אור החמה על ספר הזהר ב:ג

אומ' והמשכילים אלין אינון דמסתכלי וגו' דקדק אומרו משכילים ולא חכמים ואמר כי הם המתעסקים בתיקון המ' כמו אשרי משכיל אל דל והוא המעורר שפע אליה מכל המדות כי אור זרוע לצדיק יקרא ר"ז. ואמר יזהירו ולא אמר יאירו הורה על ענין נוסף על הארה וז"ש נהרין ונצצין כי אותו האור מאיר ומתנוצץ בתוספת הארה. ואומרו כזוהר הרקיע ולא אמר כרקיע או כאור הרקיע יורה כי כמו שהם משכילים להמשיך סוד החכמ' להמלכות דרך הרקיע שהוא סוד הדעת המתנוצץ מהחכמה העליונ' כן הם מזהירים באותו הזוהר דהיינו כזוהר דחכמתא עילאה שמשם משך הזוהר כנז': והנה שב לבאר ראשונה מציאות הרקיע ואח"כ יבאר או' זוהר ולא אור ופי' תחלה סוד זה הרקיע ואמר דנהרא דנפיק מעדן וגו' והוא סוד קשר חכמה ובינ' ע"י נתיב לא ידעו עיט היינו סוד הדעת. ודא איהו רזא סתימא כי הוא נעלם ונפלא. דאיקרי הרקיע ר"ל כלשון וירקעו את פחי הזהב והיינו התפשטות שפע החכמה בבינה והנה הוא כולל כל המציאיות אל הספירות הנגלות. ולכך ביה קיימין וגו' מפני שהוא שורש לכל הנאצל והם הי"ב מזלות שהם בחינות וענפי גבולי הת"ת שהיא החמה גם הוא שורש ללבנה שהיא המ' ולבחינותיה שהם סוד ז' ככבי לכת שהם ככבים היינו סוד הספירות שהם מצד הנוקבא. והענין כי סוד הדעת הזה המתפשט ויורד בספירות והוא להם כנשמה בתוך הגוף ולכך אמר ביה קיימין וגו': ואחר שביאר מלת הרקיע בא לבאר מלת זוהר וז"ש זוהר דהאי רקיע וגו' כי מה שאמר כזוהר הרקיע ולא אמר כרקיע ולא כאור הרקיע הוא על כי אם יאמר אור הרקיע הוא מה שמאיר מעצמותו לספירות אמנם זוהר הוא מה שמשתלשל ומתפשט מהאור כנז' וז"ש זוהר מלת זוהר יורה דהאי רקיע נהיר בנהירו על גנתא דהיינו המלכות כי הרקיע עצמו כולל עד היסוד ואורו ראשון במלכות דהיינו גנתא ושם נהיר בנהירו לא כזוהר כי ההנהרה הוא כן והשתלשלות הנהירו דהיינו נציצו אלא נהיר בנהירו על גנתא שהיא המלכות בעצמה. והנה ענפוי שהם בחינות המשתלשלות מהרקיע שהרי הוא כולל ככבים ומזלות שמש וירח וגו' חפיין עליה בענין שכל הנכלל במלכות הם מסתעפים בצלו אחר שהוא חופף עליה וז"ש כל אינון דיוקנין וגומר. ומפני שיש בסוד הגן עץ הדעת טוב דא מטטרון ורע דא סמאל וא"כ נאמר שגם הם נכללים שם. לזה אמ' במאנין דכשרן דוקא אותם הדיוקנאות וגו' שיש להם כלי כשר להתלבש כגון טוב שבעץ הדעת דהיינו כל סטרי הקדושים אלו דוקא נהנים בסוד הייחוד דהיינו סוד בשכמל"ו דהיינו סוד הכללות לבד אמנם השאר שהם מתלבשים בכלים טמאים לחוץ עם היות שהם בכלל נטיעות הגן אינם נהנים מאור זה. ופי' בחי' רבות שבמלכות בענין זה הא' דיוקנין הב' אילנין הג' בוסמים הד' חיות ברא הה' צפרי שמיא ולהם חלק באותו האור כל א' לפי עניינו. וענין הדיוקנין הוא סוד הנשמות המקבלת בסוד נקודת ציון שלה ויתעכבו שם אותם הנשמות בסוד עיבור ואחר תלד והנה דיוקן אותה הנשמה תשאר שם וע"י אותו המציאות אשר שם לנשמות גורמין בני אדם למטה בה היחוד בסוד אליך ה' נפשי אשא כי יאיר הגוף בנשמתו במצוה שהוא עושה ויתעלה בסוד נפש רוח נשמה עד תעורר הדיוקן הזה שבסוד נקודת ציון ויעורר המ' אל הת"ת וע"ד זה בבא הייחוד ואור הרקיע להיותו חופף על הגן הרי הדיוקנאות הם בני בית בייחוד וחלק אבר בה. הב' הם אילנין שהם הנקראים אילני נטיעות הגן ואלו הם החשובים שבישראל כי האדם עץ השדה מההוא שדה הידוע וכל משפחה ומשפחה מישראל שהוא מוליד ומתגדלת והולכת עץ היא ודאי שהוא עושה פירות המצות וע"ד יתפשטו כמה אלף משפחות מישראל וכולם בה נכללים: הג' ובוסמין הם אותם קצרי ההבנה שאינם זוכים להיות עץ ממש בגן אלא מזוטרי דגנתא דעדן ומפני שאלו הם נטועים בגופים בעולם הזה מהם מסטרא דשמאלא רשעים עוקרים עצמם ונכרתים מהגן אל מקום חרב ושממה לכך אמר דוקא אותם הנטיעות הנטועות במאני דכשרן שהם הגופים הטהורים שנאחזו בקדושה וברחו מהטומאה. כי הטמאים ונכרתה הנפש ההיא כתיב דהיינו שנעקרת ממקום נטיעתה בגן כדפי'. הד' הם חיות ברא דהיינו חיות הקדש ונקראים ברא מפני שהם מחוץ לפרגוד כי למעלה מקדש הקדשים שם משכן הצדיקים והפרגוד הוא בקדש הקדשים כי שני הכרובים מט"ט וסנדלפון הם פנימה לפרוכת וחוץ מהפרוכת יורדים כל המדרגות חיות אופנים עד רדתם למטה עד היכל לבנת הספיר וממנו ולחוץ אינו נכלל בייחוד כלל ולזה אמר חיות ברא אמנם אינם ממש בני בית בקדש האור הנמשך מהרקיע אלא תחותיה תטלל דהיינו בצלו אבל לא באורו ממש כי הנשמות אוכלות ראשונה תרומת הקדשים מה שמורם ראשונה מהקדשים למלאכים ולזה אמר ותטללין תחותיה כל חיות ברא. ואמר כל מפני שהם בחינות שונו' בקדושים לאלפים ולרבבות ואמר וכל צפרי שמיא ידורון הם סוד הנשמות הקדושות ונקראים צפרים לסבה כי כמו שהצפרים הם מצפצפים תדיר כן הנשמות הם מצפצפות בעול' הזה ובעולם הבא לאביהם שבשמים והענין כי יש בחינות בנשמות שהם קבועות במלכות שאינם יכולות לעלות ממנה ולכך הם נטיעות קבועות והם הנק' דיוקנין אילנין בוסמין כדפי' והם בסוד אפרוחים או בצים שאין להם כנפים לעוף השמים שלא זכו אל סוד היותם בנים שיש להם כנפים בסוד המצות ויכולות לרוץ לעלות ולרדת. ולכך אלו הם בה נטועים. אמנם יש נשמות שהם נקראים צפרי שמיא דהיינו נשמות מת"ת שזכו להיותם נכללים בזכר למעלה סוד הת"ת הנקרא שמים אלו הם ממש שוכנים בקביעות לא שהם מצפים בבואו הרקיע להסתופף בצלו אלא ממש כל צפרי שמיא ידורון תחות אינון ענפין ואמר תחות ירצה בענפים עצמם שהם חפיין על גנתא דאמרן אמנם תחות באותם הבחינות האחרונות שבם:

זוהר איבא דאילנא וגומר כבר פי' לעיל כי אור הוא המתקרב אל המדה יותר וזוהר הוא התוספת המתנוצץ שהוא התפשטות הארה יורד מעצם האורה והנה באומרו יזהירו כזוהר ולא אמר כאור הורה שאינו בעצם עץ החיים אלא כפרי העץ דהיינו איבא דאילנא שהוא האור הנוסף כדפי' כמו הפרי שהוא חשוב מהאילן בצד מה מפני שהוא דק ונאות מאילן והענין כמו שאור הא"ס מתנוצץ בשתי ספירות הייחוד כן יתנוצץ ויאיר אל עבר פני האדם הגורם הייחוד וזהו פרי האילן עץ החיים כי יהיה אור הא"ס מתנוצץ משרשי האילן בענפיו ומהענפי' אל כל הנאחזים בו וכמו שהחיים אל הספירות הם אורו שהוא נשמ' וחיים בתוכם כן פריו שהוא אורו הוא החיים לכל השואב אותם וז"ש איבא דאילנא יהיב חיים לכולא ירצה לכל הספירות ולכן הם מיוחדים בהם בסוד הייחוד.

קיומיה לעלם ולעלמי עלמין ירצה לעלם במלכות שעדיה מגיע עולם האצילות מיוחד ונקשר בעולם א'. ולעלמי בבריא' בסוד כסא הכבוד שהם שואבים האור מהאצילות. עלמין הם עולמות היצי' בסוד קשר ההיכלות בסוד שצריך לסלק אורו מהחצונים וז"ש מה שאנו נותנים גבול לעלם לעלמי עלמין ירצ'. סטרא אחרא שהם החיצונים העומדים בנוקבא דתהומא רבא אשר למטה מפתח לבנת הספיר לא שריא ביה. וא"ת ואנו התחתונים מה נעשה שאנו למטה בעשיה בחוץ לזה אמר אלא סטר דקדושה כלומר כיון שאנו מייחדים מהיכל לבנת הספיר ולמעלה והכוונה לשלול סטרא אחרא לבר שלא יהיה בכלל הייחוד והיינו דמסיק זכאה חילקהון אינון דטעמין מיניה דהיינו אותם הקדושים המייחדי' וגורמין למעלה הייחוד בהיותם בעוה"ז ונתן להם חלק בעולם הבא בייחוד בסוד נשמתם העולה לייחד בסוד אליך ה' נפשי אשא בסוד מצוותם: קיימין אינון לעלם בסוד הנשמה שמכסא. ולעלמי בסוד הרוח שמחיה. עלמין בסוד הנפש שמאופן:

אלין אקרון חיים דהיינו חלקו אשר לו בחיים האמתיים היותו דבק באור הא"ס כי החיים האלו הם מעוררים האדם להשכיל פנימיות התורה והיינו בעולם הזה בהיותו מחדש בתורה וכמוהו לעולם הבא בהיותו בסוד נפש ורוח ונשמה רבה למעלה בתורה:

זוהר אילנא דא זקפא וגו' הנה כפי מה שפי' ביזהירו כזהר הרקיע הרי זוהר הוא התפשטות האור כדפי' א"כ באו' יזהירו כזוהר כנראה שמהם יתפשט אורם על זולתם א"כ יהי' תועלת זולתם לא תועלתם ומה תועלת בזה ולזה אמר זוהר וגו' כי כבר פי' כי מלת זוהר יורה התנוצצות האור כדפי' לעיל והנ' יהיה הענין בסוד אילן וז"ש אילנא כי יש באילן שתי בחינות וזה אחר המשך האור והפרי הזה מלמעלה למטה עד מקום ששם יעמוד יחזור ויסתלק ממטה למעלה והיינו אור חוזר והיינו זוהר ואור כי אור אור ישר זוהר הוא אור התנוצצות דהיינו אור החוזר שמתנוצץ מהאור הישר וחוזר וז"ש זוהר וגו' כן יהיה אור הצדיקים מאיר בהם ומזהיר מהם ולמעלה אל מקום שורש האור והיינו דבקותם במאציל שאור המאציל בהם ואורם במאציל וענין זה נפלא מאד למעמיק. ופי' ענין האור הרקיע שהוא המלמד על אור הצדיקים כיון שאמ' הכתוב יזהירו כזוהר: ואמר אילנא דא זקפא לעילא לעילא זכר ג' עליות א' זקפא הב' לעילא הג' לעילא כי יורה על ירידת האור עד פתח היכל לבנת הספיר ומשם עולה לכסא ומשם לאצילות כל מדרגות אשר ירדו היינו היותו סוד עץ החיים אשר בתוך הגן דהיינו שיורד אל הגן ונוטע שם ואח"כ עולה ומסתופף למעלה למעלה וגו'. ופי' שאחר שהגיע בבינה שם מתפשט ומסתעף ומהלך חמש מאות שנה כי שנה הם ספירות והם פרסאות פריסת האור שהם חג"ת נ"ה וזהו בבחי' החכמה והבינה שהוא מקום מהלכו. אמנם ההפשטות עצמו הם הששה קצוות עולים מבחינה אל בחינה לששים רבוא: ובהאי אילנא קיימא חד זהרא דהיינו מדת המלכות הנכללת עמו בענין שהם ד' אותיות שבשם מהלכו אותיות י"ה התפשטו אותיות ו"ה דהיינו שם יהו"ה והיינו ממטה למעלה בכללות:

זוהר כל גוונין קיימין ביה וגו' ירצה לבאר עוד כי מלת זוהר יורה על זהורירות ושינוי מראות כאור שמזהיר בזהורירות הרבה והיינו גוונין שהם שינוי הפעולות והנה הפעולות הם משתנות בעולם השינוי למאד מאד והם מצד שם אדנ"י שבה הגוונים ושינוי הפעולות ולפי האמת אין שם אדנ"י פועל ומשגיח אלא מכח אור שם יהו"ה שבתוכה ובזה ימצא כי כל הפעולות נפעלות מכח שם יהו"ה וע"י שם אדנ"י וז"ש. כל גוונין קיימין בזוהר זה שהוא שם יהו"ה ולפי האמת הפעולות שהם הגוונים לא יוחסו בשם יהו"ה מצד עצמו אלא מצד מה שנפעל ממנו לתחתונים שהם משתנים בעניינם. וז"ש אינון גוונין סלקין להתייחס לשם יהו"ה. נחתין שאין לייחסם בו מפני השינויים ויתייחסו בעצם למטה. ואם נאמר שהם למטה אנו גוזרים אומר שאין ההשגחה מכחו. לזה * נצ"ל לזה אמר: לא מיישבן בדוכתא אחרא בר בההוא אילנא שהכל נמשך מלמעלה ואין שום פעולה לנקבה אלא מכח הזכר:

כד נפקי מיניה. הפעולות בת"ת הם דקים ונעלמים. וכד נפקי מיניה מסוד הדקות שבו לאתחזאה כי במלכות נגלים ונראים לתחתונים ומושגות. בגו זוהר דלא נהרא מתיישבן ולא מתיישבין שלפי האמת יתייחסו במלכות שבה כל השינויים כדפי' ולא מתיישבין שאין ראוי שנאמ' שיהיו הפעולות מידה לתחתונים שהוא פירוד. קיימין ולא קיימין בגין דלא מתיישבן באתר אחרא ירצה שאם ח"ו נייחס שום פעולה למלכות חוץ מהת"ת הוא פירוד ומיד החיצונים נמצאים שם ולכך ראוי לייחס כל הפעולות דהיינו כל הגוונים בין הלבן וגו' אל שם אדנ"י בהיותו נקשר בשם יהו"ה וז"ש בגין דלא מתיישבן באתר אחרא דהיינו החיצוני

ותיקונין * מלה זו ליתא לפנינו בזהר ואולי כוונתו ובתיקונים פירש. פי' כי הגוונין הם י"ב וכן פי' שהם בשם אדנ"י העולה י"ב אותיות במילואו אמנם מאירים בגוונים בכח שם יהו"ה שבו סוד י"ב צירופים וז"ש מאילנא דא נפקי תריסר שבטין שהם סוד י"ב פעולות שיתרבו מששה קצוות וז"ש דמתחמן ביה ואות' האורו' העליונות שהם י"ב שבטין י"ב גבולים יאירו בי"ב גוונים שבה ויפעלו פעולותיו כנשמה הפועלת כחותיה באברי הגוף וזולתה אין בגוף פעולה והנשמה מבלעדי הגוף אינה פועלת וז"ש ואינון נחתו בהאי זוהר דלא נהרא שהיא המלכות ואינם נמצאים בעולם התחתון אלא ע"י התלבשם במלכות ולכן ע"י נתלבשו לרדת אל תוך הקליפות דהיינו לגו גלותא דמצרים בכמה משריין שהם סוד המלאכים שהם למטה ממלכות מחנות שכינה שע"י היא פועלת הפעולות הגשמיות.

הה"ד ואלה שמות בנ"י ישראל הוא הת"ת בני הם ענפיו שמות היינו י"ב אותיות של שם אדנ"י שמות לי"ב הויות ולבוש אליהם כעין שם אדנ"י שם ליהו"ה כנודע הבאים מצרימה ע"י שמותם שהתלבשו בהם איש וביתו איש ת"ת וביתו מלכות איש ודאי וביתו כמה משריין עילאין באו לזכותם של ישראל והיינו כשש מאות אלף כדמפרש. מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' והמשכילים יזהירו וגו'. דמסתכלי ברזא דחכמתא. פי' מציאות החכמה היא התורה שהם פירוש הפסוקים כפשטן ורזא דחכמתא היינו פנימיות החכמה וסודה לדרוש הפסוקים ע"ד הספירות:

נהרין. היינו הארה לבד אבל אינה זורחת במקום אחר:

ונצצין. היינו תוספת הארה שמלבד שמאיר במקומו ג"כ מתנוצץ ומאיר בבית. וכן אלו דמסתכלי ברזא דחכמתא יהיה להם כן שבתחלת למודם נהרין לבד ואח"כ יתחכמו בחכמה עד שיבינו דבר מתוך דבר שמצד עסקם בחכמה יהון נהרין מחכמתא ומצד עסקם ברזי דחכמתא יהון נצצין בזיווא דחכמתא והיינו כזוהר וכו' כדמפרש ואזיל א"נ בזיווא דחכמתא עילאה היינו שמחכמה נמשך הארה לעוסקים בחכמה כנזכר בפ' בשלח דף ס"ב בסוד והחכמה תחיה את בעליה:

כזהר נהירו ונציצו. היינו נהרין ונצצין דקאמר:

דנהרא. הנהירו והנציצו העומד בנהר זה שהוא מהבינה היוצא מעדן חכמה:

ודא איהו, הנהר הזה.

רזא סתימא דאיקרי הרקיע. בה"א הידיעה לרוב העלמו ועל מעלת הדבר ההוא שהוא מסוים מאין כמוה כדאיתא בפ' בראשית דף ב' על המוציא במספר צבאם:

ביה קיימין. ברקיע הזה שהיא בינה כנז' בפ' ויצא דף קס"ב:

כוכבייא. שהם שצ"ם חנכ"ל שהם ז' מדות מחסד ולמטה כנז' בפ' האזינו ושורשם בבינה בהעלם:

ומזלי. היינו י"ב מזלות שהם ו"ק ממעלה למטה וו"ק ממטה למעלה כנז' בתיקונים דף ל"ב ושורשם בבינה כנז':

שמשא. ת"ת:

וסיהרא. היא המלכות הדבוקה בו:

וכל אינון בוצינן דנהורא. אפשר שעל ג' ראשונות קאמר: ולפי דרך זה מלת כזוהר. היינו הת"ת וכן נק' אספקלריא דנהרא שהוא יוצא מהבינה שהוא הרקיע הנז' שהרקיע הזה יוצא מעדן שהוא החכמה ואשמועינן קרא שהמשכילים בחכמה יזהירו כת"ת עצמו שתוקף אורו מן החכמה כן המשכילים בחכמה יזהירו כמוהו מצד החכמה העליונה כנ"ל:

זוהר דהאי רקיע. שהיא הת"ת כנזכר:

נהיר בנהירו על גנתא. כלומר נהיר בנהירו בכל אורו כמו שמקבלו מלמעלה כך מאירו על הגן מלכות בלי השתנות כלל אמנם משם ואילך יורד ומתעבה ומשתנה השפע ההיא לצורך התחתונים:

ענפוי. וכו'. להיות שהת"ת נקרא עץ החיים לכן נקט ענפוי והם ניצוצי מאורותיו המתנוצצים וחפיין על אינון דיוקנין וכו': וי"ס דגרסי נהיר בנהירו אילנא דגנתא. והכי פירושא זוהר דהאי רקיע נהיר בנהירו כנז' ועוד נח' שמו אילנא דגנתא:

חפיין עליה. מוסב אל הגן הנזכר ע"ד בצלו חמדתי וישבתי:

כל אינון דיוקנין. כלומר וכל אינון דיוקנין אשר בגן ובתחלה כנהו בלשון אור גדול ואח"כ כנהו בלשון אילן ע"ש התועליות הנמשכות ממנו וי"ס דלא גרסי מלת עליה וניחא שפיר:

דיוקנין ואילנין ובוסמין. רמז למעלות הצדיקים אשר שם נק' דיוקנין שהצדיקים יושבים בג"ע בדיוקנין ממש דהאי עלמא כנז' בפ' תרומה דף ק"ן ונק' אילנא ע"ד הנז' בפ' בלק על לא תשחית את עצה כי האדם עץ השדה וגו' ונקרא בוסמין הם הצדיקים שמעלים ריח ממעשיהם לפני הקב"ה:

במאנין דכשרין. היינו חילוקא דרבנן ומלת דכשרן ר"ל שכל א' נותנין לו לבוש לפי מעשיו ולפי כוונת מצותיו ולכך אמר בהם חפיין ותחתיהן המלאכים חיות ברא וכל צפורי שמיא שהם צדיקים אחרים תחתונים לא הכשירו כ"כ בכוונה אלא היו עושים מצות גופניים: א"נ במאנין דכשרין. ע"ד צדק לבשתי וילבשני:

יטללון תחותיה כל חיות ברא. היינו חיות היער סוד עולם העשיה ממשלת סנדלפו"ן שהיא בגי' יצור [נ"ל שצ"ל יער] והכוונה שהענפים של אילן זה מתפשטים עד למטה וחופפים אף על העשיה וז"ש תטלל שהצל מגיע להם עד מקומם וכ"ש על חיות הקודש שבהיכלות: אמנם צפורי שמיא. דהיינו נשמות של הצדיקים כנז': אמר בהם ידורון תחות אינון ענפין. שיש להם בית דירה קבוע שכל צדיק וצדיק יש לו מדור לפי כבודו: וז"ש תחות אינון ענפין. כי בעץ החיים יש לו ס' רבוא ענפים וס' רבוא [נשמות] של ישראל אחוזים בהם ע"י התורה אמנם המלאכים שלא ניתנה להם התורה הם אחוזים למטה ונהנים מהצל החופף ומגיע עדיהם ולזה אמר בהם ותטליל תחותי' וכו':

זוהר איבא דאילנא. אחר שביאר והזכיר ענפי הת"ת חזר לבאר פריו והוא רמז להשפעה והארה הבאה ממנו לקיום העולמות כולם: וז"ש יהיב חיין לכולא. כמ"ש ומזון לכולא ביה:

קיומיה לעלם. כלומר אע"פ שאמרנו יהיב חיין לכלא דרך כלל אין הדבר שוה שקיום המעמיד אינו אלא לעולם דהיינו המלכות הנק' עולם שעד שם הגיע סוד הייחוד בסוף האצילות ומשם יפרד:

לעלמי עלמין. שהם עלמי הם בריאה יצירה. ועלמין עשי' רוחניות וגשמיות אמנם לסטרא אחרא אינה מגיע עדיה אלא שולחים חלקו אליו חד גרמא לכלבא וכו'. וז"ש סטרא אחרא לא שרייא ביה אלא סטרא דקדושה. א"נ קיומיה לעלם וכו'. לאפוקי ממדת המלכות שהיא נק' אילנא דמותא אמנם בת"ת לא יגורהו רע כלל וקיומו וחיותו והעמדתו לעולם בלי שינוי ונתן טעם לדבר ואמר דסטרא אחרא לא שריא ביה כמו ששורה באילן תתאה כנזכר:

אינון דטעמין מיניה. כגון חנוך ואליהו שהם חיים לעולם כנז' בפ' ויגש דף ר"ט על אליהו:

אילין איקרון חיין וכו'. לאפוקי מחיין דנפקין מאילנא דמותא כמו חבקוק שחייו אינן חיין כנז' בזוהר פ' בשלח: א"נ זכאה חולקיהון אינון דטעמין מיניה. הכוונה על ת"ח העוסקים בתורה לשמה כנז' בפ' בשלח דף ס"ב על מזונא דחברייא וכו' שלפי שהם משתדלים בתורה שהוא סוד הת"ת ניזונים ממנו שהרי נק' עץ החיים וכתיב ביה ואכל וחי לעולם וכד"א החכמה שהיא התורה תחי' בעליה:

זקפא לעילא לעילא. שעם היות שהוא אמצע בין חסד וגבורה הוא עולה בסוד הדעת בין החכמה והבינה:

חמש מאות פרסה. היינו חמשה חומשי תורה וכשמתפשט בפרטי פרטות עולה ששים רבוא אותיות: וז"ש בפשיטותי' כלומר שיעור קומתו והתפשטותו הם ס' רבוא אותיות:

בהאי אילנא קיימא חד זיהרא. היינו היסוד שכלול עמו ע"ד גוף וברית וכו': [זהר] כלו' הזוהר הזה שהוא הת"ת:

כל גוונין קיימין בי'. שלכך נק' ארגמן שתרגומו ארגוונא כולל כל הגוונין לפיכך [צ"ל לפי כי] מלת גוונין הם פעולות החסד או הדין והנה החסד רוצה להגביר חסדיו עד אין קץ: והיינו סלקין. כי כן פעולת הרחמים היא עלייה והגבורה רוצה להגביר גבורותיו עד אין קץ: והיינו נחתין. כי כן פעולת הדין היא הירידה:

לא מתיישבא בדוכתא אחרא בר בההוא אילנא. ת"ת שהוא המכריע ביניהם וממזגם שוה שעם היות שהגבורה כלול בחסד וחסד בגבורה מ"מ אין אותה המזגה מתיישבת בר בההוא אילנא כי הוא המכריע כנודע וז"ש לא מתיישבי בדוכתא אחרא בר וכו':

כד נפקי מיניה. פי' כד נפקי אותם הפעולות מיניה דת"ת:

לאתחזאה. להתגלות ולהתראות במדת המלכות שהיא זוהר דלא נהרא וכו':

תריסר שבטין דמתחמן. פי' הם י"ב גבולי אלכסון שהת"ת י"ב הויות:

ואינון נחתי בההוא זוהר דלא נהרא. דהיינו המלכות: הה"ד אלה שמות בני ישראל. היינו י"ב גבולין י"ב ענפין דישראל שהוא הת"ת הבאים מצרימה לגו גלותא את יעקב שהיא המלכות כנז' בפ' תולדות יצחק דף קמ"ה וישב יעקב דא שכינתא ולפי זה איש וביתו באו י"ב גבולים שבת"ת בי"ב גבולים שבה דכל המקבל מאחרא איהו ביתא מההוא דיהיב כדלקמן. עכ"ל הרא"ג ז"ל: