אור החמה על ספר הזהר ב:רצד

וארגמן וגומר עד כאן ד' הנהגות פשוטות שהם מצד חגת"ם מכאן ואילך ג' הנהגות שהם נה"י והם המזגת ההנהגות הקודמות כאשר נבאר זהב וכסף שהיו חסד לעצמ' וגבורה לעצמה אתהדרן לאכללא משלבן דא בדא היינו כללותם והמזגת הכחות כלם והיינו עושה שלום במרומיו ולזה ארבעתם גופא חד ארגמן וזהו גוון הנצח מפני שהנצח ימיני והוא יונק מחסד מצד א' ומגבורה מצד שני ומת"ת מצד ג' והוא קרוב למלכות ולזה בו ערוב והמזגת הכחות:

תולעת שני הוא בהוד ואתכלל באוריא"ל למתק הדין בתחלה נחשת אמנם עתה אדום המשמח והיינו בינוני בין ארגמן המזגת הכחות ותכלת שהוא הדין החזק ולכך המ' בהוד שוכנת להתייחד עם הת"ת כנודע:

ושש ביסוד שהוא כולל ו' קצוות ואתכליל כמלקדמין ברזא דרפא"ל שנתרפא מן הדין ונהפך ללבן ולזה מצד הא' הפשתן דין חזק ומצד א' לבן רחמים מורה רפואת הדין ולזה אתאחדא בכסף ובזהב דהיינו המ' בין שני זרועות תחלה צפונית מערבית והיא נמתקת מערבית דרומית:

עד הכא רזא דז' עמודים כנזכר שהם חג"ת נהי"ם והם ז' אלו אצילות והם מתפשטין מהשכינה בבריא' ובריא' ביציר' והיינו אלו קליפה לאלו וזה מוח לזה וזה לבוש בזה והנה ההנהג' הזאת תתפשט למטה ע"י לבוש כולל בו כל ההנהגות וסוד לבוש זה מצד א' טהור ומצד הב' קשה בדין ומסתבך שם בו החצונים והיינו ועזים שאלו הז' הנז' עם היות שאמרנו דא קליפ' לדא כלא מוחא איהו שהכל קדוש אמנם מחוץ קליפה שיש בה קושי ואחיזת החצונים וז"ש ודא איהו קליפה למוחא ושמם עזים לשון קשים ועוד הם קדושים אמנם חצונים נאחזים בהם.

ועורות אלים וגומר אלין אינון מארי תריסין הם קדושים אמנם כחות ההשגחה בדין לכך הם אלים המנגחין ודאי וקראם עורות כי העינים הם ג' גלדי עינא וז"ש ואיקרון רקיעין לבר והם כח ז' ספירות אמנם בצאתם חוץ ומשגיחים ברעות בני אדם משוטטות בכל הארץ הם בגו קליפה שצריכים להתלבש בחוץ כדי להצטייר בהם הרע הנעשה בעולם.

ועורות תחשים הם הפך עורות מאדמים שעורות אלים מאדמי' הם כחות קדושים מתפשטים לחוץ כנזכר ועורות תחשי' הם עיקרם חוץ ומשתרשים פנימה בקדש בסוד שורש החצונים המתוק והם צורך ההנהגה וז"ש אלין אינון לגו סטרא וגומר אתאחדן בסטרא דקדוש' ולא אתאחדן הענין שהם מושרשים פנימ' בקדש וז"ש אלין לגו סטר' קדישא אמנם שם הם מתוקים ולא ישפט בהם טומאה כלל בסוד שער של תפילין שהם פנימה במוח ונודע שחוצה הם חצונים וז"ש אתאחדן בסטרא קדישא בערך שרשם המתוק ולח אתאחדן בערך מציאותם הטמא הם חצונים ויש קליפות באנו מצד שמאל הגבורה ואלו מצד ימין החסד ששם ג"כ נמצאו קליפות והיינו שאברהם תיקן הימין בכל מיני תקוני' ולכך הוליד את תחש אמנם לא בשרה שהיא אם יצחק בקדש אלא באותו בחוץ והוא מכלל מקום התפשטות קליפת ישמעאל וכמו דאית דרגת דעשו שהוא שמאלי מלד הגבור' והקליפות מצד הגבור' כמה מדרגות אלו למטה מאנו כך הם מדרגות מצד הימין אלו למטה מחלו ולכד כשהוליד אברהם את ישמעאל לא גמר התפשטות כל חותם המדרגות אלא אחר שהוליד את יצחק טהור ונקי וקדוש בשרה חזר לו לגמור התפשטות הימין בקליפות וז"ש אימא דישמעאל הולידה לתחש ומסטרא דאברהם בענין שמצד אברהם פנימי מושרשים בקדש אחידן בסטרא קדישא ומצד אימא דישמעאל מתפשטין לחוץ ולא אתאחדן.

ומסטרא דאברהם קא אתא ופי' כיצד נמצאו החצונים בסוד הימין ואמר כיון דאתבסם ההוא נהורא קדמאה שכל שינוי הויה ממציאות אל מציאות גורם מותר והנה נהורא קדמאה ראש תחלת מציאות החסד מנפץ מותר בשעתא דנפיק נהורין לכל סטרין שהאציל ההויות והוציא הספי' לזה נתפשט והוציא כל המותר ואחר שנתקן בהויה טהורה ומתוקנת נגנז וז"ש כיון דאתבסם ההוא נהורא גניז ליה וגומר ועתה בצאת הנשמות ע"י זווג צדיק וצדק יצאו טהורות בלי מותר ופסולת כלל שאלמלא כן לא היו צדיקים בעולם מפני שמרי המותר המתדבק בהם ולז' ממש היה מענין תקוני החסד שאברהם מרכבה אליו להוליד את ישמעאל וכל הנמשכים אחריו תחש וגומר מטעם שאברהם ושרה היו מרכבה לחסד בסוד הנשמית והיינו עבדו איבין ונפשין וגומר שהיו גורמין ע"י ייחודם זווג עליון ומשם נפש נשלף לגרים:

כמא דעבדו אברהם ושרה נפש בסטרא דקדושה דהיינו מרכב' לחסד הכי נמי עבדו נפש בסטרא אחרא דהיינו מותר הנמשך למעלה ע"י אברהם וקטורה וזה צורך גבוה לטהר המותר משם מכל וכל כדי שיצאו הנשמות נקיות וטהורות שאם לא כן לא אשתכחו גיורין בעלמא מפני שהתערובות שבהם מעכב ולזה צורך גבוה היה יציאת ישמעאל מאברהם ושאר כל הנמשך ומותר זה הוא מושרש פנימה שלא נעש' מותר אלא בצאתו מאת פני הקדש:

ועצי שטים הא אוקימנא דאינון שרפים עומדים בסוד תפלה מעומד שהם מצד הבינה בעולם העליון ולכך הם מעומד והנ' הסדר היה ראוי שיאמר עצי שטים קודם שהם השרפי' שהם סוד הבינה ואח"כ זהב וכסף שהם החיות אלא מפני שאלו אינם ממעל לקליפה אלא ממש מתלבשים בקליפות מפני תפיסת החצונים בעולם מטטרו"ן והיות אחיזתם עולה עד החסד ועד הגבורה אמנם משם ולמעלה אינם עולים א"כ עד כסף וזהב הם. נאחזים אמנם שרפים לבד הם עומדים ממעל לו שאינם משיגים שם אמנם השאר כלם עומדים בתוך לו ולזה לא אמר ועצי שטי' אלא באחרונה כלו' ועצי שטים שהיא חלוקה לעצמה שאינם כאלו כלל ועיקר מפני שהם עומדים ואחיזתם למעלה ואין שם אחיזה לחצונים.

ושמן למאור וגומר הענין כי התפשטות החכמה יקרא שמן בכל מקום כדפי' ז"ל כל מקום ששמן מצוי חכמ' מצויה וגו' וז"ש דא רבות עלאה ולא שתהיה חכמה עצמה שאין על השרפים שהם הנפרדים מהחכמה אלא התפשטותא דאתיא מלעילא ונודע כי התפשטות החכמה הוא ד"ו פרצופין ת"ת ומ' המתפשטים מיו"ד והיינו או' תרי שמן אינון חד לעילא דאקרי שמן המאור דהיינו ת"ת כדמפרש לקמיה וחד לתתא דאקרי שמן למאור על השכינה השוכנת במשכן קאמר והשתא מפר' אמאי אקרי הת"ת שמן המאור ופי' המאור ר"ל המאיר תמיד ולכך בא בה' הידיע' המפורסם ועוד אומרו המאור יר' שהוא מאור שלם בלי חסרון אור וז"ש ותמיד מליא רבות קודשא. ועוד המאור משמע שמאיר לאחרים וכל ברכאן מימין וכל נהורין מקו' האמצעי או להפך וכל בוצינין מצד שמאל כלא אתברכאן ואתנהרן מתמן מימין ומאמצע שהם אור כי השמאל חשך.

אמנם שמן למאור כל התנאים אלו חסרים בו אין ה' הידיעה למאור לעתים היינו מלא וחסר ומפני שמאיר לתחתונים נק' שמן למאור ולא שמן לאור:

תו הא תנינן וגומר שתחלה היו גדולים וקטרגה הלבנה ונתמעט' ולזה נאמר בה את המאור הקטן והיינו דאוקמוה חברייא והכי הוא אין ספק שהיה שם קטרוג ומיעוט. אבל במה שנרא' מדבריה' שפשט שני מאורות הגדולים שהיו שוים באורם זה אינו וז"ש אבל שני המאורות הגדולים אלין שמן וגומר הענין שהרי גדולתן מצד החכמה ששם ד"ו פרצופין היו ולא היה מיעוט ומשם שמנים שמן המאור ושמן למאור הם שני עולמות עלמא עלאה ועלמא תתאה זו למעלה מזו ודאי אינם שוים וטעם אומרו הכתוב גדולי' סתם כל זמנא דדכורא ונוקבא אתיין כחדא תרוייהו קריין בלישנא לדכורא ויקרא גדול במ' בגין דאתחבר בהדיה עלמא עלאה אבל דא שנאמר שהיה גדול ממש כזכר שסוף סוף נקבה היתה וזכר לעול' עושה חיל:

ובג"כ אמרו קדמאי וגומר הענין שהאריות הם הספירות העליונות שהם מצד החסד ואין החצונים הנק' שועלים יכולים לעמוד לפני הארי להרע לו והיא היתה למעלה זנב לאריות וקטרגה לא רצתה אלא לרדת להיות ראש לשועלים שהיא משפעת לחצונים ולזה הזהירו על סוד הקשר האדם עצמו הוי זנב לאריות ולא ראש לשועלים שלא ידבק עצמו בסוד בחינת' בתחתונים. והטע' שעם היות שהיא זנב שם שמורה שאינה במנין ח"ו זנבא דאריה איהו בלא פרודא והיא נקשרת ומיוחדת וכשהיא למטה על החצונים עם היות שיראה בעיניך שהיא ראש כלו' אינה בייחוד עמה' ואין טומאתה פוגמת בה אינו אלא ראש השועל שועל איהו בלא פרודא ושועל אקרי וח"ו היא נפגמת בטומאתן. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. עושה שלום במרומיו נראה לי שהוא יסוד הנק' שלום. ותולעת שני הוד דאתי מגבורה ושש נצח דכתיב ואת הנפש אשר עשו בחרן וגומר ענין זה הוא סוד נפלא בעיני והבן אותו וגם ביארתי קצת מזה בסבא דמשפ' דף צ"ח ע"ב ע"ש והענין כי כבר ידעת כי רוחניות הא"ס מתלבש באצילות והוא נשמה אליו והאצילות מתלבש בבריאה והוא נשמה אליו. גם הבריאה מתלבש ביצירה והוא נשמה אליו וכן היצירה מתלבש בעשיה הם האופנים הקדושים והוא נשמה אליו גם העשיה מתלבש בקליפות והיא נשמה אליו האמנם לא תבין מדברי כי האצילות עצמו מתלבש בבריאה וכן השאר אך הכוונה לו' כי נצוצי האצילות הם מתלבשים בבריאה והם נשמה אלו וכיוצא בכולן: והנה כמו שהאצילות ברא הבריאה כן רוחניות האצילות ברא רוחניות הבריאה וכן הענין בכל העולמות עד שנמצא כי הקליפות הם אשר היו העיקר בחלק עולם החומרי הזה ומשיורי הקליפות אשר הם רוחניים נשתלשל העולם החומרי הזה גם מרוחניות הקדושה שבקליפות משתלשל בעה"ז כי כל העולמות הם כמו לבושין זה לזה ובתוכם כמה מיני נשמות זו מלבוש לזו. גם אל תטעה בדברינו כי הקליפות המציאו העה"ז ח"ו כי אפי' למעלה בחלק הבריאה אין לומר כי היא המציאה את היצירה רק הקב"ה הוא בורא הכל רק הקב"ה משיירי הבריאה ברא היצירה וכיוצא בשאר עד שמשיירי הקליפ' ברא העה"ז ואל תתמה מזה כי בהכרח הקליפות הם רוחניית והעה"ז עב וגם וחומרי וזה נרמז בפ' תרומה סוף דף ק"מ כי האי עלמא הוא קליפה חצונה אל קליפת הטומאה כי קליפת הטומא' היא קליפת האגוז הקש' כעץ וקליפת האי עלמא היא קליפ' העכור' הלח' שעל האגוז כי בהכרח הקליפות הם רוחין ורוחניים ולטעם זה איך כל המתענג מהאי עלמא או שאוכל ושותה מותרות יכול יצה"ר לשלוט עליו כי משלו הוא אוכל מה שאין כן בא"י המכוון כנגד ארץ העליונה ואין פה מקום ביאור ענין זה. והנה כבר ידעת כי אתערו דכל נשמתין הם מצד חסד עליון כנזכר בסבא דמשפטים דף צ"ה על ובת כהן ברתי' דאברהם והנה שם ביארנו כי המעורר הולדת הנשמות לעולם הוא סוד הימין הנק' אברהם בין באצילות בין בבריא' וכיוצא בזה: ולכן הנה ידעת כי ג"ע תחתון שם הוא מדור הנפשות הנמשכין מן אופנים שבעשיה ואין כוונתי לו' מן האופנים עצמן רק מן האור שבהם ולכן הם מזדווגים בג"ע התחתון וע"י זווגם מתעורר להם הולדת בנים שהוא נצוצות אורה להשפיע בחוץ בעולם הקליפות אשר תחת האופנים וטעם זה הוא סוד גדול מבואר בתיקונין כי הוא סוד ומלכותו בכל משלה להכניע הקליפות ולכן סטרא אחרא אתברת ואפי' הגוים שהם משלהם הם חוזרים להתגייר מחמת אותן נצוצי אורה כנזכר ובזה אתתקף יקרא דקב"ה כנזכר פ' יתרו בזוהר דף ס"ז וס"ח וס"ט: והנה תועלת גדול הוא אותם נצוצי אורה המתלבשים בקליפות והוא סוד אשר שלט האדם באדם לרע לו כנזכר בסבא דף צ"ה ע"ב. ולכן אל תחשוב כי אינו מעלה ומוריד זווג הצדיקים בגן עדן התחתון להשפיע נשמות הגרים כי זה תועלת גדול מאד ולכן אין זווג זה רק בג"ע תחתון כי שם נפשות דעשיה המתלבשים בקליפ' אמנם רוח ונשמה אין לגר כלל ועיקר כי הדברים הולכים כסדר ולכן אל יקשה בעיניך עתה למה אין נשמה ורוח אל הגרים כי כל הדברים נמשכין כסדרן:

גם אל יעלה בדעתך כי יש נשמה ורוח לנפש הגר בפני עצמה כמו שנבאר בע"ה וכמו שביארנו בסבא דף צ"ח ע"ב והנה אותו האור נק' תחש כי הוא אור אשר בקליפות ומלכותו בכל משלה. ולהיות כי כל הולדת הנשמות הוא מצד אברהם בכל העולמות לכן הוא אשר מעורר זווג זה אפי' בחיים חייתו והנה נמצא לפי זה כי נפש שבעשי' מתלבשת בנפש הגר ונפש הגר מתלבשת בצלם שהוא סוד האור שבעה"ז כמו שביארנו בסבא דף צ"ח ע"ב כי מאור שבקליפות נשתלשל אור בעה"ז והוא הנק' צלם שהוא תחתון מכלם אך סוד הצל הוא אצלי מעלה גדולה מכולם וכמו שביארנו במקומו פ' תרומה דף קמ"ב ריש ע"ב וזהו כוונת מ"ש ההוא נהורא קדמאה גניז ליה קב"ה וגומר והענין כי הלא החסד הוא נק' אור קדמאה והוא המעורר הולדת הנשמות הקדושות באצילות ובבריאה וביצירה ובעשיה אשר כלם הם סוד הקדוש' וכן בסטרא אחרא שהוא הקלי' עצמם שם נמי הולידו נשמות מאותו האור המתלבש שם:

זנב לאריוותא ולא רישא וגומר הענין יובן בסוד הקטרוג כי תחלה היתה בסוד ה"א זנב לאריות אבל מקומה באצילות ואחר המיעוט הושמה ראש לשועלי' בסוד שם אלדי"ם ונתלבשו עשר ספירותיה בבריאה יצירה עשיה:

גליון ואראה את ה' זה ה' הוא אדנ"י ממעל לההיא קליפ' עורות תחשים ועורות מאדמים דאתער אברהם בסטרא אחרא שנשא את הגר. עכ"ל.

אמר המחבר מצאתי בספר ישן כתב יד פי' זה המאמר ז"ל ואכתוב אותו בקיצור יש לעורר על המאמר הזה באו' דאבר' הוליד תחש באנתו אחורא והיא תימא שהרי תחש ילדה אותו ראומה פלגשו של נחור גם אומ' ואת תחש אימא ישמעאל אחוהון דישמעאל גם זה תימא שישמעאל ילדה אותו הגר מאברהם ותחש ילדה ראומה מנחור ועוד או' ומסטרא דאברהם קאתא וזה אינו כנזכר ועוד אחר שאמר למעלה שתחש אחיו של ישמעאל א"כ תחש הוא בנו של אברהם ולמה אמר מסטרא דאברהם יאמר בן אברהם. ועוד או' דהרי נהורא קדמא' מנפץ וגומר הנרא' שבא לתרץ ולפרש והוא סתם וחתם וכל דברי זה המאמר סתומים וחתומים וצריכי' ביאור ארוך וקודם צריך להקדים הקדמה א'.

כבר נודע כי מדת החסד נק' אור קדמאה שהוא יום ראשון מו' ימי בראשית וביום ראשון נאמר יהי אור והוא אור קדמא' ולא שלט אלא ג' ימים וגנזו לצדיקים לעתיד לבא כמו אברהם הרומז לחסד יקרא גם הוא אור קדמאה שהוא אב ראשון לכל הגרים ולכל ישראל וכן אמרו בזוהר משפטי' אברהם קדמאה לגיורין וידוע כי הגוים נמשלו לחשך וישראל לאור ולפי זה אברה' נק' אור קדמא' ואמר ב"ה כי אברהם שהוא אור קדמאה היה זורק נהורין לכל צד ר"ל שנשא ג' נשים ועשה פירות עם שלשתן והכי איתא בילקוט איוב רמז תתק"ד בשם ילמדנו על פסוק והיה ראשיתך מצער וז"ל ג' נשים נשא אברהם שרה בתו של שם קטורה בתו של יפת הגר בתו של חם בתחלה הוליד עם הגר ישמעאל והב' יצחק עם שרה והג' בני קטורה עם קטור' וכוונת ב"ה להודיענו שישמעאל יצא מהגר בתו של חם שהוא הפחות מכל בני נח ולכן ישמעאל נולד מאברהם כשהיה ערל ויצחק משרה בתו של שם שהוא המשובח מכל בני נח ולכן אחר שנימול נולד יצחק ולבסוף בני קטורה בתו של יפת שהוא בינוני בין שם לחם:

ודע כי ראומה פלגשו של נחור אחי אברהם היא הגר בעצמ' שילדה את ישמעאל לאברהם וכתיב ופלגשו ושמה ראומה ותלד גם היא וגומר מאי גם היא אלא לרמוז סוד זה שאחר שגירש אברהם את הגר וישמעאל בא נחור אחי אברהם ולקחה לפלגש וילדה לו ד' בנים ועיקרם הוא תחש הרומז למדת החסד מבחוץ כמו ישמעאל והיינו סוד ועורות אלים מאדמים וגומר רומז לעשו שיונק מסטרא דגבורה מחוץ כמו אדמימות עור האלים שהוא מחוץ וכן ישמעאל ותחש אחיו יונקים מצד החסד מבחוץ ולא מבפנים ותחש אחיו של ישמעאל היה מאמו ולפיכך אמר ב"ה תחש מסטרא דאברהם קאתא מסטרא דאברהם בן אשתו הגר אחי ישמעאל ולא מאברהם ממש:

ודע כי הגר היתה בת זוגו של אברהם בזמן שהיה שמו אברם קודם שנימול ומזווג עם הגר בת חם הרשע בגוף ונפש שהוא היה ערל והוליד ממנה ישמעאל ובלילה היו מזדווגות נפשות אברהם ושרה ועושים נשמות לגרים וזה כל זמן שהיה ערל ולאחר שנתגייר נקרא שמו אברהם בא אליו נפש אחרת בן זוגה דשרה ולזה לא ילדה שרה בנים אלא אחר שנתגייר שקודם לכן היתה הגר בת זוגו של אברהם ולא שרה אמנם אחר שנימול ונתגייר נתבסם אברהם שנקרא אור קדמאה כנזכר ולאחר שנתבסם א"א לעשות נשמות לגרים בעבור שנתעלו אברהם ושרה במדת החסד ואין יכולים לעשית נשמות לגרים אלא הצדיקים שהם במדרגת צדיק וצדק שהם המדרג' התחתונ' בהיכל תחתין וז"ש ב"ה לאחר שנתבסם ר"ל אחר שנימול נגנז אותו כח של אור קדמאה שהיה מוליד נשמות הגרים נגנז בג"ע וניתן לצדיקים שהם במדרגת צדיק וצדק כנזכר. ודע כי בהיכל התחתון שבג"ע שוכנים בו צדיקים גמורים הרומזים ליסוד וצדיקים שאינם גמורים הרומזים למלכות הנק' צדק שאינו צדיק גמור שחסר י' מצדק להיות צדיק גמור ודע כי נשמת צדיק גמור עם נפש אשתו בג"ע עושים נפשות לגרים ונשמת צדיק שאינו גמור עם נשמת אשתו בג"ע עושים נשמות לעבדים ושפחות משוחררים: ודע שבשעת העקרה בשעה שפרח' נשמתו של יצחק פרחה ג"כ נשמתו של אברהם ובאה לו נפש אחרת שלישית שהוא בן זוגה שלקטורה בתו של יפת באופן שמעולם לא נזדווג אברהם אלא עם בת זוגו כל א' בזמנו. עכ"ל מדבריו לעניינינו: