אור החמה על ספר הזהר ב:רצב

ונשיקה בפומא וגומר ירצה כי הוא בעצמו גלה הטעם באו' פיהו וכי כלום יש נשיקה אלא בפה א"כ מאי פיהו אלא שנתן טעם לאו' ישקני מפני פיהו שמפיו הוא נביעו דרוחא ומפקנו דיליה וחפץ אני לאותו הדבר הנודע שם לידבק בו. וכד נשקין דא בדא מתדבקן רוחין שבבינה ושבמ' אלין באלין ואו' רוחין אלין באלין לשון רבים לרמוז אל דעת רב המנונא שפי' שהם ד' רוחין כדמפרש ואזיל. אתפשט לד' רוחין תחלתה אינה אלא ב' אמנם אח"כ יתפשט לד' כדמסיק שאחר שהם נושקין זה לזה נכללים רוחא ברוחא והם ייחוד ד' רוחין והיינו או' וד' רוחין אינון כחדא. ועם היות שיתבאר ענין אהבה בסוד ההיכלות שהוא היצירה היינו שורש התעוררות העול' מעולם התחתון אמנם למעלה אינון גו רזא דמהימנותא בפנימיות האצילות וסלקין ממט' למעלה בד' אותיות הם אותיות אהב"ה ואינון אתוון דשמא קדישא כי #א' היינו יו"ד ובי"ת שיש בה ג' קוים שבת"ת היינו ו' והיינו אתוון דשמא קדישא תלי בו כי בהעלות האהבה הזאת יתקשרו ארבע אותיות עליונות ועלאין ותתאין וג' שהכל תלוי בסוד שם יהו"ד כנודע: ותושבחתא דשיר השירים שהם שני רעים י"ה ב' דודים ו"ה וכל סוד אהבת שיר השירים לקשרם ולייחדם יחד. ואינון רתיכא עילאה א' דהיינו י' חסד דרום פני אריה ה' גבור' צפון פני שור ב' היינו ו' ת"ת מזרח פני אדם ה' מערב מ' פני נשר. ואינון חברותא שיתחברו הספי' האלו ויתדבקו אחר כך בתוספת ייחוד ויוכללו של זה בזה כל א' כלול מארבעתם והיינו שלימו דכלא:

אלין אתוון וגומר עם היות שאלו האותיו' כינוי שאינו קדוש עכ"ז הם רמז לפנימיות רוח שבתוך ד' אותיות יהו"ד וז"ש וד' רוחין אינון ולא שהם רוחי האותיות כאלו תאמר רוח י' א' ורוח ו' נקרא ב' וכיוצא ח"ו אלא ואינון רוחין דרחימו וגומר פי' שכאשר יתקשרו מ' עלמא תתאה בבינה עלמ' עלאה ויתנשקו יתהוה מהם סוד אהבה ואמר רחימו מצד י' וחדוה מצד ה' דכל שייפי גופא מצד הת"ת ו' שהוא הגוף: בלא עציבו כלל מצד ה' מ' שהיא העציבה בדינים וחצונים ויושללו ממנה הכל ואלו הם ממש ד' רוחין כאשר נבאר. ד' רוחין אינון בנשיקה הם ממש כל א' וא' לעצמו ותחלת הוייתם הם הזכר נושק הנקבה ומוציא רוח מעצמו אליה והנקבה נושקת הזכר ומוציאה רוח מעצמה אל הזכר נמצאו שתי רוחות בזכר רוח עצמו ורוח שנשאב בו מהנקבה ושתי רוחות בנקבה רוח עצמה ורוח שנשאב בה מחזכר ואלו הם ד' אמנם אח"כ אלו הם נכללים כל א' וא' מארבעתם וז"ש כל חד וחד כלול בחבריה. והשתא מפרש סדר עניינם ואמר כד האי רוחא של זכר כליל באחרא של נקבה בנשיקה וההוא אחרא של נקבה כליל בהאי של זכר אתעבידו תרין תרין כחדא שנים בזכר שלו ושל הנקבה. שבו ושנים בנקבה שלה ושל זכר שבה. וכד מתחברן אח"כ ארבעתם שנים בשנים בדביקו חד אינון ארבע בשלימו כל א' וא' ראשו חשוב לעצמו ונבעין דא בדא הרי שיש לכל א' מקור אור נפתח להיותו נובע ואתכלילו דא בדא להיותם ארבעה ששה עשר. וכד מתפרשן אחר הייחוד שהזכר שואב רוחו אליו והיא שואבת רוחה. אליה אתעביד מאינון ד' רוחין ממה שנתחברו ונקשרו מציאות חדש המתחדש מייחודם והיינו חד איבא פרי המתהוה מייחוד ד' רוחין הנז':

ודא סליק שמתהוה למטה בעולם התחתון בסוד היות התחתונים גורמין בתפלתם ומושכין רוחם למטה לזה בסוד זמרם ותפלת' נעשה הרוחניות הזה הקושר ד' היכלות שהם לבנת הספיר ועצם השמים ונוגה וזכות בסוד ברכת יוצר המאורות עד דסליק ויתיב. אל היכל החמשי הנק' היכל אהבה ליכנס משם אל סוד ק"ש ואיהו היכלא דכל רחימו תליא ביה מפני שהוא היכל החסד וההוא רוחא העולה מפרי הנשיקה שנתהווה למטה כנזכר הכי איקרי אהבה והוא מתייחס הרוחניות העולה בהיכל זה ולכן בהכנסו בו עם ד' היכלות התחתונים הנז' קשורים אתער תהוא היכלא דהיינו היכל אהבה לאתחברא לעילא בהיכל הרצון בסוד אמת ויציב ואמר שכמו שפריו נק' אהבה כנזכר גם ד' רוחות עצמם הם אהבה וז"ש ארבע אתוון אינון לגבי ד' רוחין ויסודם בד' אותיות שבשם וסודם אהב"ה כנזכר לעיל ואיבא דילהון אהבה והשתא מפרש מציאותם וקודם כל דבר הם זכר ונקבה כד מתחברן דא בדא בנשיקות מיד אתער אות א' מהזכר ורוחא דנוקבא כליל בגוה דא בסטרא דא ודא בסטרא דא זכר בנקבה ונקבה בזכר כיצד א' סוד הזכר מיד נפיק ה' מהנקבה ואתחבר בא' ואתחברו בסוד י"ה ואתעבידו תרין אתוון אחרנין דהיינו ב' רוחא דדכורא בנוקבא דהיינו ה' והיינו ב"ה הרי בייחוד זכר ונקבה בחינה ראשונה אתכלילו רוחין ברוחין כדי שארבעה יהיו י"ו בדביקו דרחימו והרי בחינ' שנית. ופרחין אלין אתוון מנייהו היינו פרי האהבה בחינה ג' שנעשה למטה ממש ביש' וסוד תפלתם וזמרם יגרמו להמשיך פרי אהבה זו והיא עולה ממטה למעלה מהיכל הרצון באמת ויציב אל היכל קדש הקדשים בסוד התפלה מעומד והרי אהב' זו עולה מיצירה שהוא גשמי בערך קדש הקדשים ולמעלה שהוא הכסא ובעלייתו שם פוגע בחד ממנא שממני שואבים חיות ורקיע שעל גביהן וכל הנמצא מהם ולמטה ולזה הוא עלאה ורברבא וגומר.

קאים לגביה גם הוא מתעורר אל הזווג ולא יכיל אין ברוחניותו ואורו כח לכבות אור האהב' העול' ונתן רשות אל התחתון לעלות וליכנס לעליון מבריאה לאצילות לקשר זכר בנקבה עד אעיל לגבי היכל אהבה היינו חסד שבאצילות שמשם עולה להתעוררות הבינה והחכמה כנזכר פ' וירא:

ההוא ממנא הוא גבוה מכל המלאכים ר"ל כל בחינות הכסא ובו האצילות מתלבש להנהיג התחתונים בענין שהיא מלאכא דשליח מן קדם ה' אין בינו לבין האצילות אמצעי ואיהו רב משריין כל צבאות בי"ע הם תחת ממשלתו וכל מה שיעוררו כל התחתונים בי"ע משיר ותהלה הכל ע"י והוא קושר אותם עטרה לראש מלכו של עולם דהיינו סוד התעוררות ועם היות שפי' בגמ' בחגיגה שסנדלפו"ן קושר כתרים וגומר הכל אמת שסנדלפו"ן שר העשיה מקבץ מעשיה ומכניס ביצירה והיא עולה מאליה עד אכתריא"ל סוף הבריאה להתעורר האצילות והיינו שפי' בגמ' שסנדלפו"ן אינו יודע מקום עליית הכתר:

כיון דאעיל לגבי היכל אהבה דהיינו חסד באצילות שם אתער רחימו דנשיקין עלאין באצילות דכתיב וישק יעקב ת"ת לרחל מ' ואין כאן עיקר הנשיקה אלא ע"י אלו הם מתעוררים בבינה למעלה וז"ש למהוי נשיקין דרחימו עלאה כדקא יאות ע"י התעוררות ייחוד ת"ת למ' ואלו הנשיקין הם תחלת הייחוד לא גמר וז"ש ואינון נשיקין שרותא דאתערו וגומר ואפשר עוד דהשתא אתא לתרוצי למה התחיל שיר השירים מיד בנשיקין ואמר עתה שפי' ענין הנשיקין דע שיש ייחוד אחר הייחוד הזה ואהבה אחר אהבה בענין שאינון נשיקין אינון שירותא דאתערו דכל רחימו שיש אחר הנשיקה עוד מדרגה פנימית ואחריה עוד ג' ולזה תחלת כל האהבה הנשיק' והתחיל' בה וזה עיקר. מאן ישקני שהיה לו לומר תשקני כאו' כי טובים דודיך ואמר שהנשיקות אלו הם למעלה כנזכר ההוא דסתים וגומר והיינו רוחא ברוחא בגו סתימו חכמה. השתא קשה מאי דפי' כי הנשיקין הם ברוחניו' החכמ' כנז' וכבר אמרנו שהם ביעקב כנזכר לעיל: ת"ח סתימא דכל סתימין כתר חיות כל הנמצאים לית מאן דידע ליה שאין השגה שם ולא רמז כלל ואפי' שם בן ד' אינו רומז שם ובסוד התיקון ואיהו גלי מיניה נהיר חד וגומר היינו סוד החכמה המתאצלת ממנו והיא תחלת היסוד ואין בה גילוי בר בחד שביל סוד הדעת נתיב לא ידעו עיט המתפשט מחכמה אל הבינה ומפני שהוא ראש לל"ב נתיבות שכל הנמצאים נמצאו מהם אמר נהירו דנהיר לכלא ודא אתערו כל מה שנמצא שמתהוה או נפעל מהחכמה הוא בסוד המציאות הזה דהיינו נתיב ראש לכל הנתיבות והוא שורש לכל הנמצאים והיינו אתערו דכל רזין עלאין ואיהו מצד שורשו סתים ודאי ומתעלם בחכמה ולזמנין אתגליא בהתפשטותו למטה מהבינה והוא נגלה בערך שרשו הנעלם אך לפי האמת לא אתגליא כלל ואתערו דסליקו וגומר לא שיהיו הנשיקין בסוד הדעת אלא התעוררותם ממט' למעל' מן התחתוני' בו אמנם הנשיקים בעצמם בסתימא דכל סתימין בהעלם גדול ודרך ליכנס שם ע"י הדעת הזה שבבינה שהוא נעלם אמר פיהו ישקני הכל בדרך נעלם ומפני שיש בו קצת אחיזה מדבר כנגדו א"כ מן הדעת פתח ליכנס להתעורר וא"כ קשיא מאי בעי יעקב הכא שאין להכחיש דהא ביה תליא ג"כ נשיקין מדכתיב וישק יעקב לרחל ולזה פי' שהוא פתח לפתח והוא מדבר כנגד הנעלם הנאחז סוד הדעת שממנו מתעורר הנעלם הנסתר סוד החכמה ישקני ההוא דסתים לעילא דהיינו הדעת והיינו החכמ' כנזכר שגילוי החכמ' הוא הדעת ואחר שהוא נעלם כנזכר לישק משם צריך אמצעי שיהיה מתייחס אל סוד הנשיקות וז"ש ובמה בההוא רתיכא עלאה יעקב שהוא מרכבה אל הנעלם ודא איהו יעקב ת"ת שבו גוונין לאתפאר' ויכול להיות הוא אמצעי אל הנשיקין. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. על אלף ותלת מאה ותשעין רקיעין כמנין אלף שמי"ם עד דאעיל לגבי היכל אהבה וגומר ענין אהבה וענין אכתריאל כי הוא סוד הכסא או מלאך הנאחז בסוד הכסא אך לעולם הוא בבריא'. וק' לזה או' דפגע ביה עד דעאל לגבי היכל אהב' והנה היכל אהב' הוא ביציר' והאיך עול' מהיכל אהב' ופוגע בבריא' וסליק לאהב' אך הענין כי עול' מהיכל אהב' זוטא דיציר' ופגע בעולם הבריא' ומשם עול' להיכל אהב' רבה דאצילות וזה יובן מפ' פקודי דף רנ"ד ע"ב. מאן ישקני ההוא דסתים וגומר פי' ההוא דסתים הוא הכתר ונהיר חד הוא חכמ'. וחד שביל הוא נתיב לא ידעו עיט והוא סוד הדעת המייחד אבא ואימא. עכ"ל. ועי' בס' אור הגנוז בס"ד: