אור החמה על ספר הזהר ב:שה

לא שמענא ולא אימא ירצה לא שמעתי בו וגם אין לי הקדמה שאוכל לפרשו בו ולזה לא אימא. סיום הללא רבא עם היות רבתי הודו לאל השמים זה אינו סיום הלל אלא כחזרת פתיחתו: ג' שליטין אינון לעילא ג' ספי' דקב"ה אשתמודע בהו השגחת אלהינ"ו ומציאותו נכרת על ידם והם סוד שם יהו"ד י"ה חכמה ובינה מוחא. ו' ת"ת לבא. ה' מ' כבדא וז"ש ואינון רזא יקירא. ואינון בהפוכא דהאי עלמא כדמפרש שהדרך בגוף ממטה למעלה ובספירות ממעלה למטה: לעילא חכמה ובינה מוחא נטיל ברישא השפע מהכתר ומכינים אותו שיתעבה ויהיה ראוי לספירות תחתונות וז"ש לבתר יהיב ללבא שהוא הת"ת והת"ת עיקר קבלתו אינו לעצמו אלא להשפיע למ' ואם ח"ו אין המ' מקבלת אין השפע בא לת"ת וז"ש נטיל לבא ויהיב לכבדא היא המ' ונודע שעד המ' הכל אחדות גמורה אמנם משם יפרד והיה לד' ראשי' והיינו לכל אינון מקורין דלתתא הם בחינות הבריאה והיצירה והעשי' ופרעיהם מקורות לטובים ולחצונים לכל היא נותנת כאו' ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וגו' וז"ש כלחד וחד כדקא חזי ליה.

לתתא ג' אברים אלו בגוף האדם התחתון כבדא נטיל ברישא המאכל ממקורי ורידי המעים לכבד המבשל המאכל ומהפכו לדם וז"ש ולבתר שהכינו איהו מקרב כולא ולאו דוקא כולא אלא בערך שהוא נוטל חלק בראש הכל והכל נתון שם והמבחר נוטל הלב אמר מקרב כולא. ואין ספק שיש ורידים ידועים מהכבד לראש אלא בערך שהלב הוא המתפרנס ומיד המוח מתיישב מריח עשן דק שעולה מהלב לז"א כיון דנטיל ואתתקף מההוא תקפא ורעו וגו'. ואלו הם המתכנסי' ראשונה לכל האברים מפני חכמת הטבע ורואה שאלו עיקריים לחיות ולבתר אהדר כבדא ממה שבידו שהדם כולו נתון בו ופליג מזונא לכל מקורין שכולם מקבלין מהכבד כנודע:

ביומא דתעניתא שאין אדם אוכל ואתער לעילא דופק שערי היכל הקדש לקבלת תפלתו,

כההוא גוונא ממש כענין הגוף התחתון נעשה בצורה העליונה חילוק ההתעוררות ממטה למעלה וז"ש בר נש מקרב מיכלא ומשתייא ומאי איהו מקרב חלביה ודמיה ורעותיה יש בו דק וגשמי. נטיל כולא בין מה שהוא עושה בלב טוב תשובתו בין מה שמתמעט חלבו ודמו הכל רצוי לפניו אמנם הוא עושה ממנו מטעמים ללב וז"ש כיון דכולא איהו לגביה שעלה מדרגה אחר מדרגה עד שהוא זך לגביה: נטיל ומקרב כולא לגבי לבא מבושל ומתוקן וז"ש דאיהו רב ושליטא עלאה וכל מה שנגזר על האיש הזה לא נגזר בבית דינו אלא ברשותו ולכך א"א להתקן ולבטל הגזרה אם לא ע"י הסכמת הת"ת: והנה הלב אינו נוטל כל מה שהוא במ' אלא נטיל ואתתקף ברעותא ברצון שהוא לב טוב ונחים מעון וכוון תפלה וכיוצא:

מקרב כולא לגבי מוחא שמשם יכבשו רחמים על הדיני' ויקרע גזר דינו של ע' שנה וז"ש לגבי מוחא שליטא עלאה לבטל הדינים ולהפכם לרחמים:

אהדר כבדא ממה שנשתלח אליו ממעלה למטה בסוד ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומפלג חולקין ומשם יפרד וגו' והיינו מקורין שייפין דלתתא:

בזמנא אחרא יר' לא בענין תענית כנז' אלא כשהשפע נשפע כדרכו בהתעוררות כולל כל העולם ובהיות השפע הכולל נשפע דרך אלו המדרגות ממוחא ללבא ומלבא לכבדא ומשם יפרד והיה וגו' והיינו כבדא יהיב לכולהו מקורין דלתתא שהם בי"ע ומה שנשפע בעשיה דהיינו כד בעי המ' לפלגא מזונא להאי עלמא וישראל הם ראשונים לכל כנז' לעיל וקודם לכולם הוא המלך לב כל ישראל ומקום שפך החסד השפע פתורא דמלכא ולכן תעשה חסד והיו באוכלי שיהיו שם ראשונים ממנו אליהם וכן יורד ומתגלגל דרך כל ישראל וז"ש ואינון דאכלי עם מלכא אינון דחביבין ליה מכולא והענין שהמלך ושריו מרכבה למעלה והמבין לא יחפוץ במלכות בית דוד מפני שררה גשמית אלא שררה רוחנית כי הוא יושב את פני האדון ה' צבאות והיות הוא ראשונה למקבלי השפע ההוא חסד גדול ודאי. וכל זה דוקא במלכות בית דוד ששריו וגבוריו היו שרי התורה וגבוריה ומכח התורה היו לוחמים מלחמה הגשמית כמו שפי' זה על פ' ישקני מים וגו' סעודת ארעי שאכילה מועטת וכמעט אינה סעודה להכין בה דברי תורה ועכ"ד סעודה איקרי ונאמר ד"ת ולא עוד אלא דהאי אקרי סעודה דקב"ה גשמיות מעט ורוחניות מרובה כי יגבר הרוחני והיינו חפצו ורצונו של הקב"ה וז"ש דהא מילי דאורייתא וגו'.

וכי עד לא אכילי וגו' הענין שמשמעו' פשט הכתוב כדי שביעה מרובה מפני כפל או' ואכלת ושבעת וזה אין השכל סובלו וז"ש עד לא אכיל בר נש שבעא וגו' שזה משמעות ושבעת לא יברך אתמהא כנז' אלא וגו'. מהרמ"ק ז"ל:

והרח"ו נר"ו כתב. מוחא ולבא וכבדא ר"ת מלך ונלע"ד שהם רמז כסא ששם המוח ג' עליונות ולבתר יהיב ללבא מטטרו"ן שהוא נתון בתוך ו' קצוות של הגוף. ולבתר כבדא אברים התחתונים סנדלפו"ן והוא יהיב לכל אברים ולכל השייפין והזוהמא היא כתנת לצד הטומאה. אמנם אדם תחתון בהפך תחלה נטיל כולא כבדא וגו' והנה האי דאמרנו סדר עולם העליון הוא כד אתי מלעילא ההוא מזונא אבל אית זמנא דהוי כגוונא דלתתא והוא כד בר נש בתעניתא או הקרבנות אז תחלה כבדא ואח"כ לבא ואח"כ מוחא כי כך הוא סדר העליה ממטה למעלה ויש אופן שלישי והוא כשרוצ' לתת הקב"ה המזונות בעולם השפל אינו מתחיל אז מהמוח רק מן הלב וגו'. עכ"ל: