דנטיל מים הגבור' מהחסד הא אתערו גבורה לגבי נוקבא באינון מים לפרנס ולזון העולם ולכך והשלחן שהוא מזון תתן על צלע צפון שהמזון עם היותו בחסד תחלת השפעתו למ' בגבור' כנז'. דמההוא סטרא איבין אשתכחו וגומר ירצה מצד מה שאין וימינו תחבקני אם לא יקדם שמאלו תחת לראשי א"כ זה עיקר: שלחן דבר נש אצטריך וגומר מפרש הכא ענין זה מפני שהוא צודק יותר מענין נקיותו יפרש ענין שהיה הלחם נקי שלא יתעפש והטעם שלא יהיה חלק לחצוני כלל במדה זו ולא בשפעה. וז"ש שלחן דבר נש אצטריך וגו' שיפנה גופו שאם יתן מזונו בבטן מלא צואה מור' שיש חלק באותה סעודה לחצוני הנהנ' מהצוא' וז"ש עד לא ייכול מזונא דשלחנא דכייא שהיא מדת המ' שמזון שולחנו משם הוא נשפע לו דהיינו או' דההוא מזונא דאתקין ליה כנזכר לעיל שמזון לכל השולחנות מאותו שלחן ביה אתרעי קב"ה והקב"ה חפץ בו במזונו ומרוצה לפניו וראוי שלא ידבק בו חצוני כלל שלא יפגום השלחן העליון ולא יאכיל שפעו הקדוש לקליפות ולזה בהיותו מפנה גופו ניצול מכל המקרים האלו:

לבתר דאכיל בר נש סוד השפע שהשפיע לכל האברים שבו שהם חיילי מעלה אצטריך למיהב חולקא דתמצית כנזכר לעיל שבאחרונ' יאכלו חלקם:

ההוא זוהמא דידין כי הידים הם הכחות המתפשטי' למטה עד שמגיעין אל מקום הצפרנים שמה שגדל משם ולחוץ הם הקליפות והצוא' שתחת הצפורן היא טומא' וחצונית מאד ולזה לא יאכל בלי נטילת ידים ולא יטול ידים בלי נקיות צפרנים ואלו השתי כחות הם מתדבקות אל הקצוות דהיינו האצבעות ואלו יתפרנסו באחרונ' ותמציתם יתן לאלו הקליפו' וזוהמא דידין מזונם ופרנסתם שתחלה ינקו האצבעות ותמציתן ממותר מאכלם ומה ששמשו הכחות כולם ינקו הצפרנים וצואה שתחת הצפרנים המקוצצת מהן כנזכר והיינו קיא וצואה צפורן וצואה שתחת הצפורן והיינו ייחסם בתמצית האצבעות. ועל זה רמזו באומרם מים אחרוני' חובה שהחצינים נקראים חובה. וג' חובות הן המים עצמן טמאין ואין נותנין להם דבר טוב וז"ש חובא אינון. הב להזהר בהשלכתן בבקר מפני שמיד החצונים קופצין עליהם וז"ש ובאתר דחובה שריין. הג' חובה על בר נש למיהב ליה חולקא דא ואם יהיו עמו ולא יתנם לו ימשכו אחריו ויקלקלוהו. וע"ד לא אצטריך לברכא בנטילתם שאם יברך ישפיעם. וא"ת ואיך מברכין על נטילת ידים שחרית גם על כל טבילה שהוא סליק מטומא' וי"ל דשאני אלו המים אינם להעביר הזוהמא שהרי כבר רחץ אלא הם ממש להאכילם המים ואין ראוי שיברך על פועל השקאת החצונים אמנם שאר המים להעביר החצונים והטומא' ואינם נהנים בהם אדרבה רע בעיניהם אלו המים שמעבירים אותם ממקום אחיזתם וראוי לברך על אשר עברו ונתבטלו: דלא יהיב מזוני לההוא קיא צואה כגון אם יאכל בלי נטילת ידים או בצפרנים גדולות וצואה תחתם או שיאכל נכרי או נכרית על שלחנו או שיפול שלחנו בנבלות הפה וכיוצא כ"ש אם לא יפנה גופו שהם במעיו כדפי':

שלחן דא דקיימא בבי מקדשא וגומר יר' לתת טעם למה לא תקנו' בשלחן המקדש איזה תיקון לחלק החצונים ולז"א שלחן דא קיימא וגומר הוא להוציא מזון לקדושים ואין בו מותר כלל ואדרבא אנו צריכים להשמר שלא יכנס חצוני כלל וע"ד אפילו רגעא חדא לא אצטריך לקיימא בריקנייא שלא ידמה לשלחן הטמא שהיא ריקנית והיא רודפת אחר כל מקום ריקן. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. שלחן מ' דא אצטריך סדורא וגומר צריך לכוין שישפע מבינה אשר שם החדוה והשמחה שיושפע בשלחן מ'. דכתיב והשלחן תתן על צלע צפון וגומר ענין השפע תחלה הימין נותן מימין לשמאל כדי שאותו הדין שבו יתמתק בסוד חדות הבינה ואז יתהפך לרחמים ואז השמאל אח"כ נותן למ' והיינו שמאלו תחת לראשי ואח"כ בכח זה הענין עולה המ' עד השמאל וניתנת בין צפון לדרום וימינו תחבקני ולוקחת מימי החסד הזכים בלי הצטרפות דין השמאל וזהו סוד נעלם ליודעי חן ואמיתי מאד ובזה אל יקשה בעיניך כי מאחר שירד השפע מחסד לגבור' איך לוקחת מ' מהחסד שלא כסדר וכמה קושיות אחרים יתורצו בזה: לארקא מיא בשמאלא איהו. פי' אריק מיא לימין היא השמאל אמנם תחלת לקיחתו אינו נוטלו הימין מן השמאל אלא השמאל מן הימין דהא מיא מימינא נטיל וגומר פי' לקיחת הכלי עכ"ל: