אור החמה על ספר הזהר ב:רצ

והאי משלי נראה שהשכינה תקרא משל מפני שהוא המושל על הארץ ומלכותו בכל משלה ואפשר היסוד יקרא משל סוד ויוסף הוא השליט וגומר והנ' הוא או היא ודאי משל א' ודבור א' אמנ' מתפשט בג' אלפיי משל והכל סוד המשל הזה בשעתא דיוסף אתכליל ביעקב שאז מתפשט היסוד או המ' שבה ג' אלף כנגד חג"ת כלול כל א' מעשר עד אלף היינו ג' אלף מצד הבינ' אלף בינ' ושם גנוזה החכמה וז"ש דכלהו בהאי משל ברזא דחכמת' דהיינו חכמה המתגלת שם ומתלבשת במשל.

וכאן כמה טייעין אינון סוד הצדיקים שבג"ע שנראים בעה"ז כדמות טייעא והיו נראים להם חמורים והיינו נושאים משאות סודותם נרמזים ונמשלים בדמות ההוא וז"ש בטוענין דטמירו. בהו בסודות. דיירי תריסין בעלי מגינין הלוחמים מלחמת הסודות דלית לון חושבנא לטמירין דחכמתא והם נמשלים בסוד המשלים מן הטעם הזה ולזה המשל היא חכמה נפלא' נסתרת בו: ויהי שירו חמשה וגומר הענין שהשיר היא השכינה העולה למעלה דרך המשל יסוד או שהיא היא המשל ועולה בשיר ובין אם נפרש שירו של שלש או שירו של משל הכל רמז לשכינ' ומשל ושלמה הכל ענין א'. והוא אמר שיר והוא אמר משל המשל הוא השיר והכל ענין א':

חמשה אינון פתחין הם סוד ה' ספי' שהם חג"ת נ"ה הם שערי הבינה והם הם נ' כאשר כל א' כלול מעשר ופתחין אלו מתפתחי במלכא דשלמא דיליה דהיינו או' שיר הכלול ה' שירים אשר אותם השירים והשערים פותח בשיר דשלמ' דהיינו מלכא דשלמא דיליה דהיינו החכמ' כאו' בחכמ' פותח שערי הבינה וכן הת"ת מ' דשלמא דיליה פותח בחכמ' תתא' השערים האלו והנה אלו הם כלולים מחמשה לחמשים ומנ' לת"ק והיינו שבשיר שהוא א' נעש' השירים חמש' ע"י הת"ת כנזכר והם מצד הת"ת בחכמה מקור החיים כל א' כלול ממאה חמש מאה שנין דאילנא דחיי מצד החכמה ומצד הבינה הם חמשין שנין דיובלא והם חמשה בשיר במלכות ואין ספק שהת"ת בעצמו א' והוא כולל מעשר ועשר מעשר עד אלף מדרגה אחר מדרגה והיינו ויהי שירו מצד המ' עצמה חמשה ונקשר ומתייחד עם הת"ת שהוא אלף ופי' ואלף ונקשר עם אלף בענין שיש לת"ת ב' בחינות הא' אלף דהיינו ואלף דא איהו אילנא דחיי שעם שהם חמש מאות כדפי' היינו בחינת עצמו דנפק מסטרה והחמשה ואיהו ירית כל אינון חמשה מצד הבינה למהוי לגבי כלה שהיא המ' שיר חמשה וב' בחינות אלו הם חמשה מצד הבינה ואלף מצד החכמה שמשם הוא נהר יוצא מעדן והיינו שהוא הת"ת יום מדת יום ודאי יומו של הקב"ה עולה ונכלל עשר מעשר אלף שנין ודאי ולזה נמשך למטה להשקות את הגן והיינו ואלף אמנם נמשך משך הנהר מחמשה שהם חג"ת נ"ה ליסוד דהיינו ואלף משך הנהר משך הוא"ו דהייני יוסף זכאה שהוא נכלל ביעקב כנזכר המקיים למ' ונק' צדיק על שמיה דסיהרא דהיינו צדק מ' י' אות ברית בתוך צדק שעם היות שהיא עולה אל הת"ת וישב הים לפנות בוקר לאיתנו שהוא שבא אל היסוד אחר עליית' לאין תכלית וז"ש כמא דאתמר דאתני בה קב"ה. שיר השירים שיר מחמשה שירים כנזכר.

ההוא אלף וגומר כבר פי' שסוד האלף הוא סוד ונהר יוצא מעדן עולה עד החכמה ויורד ונמשך ביסוד אל תוך המ' וזה מתלבש בתוכיות החמשה והוא נעלם בלתי מתגלה ונפתח אלא בתוכיות נקודת ציון וז"ש עד דאתחברא אתתא בבעלה. וע"ד אשתדל שלמה כל ענין התעוררות השיר ודברי אהבה למיתי ההוא אלף שהוא משך ואשד נהר הנעלם המתפשט בתוך עמקי הספירות עד בואו לגבי כלה במ' כשהיא כלה מצד הבינה סוד היובל כל יסוד והם כל ה' במ' אחר שהיא כלה מצד החמשה. אמנם האלף הם מצד החכמה וכמו שהחכמה נעלמת בסוד י' בתוך ה' בינה כך היא רוצה שיהיה היסוד הנמשך מיו"ד עלאה העולה בכללותה אלף בתוך כלה שהיא היא מצד הבילה וז"ש למיתי ההוא אלף לגבי כלה מצד הבינה כנזכר: בטמירו דגושפנקא היינו חותם אמת שהיסוד חותם מחתים במ' ביו"ד ברית קדש ובסוד ירידתו מחכמה עד המ' היינו או' בטמיר דגושפנקא דחכמתא עלאה ולכן עשה בית קדש הקדשים סוד נקודת ציון וז"א כיון דעבד קדש הקדשים לתתא טמיר וגניז כנזכר ואעיל רזא דקדש הקדשים דהיינו סוד האלף כדמפ' ואזיל למעבד גניזו דשמושא שלים להוריד שפע מסוד האלף הנז' והיינו או' קדש קדשים איהו לעילא רזא דחכמתא עלאה דיובלא והיינו קדש חכמ' אלף קדשים יובלא חמשה יובל חמשים ודאי. ובהתפשטם למטה יקבלו הת"ת והמלכות סוד קדש הקדשים והיינו או' כגוונא דא ירתין חתן וכלה ת"ת ומ' ירותא דאבא ואימא מה שבחכמה ובינה יורשים ברא וברתא:

ואתהדרו אחסנת ירותא כגוונא אחרא וגומר יר' כי בת"ת ומלכות הם מתהפכין בסוד חותם המתהפך כי בת"ת קדשים ובמלכות קדש וז"א ירותא דאבא דהיינו קדש ירתא ברתא ולא בבחינת עצמה אלא בסליקו דשמא קדיש' דהיינו עלוית אח"כ בסוד השיר ואז היא נקראת שיר שר י' מצד החכמ' דהיינו קדש וז"א ואתקרי אוף הכי קדש חכמה שיר בסוד סילוקה ועלויה. ירותא דאימא דהיינו קדשים יקרא הת"ת דהיינו מלת השירים דהיינו חג"ת ונה"י כלולים בהם וביאר טעם היפוך זה ואמר בגין דנטיל וגומר הענין כי האצילות בראשיתו שורש א' קדש בחכמ' ואח"כ הוא מתפרט בסוד התפשטות בבינה והיינו סוד קדשים ואח"כ הת"ת בעל הפארות אוסף אותם אליו והיינו קדשים בת"ת ונעשים בחינה א' ביסוד ונותנים לה בחינה א' מיוחדת והיינו קדש במ' וז"א בגין דנטיל וגומר:

וע"ד אמר שיר השירים שהוא הכנה ואהבה שהמ' מעוררת למעלה כדי שיבא הת"ת אליה ותהיה קדש קדשים והם שיר לגבי קדש שהיא מכינה עצמה למטה לקבל קדש השירים לגבי קדשים כדי להקשר שיר עם השירים למהוי כלא קדש קדשים רזא חדא:

אשר לשלמה הא אתמר וגומר שהוא בת"ת שע"י היא מקבלת הקדש כנודע או בחכמה בשתוף הבינה דהיינו בעצם קדש הקדשים כנזכר ואי תימא וגומר כי לפי הנדרש עתה אינו אלא שבח וקישוט לשכינה כדי לקשרה בסוד קדש הקדשים וזה הפך מה שפי' לעיל שהוא שבח למעלה למעלה לז"א שעם היות שיהיה הכוונה לקשר המ' בסוד קדש הקדשים וז"ש לא תימא הכי עכ"ז שבחא באתר עילאה איהו וסלקא מהמ' למקום גבוה ומה שאנו אומרים שיר השירים קדש קדשים הכי פירושו כד מתתקנן דכר ונוקבא ת"ת ומ' כחדא דהיינו שיר השירים שיר נקשר בשירים: תחות מלכא עלאה בינה החופפת על בניה כדין ההוא מלכא דהיינו בינה אסתלק לעילא עם החכמה עד למעלה ואתמלייא וגומר דנגדין לתתא הראויים להשפיע לת"ת ומ' והבינ' נעשית בריכה ממבוע החכמה ואתמלי ואריק לתתא לת"ת ומ' נמצא כי התיקון התחתון והשיר העולה הוא תיקון לבינה כדי שיתקשר עם החכמה:

ודא איהו צלותין ובעותין וגומר יר' כי אין הסוד הנז' בשיר השירים לבד אלא גם כל תפלותינו שהוא סוד עליית המ' ותיקונה וקשוט' להתייחד בת"ת אינו אלא תיקון וקשוט מעלמא תתאה לגבי עלמא עלאה בינה לקבל מהחכמ' וא"ת היאך שבקינן לפי זה השכינ' שהיא צריכה תיקון ואנו מתקנים הבינה שאינה צריכה תיקון לז"א שזה דרך אמיתי לתקנן ולקשטן מחיזו דיליה ממה שמאיר הבינ' למטה א"כ התיקון שבבינה הם שרשים אל הת"ת ואל המלכות כי ע"י הארת השרשים מאירים מציאות' למט' וז"ש ומחיזו דההוא תקונא מתתקנא עלמא תתאה ועולימתא ולא אצטריך עלמא תתאה מ' לאתתקנא ולהתקשט שום קישוט אחר זולתי חיזו דעלמא עלאה ירצה להדמות אימא תתא' וחיילא' לאימא עיילאה וחיילא' כיון שזה יש לו שוב אינו צריך עוד וביאר הטע'.

סיהרא לית לה וגומר הענין כי אם המ' היה לה אור מעצמה היה ראוי שנתקן בה כדי שתאיר יותר אמנם אינ' מאיר' מעצמ' כלום אף אם תתקן שנים אלף א"כ אין ראוי לתקן אותה מצד עצמה אלא לעלות אל מקום האור להביא לה תיקונים וקישוטין וז"ש לית לה חיזו מגרמה כלל כדי לקשט' מינה ובה בר כד אתתקן שמשא שהשמש עצמו יאיר ויתוקן מאור הבינ'. ומחיזו דשמשא ותיקונא דיליה אתתקנת סיהר' ואתנהירת:

מאן דאצטרך צלותין וגומר יר' לזה ראוי לכל מתפלל שלא יהי' קישוטו בה לבד אלא יתנהיר ויתתקין ההוא אתר דנפקא מיניה נהורא שהוא מבוע הבינה שממנ' אור החמ' דכיון דההוא אתר מתתקנא מחיזו דיליה אתתקן כל מה דלתת' ובז' נאות והגון שנפרש שיר השירים קישוט לשכינ' עליונה דוקא וז"ש תושבחתא דקאמר שלמה יר' שהוא עלה יותר מכל השירים שכל מגמתו לא אשתדל אלא בגין דמלכא דשלמא דילי' דהיינו בינה דיתתקן כיון דאיהו יתתקן מחיזו דילי' כלא אתתקן בתיקון הבינה בין שמשא בין סיהרא ואי איהו לא אתתקן לית ליה תקונא לסיהרא לעלמין מפני שאין לה אור ולא תיקון מעצמה כלל. ובג"כ לשלמה יר' עתה ניחא אומרו אשר לשלמה כי ממש ראה בחכמתו שאין לה תיקון מעצמה כלל אלא כפי מה שיאירו מלמעלה והיינו לשלמה שיתתקן ויתמלי מלמעלה והוא לשון שלמות וז"א דיתתקן ויתמלי וגומר מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ויהי שירו של משל וגומר פי' והנה אז היה שירו של משל היא מ' שיר של שלמה שהיא ה' אחרונ' של שלמ' היא שירו של משל ג' אותיות דשלמ' ולכך אמר דשלמ' ומשל כלא חד ואפשר לומ' כי המשל הוא שלמה בהיפוך אותיות והוא סוד היסוד הנק' שלמה ג"כ כי השלום שלו וכן משל הוא ביסוד כי שם הוא מש"ל ושל"ם בהיפוך אותיות ואז היה חמשה ואלף כלו' אז היה הזווג שלם כי החמשה הם ן' תרעין דבינה דמתפתחי בת"ת מחסד עד הוד ת"ק שני דאילנא דחיי יסוד נטיל בהו וירוק כל אינון הנז' לגבי כלה האי שירו. בטמירו דגושפנקא וגומר הוא סוד הדעת הנק' חותם אות ברית. עכ"ל: