אור החמה על ספר הזהר ב:רצה

ועל רזא דא וגומר הענין שהוא מפרש ששמן המנור' שהיתה הדלקתה בליל' היא סוד המ' השולטת בלילה כדמסיק ודקדק משמן המאור אמנם משמן המשח' הוא סוד שמן המאור דלא פסיק לעלמין קדושתה נמשכים בו כמו כהנת אהרן ובניו וקדושת המשכן והכלים דקדושתן ביום ולילה והיינו דקיימא בסליקו עלאה שאינו מתפרד מהחכמה אלא ראשו הא' קשור שם והמשכתו יורד למטה:

אבני שהם ואבני מלואים כל הני אבנים וגומר אבני מלואים י"ב ארבע' טורי אבן והשהם לכתפות הם י"ג ואינון תקונא דמשכנא שהוא המ' מתתקנת בי"ג מקורות והם י"ב אבנים י"ב מקורות גבולי אלכסון והי"ג הוא המקור הכוללת כלם:

זהב הא אתמר דז' הם ז' ספירות נמשכות ונאצלות מהבינה כדמסיק לקמן:

ואי תימא זהב איהו דינא בגבורה וכסף בחסד והיה ראוי שיהיו ז' מיני כסף שכלם נמצאו מהחסד לאו הכי אין הזהב בגבור' שהרי זהב סליק יתירא על כל המתכות שהזהב חמוד על הכסף שנים עשר פעמים ולזה אינו בגבור' אלא הוא בבינ' שהיא על הגבור' וז"ש באורח סתם איהו דהיינו גבורת הבינ' הכוללת כל הגבורות וז"ש ודא זהב עלאה דאיהי שביעאה מכל אינון שהיא הגבורה מעול' מכל הגבורות והכרח היותו בבינ' בסוד העלמו וז"ש ודא איהו דכר נפיק לעלמא דהיינו העולם הגשמי מאן דאדבק ביה טמיר ליה בגויה מפני שהוא מעולם הנסתר:

אימתי אקרי זהב שאפילו הבינה נקראת זהב מצד הדין המשמח וז"ש כד איהו בנהירו מצד הכתר ואסתלק ביקר מצד כבוד החכמה דחילו מצד הבינה עצמה ולזה אין ראוי להיות שום מתכת משובח ולמעלה ממנו כיון שהוא כולל בו ג' ראשונות כנזכר ואיהי מצד עצמ' בחדוה עלאה שהיא בעלת השמחה למחדי לתתאי שהיא משפעת לתחתו' ז' מיני שמחות ז' מיני זהב וכולם זהב מצדה והיא מושכת להם זהב ומאיר ומשמח.

אבל זהב שהוא מציאות גוון עצמה אינו דין אלא חדוה איהו וא"א להכחיש שהזהב יש בו דין קצת ובגדי זהב בי"ה יוכיח לז"א שאינו דין בבינ' אלא חדוה ובסליקו דדחילו דחדו' כאו' וגילו ברעדה דהיינו התעוררות השמח' מן השמאל וביום הכפורים לא בעינן דין כלל:

וכסף לתתא ועם היות שהכסף רומז חסד והיאך נאמר שהוא רחמים והבינ' זהב דין לז"א רזא דרועא ימינא שזרוע הגוף הוא חסד שהוא ימיני יותר מן הראש שהוא באמצע הגוף בשווי ודאי הראש משובח וז"ש דהא רישא עלא' בערך העילוי והביא ראי' לפנימי מן הצלם עם היותו חצוני שהוא נגדיו בקדושה וז"ש דהא רישא עילאה זהב איהו דכתיב אות וגומר.

וכד אשתלם כסף וגומר שהרי ז' מיני זהב הם ז' ספירות א"כ בהכנס החסד אל מקורה היא זהב א"כ זהב היא חשוב מן הכסף ורזא דא תפוחי זהב כי סוד התפוח למטה בחג"ת הרי שדרך התפוח כסף והיא עתה זהב כאו' תפוחי זהב כי מציאותם בבינ' הם תפוחי זהב אשתכח דכסף אתהדר לזהב. וע"ד שעולות כל הספי' להשרש שם וכל המתכות מתהפכות לזהב ויהיו בו ז' מיני זהב:

ונחשת היא הגבורה המתאצלת מן הבינה ויורדת מן הראש למנות גריעו' על גריעו' דהיינו דרועא שמאלא ולזה לא הית' כסף בחסד: ותכלת היא ההוד שעליה נאמר והודי נהפך עלי למשחית ולזה היא תכלת המכלה בדיניה ירכא שמאלא:

ותולעת שני הוא חשוב ולזה משמח והוא מן הימין נצח אמנם אדום ודין קצת שנכלל בשמאל:

ושש דא נהר היינו היסוד ונק' שש על שם שית סטרין שהוא נוטל שפעם ואורם י' כגוונא דא יש במ' ו' כיוצא בהם והיינו הטעם שנוטל שית סטרין מפני שהוא משפיעם אליה בעלת הששה שהם סוד שמע ובשכמל"ו כנזכר לעיל והיינו והא אוקמוה:

הא הכא שבע וגומר היינו א' זהב. ב' כסף. נ' נחשת. ד' תכלת. ה' ארגמן ו' תולעת שני. ז' שש שהם ז' שמיטות שביובל בינה דהיינו כל שבע מדות שתחת הבינה. וקשה כי זהב הוא היובל בעצמו והוא א' מן הז' לז"א ואע"ג דאינון שית עכ"ז יהיה בכלל החשבון הזהב והטעם כי הם י"ב שש ושש ונודע כי כל י"ב מקורות יש להם מקור עליון על כל הי"ב בענין שיהיו י"ג וז"ש ואינון תריסר ושביעא' דאיהו רישא עלייהו הא תליסר. ופי' אי זה טעם הוא עמהם והוא לבדו כדי שטעם זה יצדק אל השביעי שבמלכות כדי שיהיו ז' וז' ואמר

רישא דקיימא על כל שייפי גופא שהם ו' קצוות הגוף והבינה ראש עליהם ואיהו זהב א"כ ג"כ בנקבה שיש ששה שייפי גופא יש ראש על גביהן והיינו זהב נמצא כי ראש הזכר זהב וראש הנקבה זהב: וקשיא ליה מה בין האי להאי הואיל ושניהם זהב כי שש אברי הנקבה הם הא' עזים הב' עורות אלים ג' עורות תחשים ד' עצי שטים ה' שמן הו' בשמים. אמנ' רישא זהב בין בזכר בין בנקבה א"כ מה בין האי להאי: זהב עלאה דהיינו ראש הזכר איהו זהב סגור מפני שיש העלם גדול אל הבינה. אמנם בינה שבמ' נעלמת אבל לא כהעלם הבינ' עצמה וז"ש אתגליא יתיר. ירקרק אינו נציץ לעיינין כאותו הזהב העליון שבנציצו דיליה איהו חדוה וגומר אלא ירקרק דהיינו רחמים בדין והיינו אסתר ירקרוקית והיינו אתרוג סוד המלכות הנקראת אתרוג:

(אמר המחבר מה שאמרו המגיהים חסר כאן תמצאהו כתוב בספר אור הלבנה בס"ד. ופירושו תמצאנו בסוף הפרשה בס"ד):

לשעתא הוא. שלעיל במה שחסר מהדפוס אמר ולא הוה כהנא רבא דסליק בדרגא עילאה כאהרן זכאה לנבוא' ולכהונה והקשה ואי תימא הא זכריה וכו' ירצה כאו' אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא. ותירץ ההוא נבואה לשעתא הוה שלא שמש מעולם בהשגת נבוא' שאותה שעה זכה לנבואה ואות' שעה נהרג כאו' ורוח אלי"ם לבשה כנראה שעד עתה לא היה ושוב לא עבד: הא ירמיהו דכתיב ביה בטרם אצרך א"כ קודם שהגיע לשנים לעבודה הגיע לנבוא'. והא אחרנין כלומר וכיוצא בו יהיו אחרים כגון פנחס ואלעזר ואיתמר. לז"א אלא כולהו לא זכו לנבואה כאהרן להדבק בעבודתם כדבקות אהרן וז"ש בכהניו זכה בנבוא' עלאה על כל שאר כהני ולהני מייתי ליה גבי משה כלומר משה משובח על כל הנביאים ואהרן משובח בכהנים ודומה למשה בנבואה על כל הנביאים הכהנים וז"ש דהא אהרן זכה וגומר משה זכה וגו' יר' שניהם מפורסמין בישראל בכהונה ונבואה אלא שזה הגביר נבואה על כל וקצת בעבודה וזה הגביר כהונה על כל וקצת בנבוא' ושמואל זכה בתרוייהו. ותימה שמואל לוי הוה בשלמא משה שמש ז' ימי המלואים על פי הדיבור אמנם שמואל זר הי'. וי"ל שהכתוב אמר והנער שמואל משרת את ה' את בני עלי ואפשר שהיה עובד העבודה המותרת בזר ואפשר ששמש בכהונ' בבמה למ"ד זר מותר בבמה. מה משה הוה קרי וגומר וקרא ה"ק אהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו עם משה וז"ש מה משה הוה קרי וקב"ה אתיב ליה מיד אני שמואל וגומר מה אהרן וגומר. ומלה הכי הוא וגומר כלל הדברים שכולל שלשתם וזש"ה קוראי' אל ה' שלשתם יחד בכהונה ונבואה זה פחות מזה והם שוים שאין זולתם כמוהם וז"ש תלתא אינון וגומר. ואי תימא שמואל לא משיך יר' שלא שמש כהונה גמורה. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. וחמש בוסמין אינון לגו שמן וקטרת וגומר ר"ל כי שמן היה נעשה מצירוף ה' דברים והם מר דרור וקנמון וקנה בושם וקידה הוא הקושט ושמן זית הם ה' דברים וז"ש וה' בוסמין אינון לגבי שמן. ודע כי גם בקטרת היו נכנסים אלו הסמים שהיו בשמן המשחה וז"א לגו שמן וקטרת.

ואע"ג דאמר חמש אינן בדיוק שכל החמש ימצאו בקטרת כי כיון שיש ד' מהם די בזה אבל אומ' חמש חוזר אל השמן. ואמר ואע"ג דאיהו חד כי הסמים של שמן המשחה הם עצמם של הקטרת עכ"ז תרי מילין אינון כי הלא הקטרת היא מעורב בתערובת אחר אבל עכ"ז כולהו חד הוא כי הכל כוונה א' וא"כ בשמים לשמן המשחה ולקטורת אינם נחשבים ב' דברים רק הכל נק' דבר א' ויהיו י"ג דברים: ושש וגומר כל שית סטרין כגוונא דא לתתא וגומר פי' כגוונא דאינון עלאין ה"נ אית ביה שית סטרין ודא רזא די"ג מכילאין שית ושית ובינה חד דקיימא עלייהו והכי נמי מפורש ענין ז' וז' מוצקית: והנה כמו שיש סטרין עלאין אית נמי בשכינה שית סטרין תתאין ובינה לעילא מכולהו הרי י"ג. עכ"ל: