אור החמה על ספר הזהר ב:ל

מ"ט אתוון כשמהן דשבטין הענין שהם י"ב גבולי אלכסון ועניינם בשש קצוות והם סוד י"ב שבטין ולכך הם נאחזי' במ"ט פנים אלו שהם טהור ולכך נרמזו בשמם מ"ט אותיות ואין באותיות ח"ט לרמוז טהור ולכך נטהרו וספרו מ"ט יומין לקבלא אורייתא דהיינו שהשומר מדת המלכות נטהרת ומסתפרת ועולה עד הדבקה באורייתא שהיא בבינה ובעולם הנפרדים הם י"ב. שבטי' י"ב פנים לד' חיות כנודע והם סוד עלייתם בסוד המרכב' מהחיצונים להטהר ולהדבק בסוד היכל קדש הקדשים אשר שם אורייתא נפקא כאו' כי מציון תצא תורה וי"ב שבטים הם י"ב אתוון מרכבה אל המלכות י"ב בקר שהים עומד עליהם וא"כ יש' עולים ממצרים מבין הקליפות אל סוד הקדוש' מדרג' אחר מדרג' עד עלייתם כל ההיכלות שהם ז' והגיעם אל קדש הקדשים:

מ"ט יומין קדישין עילאין יתבין קיימין וגו' הנה בנפרדים הכהן מיכאל הוא הלובש החשן והחשן הוא סוד ד' פנים לחיה שהם י"ב אבנים ד' טורי אבן והם סוד י"ב מאורות שהם י"ב גבולי אלכסון שהם בסוד ההנהגה המתגלית מלמעל' ונעשית לד' בחינות והם סוד ד' שמות יה"ו מצטרפים הם ג' שמות יהו"ה ואלו הם סוד י"ב פעולות הנכללות בסוד אבן שהיא המלכות הם י"ב אותיות מילוי אדנ"י והם בסוד מיכאל לובש החשן דהיינו כח הפעולה לשפוט ולדון העולם בסוד היכל זכות והיינו חשן המשפט על לבו משפט ול"ב ת"ת ומלכות צדק ומשפט והם ממש כחות פעולות מלמעל' נשפעות בו והם י"ב מלאכים לי"ב גבולים

ומ"ט יומין קדישין עילאין הם מ"ט מלאכים ממונים על הפעולות בעולם התחתון והם יונקים מי"ב אבנים שבהם חקוקים י"ב שבטים י"ב שמות שבהם מ"ט אותיות וכל יום ויום דהיינו המלאכי' תלויים באות א' והם באים לשאוב שפעם מהי"ב שרשי' לפעולות וע"י מה ששואבים יש בהם כח לפעול וז"ש יתבין קיימין למיטל רשותא בכל יומא מאבנין נהירין דגליפין בההוא חושנא:

וההוא דלביש חושנא שהוא מיכאל השר הגדול יתיב בכרסייא קדישא דהיינו שהוא נכנס למעלה אל סוד הכסא והיינו סוד היכל אהבה שבו עולה דרך עליון ומים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ובהיותו נכנס לעבוד עבודה בהיכל קדש הקדשים עולה להדבק בסוד הכסא ושם מאירים ונקשרים אותם האבנים בסוד השרשים העליונים ואלו התחתונים קיימין מסתכלין בחושנא ממה שמאירים האבנים בסוד הארתם ויונקים משם כפי מה שהאבנים מאירים מלמעלה כן הם מאירים למטה ומשפיעים ופועלים וז"ש על מימריה עאלין ועל מימרי' נפקין:

זקפן עיינין ומסתכלין וגו' הציץ בעולם הנפרדים הוא סוד והיה על מצח אהרן והוא שם קדוש אדיר נקרא השם הנז' על הסלעי' ונשברו והוא שם יואח"צ יצבירו"ן ובו י"ב אותיות והוא שם קדוש ואדיר יוצא מפסוקי התורה והוא סוד הציץ והוא מהכתר ובדין שהוא במוח על המצח ודאי בסוד קרקפתא והיינו הציץ אל הכהן מיכאל ובהסתכלם באור זה כל הנפרדים כולם מתבטלים מכח גבורתם ולהיותם בסוד הכתר לכך אמר דלהיט בשית מאה ועשרין עיבר כמספר כתר ושם זה נכלל במקורו שם יהו"ה דהיינו קדש לה' הנחקק בציץ הזה והוא רחמים גמורים ומרחמים כלם נהפכים אל הרחמים ודינם ואשם מתקרר וזהו או' מזדעזעין ומתחלחלן ממש בסוד המצח כנז' באדרא שמצח דז"א יש בו דין קשה בסוד הגבורה שבבינה והיה על מצח אהרן שהוא החסד ומיד הגבורה משורשת ומתמתקת והדין מתבטל והיינו הציץ מכפר על עזי פני' והפנים הם פנים אל ההנהגה בנפרדים.

קטירי וגומר הענין כי יש מלאכים שהם מורכבים מג' יסודות עליונים והם אש מקרר מצד החסד אש משריף מצד הגבורה אש שורף מצד הת"ת והנה בהגלות מצח הרצון כלם מתקררים אם בציץ הנפרדים אשי המלאכי' כלם כדפי' והיינו קטרי בסטרוי דימינא דהיינו אש המקרר קרישין דשמאלא דהיינו אש המשריף וכ"ש אש השורף ואם הם המלאכים עצמם כולם ומצד אש השורף או המשריף נקשרים במלאכי אש המקרר ומתקררים כולם והיינו עושה שלום במרומיו.

נטיל בידוי סמכי שמיא כי הנפרדים צבא השמים הם מלאכי ההנהג' למט' שהם ממונים בשמיא ומעמידים אותם יגלו בספר השמים וכל צבאם יגבל דהיינו שירדו למטה ויתפשטו אל התחתונים:

ת"ח וגו' גנתא מלכות נפקא מעדן דא היא שכינתא שהיא בחינתה בתחתונים ששוכנת על התחתונים והיינו התפשטות המ' במרכב' שהיא אגוז וז"ש אגוז דא היא רתיכא קדישא והנה המרכבה לה בחינות וראשם הוא העיקר שהם ד' חיות וכל חיה וחיה עושה מחזה רב למאד וז"ש דאינון ד' רישין דנהרין דמתפרשין מן גנתא כאו' ומשם יפרד וטעם שהמשילם לאגוז מפני שיש למרכבה קליפות ממש כקליפי אגוז כאו' רוח סערה ענן גדול אש מתלקח' ונוגה לו סביב ומתוכה וגו' היינו ד' רישין והיינו אומרו דאינון ד' רישין לגו דהיינו לגו מן קליפין כנזכר:

הוה ליה למימר לאגוז. נודע שכל הנביאים אינם מתנבאים אלא בסוד ההיכלות ומשם מסתכלים כל מה שמסתכלים א"כ יקשה ר' עקיבא כי למה יאמר אל גנת אגוז דמשמע שעול' למעל' מהאגוז דהיינו המלכות עצמה ואינו שהצופה צופה במרכב' לבד א"כ לימא לאגוז ובשלמא אי הוה מפרש גנת אגוז גנה למטה מאגוז והיינו בחינות למטה מהמרכב' הוה ניחא אלא השתא דפי' גנה למעלה מאגוז דהיינו במלכות א"כ לימא לאגוז ירדתי. ועוד אם הוה מפרש ירדתי שהם דברי הת"ת כמשמעו שירד אל המלכות ניחא אמנם הוא פי' ירדתי כענין פלוני ירד למרכבה דמשמע שהמדבר ברוח הקדש אמר ירדתי א"כ א"א לומר אל גנת אלא אל אגוז ומלשון ירדתי קא קשיא לי. ותירץ ר' אליעזר שהורה בשני עניינים והענין שאם יאמר אל אגוז מורה שצפה במרכבה בהיות' נפרדת מהמלכות דהיינו אגוז לעצמה השתא דקאמר אל גנת אגוז מורה אל האגוז נקשרת בגינתא שמשם מציאות' והיא שבח לה בשני עניינים וז"ש משום דהיא שבחא דאגוזא בשני עניינים הא' מה אגוזא טמיר' וסתימ' מכל סטרין שהם ד' צדדים לה דרום אריה צפון שור מזרח אדם מערב נשר ועם היות אלו הד' הנהגות מינים שונים אין גילוי לתחתונים משום צד מהם ואימתי היא סתומה ונעלמ' בהתקרב' אל מקורה אמנם אחרי התפשט' אל אשד נחלי הנהגת' תתגל' קצת לזה אמר ירדתי אל בחינות האגוז דהיינו המרכב' בבחינת העלמה וסתימתה וז"ש כך רתיכא דנפקא מגינת' שהיא קרובה אל סבתה. סתימא מכל מסטרוי ולכך רצה לומר שבבחינ' זו ירד אל האגוז. עוד ענין ב' כי המרכב' ברדתה מאת סבת' תפרד לד' ראשים כל א' לעצמו עד רדתה אל היסודות ארבעתם שהם סוף אשד נחלי השגחתם אמנם כל זמן שתתקרב אל מקורו ומקום מוצאו תתייחד ותתקשר המרכבה ובאו' אל גנת אגוז כוון בזה וז"ש מה אינון ארבע רישין די באגוזא מתחברן בהאי גיסא ומתפרשן מהאי גיסא מצד גבוה דהיינו תוכיותם הנקוד' האמצעית כזה: כך רתיכא קדישא מתחברן וגו'. והנה א' אל חבורן ד' בחינות הא' אחדותא הב' לרמוז כי יתאחדו למעלה במקומם אם מצד החסד פני אריה הם כלם באחדותא ונודע כי סוד האחדות הוא מצד חסד ואם מצד הגבורה פני שור הם ג"כ כלם מיוחדות למעל' בחדוותא כי סוד השמחה בשמאל ואם מצד הנהגת פני אדם הם כלם יחד בשלמותא שאין ב' קצוות שלמים אלא ע"י אמצעי ואם מצד המלכות פני נשר בחיות הם יחד בשלמות ששלמות זכר הוא בנקב' נמצא שנפרדות לבחינותם ועכ"ז נקשרות בצד א' וז"ש ומתפרש כל חד בעובדוי ופרודם לפעולתם גלה הכתוב באו' והיה לד' ראשים וגומר כדמסיק הא' פישון דהיינו מצד הימין המגדל פישון לשון גידול דהיינו בסוד מיכאל פני ארי' הוא הסובב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב היינו סוד ההנהג' בתחתונים אל כל הדברים הנוגעים לצד המים וחסד לכל באי עולם ובריות המים והמקררים וכל כיוצא ולכן עם היות שזהב מצפון כתיב וזהב הארץ ההיא טוב מצד המטיב בחסד ולפי' א' שם הבדולח ואבן השוהם שהם גווני הלובן. וכן בנהר השני קאמר ושם הנהר השני גיחון הוא הסובב את כל ארץ כוש דהיינו כל עניינו בחום והיובש והאש והדין וגיהנם וכיוצא והוא גבריאל פני שור הממונה על כך. ושם הנהר הג' חדקל היינו אוריאל בסוד הרוח שהוא הנהגת הת"ת חד מצד א' וקל מצד השני והוא ההולך קדמת אשור כי הדברים שהם ביושר דרך קו האמצעי והנהר הרביעי הוא פרת דהיינו מצד רפאל פני נשר:

האי לכלוכא ירצ' קליפי האגוז וכיון שהוא לכלוך הוא רומז איזה ענין מלוכלך. דאורייתא לא גלי ליה בסוד הנהרות ששם נתגלה ד' מוחין דאגוזא ולא רמיז בקליפוי.

בהאי גלי בפרי אחר שהוא השקד שיש לו ד' קליפות כאגוז ממש אלא שמוחו א' לבד כי יש לו קליפה ירוקה מבחוץ וקשה כאבן פנימ' לה וריקות וקליפה שהיא נאכלת. מנהון מרירין פירות יש שקליפתו מרה ויש שקליפתו מתוקה וכולם שומר לפרי שלא יתקלקל. ורמיזא אית לון אותם המרים רומזים מארי דינא קשיא שהם חצונים למרר בני אדם בדינם ואית מארי דשירתא שהם חצונים ומשרתים לקדוש' ולכך אינם מרים כענין יוסף שידא בחולין וכיוצא.

אכל כל רמיזא דגלי באורייתא אין חלק מאלו שהם משרתים אלא מאותם שהם חצונים למרר והשקד ירמוז לזה כי אינם עושים פעולתם אלא ע"י הרצון האלהי וכח גבריאל המתלבש בהם דהיינו כח א' ומוח א' מהארבע' שבאגוז ולזה אמר כי שוקד אני וגומר ואפשר לומר שכל ד' מוחין הסכימו לאחד על הדין הקשה כענין וישקוד ה' וגו' והנה הפרי הזה השם מכריע עניינו וז"ש ומן תיבתא משתמע וא"כ בפירות נדון לפי מוחו וקליפתו ושמו וכן כלם:

א"ל ר' עקיבא משמע וגו' ירצ' מכלל דבריך למדנו שלא לבד יהי' הענין כאגוז שהמשיל' התור' אלא שיהי' האדם בעצמו מעיין בכל הדברי' הנבראים בעליהם וקלחיהם ופרחיהם וזרעם בגוונם בצורתם במספרם בגודלן בקוטנן וילמוד מהם חכמה וכן בפירות האילן והיינו וכל פועל ה' למענהו ירצ' כדי שישכילוהו וישכילו סוד העולמות והענין שכל הנבראים בצמחי האדמה נעשים בנתיב גבו' וירבו השרים שר לכל עשב ועשב ואותו השר משתלשל מהנתיב וסוד הצומח צומח ע"י השר מהנתיב כאו' אם תשים משטרו בארץ ואז"ל אין לך כל עשב וגו' א"כ אם יתבונן האדם בצומח או באילן בפירותיו ישכיל ענין בשכלו בשר השולט בו בייחוד הנתיב שנעש' ממנו והיינו מה רבו מעשיך ה' וגומר ויש בחכמ' כמה בחינות ומריבוי בחינותי' נמצאים מיני הפירות למיניהם והיינו דברי ר' אלעזר למילף מיני' חכמתא עילא' והיינו שורשם בחכמ' והיינו דברי ר' יהוד' שיש ברקיע מלאך הממונ' על עשב הארץ וצומח וכיוצא:

דאביה אתעביד היינו כדקאמר ר' יוסי יש פירו' שהם מאכל מבחוץ וקליפ' פנימ' כדקל ויש להפך כאגוז ופוסתוק ויש בחוץ ובפנים כחרוב ויש שקליפתו זרעו כתמר וחרוב ויש להפך כפוסתוק ואגוז ושקד וכיוצא וכל זה סוד ועומק למי שירצ' להתבודד בפירות וללמוד מהם חכמ' ולקשור הכל בסודות התור'. פי' כל אילנות העושי' פירות הם מן חד ממנא בר מאלין תפוחים וגו' הרח"ו זלה"ה.

כולהו בחד רביבא אתרבבו ירצ' עם היות שהם משונים למיניהם סתם אילן ירמוז אל הת"ת ובתנאי שיהיו גדולי בסוד ו' רבתי ועבדין פירין דווקא שאילני סרק שאינם עושים כלל פירות הם רומזים במקום אחר בחוץ שהחצונית אינ' עוש' פירות בר מערבין דנחלא שעם היות שאינם עושים פירות והם אילן גדול אינם לא בחוץ ח"ו שהרי נבחרו במצוה ולא בפנימה בת"ת סוד ו' שהרי אינם עושים פירות אמנם הם בנצח והוד דהיינו רזא בלחודוי:

וכל חד מאינון זוטרי יש אילנות עושים פירות והם קטנים הם רומזים למטה ולכך מברכים פרי האדמ' מקטנותם כעשבי האדמה שהם עושים פירות חוץ מהאזוב שעם היות שהוא כעשב הוא אילן זעיר בסוד ו' זעירא ביסוד והשאר מאימא חדא אתיילידו מהמ' שהיא האדמה. ושאר עשבי הארץ שהם סתם שאר מיני עשבי' שאינם אילן זעיר אלא עשבים הם בשרים למטה והם בעלי הדין ואם ישתתפו יטרטשו העולם ויחרב לכך צוה הקב"ה שדך לא תזרע כלאים וז"ש כל עשבין דארעא דהיינו מין שלישי שאינם לא בת"ת ולא במלכות דאתמני עליהון רברבין תקיפין מצד הגבורה החזקה כל חד וחד רזא בלחודוי ולכך נזהרו בכלאי זרעים ולא בכלאי אילנות וז"ש ובג"כ שדך וגו' כדפי' והיינו חוקות שמים שלכל א' מהם חק בפ"ע ויורד למטה שוטר על המין שנתמנה עליו והיינו אם תשים משטרו. מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' עד ההוא אתר דאיקרי עדן היינו בחי' החכמ' הנקרא עדן וכבר ידעת שנשמ' לנשמ' היא מסוד החכמ' ולכך הריחין הללו (שעולין) [עולין] מבחי' הבינ' שבכסא עד בחי' עדן שהיא החכמ' המתעלמת בכסא לעורר אות' מיני ריחין ובוסמין שיש שם שירדו אל הבחי' הזאת שבבינה שמתהני מהם: ה"ג ולקבל דא מ"ט יומין קדישין. אותם מ"ט יומין שישראל היו מטהרים עצמם לקבל התורה נעשו מ"ט מלאכין וכחות קדושים ממונים על הנהגת העולם ולזה היו מלמדים סנגוריא על ישראל. וי"ס דלא גרסי יומין אלא מ"ט קדישין עילאין כלומר עירין קדישין והכל א'.

יתבין קיימין נ"ל שהם ב' גרסאות וא' היתה מבחוץ והמדפיס הכניס' מבפנים. א"נ יתבין כלומר יושבים בהסכמ' אחת ובמעמד א' וקיימין כלומר לעת הצורך בכל יום עומדים לשאול באורים ותומים עליונים:

למיטל רשותא בכל יומא. יען שהאדם נידון בכל יומא והרשות היא אם ינהיגו העולם הנהגת דין או הרחמים:

מאבנין זהירין. כדרך שהי' שואל באורים ותומים שהאותיות היו בולטות והי' הדבר נודע כמו כן הכא באותיות המציאות המתפשט למטה במיכאל שמתלבש בו יש בו כללות האותיות כמו התנוצצותם אם דין אם רחמים כך יודע תשובתו שאלת השואל

יתיב בכורסייא. כלומר כשמיכאל היא במציאות זה כשנכנס בסוד הכסא שיש לו ד' עמודים אבל אין זה מקומו ומרכבו: סמכין קיימין. עמודים עומדים. חמאן ציצא. כדמיין ציץ נזר הקדש שהי' לכהן על מצחו תמיד לרצון פי' כדי לעורר הרצון העליון מצד הכתר וזהו דלהיט בשית מאה ועשרין עיבר. כמנין כת"ר:

שמא קדישא וכו'. שם הוי"ה שהי' חקוק עליו פתוחי חותם.

מזעזען ומתחלחלן קטירי בסטרוי. פי' מתחלחלן כל יסודי' בצדדי הימין והשמאל ונ"ל שהגירסא היא ודשמאלא והכוונה לומר שכל אותם הכחות הנאחזים בחסד וגבורה דיציר' ועשי' כלם מזדעזעין בראות זוהר השם החקוק בציץ ההוא:

נטל בידוי חוזר לזה דלביש חושנא ואיפודא שנוטל עליו עמודי שמים בעולם דהיינו מערכות השמים והמזלות הגוזרים איזה גזרה בעולם היא מסייע אותם מגזרה לגזרה כפי הנרצ' למעל' הה"ד ויגולו כספר השמים נתגלגלו מערכות השמים.

ההיא גנתא. מלכות:

נפקא מעדן. היינו חכמ' בסוד י"י בחכמ' יסד ארץ:

דאיגון ד' רישין. היינו סוד ד' רישי הנהגה שהם מרכבת ארגמ"ן שביצירה בהיכל הרצון הנז' בפ' פקודי: ה"ג ומה דאמר ירדתי כמה דתנן ירד פלוני וכו'. והקושיא היא מאחר (שלשלמה) [ששלמ'] הוא דקאמר דא היל"ל עליתי. ירד למרכב' היינו מרכבת ארגמ"ן זה:

היל"ל לאגוז ירדתי. כי האגוז הוא שהיא נפרד לד' רישין שהיא המרכב' אשר הוא יורד אלי' לא הגן:

משום דהוא שבחא דאגוזא. כלומר לא היתה כוונתו של שלמ' לירד למרכבת האגוז בבחי' האגוז בעצמו לבד אלא כדי להסתכל מתוך האגוז אל הגן אשר עליו המשקה לאגוז הזה שהוא שבחא דאגוזא ויהי' מלת אל כמו אל הלקח ארון אלהים בשביל גנת אגוז ירדתי וכו':

מאי אגוז וכו' סיומא דמילתיה קא מסיי' שהתחיל לומר בהאי אגוזא דאינון ד' רישין לגו ומה אגוזא טמיר' וכו' אלא לא שבקיה עד דפרכי': סטרוי סתימא מכל סתום מצד ד' קליפות המסובבות למרכב' זו שהם לשמור דרך עץ החיי' ה"ג כך האי רתיכא. ה"ג בס"י באחדותא בשלימותא בחדוותא בשלימו והם כנגד ד' פנים שנא"ן כדי שיתמזג ההנהג' באופן נאות הדין ברחמים כל חד בעובדוי כפי הנהגתו וכלם הם נכללי' בו. האי לכלוכא. פי' קליפת האגוז הירוקה שמתמסמסת ונמאסת:

לא גלי ליה. באגוז בעצמו מה הוא רומז קליפה זו:

בהאי גלי. כלומר בשקדים וכדלקמן ת"ח וכו' מינהון מרירון יש שקדים מרים ויש מתוקים אית מארי דדינא קשיא. ולהם רומזים המרי':

ואית מארי דשירותא. היינו המשוררים הממתקים הדין ולהם רומזים המתוקים למארי שירותא אמנם בכל התורה בכל מקום שרמז בשקדים הוא דין כדמפרש ואזיל.

למענהו שע"י אות' הפעולות שפעל במינים שונים במיני פירות ועשבים ובהמות וכיוצא הכל היא המצאה עליונה לעשותם דוגמא לשישיגו מתוכם חכמה עליונה. ה"ג דאבי' אתעביד וענפא דפרח כלומר גמר פרי וענפיו פורחים:

תותביהון. מלבושיהון:

בר מתפוחין כי יש להם ענין יותר נבחר מה תפוח כלול תלת גוונין וכו':

דלא עבדין פיריהם. הם רמז לקליפה דלא עבדי פירי:

בר מערבין. שאע"פ שאין עושים פרי יש להם רמז עליון:

מהר יניקא יניקי. כנזכר בפ' צו דף ל"א שהערבה מקומה ג"כ למעל' כשאר מינין:

רזא בלחודוי. כל אילן ואילן יש בו רמז (לבר) [לבדו] (ולא בעא קב"ה). עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון חד אילנא דאיביה דעביד עופא דפרח הוה בכי וגו' כך שמעתי מפי מגידי אמת שבארץ הודו יש אילן שפיריו נעשה עוף פורח ואמר כי הוא נמצא בחוף אנגלטירא שיוצאים עופו קטנים מן האילן וקודם בישולם הם נתלים דרך פיהם וכשהם מתבשלים הם נופלים אל מים חיים ומתנועעי' וארסטו יש"ו זכרם ג"כ בס' ב"ח שנק' ברטניאו ע"כ: