אור החמה על ספר הזהר ב:רצג

כמאן דאמר היינו כדמסיק כי טובים דודיך לנוכח ופתח בנסתר וסיים בנוכח והיינו יעקב ורצ' בזה הנשיק' עיקר למעל' מחכמ' ורוחא דסתים בה אמנם דבקותא לאתדבקא במלכא חכמ' בברא דילי' ת"ת איהו: כי טובי' דודיך שהוא לנוכח אהדר לגבי שמשא ת"ת שדרך בו הוא מתדבק למעל' וז"ש דאנהיר לה לסיהרא מ' ואור החמה ממזרח שהיא חכמה ואינה שואבת אותו האור אלא ע"י הת"ת וז"ש מגו נהירו דבוצינין עלאין דהיינו בסוד הדעת מאירים בו אורות החכמה ואינון בוצינין הכלולות בת"ת ומזווגות אליו מאן אתר נהרין כדי לידבק בסוד הדעת למעל' ומלת טובים הם טובים ומאירים ופי' אח"כ ואמר מיין גזרה בפני עצמה מההוא יין הבינה השמור ממגע הנכרי והוא דין טוב לזווג הדין המשמח לא המעציב ח"ו שכל שמחה שימצא בספירות מהבינה הם שמחות ודא אלדי"ם בינה הנקשרת עם החכמה תוצאות חיים: תו מיין מההוא שמא דאקרי וגומר ונמצאו בזה ג' נוסחאות הא' יהו"ד הב' יוה"ה הג' ווה"א וג' שמות אלו עולים יין ואפשר לפרש שם יהו"ד בנקודת אלדי"ם שעולה נקודתו יי"ן:

וזאת התרומה וגומר ודא כלא עילא ותתא כחדא כלו' קושיא זו היא בין ע"ד הפשט בין ע"ד הקבל'. מלאכין עילאין לעילא הם ראשי ד' מחנות שכינ' שכל המלאכים תחתיהם ונקרא' איש כגון והאיש גבריאל. עליהון איהי תרומ' שכינ' מתרוממת על גביהן מפני שהם מתקנים אות' להסתלק אל הייחוד בענין שהיא שוכנת עליהם והם מסלקין אות' למעלה בקישוטיהם דהיינו שירם וזמרם לתבוע שפע לפרנס ד' מחנות אלו ומתחת ידם זנין כל הנמצאים התחתונים.

וכד ישראל זכאין אינון נטלין לה מנייהו כדי שיהיה מזונם ופרנסתם מתחת יד השכינה ולא מתחת יד מחנותיה והם מורידי' אות' לדור בתחתונים ותהיה ההשפעה על ישראל ממנה ממש ויהיו כל שאר הנמצאים ממנה מתפרנסים מתחת יד ישראל והיא מסתלקת ע"י מעשה התחתונים ותובעת תנו לי בשביל ישראל העושים כך וכך וזו נוח לה מפני שהעולם מתפרנס בזכות וכאשר היא שכינה במלאכים ומשם מסתלקת מתפרנסת עולם מחמת הבריאה וטבע ההנהג' ולז"א מאת כל איש וגומר תקחו את תרומתי שזה נוח לי שתהיה שכינה בתחתונים. אינון ד' מיכא"ל שר מחנה הדרום וגבריא"ל לצפון. אוריאל שר מחנה המזרח רפאל למערב. אשר ידבנו לבו לבו היא השכינ' וידבנו היינו דההוא לב שהוא השכינ' אתרעי בהו שאין בהם עון וחטא והם משרתים טהורים והיא תרומ' על גביהן שהיא מתייחדת וז"ש וההיא תרומה זקפא וגומר היינו עליית' להתייחד גם רדתה אליהם דהייני קיימא גם מנוחתה אחר רדתה אליה' והיינו מנחא וגומר עכ"ז תקחו את תרומתי תסבון לה שיש לה נחת רוח בתחתונים כנזכר:

בזמנא דא שאין בית תמשך אל התחתונים בכשרון מעשה ובזמן הבית בעבודה ולז"א הכ' תקחו את תרומתי סתם דהיינו בזמן שאין בית. וזאת התרומה אשר תקחו מאתם בזמן שיש בית כאו' ונצחין גוונין דלתתא וגומר והענין שאין שכינה יורדת אל התחתונים ונשארים שם מחנות שכינה אלא יורדת שכינ' עם כל מחנותיה וז"ש ומשכין אלין גוונין שהם גשמיים לגוונין עלאין הרוחניים ויתלבשו הרוחניים ממש בגשמיים וז"ש ועאלין אלין באלין ואתעבידו אלין גופא לאלין.

וע"ד תקחו מאתם כתיב מורה שירידת' אלינו תדיר היא מאתם ומאתם אנו נוטלים אותה תדיר והענין שאלו הד' מחנות יורדים ומתלבשים בד' גיונין גשמיים ושור' שכינה למטה על אלו ועל אלו והשתא מפרש ד' מחנות וכחות הנמשכין מהם בגשמי להיות אלו גוף לאלו:

זהב דאתכליל וגומר ירצה הזהב היא סוד הנהגת השכינה מצד הגבורה והיא נכללת בגבריא"ל ולמטה מתלבש בזהב הגשמי וז' זיני זהב הם ז' גבורו' שבז' מדות חג"ת נהי"ם ועם היות הכסף ראש להנהגה עכ"ז כל המציאות נמצא בדין והדין יותר ולזה הם ז' מיני זהב וראשון להנהגה לכך הזהב חשוב מן הכסף וכסף חסד לעילא בשכינה ושורה ומתלבש במיכא"ל וישראל מלבשין אותם בכסף כנזכר:

ונחשת הענין כי יצחק הוליד את יעקב ולזה יש בו דין ואח"כ נוטה אל החסד אמנם מציאותו מן האש הגבורה ולזה אוריאל נקרא מצד אור החסד ושמו המיוחד נוריא"ל. ושם נחשת זר לז"א ומאלין אתבדרן לחוץ נחשים שרפים שהם התפשטות כחות הדינים החצונים שמזה נמשכים מכח אש הגבורה ושמריה ועל שמם נק' נחשת אם הנחשים מפני שממנו יצאו אל הפועל עם היות שיסודו מהגבורה וז"ש וע"ד נחשת איהו סומקא כאשא עם היות שהדין חזק בגבריא"ל מנוריא"ל:

תכלת הוא המלכות והנהגת' ולעולם המ' טבעה בין שמאל הת"ת והגבורה בין שתי דינים והיא דין מתחזק בשתי דינים ולזה לית מאן דשלטא עליה לחיין אם ראה אותו בחלום וכחו לכלות רעים וטובים בגין דאיהו כורסיא לשריא ביה דינא תקיפא מ' יונקת הדינים מהגבורה החזק' והיא משפעת אפי' לחצונים:

בוא"ל שהוא כולל מעצמו כל הכחות מחנה דן מאסף לכל המחנות וזועם בכל יום מצד הדין ומשפיע דין אמנם כשיש ייחוד למעלה דהיינו כד אהדרן בני נשא בתיובתא שלימתא שאז הבינה מקור לד' הנהגות אלו מגלה בספי' סוד אריך אנפין ועכ"ז הכח הזה שהוא כסא אל הנהגתה מתהפך מזעם לרפא"ל מורה רפואה מהדיני' לכל: מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. כי טובים דודיך מיין אהדר לגבי שמשא וגומר הנה פי' מלת ישקני בסוד החכמה או הבינה כנזכר. ונשיקות פיהו הוא הת"ת כי גם הוא נעלם מהמלכות וטובים דודיך שהם לנוכח נאמר על היסוד הנק'. שמש בסוד והוקע אות' נגד השמש דא ברית קדישא והוא לעולם בייחוד עמה לנוכח. ואומרת לו כי הלא דודיך הם כל אשר הוא נטיל כלהו הנה הם טובים ומאירים מן היין העליון והוא הבינה. תו מיין מההוא שמא וגומר הכי נקוד יהו"ד בנקודת אלדי"ם בתורה שסודו בבינ' שב"א סגו"ל חול"ם חיר"ק עולה ע' כמספר יין שהוא בבינה וז' זיני זהב אתפרשן לתתא מן דא נלע"ד כנגד ז' היכלין ובכל א' יש א' כנגד הגבורה. עכ"ל: