אור החמה על ספר הזהר ב:רצא

סתרא דכל סתרין הוא הכתר שא"ס מתלבש בתוכו והוא סתר לכל הנסתרים שכל הספירות הם מוסתרות ומושרשות בו כנודע. למעבד יקרא הוא חכמה והיא לבוש ליקריה לחכמה הקדומה. ואנשיב חד רוחא היינו מ' שהוא כאצל מן החכמה נקודה עילאה. דנגיד מלעילא מן החכמה ולתתא לסוף האצילות ושוי תיקוניה של המ' וזה עיקר. ואפשר עוד מנקודה עלאה היא חכמה שהיא תחלת הישות ואחריה קו בסוד הדעת ואחריה שטח בסוד הבינה ואחריה הגוף ו' קצוות. דנגיד מעילא לתתא דהיינו התפשטות החכמה בעשר ספי' עד המ' מעילא לתתא וקצר בדרך אצילותם. ושוי תיקוני' וגומר כי מחכמ' ולמטה סוד הארתם היא משועבדת אל מעשה ותיקון תחתונים והיינו לאתיישבא בהאי עלמא בסוד הנבראים כלם מל"ב נתיבותי' וכלם שואגים לטרף ושכינה עולה ושואגת למעלה ות"ת עולה בחברתה אל הבינה והבינה בחכמה ושם נשפע ונמשך מדרג' אחר מדרגה עד בואם אל המ' ומשם יפרד אל הנפרדים כלם.

אמאי שעבד עליונים לתחתונים. בגין דאילא יהא עקר' ושרשא דהאי עלמא מושרש באותם הבחינות לא יהא מנא לארקא להאי עלמא כלל לא יהא שום ספיר' מהספירות משפעת לתחתוני' ואדרבה הם מסתלקין עצמם מהם ומגריעותם ואין קיום להויות תחתונות אם לא יושפעו. אבל בגין דתיקוניה וגומר יר' עתה שהצריך הבורא לנאצלים שיקחו התעוררות מהתחתונים הוא טעם ממש שיהיה העלה נותן לעלולו מפני שאם יתבטל הוייתו יתבטל התעוררותו ואם יתבטל התעוררותו אין קיום להויה עליונה לכך הוא נשפע מהתעוררות התחתונים ומתמלא משפע עליון והוא משפיע להם מאותו השפע לקיימן כדי שישפיעו לו שוב עוד בהתעוררותם נמצא תחתון צריך לעליון בהשפעתו ועליון צריך לתחתון בהתעוררותו וז"ש אבל בגין דתיקוניה איהו מהאי עלמא ואין לו לקבל אלא מהתעוררות התחתונים אתמליא מסטרא חדא וגומר לארקא להאי עלמא הגשמי ששעבודו אפי' לעולם הגשמי ומסטרא אחרא לארקא למלאכי עלאי שכלם הם מתתקנים העולם העליון:

שלימו דתיקונא דהאי רוחא נראה דהיינו מ' רוחיהון דצדיקייא דהאי שתיקון דאצילות כלו ובפרט המ' תלוי בעסק התורה והמצוה: רוחא דא אשתלים וגומר שחנוך השלים עטרת נשמת אדם הא' ליושנה וכן ירד ומהללאל והיתה טובה בעולם התחתון והיתה משתלמת ממעשה התחתונים עד שרבו הרשעים ואעדו וגומר שלא תתקשט מהתחתונים מפני שרובם רע.

אתא דור הפלגה ועם היות שהיה אברהם שם עכ"ז לא היה יכול להכריע כנגד כלם עד שנתגדל בקדושה ועכ"ז כשבאו אנשי סדום פגמו כ"כ עד שלא יכול אברהם בחסידותו להכריע אלא עד שבא יצחק ואז תקנו שניהם והכריעו לצד הטוב ואשלים ליה שתהיה מתקשטת בתחתונים. אתו פלשתים והכריעו כנגד יצחק שהי' יחיד עד שבא יעקב ואז התחיל לעשות עם קדוש ושוב שום פגם אינו מגיע לשכינה אלא מישראל.

נפקו מארעא שזה גרם שהפגם המעט יפגום בה שאלמלא היו בארץ ישראל לא יספיק המעט לפגום כמו שלא נפגמה משנכנסו ישראל לארץ עד שנבנה בית המקדש. עד דנפקו בין זה לזה היה שם שלמות בקבלת התורה וחסרון במעשה העגל אלא שקצר כנודע ואמר עד דנפקו ממצרים ואתו וגומר שזהו תיקון מעשה העגל וכאלה זהו יציאת מצרים אחר שכל מה שנתקן נתקלקל:

אמר קב"ה רעותי וגומר יר' לא יהיה הענין כמו שהיה עד עתה שאדם בעצמו קושר שכינ' בתחתונים וכשאדם אין היא מסתלקת אלא מכאן ואילך רעותי לדיירא בינייהו יהיה לי בית ידוע אדור בו ושם ימצאני כל הבא להדבק אבל לא יכילנא שאין הת"ת בתחתונים אלא באמצעות השכינה ולזה צריך שתתקנון ההוא רוחא דילי ותחזירו עטרה ליושנה ואח"כ אוסיף לכם אורי אור הת"ת בשכינה בבית ידוע ולא באדם כמקודם לזה: לי ת"ת תרומה שכינ' כמבואר לעיל. מאן יכיל למסבל לה וגומר הוקש' למרע"ה אומרו ויקחו לי לשון רבים ולז"א מאן יכיל כי אין תקון שכינ' עד עתה מסור לרבים אלא לחד בדרא כנזכר. ואמר לו כמה דאת חשיב כי קרוב אל הרבים הענין הזה מאד בלבבם לעשותו כי בנדבת רוחם לבד היא מתקנת לרבים וז"ש מההוא רעותא וגומר ויהיה מכאן ואילך נמסרת לרבים בהתעוררות מעט ונדיבות לב לעבודה ולזה כשבא שלמה לא מצא טורח בחינה זו שכבר היה שכינה בתחתונים ות"ת עליה בערך היותה דרה בתחתונים ולזה כיון דאתא שלמה אשתדל לאשלמא וגומר דהיינו שיהיה הייחוד עולה ממטה למעלה מ' אל הת"ת מתייחדת בבחינת אור הספירות למעלה ואח"כ מאותו האור הדק הבהיר ירד למטה אל התחתונים ולזה ראוי לתקנה ולקשטה כדי שתהיה ראוי' והגונ' לעלות להתייחד ואין לה קישוט אלא מתוך בית אימא ולזה קשט הבינה ומקשוטי הבינה נתקשטה היא כדפי' לעיל וז"ש חיזו דעלמא עלאה והיינו אשר לשלמה:

וזאת התרומ' וגומר כל אמירה ואמירה שהיא מחכמה י' מאמרות עביד קלא בחינת ת"ת קול מתגלה למטה וקלא מתפשט לע' שהם שבע ספי' כלולות מעשר כולם מבחי' הת"ת הנק' קול והני כלהו נהירין ונציצין וגומר מפני שהיו מתראין במראה השכינה כדי שבסוד נשמתם ישיגו כלם בהם והשכינה מושגת לישרא' וז"ש והוו חמאן עיינין בעיינין זיו יקרא דיליה דהיינו שכינה ובה נצצין קלין וההוא קלא אתרי ביה הענין י' אמירות י"ס עשר קולות כנז' ובסוד העשר' דברות כלולות רמ"ח מצות ימין וכן בהם כלולות שס"ה ל"ת משמאל ולזה כל קלא הוה אתרי ביה בסוד שאחר שמתפשט הקול מהמ' בעולם הבריא' ומשם בעולם היציר' ומשם בעולם העשיה והם רבואות מלאכים היה הדבור נעשה בעולם הזה מלאך הנשמע מכל א' וא' מישראל ומתעטר על ראשו ובא לו מימין ולזה היה מתרה בו ראשונה על מצות עשה תקבלני עליך בכך וכך פקודין דבאורייתא בפרט ובי בכלל. אהדר ליה על רישיה אחר שהלבישו בסוד החסד היה חוזר ועולה על ראשו והיה מתגלגל עליו מימין לשמאל והיה אומר לו בסוד השמאל במצות לא תעשה והיינו עונשין דאורייתא כנזכר ואחר שנעשה האיש הזה אדם שלם במצות עשה ומצות לא תעשה אהדר ההוא קלא ונשיק ליה בפומיה לחבר סוד התור' והספי' ונשמות אחרות מיוחד בחבור רוחא ברוחא כדמסיק לקמיה סוד נשיקין. כל מה דחמאן ישראל בההוא זמנא מפני שפעמים אחרות ראו מראה שכינה על הים וכיוצא ובדרך אחרת. נהורא דקביל וגומר שכינה מתקשטת בכל הספירות העליונו' ולזה לא ראוה כך על הים ולא בשום מראה והוו תאבין למחמי מפני שהיו משיגין בעליונות הנכללות בה.

דאיהו אעיל הוא לבדו ראשון להביא מילי דרחימו בין עלמא עלאה לעלמא תתאה שאין מי שיעלה שם אלא הוא והיינו דפתח שיר השירים אשר לשלמה כנזכר לעיל וקשה שאין תחלת האהב' הנשיקה כי האהבה היא הנשיקה וז"ש ושירותא דתושבחתא דרחימו וגומר ישקני איהו היה לו לחזר ראשונה על דברי אהבה ואח"כ בסוף ישקני. לית רחימו וגומר הענין כי תוכיות הספירות היינו רוחא והוא הדקות הנעלם המתלבש בהן ולזה מעורר הנשיק' עיקרה דבקות רוחניות הספי' מבינה למ' להורות כי כל חפצה הוא לידבק פנימי בפנימי רוחא ברוחא: מהרמ"ק זלה"ה: