אור החמה על ספר הזהר ב:כט

ומה אי אנן בשעתא חדא וגו' פי' וכי ומה אם הם שלא ישבו רק ב' ימים לבד וגם כי לא היו עם ה' ממש כמשה שעלה להר עם ה' ועכ"ז עלתה בהם רצון תשוקה גדולה שלא זכרו כל הבלי העולם ואפילו האכילה ושתיה לאין א"כ משה שהיה ממש עם ה' בהר וגם היה מ' יום ודאי כי גדול עניינו ומעלתו. והיינו דתנן מאי דכתיב מושל באדם וגו' כי פי' הפסוק כך הוא לי דבר צור יש' שהוא הקב"ה שהוא מושל באדם ולכן יש זקף קטן על באדם ועם שהקב"ה הוא מושל באדם עכ"ז יש כח ביד הצדיק למשול ביראת אלהים היא מדת המלכות הנקראת כן וז"ש צדיק מושל ביראת אלהים והביא המעש' מעין הנז'.

א"ל עקיבא תא ואימא לך וגומר הנה ר' אליעזר מה שחלם הוא מן ת"ח תריסר טורי וגו' והחלום הוא כי הוא ראה את כהן העליון מטטרון או מיכאל כנזכר פ' פקודי רל"א ע"א. והוא נכנס בתפלה בהיכל הז' שהוא סוד הבינה קדש קדשים הנקרא אפרסמון ומינה נפקי נהרי אפרסמון כנזכר פ' תרומה קכ"ז ואם מיכאל אינו נכנס עד שם תפלתו נכנסת עד שם. וחושנא ואפודא תבין מפ' פקודי רל"א גם היותם י"ב טורי אפרסמונא אפשר היותם בסוד ו' קצוות דז"א שבבינה והם בסוד וא"ו וכלם נקראים נהרות וע"כ הוא ענין החלום כי הראותו את הכהן הגדול מתפלל ונכנס עד י"ב טורי אפרסמונא ועת' אמר אל ר"ע עד האידנא תלי איהו כלו' אני לא ראיתי אלא שנכנס להתפלל אמנם בראותו שלא נענים עד עתה זה יורה כי עד האידנא תלי איהו ולא נתקבלה תפלתו עד עתה כשעלית אתה להתפלל וקרה מקרה כי פגעת בעת ובעונה הזאת ונענית אמנם גם אם הייתי מתפלל בעת הזאת שהייתי נענה כי עתה הגיע העת ולא מפני שאתה ראוי ואני איני ראוי. ולכן הקדים והביא לו ראיה מירמיהו הנביא כי ודאי אין לומר כי מה שלא נענה הוא ח"ו למה שאינו ראוי רק כי הקב"ה א"ל ואתה אל תתפלל והטעם כי שאינני שומע לא שאינך ראוי וכן הוא הענין הנז' כנז'. ובזה יתורץ כי מאחר שר' אליעזר ידע כי עד האידנא תלי איהו למה התפלל אך הוא ראהו שנכנס להתפלל ולא ידע אי נתקבל' תפלתו אך חשב כי כיון שכ"ג העליון נכנס להתפלל שיענה תכף ובראותו כי לא נענה עד עתה אז ידע כי גם הכ"ג לא נענה עד עתה. וגם בזה ניחא כי אין לומר שהראוהו פסוק ואתה אל תתפלל שא"כ איך התפלל אם הזהירוהו אמנם האמת הוא כמו שאמרנו וגו' ולהכריח דבריו שאמר דעד האידנא תלי איהו אמר ר' אלעזר י"ח טורי וגו' ירצה כי הוא לא ראה שנכנס כי אם י"ב טורי לבד ויותר מי"ב הם כי י"ח הם ולכן לא נענה עד שנכנס בכל הי"ח ולא באותה שעה כי אותה שעה שלא נכנס אלא בי"ב לבד וזה הכריח אומ' עד האידנא תלי איהו וענין הי"ח כי בכל א מו' קצוות יש שם יה"ו והם י"ח אותיות ולהיות כי הו' קצוות כל א' כלול מחבירו הם י"ב עכ"ל הרח"ו זלה"ה:

והרמ"ק זלה"ה. ומדאתיילידו ליעקב תריסר שבטין וגו' נגד י"ב גבולי אלכסון שבהם סוד כל הנמצאים ההם י"ב גבולי' מהת"ת למלכות והם י"ב בסוד החיות ויורדים כן אפי' אל עולם השפל י"ב מזלות י"ב חדשים והם י"ב בעולם שנה נפש ולכך אשתכלל כולא.

חדוותא סגיאה שהושוו העולמות כולם ונקשרו שזה שמחתו.

טלטל כולהו שאם עמדו יש' בארץ כנען מקום שהיו מכירים אבותיהם ומעלתם היו מחשיבין אותם בעוניים והיו נותנים בנותיהם להם ונוטלים בנותיהם להם לנשים כדי להתערב בזרע האבות ומטעם זה היה גלות כדי שיתענו ויבזום ובמצרים שהיו כל העבדים שנואים להם והאריכו בגלותם עד שישלם עון האמורי וירשו הארץ:

אתא ר' חייא קמי דרבי טעות סופרים כאן שהרי אחר שנפטר ר' שמעון היה אביו של רבי קיים כמו שאמרו מי שיש לו אב יחיה וגו' כדמוכח במציעא א"כ היאך היה ר' חייא לפני ר' ועדיין רבי תלמיד לפני החכמים יושב בקרקע. צדיק מושל ביראת אלהים המלכות מנהגת העולם והיא מתלבשת בדין וצדיק תחתון מרכב' לצדיק עליון מושל עליה שמהפכה לרחמים ע"י מדתו בסוד הייחוד. תפלתן של צדיקים מייחדים תפלה מלכות למעלה והקב"ה מייחדה כרצונם ואינו נותן למטה שאלתם.

חלש דעתיה מפני חילול השם שיאמרו הרי הוא נראה כעובד ואינו שהרי לא נענה.

לרחימא דמלכא שמתוך שמתאוה לתפלתם שהם מייחדים תמיד מעכב טובתם למעלה כדי שיעמדו בתפל' וייחודם תמיד והאוהב מרכבתו בחסד הרי משובח מכל הבנים שהוא בחסד חסיד אוהב.

עבדא למטה כעבד ואמ' בסוד אם כעבדים שנוטלים פרס והולכים להם והי' ראוי שיענה באמצעו' אלא שמהרו שאלתו אפי' בראשונות מפני שאין רצון למעלה בייחודו:

נח דעתיה שידעו העם טעם לדבר ולא יהיה חלול השם:

הא כתיב ואתה וגו' ולא שלא היתה תפלת ר' אליעזר נכנסת אלא שבעון הדור לא היה נענה דומיא דירמיהו ואפילו מה שנענה ר' עקיבא לא נענה אלא מתוך תפלתו של ר' אליעזר שהיה הדבר תלוי בב"ד עליון ולא רצו למלאות בקשתם עד ההיא שעתא ונמצא שתפלת ר' אליעזר גרם וז"ש ועד האידנא הוה תלי.

אפרסמונא בפ' תרומה פי' שאפרסמון בבינה וטורי הם בחינות ספירות שבה וענין ההוא דלבש חושנא ואפודא היינו חסד כהן שהוא מתלבש בחשן ת"ת ואפוד מלכות דהיינו הייחוד ע"י הכהן בסוד אלו"ה אל ו"ה ולמטה בנפרדים הכהן מיכאל וטורי אפרסמונא בכסא הכבוד בהיכל קדש הקדשים א"כ הרי שהיתה תפלתו נכנסת אלא שהיה הקב"ה בלתי נותן לעון הדור משום בני נשא והיה בענין חלול השם.

תמני סרי טורי שהם סוד ח"י חוליות שבשדרה שהם ביסוד והם אפרסמונא בבינה ומה שהיו י"ב היינו שלא עלה הכהן העליון אלא י"ב ולזה לא נענה שלא היה מכניס אלא י"ב מהי"ח הנז' ומה שנמצא במקום אחר י"ג נהרי אפרסמונא יש חלוק בין נהרי לטורי כי הטורי הם מצד הרים שהם ז' הרים ז' מדות אמנם נהרי הם מצד הבינה עצמה שהיא נקראת נהר והם י"ג כנגד י"ג מדות של רחמים שהם מקורות לי"ג נהרי אפרסמון ולא קשה מידי ולעולם אפרסמון בבינה או בכסא הכבוד בעולם הנפרדים שהיא נגדיית לבינה כי אימא מקננא בכורסייא. ויקראו רביא להורו' שהם בבינה שאין חצונים נוגעים שם שהוא למעלה מאחיזתם. עאלין נשמתהון היינו לחזות בנועם ה' דהיינו מהבינה והם צדיקים שאחיזתם ביסוד והם נאחזים בעולם הבא בינה לכך הם נכנסים י"ח מצד היסוד טורי אפרסמון מצד הבינה: וארבעין ותשעין הם יסוד חמשים שערי בינה למעלה מהיסוד הנקרא כ"ל בסוד החמשים האלו אשר לו מחג"ת נ"ה שהם ה' מדות כלולות מעשר הם חמשים ושער החמשי' הוא דבקות החסד בבינה ולכך אינו מושג והם ג"כ ז' פ' ז' מ"ט דהיינו ז' מדות כלולות כל א' מז' דהיינו מ"ט ריחין דסלקין בכל יומא והם עולי' להקשר בשער החמשים ששם בינה נקשרת בחכמ' דהיינו עדן ומשם משך התורה באומרה נובלות חכמה של מעלה תור' וברדת' מחסד ולמטה דהיינו שהיא יוצאה משער החמשים היא נדונית במ"ט פנים טהור מצד הימין ומ"ט פנים טמא מצד השמאל והם בחוץ אחר צאתה מכסא הכבוד אל סוד עולם מטטרו"ן דהיינו מ"ט טרו"ן הוא עולה טהור שמשם טהור כשר זכאי פטור מותר ובחוץ נגדיי אליו מ"ט פנים טמא שמשם טמא פסול חייב אסור והיינו סוד עץ הדעת טוב מ"ט פנים טהור ורע מ"ט פנים טמא ונאחזים בסוד ז' מדות דהיינו ת"ת מקנן במטטרו"ן אמנם משם ולמעלה אלו ואלו דברי אלהים חיים מהבינה.

והרא"ג ז"ל כ' טלטל לכלהו מהכא להכא. הכא תריץ גלותא למה מפני היראה שלא יתערבו בשאר האומות שאם יהי' שקטים על שמריהם במקומותם בארצותם יהי' חשובים ויתחתנו בהם האומות:

דמבזין נימוסיהון. היינו דכתיב כי לא יוכלו המצרים לאכול את העברים לחם וגו' ומבזין להון המצרים לישראל וכן חשיבו מצרים לישראל לעבדים והכל סבה מאתו ית' כדי שיהיו כלם זרע קודש:

גוברין געלן בהון. כלומר גוברין דמצרים געלן בבנות ישראל נוקבתא של מצרים געלן בזכרי ישראל עד דאשתכלל כולא בזרעא קדישא שנשאו ישראל נשים אלו מאלו באופן שכלו זרע אמת ובין כך ובין כך כלומר וכי זו היא שימת עין ששם עליהם שיהיו עבדים למצרים בשביל כך ולזה אמר ובין כך כלומר אין זו הכוונה אלא בעוד שתתמלא סאתם יהיו עבדים למצרים הם לבדם וכשתתמלא סאתם (בשאר) [דשאר] עמין נוכראין (ויצאו) [יצאו] ברכוש גדול: דשעתא קיימא לך. היינו מזל שעה גורם דהיינו בחי' המלכות הנק' שעה בשורש נשמתו המושרש בה היתה מאירה בו כדפי' בתיקונין מזל שעה גורם וכו' ומלין (מתבררין) [מתבדרין] כך דרכן של רזי תורה כנזכר בפרשת בראשית דף ד' דההוא מלה טס וסליק ונחית ואתעבד רקיעא חדא וכו' וזהו וטסין ברקיעא באותו רקיע שנעש' מהם (ניסים ובהם) [טסים בהם]. ה"ג מושל באדם הקב"ה מושל וכו'. דאיהו גוזר גזרה והצדיק מבטלה. יען שהגזרה באה מצד טבע הדברים המחייבים כן והיא באה ממדת המלכות שהיא נקרא אלהים כמנין הטב"ע והצדיק בהיותו קשור בצדיק יסוד עולם כנזכר בהקדמת התיקונין מבטל הטבע כדרך האיש המכריח לאנשי ביתו לעשות רצונו. וזהו טעם הניסים שהיו נעשים לצדיקים בזה בבלתי השבעה ולא הזכרת השם היה אומר מי שאמר לשמן וידליק וכו' ולא שהוא הפך רצונו אלא אדרבה הוא חפצו בדבר הזה שיהי' הצדיק מושל עליו וזהו צדיק מושל ביראת אלהי"ם:

ת"ח זמנא חדא וכו'. ה"ג. ומייתי ראיה למאי דאמר לא עביד בעותהון מר' אליעזר שהתפלל ולא נענה:

ר' אליעזר דמי לרחימא וכו'. הענין שר"ע להניח דעתו של ר"א אמר שר' אליעזר היה עושה המצות מצד אהבה במדרגת הבן לכן גם הקב"ה אוהב אותו ולכן היה חפץ הקב"ה שר"א ישפוך שיחו לפניו ושיאריך בתחנה לתוקף האהב' שכל דבריו ערבים באזניו. אמנם ר"ע היה עובד את ד' מירא' כעבד את רבו לכן ממלא שאלתו תכף ומיד כדי שלא יתעכב לפניו כדי שלא יוסר יראתו מעל פניו שע"י אריכות הדברים יבא שיהי' לבו גס בו:

וז"ש דניחא ליה דישתעי בהדי' ולמטה אמר לא בעי מלכא דלעול לתרעי פלטרוי וכ"ש דלשתעי בהדיה: ה"ג דאתחזיאו בחלמא האי פסוקא דכתיב וכו' תריסר טורא אפרסמונא וכו'. אפרסמונא סתם הוא בבינה כנזכר בפרשת תרומה ואפרסמונא דכיא הוא כתר עליון שהוא טהור מן הדין מכל וכל. וטורי אפרסמונא הם מצד ג' אבות. ונהרי הם מצד הבינה והנה הבינה הכוללת ג' ראשונות מקננא בבריא' כנז' בתי', ולהיות מיכאל כ"ג למעל' בעולם היציר' הוא שר של ישראל כמ"ש כי אם מיכאל שרכם נכנס באותם טורי דאפרסמונא הנמשכי' אל הבריאה כדי ללמד סנגוריא על ישראל וז"ש עאל ההוא דלביש חושנא ואפודא דהיינו מיכאל כנז' בפ' פקודי דף רכ"ט ע"ש וי"ס דל"ג דכיא ואתי נמי שפיר שהיא הבינה המקננא בכורסייא כנז'.

ובעא מן קב"ה. יען שהוא המלמד סניגוריא תמיד על ישראל כנז' בפ' פקודי דף רנ"ד:

ועד האידנא תלי איהו. אם יקבלו תפלתו ולכך לא נעניתי אני כי עדיין היה הדבר תלוי עד שבאת עתה וביני וביני נתרצה הקב"ה באופן שתפלתי גרמה שתקובל תפלתך. אי הכי אמאי חלש. הרי הוא גרם הכל:

דליא ידעין בהאי. אינם יודעים שאני הייתי הסבה שיקובל תפלתך אלא שחושבים שאתה יותר חשוב ממני בההוא עלמא:

תמני סרי טורי. כלם הם בבינה מתלבשת בבריאה ושם מנוחת הנשמות והנשמות אינם עולות אלא עד י"ח ע"ש צדיק יסוד עולם האוחזים בו הצדיקים שנק' חי שהיא כולל ט' ספי' מלמעלה למטה וט"ס ממטה למעלה.

ומ"ט ריחין. כנגד עסקם בתורה שניתנה במ"ט פנים טהור כדמפרש ואזיל. עכ"ל הרא"ג ז"ל: