אור החמה על ספר הזהר ב:כח

למטה דהיינו רישיה חכמה ובינה וכורסייא מזדעזעא מיניה וכופה דיניה לפניו כדפי' והיינו מזדעזעא מיני' ומבטל דיניו וביטול הדין מתפשט בחכמה ובינה דהיינו מאתן וכן בששה קצוות והיינו ושתין עלמא עד דמטא למלכות ששם מושב הצדיקים ואח"כ משם מתפשטין הרחמים בכל העולמו' עד דאשתמע בכל רקיעין בכל העולמות בסוד עולמי הפרוד משם ולמטה כולם יונקים מהרחמים ונכנעי' דינם וכחם מתבטל וכולם משבחין ואומרים כי ענין זה נעשה בזכות ר' שמעון ותורתו המייחדת למעלה וגורם כל זה שכל מה שגזר הקב"ה הוא מקיים ואין מי יוכל לעמוד נגדו שאפי' לקוחים למות היה מציל כנודע מכמה מעשיות בזוהר.

צייתין לקליה כל כורסוון מפני שתורתו חביבה לפני הקב"ה רוצה שכל הנמצאות יעמדו לא יענו עוד וייחודו יספיק וכל הנמצאים ישמעו אליו ויודו לייחוד הנעשה ע"י אור תורתו והם ג' בחי' הא' כורסוון הם סוד כסא הכבוד בעול' הבריאה וכמה כסאות לאין מספר. הב' רקיע שעל ראשי החיות וכמה רקיעי' הם. הג' החיות עצמם שהם המרכבה וכמה בחינות הם ועליהם אמר וכל רתיכין מהם יפרדו ויתפשטו כמה מלאכים כמה מחנות למטה מהם ועליהם אמר וכל אינון דמשבחי למאריהון בעלי שיר ושבח לאין תכלית. אינם פוצין פה לא בתחלה ולא בסוף שמדרך המשבחים שבפתיחת הברכה עונים או בחתימתה ואלו לא בסיום דברי ר"ש ולא בפתיחת דבריו לית דפתחין ולית דמסיימין.

אשתמע וגו' מפני שאין הקב"ה חפץ אלא בשבח תורתו הנקי' והטהור' וחדושי תורתו מייחדין קב"ה ושכינתיה לעול' ועד:

כד מסיים ר"ש שנתייחדו וקבלו התחתונים מאור ייחודו מאן חמי שירין מצד החכמה כדפי' בתיקונין מאן חמי חדוותא מצד הבינה שממנה השמחה מאן חמי קלין מצד הת"ת בעל הקול שהם שבע' קולות משבע' מדות דאזלין בכולהו רקיעין אתיין כולהו וגו' בסוד הייחוד העליון שכלם נקשרים ומקבלים שפע ואור וכן אפי' הצדיקים שבג"ע כיוצא בהם וז"ש סלקין ריחין ובוסמין דעדן עד עתיק יומין ואפשר דהיינו התעוררות העולה ממדת המלכות על ידי תורתו עד עתיק יומין מפני שתורתו בסודות התורה ומושכין מהם המעלות כדפי'. מהרמ"ק זלה"ה:

פתח ר"ש פומיה וגו' ולקבליהון שית דרגין ליש' פי' שהם כלם ס' אלף ריבוא.

שית דרגין לכרסייא וגו' הענין כי נודע כי בבריאה הוא הכסא ושם ג' ראשונות אבל בהם יש שית דרגין כי כל א' מעשר ספי' כלול מי' ותחתיו עולם היצירה ששם המלאכים עולם מטטרו"ן ושם שש קצוות והם השית דרגין והם שית ממונים גדולים ותחתיהן עשר ממנן תחת כל חד וחד והם ס' גבורים בעולם היצירה. וגם שבעין הם רק שאותם העשר הם כנגד קו האמצעי: א"ל ר' חייא והא הוו שבעה וסלקין לשבעין. אפשר שחוזר לראשית דבורו של ר' שמעון שאמר שית דרגין נחתו עם יעקב שהם שש הקצוות ועולין ע' כי כל א' כלולה מעשר והק' לו שז' הם ועולים לע'. עוד יתכן באו' וסלקין לע' הכוונ' לרמוז להביא ראיה אל דבריו שהרי סלקין לע' וכן יש' היו ע' נפש דוגמת ע' ענפי האילן העליון. או אפשר יחזור למ"ש ולקבליהון שית ובני ישראל פרו וישרצו וגו' והק' לו כי ז' הם כנז' לקמן דף י"ו ע"ב מימרא דר' אבא ודף י"ח ע"א. ולכל הפי' ק' מ"ש ר' חייא וסלקין לע' וגם מ"ש בתשובתו שבעין ולאו מהכא והל"ל שבעה ואח"כ חזר ואמר ואי ס"ד שבעה ולא אמר ואי ס"ד שבעין כמו שנכנס ופי' ולא מהכא.

ושמנים פילגשין ממנן בגילופיו וגו' נראה דכל אלו הם לבושי השכינה.

וכד תסתכל תלתא אינון וגו' זה תבין במה שהודעתיך כי עם היות הספי' עשרה עכ"ז עיקר ג' בסוד דין חסד רחמים אש מים רוח וז"ש בעשרה מאמרות וגו' וכד תסתכל תלתא אינון והבן כי לא אמר שהכתר הוא בסוד אויר וממנו יונק יעקב שהוא אויר ג"כ המכריע רק אמר כי יעקב ברזא דדעת כי הכתר אינו מכריע רק כולל שלשתן ולכן הוא בראש אמנם הת"ת המכריע בא בסוף השנים החולקים ומכריע ביניהם. וגם אפשר כי אחר שעיקר האצילות ג' קוים כנז' לזה המוחין הם ג' שהם חב"ד ולמטה מהם חג"ת שהם אברהם יצחק יעקב ברזא של הנז'. הרח"ו זלה"ה:

והרמ"ק זלה"ה פי' שית דרגין נחתו עמיה דיעקב הם שש קצוו' שיעקב מרכבה עליהם ולכך הם ששה מדרגות וז"ש נחתו עמיה דיעקב. וכל חד וחד עשרה אלף ריבוא קשה שהרי שש מאות אלף לבד היו דהיינו ששים רבוא ואם נאמר עשרה אלף שהם רבוא א' ניחא אבל לשון עשרה אלף ריבוא לא דייק הכי ועוד שהם כל א' וא' עשרה ריבוא שהם מאה אלף שהרי ששים ריבוא הם כנודע ולפרש שירדו למצרים עשרה כנגד כל א' וא' מישראל אי אפשר שהרי פירש לעיל בענין כשש מאות אלף וגו' שהיו ממש שש מאות במספר במשקל כיש' ממש. ואפשר לומר שאין מדרגות אלו בעולם הנפרדים כדי שיעלה מספרם למספר גולגלותם שש מאות כדפי' לעיל אמנם עתה בעולם האצילות קאמר ושית דרגין שש ספירות ממש קאמר ונודע שהת"ת שמו יהו"ה ושש קצוות ו' שמות יהו"ה כנודע וארבעה אותיות אלו להם ד' סודות ה' אחרונה מלכות מדרגה א' ולזה הם שית דרגין מצד ה' אחרונ' עשרה מצד ו' אלף מצד ה' בינה י' חכמה מעלה לריבוא. ולכן ולקבליהון שית דרגין לישראל אפשר דהיינו חסידים גבורים מארי תורה חוזים נביאים צדיקים. ולקבליהון שית דרגין לכורסייא דלעילא בכסא הכבוד הרי שהוא מדבר באצילות ועתה בכסא הכבוד בבריאה מורה שהם למעלה יותר ומה שהקדים ישראל היינו סוד נשמות באצילות ולזה אינם עשרה שאין מי שיתפוס בחכמה ובינה העליונה וכ"ש בכתר. שית דרגין לכורסייא דלתתא דשלמה דכתיב שש מעלות לכסא וכתי' וישב על כסא ה' מורה שבדמות כסא עליון כסא תחתון ולהוכיח זה אמר כסא תתאה.

הה"ד רבבה כצמח ירצה כצמח השדה העליון נתתיך שהוא שש מעלות כך את שש מעלות. ותרבי א' ותגדלי ב' ותבואי ג' עדים שדים ושערך ג' הרי ששה. ולקבליהון בגשמי ובני יש' פרו וגומר והם ששה:

ת"ח וגו' לפי כללותם העליון מדרגה אחר מדרגה תמצא בעולם הנפרדים ראשונה מספר הששה כדפי'. מספר עשרה ת"ח כל חד וחד סליק לעשרה ומה שהם ששה למספר הפשוט יעלו ששים למספר העשר והוו שתין ואינון שיתין גברין וגו' והיינו הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים וגומר וכן במספר הכולל יותר יעלו עשר' רבוא כל א' מהששה ויהיו ששים רבוא ואינון שתין רבוון דנפקי דהיינו כשש מאות שהם מלאכים. נפרדי' עמדו עם ישראל בגלות ויצאו עמהם וכיון שיצאו נכנסו וז"ש דנפקו ודעאלו.

א"ל ר' חייא והא הוו שבעה שבע מדות וסלקי שבעין הם שבעים שמות ע' סנהדרין א"כ למה ירדו ששה והיו ששים כדפרי'. שבעין לאו מהכא שאינם מצד יעקב כי יעקב הוא ששה העולה ששים אמנם שבעין אינם מהשבעה אלא מספר אחר ודרך אחר והיינו אומרו שבעים לאו מהכא מהשבעה גם קושית השבעה אינה קושיא שאינם שבעה אלא ששה והעד שאפי' במקום שהם השבעה דהיינו במנורה מונה הששה לחודייהו שהם לפי זה אחת מלכות כוללת ששה ולעולם הם ששה וז"ש הא כתיב ג' גביעים משוקדים ומסיים בקרא כן לששת הקנים היוצאים מן המנורה שהרי קראה המנורה הקנה האמצעי והיא נכללת בששה קנים בענין שאינם שבעה קנים שבעה מדות אלא היא מנורה קנה א' ונכללת מהששה א"כ אינם שבעה אלא ששה וז"ש וקנה א' לאו בחושבנא דכתיב אל מול פני המנורה יאירו א"כ זה בנה אב לכל מקום שאנו אומרים שבעה שפי' שיתא וחד ולעולם הם ששה וכיון שהשבעה לדעתו הם שיתא וחד א"א להיותם שבעים אלא ששים ועשרה לכך אמר שהשבעים מספר אחר שאין שורשו השבעה אמנם השבעה בעצמם הם שיתא וחד כנז' שלעולם הם ששה ששים מצד וא"ו. תרין אינון ולחד אתחזרו בתשובה א' יתרץ הכל:

יתקיים לעילא וגו' היינו שהמחדש בתורה שום חידוש הקב"ה כותבו למעלה בשם המחדשו והייחוד הנעשה ע"י החדוש ההוא יתייחד על סוד נפש האומרו ולכך האומר דבר בשם אומרו מזכיר הייחוד ההוא הנעשה למעלה ע"י ומביא גאולה שהיא מלכות מיוחדת בגואל:

אינון גבריא וגו' עם היות שהם סביב מטתו של שלמה שהיא הנקבה א"כ היה ראוי שיהיו שבעים מאי ששים אינו דוחק מפני שהם מהגבורה העליונ' שבזכר שסודו בשש ששים וז"ש מחילא דגבורה והם ששים מצד הו' קצוות וטעם התייחסם בשש קצוות היינו דאתאחדן בקליפין דחיותא קדישתא דיש' ירצה החי' הזאת הנקראת ישראל הוא הת"ת בעל ו' קצוות ויש לו למטה חצונים שהוא משתמש בהם ואותם הקליפות יונקות מדין הגבורה הנשפעת למטה והאמצעיים שמשם יונקין החצונים שהם הקליפין שהם אלו הששים וז"ש דאתאחדן בקליפין דחיוותא קדישא דישראל החי' הוא יש' וקליפתו הם החצונים והיא חיה קדישא שאין החצונים נאחזים בה וכיצד יושפע הדין מהגבורה שהיא בכלל ששה קצוות חלק מהחי' אין דרך אלא ע"י ששים אלו דאמרן ולכך הם ששים והם משש קצוות כדפי'.

ושמנים פילגשים ממנן בגלופיו וגו' ירצה מה למטה בחייליו אלו ממונים עליהם למטה ממנו בענין שהם שמונים שרים מופקדים על כלל החיילות ועלמות אין מספר הם גדודיו שהם משתלשלים למטה מהשרים הנז' בענין שהם ג' מדרגות הא' ששים ואלו אינם לבד שרי גדודים אלא גבורים עומדים לנהל החצונים לא יפרצו פרץ בקדש. ולמט' מהם שמונים שרים ולמט' מהם גדודים אין מספר ונקראי' נקבות מלכות פילגשים עלמות שכולם למטה נקבות יונקות ממנו ונשפעות ועכ"ד אינם יונקים ממנו ממש אלא באמצעות המלכות והיינו אומרו ועכ"ד אחת היא יונתי וגו'.

דא היא שכינתא קדישא דנפקא וגו' ירצה המלכות בבחינה שאין הקליפות אוחזות בה שעליה נאמר אני ה' הוא שמי וגומר וז"ש שכינתא קדישא שכל בחינותיה קדש. דנפקא מתריסין שהמלכות יוצאה מהבינה שבה סוד גבורה דכליל כל גבוראן והיא יוצאה מגבורות אלו והיינו זהרא דזהריא אור הכולל ספירות יונקות ממנה וכ"ש שאר התחתונים. ואיהי אתקריא אימא ועליה אמר הכתוב אחת היא לאמה שעם היות שכולם נעשו בבינה מדת המלכות מבוררת לעצמה בין כולם ומיוחדת היא אל הבינה אמה.

כגוונא דא עבד וגומר שהאומות לשרים והם למטה והנקודה האמצעית המבוררת לאימא שכינה השורה עליהם נקוד' אמצעית ויש' מייחדים לה בכל התחתונים וכערך המלכות אל הבינה כן ערך יש' אל המלכות: ראוה בנות יתבאר במלכות ובישראל במלכות בנות הם בנות ציון ובנות ירושלם שהם ההיכלות אשר תחתיה וכולם עשו חיל ואת שהיא מדת המלכות עלית על כולנה. ובישראל ראוה בנות הם האומות שכולם עשו חיל אומ' ואומ' כולם עשו חיל ורבו חיילים אמנם יש' עלית על כולנה בסוד דגלי ישראל והיינו ראוה בנות ויאשרוה. מלכות ופילגשים למעלה במלכות הם מלכות ששים דקאמר ושמנים דקאמר ולגבי יש' מ' ופלגשים הם שרי האומות וחשבון ששים ושמנים הם ב' פעמים שבעים מפני שהם שבעים בשבעים אלו למעלה מאלו ועשרה מהם תחתונים נחשבים עם השבעים בענין שהם ששים ושמונים והיינו או' רברבי עמין דאתפקדו עלייהו וכד תסתכל תלתא אינון כל הימין חכמה חסד נצח נכלל בחכמה וכל השמאל בינה גבור' הוד נכלל בבינה וכל האמצע ת"ת ומ' נכלל בדעת.

בגיניהון דיש' הנשמות הקדושות הנטועות בו לעבוד את ה':

רזא דחכמה הימין כולו.

רזא דתבונה השמאל כולו.

רזא דדעת האמצע כולו.

ובההיא שעתא שנמצאו בעולם התחתון שנולדו בו ונתגדלו בו ג' בעלי החומר שיהיו מזדככים נעשים מרכבה לג' יסודות אלו אשתכלל עלמא והיינו שנתחזק כי קוד' שנולד אברהם היה רופף מכל וכל כשבא אברהם נסמך קצת כשבא יצחק הסמיכו יותר וכשבא יעקב נתחזק מכל וכל וז"ש אשתכלל כל עלמא. מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' וכל רתיכא אתפרש וכו'. שכמו שרזי תורה מתפשטים ונעשים רקיעים ושמים חדשי' כמבואר בפרשת בראשית דף ט' כמו כן המרכבות האלה שכנגדם מתפשטים לאלף אלפין וכו' מרכבות:

דיתיב על כורסייא. הכוונ' לומר שמגיע עד (בתי) [בחי'] הפנים היושבים על כורסייא דשביבין לאכפייא לון דהיינו המתקת הדינים בשורשם:

וכורסייא מזדעזעא. יען נמשך אליו המיתוק מסוד הארת הבינה שביבין דחידושי תורה ומכבה שביבין דכורסייא מיני':

למאתן וכו'. כלומר מאותו הזעזוע של הכסא שנעש' ע"י חידושי רשב"י ממנו מגיע עוד הזעזוע למאתן ושתין עלמין שלמט' ממנו עד שיורד ומגיע עד כסא הכבוד מקום עידון הנשמות או ג"ע תחתון (שביציר' שבסוף) [שבסוף היציר'] ומשם אל העשיי' שהם הרקיעים וזהו עד דאשמע בכל רקיעין. אמנם פי' ר"ס עלמין שמעתי משם האלהי האר"י זלה"ה כי י"פ שם הוי"ה עולה ס"ר כי בכל ספי' יש בה שם הוי' ושם אהיה שהם פנים ואחור: דמשבחין גרסי':

פתח ר"ש פומיה ואמר שית דרגין הם ו"ק והם כלולות מעשר ועשר מעשר והם ו"פ עשר אלף רבוא והיינו שיעקב להיותו בעמודא דאמצעיתא גופא כלול ו"ק וירדו הארת ו"ק בכללות ענפיהם שהם ששים רבוא כנגד ישראל:

ולקבליהון שית דרגין לישראל. דהיינו חסידים מצד החסד גבורים מארי תור' חוזים נביאים צדיקים כנז' בריש התיקונים אמנם חכמים ונבונים וראשי אלפי ישראל שהם כנגד ג' ראשונות לא חשיב דלא חשיבי כ"כ:

שית דרגין לכורסייא דלעילא מלכות שהיא כסא לת"ת.

כורסייא דלתתא. כסא הכבוד:

הה"ד רבבה וכו'. אשית דרגין דנחתן עם יעקב למצרים ואלקבליהון שית דרגין ישראל קא מהדר והענן שאותם שית דרגין כלולות מעשר שירדו עם יעקב אין הכוונה הם בעצמם אלא מלאכין דקב"ה ס' רבוא מלאכי הת"ת שירדו בגלות כדמפרש ואזיל ואלו ירדו כנגד מלאכין דשכינתא הה"ד רבב' כצמח השד' כלומר כנגד מלאכי המלכות שדה תפוחים דז"ש שית דרגין נחתו וכו' ולקבליהון שש מעלות לכורסייא הרי שית ותרבי ותגדלי בעדי עדיים שדים נכונו ושערך צמח הרי שית. ולקבליהון דישראל למטה כתיב ובני ישראל פרו וישרצו וכו'.

ואינון שית גבורים דבסחרני שכינתא. היינו סוד הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה וכו' והוא שמו"ק של התפארת יורדין ניצוצות ומתלבשין (כמלאכין) [במלאכין] דקב"ה לנטרא לשכינתא מהחיצונים שלא יתאחזו בה וכנזכר בריש פ' בראשית חמש עלין תקיפין דסחרין לשושנה והתם חשיב ה' בסוד גוף וברית חשבינן חד:

והא הוו שבעה וכו'. ברבבה כצמח השד' נתתיך וכו' והיא כנגד המלכות. ותירץ שבעין לאו מהכא כלומר מלת רבבה כצמח השדה אינ' בכלל מנין זה כי הוא דמיון כולל לומר שירדו מלאכין דקב"ה כמנין מלאכין דשכינתא כדפי' לעיל. ור' חייא לא הבין ר"ש ולכך (הוקשה) [הקשה] לדבריו דקאמר הא שית שהרי יש שבעה בפסוק ותירץ כדפי':

ואי ס"ד. לומר סוף סוף הוה לן למנות ז' ולא נדרוש מאי (דרשינן) [דדרשינין] זיל קרי בי רב שעיקר המנין הם ששה שעיקרם הם כנגד ו"ק שבת"ת:

הא כתיב ו' גביעים. [כפי המובן הי' לפניו הגירסא כן] אע"ג דלא כתיב אלא ג' גביעים מ"מ נקט כללות הכתוב שהם ג' וג' ששה:

אינון גברייא וכו' הם ששים גבורים סביב למטתו של שלמה מגבורי ישראל דלעילא ת"ת. מצד [נראה דחסר כאן תיבת הקדושה] חזקים כראי מוצק לנגד החיצונים והם ביצירה וז"ש דאתאחדן (דגליפין) [בקליפין] דחיותא קדישא פי' האחוזים בעולם היצירה עולם דמטטרו"ן שהוא לבוש לחיה קדישא ת"ת ישראל ולשון קליפין הוא לבוש כנזכר בתיקונים דא מוחא לדא ודא קליפה לדא וכן מטטרון הוא לבוש לת"ת כנזכר בתיקונים עמודא דאמצעיתא הוא מקננא במטטררן ואומרו קדישא (לפי') [נ' שצ"ל לפי] שסביב למשכן הנער סביב להיכלות שהם כנגד החסד והגבורה (שהם) [נ' שצ"ל הם] קליפות ישמעאל ועשו וכנגד היכל הרצון היכל הת"ת ליכא מידי לכך קראו קדישא:

ושמנים פילגשים אלין ממנן היינו הממונים שבעולם העשייה ולכך נקראו אלה ממונים שכל שרי וממוני כל ההויו"ת התחתונים הם בעשיה להופיע ולהשפיע עליהם ע"ד שארז"ל אין לך עשב ועשב וכו' וטעם לשמונים כי הם ז' רקיעים ורקיע ח' על כולם. ה"ג בקליפי תחותוי. פי' ואלו הממונים מתלבשים בלבושים אחרים שהם הרקיעים וי"ב מזלות וז' כוכבי לכת שבהם מהלבשים הנהגת השרים הללו והכל תחת ממשלת מטטרו"ן: א"נ בקליפי תחותוי. כלומר בלבושי המלכות אשר היא תחותוי דההיא חיותא קדישא שלבושהא שהם עשיה דמטרוניתא מקננא באופן.

ועלמות אין מספר.

כד"א וכו' היינו עלמות שיר שהם בבריאה כנזכר בפרשת ויצא דף קנ"ט נמצא כל ד' עולמות אבי"ע ונקט סדר המנין ס' פ' אין מספר: ועם כל דא. נ"ל שהגירסא היא ועל כל דא כתיב אחת היא יונתי תמתי וכו' דהיינו מלכות דאצי' היינו אבי"ע כנזכר: דנפקא (מתריסר) [צ"ל מתריסין] דהיינו הגבורות שיצאו מן הבינ' כנזכר בפ' יתרו דף פ"ג [נ' דכאן חסר תיבת ומן] הגבורות יצאה המלכות והיא מלשון בעלי תריסין וי"ס דגרסי מתריסר והם י"ב גבולי הת"ת י"ב הויו"ת בסוד דו פרצופין:

זיהרא דזהריא. מוסב למלת דנפקא ובאלו [נ' דצ"ל וכאלו] אמר מתריסין דהיינו זהרא דזהריא אור המאורות דהיינו בינה. א"נ מלכות היא זיהרא שיצאה מן המאורות העליונו' בסוד דו פרצופין. א"נ היא זוהר המאיר' לכל המאורות התחתוני' של בי"ע כאם המשפעת לבניה. וז"ש ואיהי איתקרי אימא.

ועוד רזא דמלה. כלומר הרי מעלה גדול' לישראל ע"ד הפשט ועוד ע"ד רזא דתנן וכו':

עבד לאברהם ברזא דחכמה (המאציל) [האציל] לאברהם חסד מראש הקו שלו שהיא החכמה ומשם נמשך הארה להוציא אברהם בעולם וכן ליצחק מהבינ'. וכן ליעקב ברזא דדע' והיינו דכתיב ובדעת חדרים [ימלאו]. היינו שהדעת מתפשט מלמעלה וממלא כל חדרי הגוף עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון ולקבליהון שית דרגין ליש' פי' כהני לויי יש' חללי גרי ושחרורי. ואו' שית דרגין לכורסייא דלעילא וגו' היא הבינה כנזכר בר"מ דפ' פנחס רל"ה ב' ושית דרגין דילה חג"ת נה"י. כרסייא דלתתא מלכות ושית דרגין דילה היינו מטטרו"ן סנדלפון אוריאל רפאל וגו' ועיין בפ' ויצא קמ"ט ב' ובפ' פנחס רמ"א א' בגיליונות ועי' בר"מ דפנחס רמ"ה א' ותזריע מ"ז ב'. דתנן בי' מאמרות עיין מאמר זה בפרדס שער מהות והנהג' פ' כ"ה.