אור החמה על ספר הזהר ב:רפו

לא הוו כל אינון מנגנין שהם משמרות המשוררי' הנמצאים מן הגבורות הטהירות העליונות מתתקני' בדוכתייהו כי יש להם משמר ובחי' ידועה בבינה שממנה נמצא כל משמר ומשמר ובעוד שאין הבינה מאירה אין בחי' המצא אותו המשמר יכול להארז ולהכלל לתקן ולקשט בה והיינו דוכתייהו דאינון משמרות בחי' הבינה שממנה נמצאו והבינה מתעלמת והנמצאי' התחתונים אינם יכולים להקשר בבחינת אצילותם ועם היות שהיו משמרות מסודרות ע"י דוד ונתן הנביא לא עמדו על סוד משמרתם כראוי עד בנין המקדש וז"ש לנגנא כדקא יאות עד שהוכן הדוכן התחתון במקדש ועמדו הלויים בו ואז עמדו המנגנים העליונים על דוכנם הבחינות כנז' והטעם שהעליונים תלויים בתחתונים הנגדיים להם וז"ש דהא כמא דאית תקוני משמרות בארעא וגו' וא"כ כשעמדו התחתונים עמדו העליונים. ושרגא דלא נהרא מ' אפילו שהיה משכן לא היתה מאירה אלא באור מטטרו"ן סוד ימי החול ועתה שריאת לנהרא מאור הכסא.

ושירתא דא אתתקנת גבי מלכא עילאה דהיינו בינה שהיא נק' מלכא דשלמא וגומר ובהעלות בעל השיר כך יתעלה השיר בעצמו ולזה אשתכח שלימו וגו' מצד הבינה ואיהו קדש הקדשים שכך נקראת הבינה כנודע:

בספרא דאדם וגו' הרי שלא ראה שלמות אלא דוקא ביום המקדש לא המשכן. יתערון אבהן שירתא כדפי' לקמן לאו דאינון מנגנן שהמשוררים למטה במ' והנפרדים בחברתה אמנם התעוררות השיר מצד ג' אבות באור הבינה המאיר בהם דהיינו ש' רברבא מהבינה שרשא דאילנא דחיי כדפי' בתיקונים אמנם פרטיה הם ג' אבות ג' ענפי הש' ואו' יתערון אבהן שירתא הענין שהשכינה היא משוררת והיא השיר עצמו ומקשטים אותה המשוררים התחתונים וג' אבות מקבלים אותו השיר דהיינו התעוררות זה שהוא עולה למתק הבינה ומסלקין אותו אל הבינ' בענין שהם מעוררים להשפיע למטה לאלו שישוררו ומעלים שירם למעל' והיינו עילא ותתא דקאמרן.

שרים רברבין היינו ג' אבות שהם שרי הנהגת העולם בחסד דין ורחמים ולגבי האבות אין מלת שרים לשון מנגנים אלא רברבין שהם מעוררים ולא מנגנים כדפי'.

ותנינן לראיה לכל הנז'. יעקב ת"ת שלימא נכלל בימין ושמאל ועאל בגנתא דעדן במ' בחדו מכח הבינה שהיא עיקר. על דוכתיה בחינת ייחודו. כדין גנתא דעדן מ' וכל המשוררים המתלוים אליה כנודע. וכל אילון בוסמין הם הצדיקים שבג"ע שמעלים בה הריח בתורתם ומצותם. ויתייחס השיר לאבות דהייני יעקב שלימא משום דמאן דגרים שירתא דא וגו' והיינו ממש כדברי ספרא דאדם קדמא' ופירושו שירתא דאיהי וגו' יר' פי' שיר השירים דהיינו השרים כל אור' שבה שירות הרב' והיינו כנגד מתן תור' עוד שרים מנגנים והיינו דדלאי ותתאי מתערין לגבה לסייע למ' המנגנת כנז' לעיל והיינו כנגד המשכן.

שירתא דאיהי כגוונא דעלמא דלעילא דהיינו הבינ' דהיינו בית המקדש וכמו שהבינ' קדש כוללת כל הקדשי' כן שיר זה כולל השרים שנאמרו עד עתה חול בעולם מטטרו"ן וזה קדש במקדש בית ראשון שבת כנז'.

דשמא קדישא עלא' ת"ת מצד הבינ' והחכמ' אתעטר כאו' צאנ' וראנ' בנות ציון וגו' וע"ד איהי קדש קדשים כאו' שעטר' לו אמו דהיינו בינ' מתקשרת בחכמ' ומעטרת לת"ת וגו'.

רחימו וחדוה אהב' מחסד חדוה מגבור' מצד החכמ' והבינ' שעליהם: מ"ט הם ב' קצוות היאך יתקבצו השמאל והימין כדי שימצא השמח' משמאל עם האהב' שמימין. אלא בגין דכו"ס מלכות הנק' אלהי"ם כחשבן כו"ס של ברכ' ודאי שמשפיעין לה שפע וברכ'.

אתייהיב בימינ' שדרכ'. הוא שהיא יונקת בינוני בענין שמנהגת העולם בשתי הנהגות בדין ורחמים ועתה אתייהבת בימינא שהיא נקשרת בחסד וכיון שהיא בחסד היא כוללת החסד והגבור' ונמתקת דהיינו חידו מן השמאל ורחימו מן הימין ובג"כ מה שמשפיע בתחתונים ומה שמשוררת הכל מפאת מה שהיא נאחזת ברחימו וחדוה כל מילוי.

בזמנא דהאי ימינא אתהדר לאחורא היינו שהאחוריים הם הדין ואחיזת החצונים וכאשר הימין הסכים בשמאל להגביר החצונים אז המ' היא מתגוללת בדינים וכל התחתונים הם נשפעים מדיניה מיד שריאו עילאי ותתאי היונקים הדין וגומר:

א"י כ"ה ירצ' א"י כ"ה אי בחינת הברכ' שהי' בך באו' כה תברכו יברכו כ"ה וז"ש אתר עילא' דהוית יתבא וגומר. בג"כ שיר השירים וגומר הענין שהיא שתי מגלות אלו ועניינם מה שמזמרים לפניה וכשהיא מיוחדת כל מלוי חדוה ורחימו מצד הימין וכשהיא מתגרשת בגלות ונאחזת בשמאל והדין עד שגורם חרבן המקדש כל מילוי אינון קנטורין וגומר.

ואי תימא הא כל חידו וגומר הם פעולות הגבור' וראי' שהלויים הם מן השמאל והם בעלי השמח' והשיר. לא אשתכח אלא בזמנא וגומר יר' כי השמאל מצד עצמו מר וקשה בדיניו אמנם שנדבק בו הימין מתמתק וכל מה שהי' לה לבכות היא שמח' א"כ יפה גזרנו אומר כי אעפ"י שהשמח' ושיר מן השמאל אינו בטבעה אלא שהימין משמח' והימין מעורר אהבתה כיון שהכל תלוי בימין וז"ש כדין ההוא חדוה וגומר. וכד רתחא אשתכח היינו דין הקש' וחדו היא מסטרא דימינא יר' מצד ימין הממתקת את הגבור' לא הימין בעצם, כדין חדוה שלימתא שהגבור' עצמ' עוזרת בשמח' וענין הלויים הוא מצד הגבור' המתמתקת בחסד כנזכר. וא"ת כיון שסוף סוף השמאל היא משמחת למה נייחס השמח' לימין לז"א כיון דכד ימינא לא אשתכח רתחא דשמאלא נפיש ולא שכיך ולא אוטיב וכל אלו הם פעולות שהחסד גורם לה כשהוא עמה לכך לא יתייחסו אלא אל הימין:

א"י כ"ה וגומר לעיל הי' מתרעם על מניעת הימין ולז"א דאתר עלא' וגומר וכאן מתרעם על היותה בשמאל שכן אמר מה תהא עליה דקא יתבא בשמאלא וגומר ועתה לפי זה פי' א"י כ"ה אתרי רכשי א"י כ"ה שהיא כוס של ברכ' ואינה עתה אלא שמאלית והיא ג"כ תרעומת וקינה על עצמה מה תהא עליה כיון שהיא בשמאל. ולא אשתכח בכל שירין מפני ששאר שירין הוא סתם התעוררות השיר והשבח לה אמנם שיר זה כולל עניינה בג' אבות שהם סוד אהב' ושמח' ימין ושמאל לאתייחד באמצע וז"ש ובג"ד בסטרא דאבהן ולא שוררו אלא הם מושכין למט' לעורר השיר של אהב' כנזכר לעיל.

ההוא דנחתת שכינתא יר' עתה ירדה ממש שכינה עצמ' בלי לבושי החול אלא בלבושי שבת משא"כ במשכן שירד' בלבושין דחול ועוד במשכן ירד' שכינה תתאה וכאן ירדה שכינה עלאה וכן דקדק שאמר מלא כבוד ה' את בית ה' היינו מ' כבוד ה' היינו אור מהבינ' עם החכמה. אתגלייא תושבחתא דא שאז שבחוהו עליוני' ואמרה שלמה כדי שע"י כן יהיו משבחים אותה בתחתונים. מהרמ"ק זלה"ה: