אור החמה על ספר הזהר ב:רצו

כרובים זהב מצד הבינה להראות מקור' דנפקי מסטרא דזהב והיינו כרובים עליוני' באצילות יוצאים מזהב סגור אמנם למטה הם כרובים בסוד נער יוצאים מהמ' שהיא רישא דדהבא אל התחתונים זהב ירקרק אסתר ירקרוקית היתה כדפי' לעיל ר' אלעזר וז"ש ודא איהו זהב ירקרק במשכן הוא בסוד התפשטות הכרובי' למטה עד סוף המדרגות לכך מתערבי גוונין דהיינו התפשטות דין ורחמים דהיינו זהב וכסף והוא גוון דזהב בדרך אחרת ועוד יש נחשת שהוא אמצעי ת"ת בין הכסף ימין לשמאל זהב והיינו להראות המזגת הבחינות חסד דין ורחמים. ואמר ולמיזל בינייהו כל סטרין מפני שהכסף חסד בגדולה וחסד בנצח וכן הזהב בגבור' והוד הנחשת מתהלך להמזיגם בכל סטרין מפני שאין הקצוות שלמים וע"י הנחשת משתלמים הזהב והכסף וז"ש לאשתכחא שלימו בכלא כחדא דכתיב זהב וכסף ונחשת ג' בפסו' א' יחד להראות קשרם כאחד כנזכר וזהו דרך א' להמזגת הדין ע"י קו האמצעי.

ד"א שהמזגת הדין הוא נקשר ונכלל חסד בגבור' וגבורה בחסד מצד עצמן כענין הנני בני וז"ש זהב דאתהדר לכסף מסכים הדין עם החסד וכסף לזהב ומסכים החסד עם הדין וכולא אתכלל כחדא קשר החסד דין ולא שהם שתי המדות נקשרות אלא בכל מדה ומדה מהם ימצא כל א' מהם וז"ש ובדוכתא חדא. ועתה נחשת אינו צריך להכרעה אלא הוא גוון שלישי וז"ש בתלת גוונין אתהדר סוד מציאות ההנהגה יחד המזוגה. כד אצטריך לחדוותא גו דינא שזה נוח לנו מן הכל שיהיה שמחה אפי' מצד דין זהב המשמח כד אצטריך לרחמי זה טוב ולא כ"כ מפני שאין הדין נראה והדין קצת טוב לעולם כאו' לעשות משפט וגומר:

כד אצטריך תקפא דדינ' להנהגה כולם יחד נחשת והם סוד בינה חסד גבורה. והשתא שפי' נחשת בגבורה ניחא ענין נחש נחשת וז"ש ועוד אסתכל משה וגומר:

התוכא דזהב כי הזהב דין יפה ושמריו דין חזק ונמשך מדרגה אחר מדרגה עד הנחש החצוני:

בגין דנחש וגומר כמו שפי' רז"ל לשון נופל על הלשון ושמו יעיד עליו שהמתכת שאוחז בו הוא נחשת.

מ"ט שנה משרף לנחש. עיקרא דילהון נחש איהו שהוא ראש לכל כחות הדין המתפשטין שהם שורפין מצר הדין ומשה הלך אחר העיקר דהיינו נחשת סוד הגבורה החזקה וסמך בזה על קבלתו וידיעתו וז"ש ואסתמיך עליה. והטעם ששנה וסמך על קבלתו משום דישראל חטאו בלה"ר טבע הנחש וע"ד לקו כמו שחטאו דהיינו נחש דכתיב וישלח ה' בעם את הנחשים העליונים המתלבשים בשרפים התחתונים הנושכים. ועבד נחש המתלבש בנחשת הגבורה והיינו דהא אתריה נחשת איהו וגומר:

ההוא רשימא דאיהו לעילא כלומר על מציאות סימנו ונסו כדמסיק כי אשת חיל שהיא מ' סימן שלה הוא סוד אות ה' ג' ווין ג' גוונין דקשת ואשת זנונים רוצה להדמות אל צורת הה"א להיותה מרכבה על סוד ד' חיות דהיינו סוד ה' ד' פרצופין כזה # שהם ד' מחנות שכינ' ושכינ' על גביהן כנודע ולא נכון לה כן מפני שהיא למט' בהתפשטות סוד ו' השמאלית למט' והיא זנב למט' כעין ק' ושם נאחז והיינו על נס לקח מקל זקוף כעין רגל קו"ף ושם הניחו להראות שהיא מתקשטת בצורת קו"ף וישראל הם חוזרים ונדבקים בקדש ומתרחקים מטומאת הנחש ומיד מתרפאין:

כתיב ויאמר אלהי"ם יהי אור וגומר. ההוא אור אתגניז ואפילו מה שכבר נתפשט חזר ונגנז. ואיהו אזדמן שמציאות גניזתו למעלה בסוד החכמה ואח"כ יוצא ממקום גניזתו ומזדמן אל הצדיקים לעלמא דאתי בסוד הבינה. והכריח ענין זה מאו' אור זרוע שפי' זרוע ומזדמן מתפשט ונזרע למט' בעוה"ב ממקום הסתרו לצדיק סתם אינו היסוד אלא כל צדיק וצדיק בעוה"ב וההכרח כי לצדיק אין פי' היסוד. דההוא אור לא שמש בעלמא בר יומא קדמא' ולא שנשאר שם ביומא קדמא' אלא ולבתר אתגניז וחזר אל מקורו ולא תאמר שימצא ע"י היסוד דרך העלם אלא לא שמש יתיר:

ר' יהודה אומר אלמלא וגומר שלא נברא בעולם דבר שלא יהי' קיומו של עולם וצרכו ומה שאפשר לעולם בלתו לא בראו הקב"ה ואור זה הקדימו הקב"ה לצורך העולם וא"א להכחיש שנגנז כיון ששוב לא נזכר ופשר הדבר הוא אתגניז ואזדרע בכל איזה יחוד שימצא עליון ועתה זרוע לצדיק היינו יסוד וזרוע בכל איזה זריעה שיזרע. הרמ"ק זלה"ה: