אור החמה על ספר הזהר ב:רפט

דוד אשתדל היינו שבח זה על זה מפני שדוד אשתדל בשיריו לאתקנא עולימתן מפני שא"א לה להקשר בזכר אם לא בבא עמה סוד התחתונים בסוד בשכמל"ו ולזה כל שיריו היו למטה בעולמות העלמות בסוד קשרן בשכינה והיא מתקשטת בהם וז"ש ולקשטא לון במטרוניתא שאין ייחוד לת"ת עם המ' אלא בתיקון זה וז"ש לאתחזאה מטרוניתא וגומר שיבא הת"ת ויתייחד עמהם בסוד שמע וגומר ובשכמל"ו והיינו שהוא הכין כל צורכי המקדש אמנ' לא נבנה ע"י. כיון דאתא שלמה עם היות שהוא גבר בייחוד הזה לא משבחו על הקדמונים אלא שמצא התיקון עשוי אשכח למטרוניתא מתקשטא וגומר מה נשארלו לעשות אשתדל למיעל לה לגבי חתן וגרם לשכינ' שתסלק משפל מקומה למעלה עד נצח והוד ואעיל מילין דרחימו בינייהו הכלה אומרת לחתן דודי צח ואדו' וגומר תיקוני דכורא וכן החתן אומר לכלה תיקוני נוק' והיינו שיהיה החתן מסלסל אברי הנקב' ומאיר בהם והיא מסלסלת אברי הזכר ומאירם בגין לחברא לון כחדא ולמהוי תרוייהו בשלימו חדא וגומר דהיינו אור הלבנ' כאור החמה שלימות אחדיי לשתיהם כדי שיהיה אהבה שלימה ביניה':

וע"ד שלמה וגומר לא ממעלה שיש לו על כל שאר בני העולם המשוררים אלא שבא על שלחן ערוך. ובערך ענין הזווג משה זווג לה וגומר כי זווג דוד ושלמה כוונתו לזווגה למעלה אל הספי' עליונות ומשה כל מגמתו להוריד שכינה אל התחתונים בין יש' כאו' אם אין פניך הולכים וגומר והיינו לזווגא למטרוניתא בהאי עלמ' בזווגא שלים שהרי שכינה היתה משגחת בתחתונים ושתהי' עיקר השכינה בתחתונים זהו מה שטרח משה וז"ש בזווגא שלים בתתאי כדי להשלים ישראל ולקשרם בשכינה. ואין כן דרך דוד ושלמה שלא רצו להורידה לתחתונים כדי שלא להפריד אלא זווג לה בזווגא שלים עם הת"ת וכלתו עולה למעלה אליו להתייחד עמו ואח"כ עשה מה שעש' משה שהוריד' יחד למט' בהאי עלמא וגומר ולא תאמר שמשה הפריד ח"ו מפני שהת"ת עמו שהיא מרכב' אליו בתחתונים וברדת שכינ' למט' עליו היא מתייחדת עם הת"ת וז"ש קב"ה זווג לה במשה וגו' ושכינה למט' נקשרת עמו ושלמ' אינו יכול על זה אלא דרך משובח שתעל' השכינ' אל הת"ת ושם תתייחד עמו ומשם ניצוץ ייחודם יורד למט' וז"ש אבל לא הוה וגומר כי הוא בא על שלחן ערוך כנז'. קב"ה בינ' לסיהרא מ'. בשמשא בת"ת: בר כד אתא שלמ' שאז נתייחד' בסוד מיעוטה בזווג שלים אבל מציאות המיעוט לא נתקן שאלמלא נתקן שוב לא הי' מיעוט ולא קליפות שולטות ולא חרבן ולא גלות.

לאתדבקא השכינ' לעלמא דאתי בבינה שהיא ה' תתא' רוצה להתאחד בבינ' שהיא בעלת החמש כדמסיק. כיצד בשיר עלתה מדרג' א' דהיינו משפל מקומ' עד נצח והוד שהוא מדרג' א' השירים תרי דהיינו סוד צפונית מערבית ואח"כ מערבית דרומית היינו שתי מדרגות שהיא עולה בסוד השירים ואז היא בין חסד וגבור'. אש"ר הא ארבע' דהיינו ייחוד' בת"ת ועולה דרך קו האמצעי אליו שהוא על חסד וגבור' לשלמ' הא חמש' שהיא עול' עם הת"ת אל הבינ' ושם סוד החכמ' יחד ות"ת בסוד הדעת בין שתיהם וז"ש בחמשא' איהו החכמ' מלכא דשלמא דיליה תדע דהא יומא דחמשין שהם ז' מדות ז' פעמים שבעה הם מ"ט חסר א"ל חמשים שהוא שער החמשים שבו סוד היובל והיובל בינ' וסוד היובל חכמ' שבבינ' וז"ש רזא דיובל' והיינו לשלמ' ממש שאין חירות ביובל אלא מהייחוד העליון והנה יקש' כי מי נתן כח בשלמ' לייחד השכינ' בנ' נעלמות ואמר ת"ח זווגא דלעילא וגומר ולפי שיעור המושג בייחוד השכינ' למט' בתחתונים יכולים להעלות' לייחדה בעליונים ונודע שמע"ה היא עולה בסוד הדעת עד הבינ' א"כ ע"י יסוד זה ייחד למעל' שלמ' ושבח זווג שלמ' נמשך לו ממרע"ה וז"ש וכלא וגומר.

על כל מלה ומלה וגומר הענין כי הדבור היה ברוח הקדש והיה ג' אלפי' משל שממשל בענין הדבור ההוא ירצ' ג' אלפים סודות התור' וכל סוד וסוד נמשל ונעלם בדבורו הקצר ההוא והיינו או' כגון ספרא דקהלת דאיהו ברזא עלא' מדבר בסודות העליונים ובאו הסודות נמשלים במשלים ההם ואין לך כל דבור ודבור שבו שלא יהי' בו המשל ג' אלף משל לסודות הנעלמים למי שיודע לפשר.

ודאי האי קרא יאות הוא עם היות שדבריו נראים דברי פריצות אין ספק שהוא דבר דבור על אופניו ונאות ואיהו באורח משל ונסתר ונעלם מאן יכיל למעבד ביה דרשא מפני היותו דברי פריצות. ואם ידרש ע"י ענין אחר אינו מושג כנרא' לעניינינו וז"ש ואי איהו וגומר. ואי חכמתא שנמשל' במשל זה מאן יכיל למנדע לה מפני שרא' במשל קשה כזה. מיד הוה תב ומפרש חכמ' הנסתרת במשל מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב: דכד הוה מטי רב המנונא וגומר ענין פי' רב המנונא כי הם דברים נוראים כלם בסדר הזווג העליון ענין יוסף יסוד והוא נער ברזא דמטטרו"ן דאז אקרי בחור. וכן תעיין כל השאר ע"ד זה: ויטיבך לבך כלומר שהוא משפיע ומטיב את לבו הוא מ' ששם הם י"ב שבטים הנק' אחיו וזהו היה רוע' את אחיו בצאן. בימי בחורותיך הוא כי קראו בחור בסוד נער מטטרו"ן נמצא כי ימי בחורותיך הם ד' ימים וד' נשים השרויים בבחרות הוא במשכן הנער והם בלה' וזלפ' וגומר נשי אביו כנודע שרומזים בהיכל ששי דמטטרו"ן ששם מיכא"ל גא"ר והם אלו הד' נשים כאש' הובא לקמן דף רכ"ו ועל כל אלה ר"ל כי סטרא אחרא אקרי אלה גם אלה תשכחנ' וזהו ויבא יוסף את דבתם רעה כלומר כאשר הובא גבי יוסף ענין דבה רעה היא סטרא אחרא הנק' כן בודאי ואז יביאך האלהי"ם הוא בינ' אלהים חיים יביאך במשפט הוא יעקב הנק' משפט ותכלול גרמך ביה ולא תשפיע במ' כי תסתלק למעלה ביעקב וכביכול לא הוה זווגא ושפע וזהו בס' קהלת אשר רומז כד נחת שלמה מכסא מלכותו ואתתרך הרומז בעת גלות שכינ' וזהו וידבר ג' אלפים משל ומשל רמז לבינ' הנק' שלמה ואם תסיר הה"א אחרונ' משלמ' הרמז למ' דאזלא בגלותא ישתאר משל ג' אותיות משלמה הרומז בג' אלף הם אברהם יצחק ויעקב דכלילן בהאי משל בג' אותיות אלו והשי"ן יורה על הת"ת הכולל ג' האבות והמ' למימי החסד ול' לגבור' דאתיא מסטרא דאימא עילא' הנרמזה בקוצה של למ"ד והנה יסוד אתכליל בג' אלו עד דאתגניז לעיל בבינה אבל בשיר השירי' שהם סוד החיבור דלא הוה תיקונא דעלמא כגוונא דא אז היו ויהי שירו חמש' ואלף וגומר וידעת עתה כי קהלת הוא מדבר בזמן הדין והגבור' ושיר השירים בזמן האהבה השרוי בחסד ומשלי בזמן האמצעי בת"ת הכולל דין ורחמים כנודע זה עכ"ל:

גליון ולבתר אעיל לתדוייהו בהאי עלמא. פי' והיינו דכתיב קומה ה' למנוחתך אתה וארון עוזך בשמשא' איהו וגו' פי' ושם מתדבקת הבינ' הרי ה' דרגין דדלת. שיר חד על הוד השירים תרין על נצח ות"ת אשר האדם על הגבורה לשלמה ה"א חמש' עלהסדר עכל"ה: