אור החמה על ספר הזהר ב:רפז

כללא דכל אורייתא כדמפרש ואזיל כללא דכל עובדא דבראשית אפריון עשה לו המלך שלמה כדפירש ר"ש לעיל כללא דרזא דאבהן דהיינו כל ספר בראשית בפסוקים מפוזרים כדאיתא במדרשים. כללא דגלותא דמצרים תחלת ספר ואלה שמות אל תראוני שאני שחרחורת. וכד נפקו ממצרים צאי לך בעקבי הצאן וכיוצא ותושבחתא דימא לסוסתי ברכבי פרע'. כללא דעשר אמירן וקול התור נשמע בארצינו. וכד אזלו מי זאת עולה מן המדבר וגומר עד דעאלו וגומר שגלשו מהר גלעד וגומר ואתבני בי מקדשא כמגדל דוד צוארך וגומר ועוד פסוקים אחרים רומזים הענין. עטורא דשמא וגומר היינו סוד תיקוני דכורא ותיקוני נוקבא הרומזים בו פעמים בסוד ד' אותיות י' זכר ה' נקבה ו' זכר ה' נקבה: כללא דגלותהון דישראל ביני עממיא מצאוני השומרי' וגומר השבעתי אתכם וגימר: ופורקנא דלהון אחות לנו קטנה וגומר כללא דתחיית המתים היושבת בגנים ופסוקים אחרי' לכל ענין וענין. וכלל הכל מאי דהוה במעשה בראשית והאבות וגומר כל הנז' ומאי דהוי גלות ישראל ושמדות וגזרות ומה דעתיד גאולתן ותחיית המתים ושבת לה'. והנה מכלל דבריו אתה למד שתחיית המתים הוא בששי ואחריו שבת לה' וגומר. גם נלמוד כי השבת הוא אחר יום השביעי דה"ק ומה דזמין למהוי לבר יומא שביעאה כד יהא מורה שהשביעי ענין א' ואחריו שבת חוץ מדעת המאמינים ענין השמיטות דלדידהו אין שבת כי אם יום השביעי עצמו לבד: וע"ד תנינן וגומר הנה שכבוד שיר השירים ועלבונו תובע התורה כלה מורה שהוא עיקר עד שכל התורה כולה תלוי' בו כדפי' ודאי אורייתא סלקת עם היות ששיר השירים הוא מדברים שבכתב עכ"ז אורייתא סלקת: בגין דאצטריך וגומר כלומ' היה צריך האדם לנטרא וגומר כיון שסודות התלויים באמרו ותיבותיו הם רבים שהוא פי' נאה ומשובח לתור'.

אמאי איהי בין הכתובים שהם למטה ביסוד ומ' יהיה למעלה במדרגת תורה ת"ת או לפחות במעלת נביאים נצח והוד לז"א הכי הוא ודאי וגו' שהוא שיר תושבחתא דכ"י ובחינתה כתובים בבחינה עליונה דקא מתעטרא לעילא שהיא עולה לראש פינה ע"י הת"ת עולה עד הבינה.

ובגין כד כל תושבחן דעלמא סוד השיר והשבח אינו אלא המ' עצמה שבכל אלו העניינים הם עולה ועכ"ז אין חשוב לפני הקב"ה כזה והיינו לא סלקא רעותא להדבק הת"ת ברצון העליון ע"י שום שיר כזה מפני שהיא המ' העולה עמו עד הרצון העליון ששניה' יקד עולים ע"י התעוררות השיר: שיר חד מ' השירים תרי חסד גבורה הא תלת ומה ייחס לג' אלו אלא כדפירש לעיל דאתייהיב כוס של ברכה שהיא מ' העולה להתברך והיינו שיר ואתנטיל בסוד נוטלו בשתי ידיו ימין ושמאל בסוד החיבוק והיינו השירים וכלא אתער לגביה מלכא דשלמא דיליה ת"ת המשתמש בו ע"י היסוד והיינו אשר לשלמה יר' כדי להקשר עם הת"ת כנזכר. ונודע כי כל מקום שיש ייחוד ת"ת ומ' הוא ע"י הא"ס וז"ש ובהאי דהיינו החיבוק הנז' המביא לידי זווג כנזכר אסתלק רעותא סוד הכתר ברזא דא"ס לעילא לעילא מקום שאין השגה ודבור שיורה עליו:

רתיכא קדישא הכא וגומר לתרץ מלת אשר יתירא ולז"א רתיכא קדישא הכא היינו שיש מרכבה למטה שהם סוד מיכאל גא"ר אמנם רגליהם יורדות מות לז"א רתיכא קדישא שהוא באצילות שאין שם טומאה כלל. דהא אבהן אינון רתיכא הם הם המרכבה ודוד מלכא מ' אתחבר עמהון ועלה עד נצח והוד ויסוד ואינון ארבע חגת"ם רזא דרתיכא קדישא כסא לבינה עלאה הנשאת עליהם עלאה ע"י החכמה הרוכב על הכסא ובג"כ ארבע תיבין בהאי קרא ובאה מ"ת אשר מיותר להורות על ענין זה שהוא סוד המרכבה לא חבוק המ' לבד דאי הכי לסגי בשיר השירים לשלמ':

תו וגומר דא רזא דדוד מלכא בחינתה העולה למעלה הנקרא שיר מורה עליה וסילוק דאיהו רזא לסלקא בשיר. השירים אלין אבהן ג' אבות חג"ת והיינו ממנן רברבן והם שרי ההנהג' לג' קוים חסד דין ורחמים א"כ בשתי מלות אלו לבד בא סוד המרכבה בשלימות. אשר לשלמה רזא מאן דרכיב והיינו אשר בינ' לשלמה חכמה.

ובהאי קרא וגומר הענין שהכתוב אמ' ברוך ה' אלהי ישראל שהכוונה להמשיך מהכתר ברוך אל חכמה ה' ומשם אל הבינה אלהי ישראל ואח"כ לקשר הבינ' עד המלכות והיינו מן העולם בינ' ועד העולם מ' והיינו אומ' שלימו דרזא מן העולם וגומר יר' מה שהוא משלים אח"כ והיינו שיקשר מהעולם ועד העולם וימשך דרך בו ברוך ה' אלהי ישראל דהיינו סוד ג' ראשונות כנזכר דהיינו רזא דכל מהימנותא כל אצילות נכלל וכלא איהו רתיכא שלימתא מן העולם ועד העולם והיינו שיר מ' בעליית' שמורה נצח הוד יסוד תחתי' שהם הדום לה: השירים ג' אבות אשר כסא: לשלמ' לכל אשר הוא משלים הסוד הזה דהיינו חכמ' וכתר וא"ס וז"ש וכלא איהי רתיכא שלימתא למאן דידיע חכמ' המתגלת בל"ב נתיבות דלא אתידע כתר ולית מאן דקאים למנדע ביה א"ס הנעלם בתכלית העלם עד שאין מתבודד להשיגו כלל.

רזא דרתיכא שלימתא מכל סטרין שכל מקום שד' אלו נקשרות המ' בחג"ת כל ו' קצוות מתייחדות שם. מכאן ולהלא' כללו' שאר רמז המרכב' כדפי' לא נז' בפירוש בכתוב אלא אמר אשר לשלמה דרך רמז והמשכילים יבינו:

אילנא דחב ביה אדם קדמא' שהפריד המ' מן הקדש אל החצונים ונתנסך היין בתוכה ונשאר דינה בדין החצונים ואם היא נאחזת בת"ת היא מתלבנת וענביה לבנות ויינה לחים והיינו חוורין טבין דהא מסטרא דחיי אינון דהיינו ת"ת עץ החיים.

אוכמין מסטרא דמותא הא מתנהגת בדין ומשפעת לחצונים.

בזמנן וגומר שנמצאים כל מיני ענבים עם היות שהראו לו שליטת הדינים אין חשש מפני שאין מזוג' בשליטת החוורין ובזמנא דחוורי שלטאן כלא אתבסם שאינם יוצאות האוכמין מן המדה הראויה וההגונה שגם אלו הם צורך הנהג' עליונ' וז"ש דהא בההוא זמנא כלא אצטריך לתיקונא שהשכינה מתתקנת בכל בחינותיה.

ובזמנא דחווי דהיינו ייחודא בת"ת לא שלטן היא נתרת מלמעל' ונקשרת בתחתונים. אוכמי אתחזון היינו אילנא דחב וגומר.

תנינן דעלמא דא איהו כגוונא דלעילא שלא נמצא בו אלא מה שהוא למעלה דק ורוחני נתעבה ונעשה בו גס וגשמי וא"כ מה שירצ' לעמוד בעולם עליון יביט בתחתון מפני שהוא מראה ודמות העליון וז"ש ועלמא דלעילא כל מה דהואי וגומר ובהקדמ' זו יש לדקדק אי נחש וגומר הענין שעל פי ההקדמה הנז' נחש הקליפות חוה מ' אדם ת"ת א"כ יורה שהחצונים פגמו אפילו בת"ת וא"א לעילא אמאי מי הכניס צלם בעץ החיים. מהרמ"ק זלה"ה: