אור החמה על ספר הזהר ב:רפ

וכמה דאנן כפין וצחאן לגבך באתר דא כן בקדש חזיתיך עם היות שראיתיך אני צמא ולראות עוזך וכבודך מעלה למעל' ממעל': הכי צחינן וגומר לעתיד לבא. והשתא אית לן למקשי וגומר עיקר הקושיא שאם למש' נתקשה לשאר בני עלמא עאכו"כ א"כ היאך יאמר תקחו ויקחו לי יהבה קב"ה למשה בלחודוי כאו' כלת משה אלא ודאי למש' יהב' וזה עיקר ומה דקשה לך ויקחו אין הכוונ' שיקחו הם אלא תלך היא אצלך ונמצא דירת' ביניהם עמך והם מובטחים שהת"ת ג"כ עמהם כיון ששכינ' עמם כדמסיק מלכא ת"ת נבואת מרע"ה ומרכבתו: מטרוניתא שכינ' דרה בתחתונים שע"י נקשר הת"ת עם ישראל אע"ג דקב"ה ת"ת עבד לון נסים ואתין ע"י משה מרכבת אליו ומושך פעולותיו לישראל לא מתייאשי עמא ביה שמתוך דקותו יסתלק ואינם יכולים להאחז בו גם שהם לא יתבין לרחצנו שאינם מובטחים שבחטאם לא יסתלק ולזה רצו המדרג' הנגלית שהיא המ' שיש בה תיקון שניהם הא' מתיאשי ביה שאפשר להשיג בה קצת מפני גלויה הב' שהם מובטחים שלא תסתלק מישראל אפי' בגלותם דהיינו משכן משכון לישראל וז"ש ולא יתבין לרחצנו ונתתי משכני משכני ודאי שלא תסתלק מהם וע"י הת"ת בא אליהם וע"י זה אתיאשו כלהו שהשיגו מדרג' נגלית וחדו בפולחנא דידעו שבכל צרתם לא צר. ואי תימא ויהי בכל אתר לאו איהו וגומר וכ"ש באומ' ויהי ביום שהוא צער על צער וז"ש והכא כתיב ויהי ביום אשתכח מקטרגא החצוני ממש שהיה אומר שאין התחתונים ראויים לשכינה ביניהם מפני רוע מעלליהם בעגל וכמה טענו' אחרות והיינו ההוא חשוך קבל שהוא החצוני בין הקדוש' ועולם התחתון שעד אותה שעה לא נעשה פתח מן הקדושים לתחתונים אתתקפת שכינתא כנגד הקדושים להכריחם שיהיו נטפלים לתחתונים ותכרת ההוא חשוך קבל שכנגד טבע המציאות רצה לבטל כח הקליפות ההם הנגדיות לכל גבול פתח היכל לבנת הספיר המכוון כנגד המשכן והמקדש וא"י כאשר יתבאר: ה' אדוננו בעליונים מה אדיר שמך לעשות לפנים משורת הדין ולבטל הקליפות דתברת כמה גזיזין וחילין תקיפין ונחתא לארעא ושלטת בכלא שנתפשטת השכינה במקדש ובא"י בלי התלבשות החצונים כלל.

ובג"כ ויקחו לי תרומ' ר"ל כדי שיתייאשו ויהיו מובטחים ממני שאני לקוח להם הרי התרומ' שהיא השכינ' יקחו' עמהם וע"י אני בא אליה' כדי להתייחד עם שכינתי. ולא אמר ויקחו לי ותרומ' משמע שתיהם כאחד יחד והשתא ראוי לדעת מה ענין המשכן שגרם ירידת שכינ' גם מה תועלת הנמשך לשכינה שירדה לפנים משורת הדין ומפרש ואזיל ענין המשכן וז"א ועובדא דמשכנא כעובדא דלעילא דא לקבל דא כדי שהשכינ' ימצא בו דירה כדירתה בעולם העליון וזו בעצת הבורא היאך וכמה יעשו ענין למט' לקבל הרוחניות העליון ולשנות אמר תועלת הנמשך הוא לאתכללא שכינתא מכל סטרין לעילא ותתא כדי שיעל' קילוסו מהתחתו' בעליונים ותתייחד השכינ' מהתעוררות עולם התחתון ועולם העליון. וא"ת היאך היא שורה בתחתונים לז"א עובדא דילי' כעובדא דגופא לאתכללא רוחא בגויה בענין שהמשכן הגשמי גוף ממש לשכינה כגוף האדם שהוא משכן לנשמה וז"ש ודא איהו שכינתא ולא ח"ו שתהיה כנשמה שנבדלת מלמעלה ובאה אל הגוף אלא משתרבבת ושוכנת גם בתחתונים וז"ש דאתכללת לעילא ותתא יחד ואיהי רוח קודשא נקשרת בקדש העליון ומשם נובעת ולעולם אתמשכת ועאלת גו רזא דגופא שהוא המשכן והמקדש. לאשראה מוחא שהוא האלהות הקדוש גו קליפה כל העולמות קליפין דא לגו מן דא כנודע. אמנם לא תרד שכינה נפרדת לבדה ח"ו והיינו ויקחו לי תרומה שפי' וז"ש לאתכללא ביה בתוך השכינה רוחא אחורא עילאה דקיק ונהיר דהיינו סוד שם יהו"ד המתלבש בתוך השכינה ובתוכ' יתלבש אור הא"ס וז"ש וכלא אתאחיד ואתכליל דא בדא ועאל דא בדא זה פנימ' לזה עד שירדו המדרגות דאתאחיד בהאי עלמא דאיהי קליפ' בתראה וגו' השתא עסקינן בחוצה לארץ שם ימצאו הקליפות וההנהגה מתלבשת בהם והשכינה יורדת לשלוט בהם והיינו מוח בתוך הקליפה והנה החומר הגשמי מצד עצמו קליפ' אמנם החצונים קליפה חזקה יותר כאגוז הזה שקליפתו הלחה החיצונה קליפה אבל אינה חזקה כקליפה הפנימית קשה כאבן אוף הכי לעילא וגו' וזה סדר ח"ל שא"א שתרד שם שכינה אם לא בלבוש נכרי וכך הוא הסדר עתה שישראל שם בגלות ושכינה עמהם: אמנם בא"י מתתקנא כלא בגוונא אחורא שארבעה קליפות שהם תהו ובהו חשך תהום שאנו מחשיבין לדרך זה באחת אתתברת ואינה בין פתח לבנת הספיר לבין אויר א"י כלל אלא פתוח ומכוון במצעות הקדושים והטהורים המשתלשלים זה מזה ושכינה מתלבשת ביניהם אמנם קליפת החומר עומדת שלא נתבטלה שלא נטהר העולם מזוהמת הנחש בחטא אדה"ר עד תחיית המתים וז"ש קליפה תקיפא אתתברת אמנם מה שפי' לעיל קליפה שאינה חזקה לא אתברת שאין החומר זך בא"י יותר משאר העולם אמנם מוכן אל הקדש. וענין שבירה זו היא השבירה והפתח ששבר ופתח ברדת אל המשכן כי ישראל הלכו במדבר ואויר זה חופף עליהם ובא עמהם עד ישובם בארץ שעמד כנגד כל גבול א"י שכבשו ונתקדשה ונקודת מרכזו כנגד המקדש וז"ש וההוא פתיחו הוה ברעוא קדישא בכל זמנא וגו'. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ויקחו לי תרומ' וגו' ענין הקדמ' זו באו' משה בשעתא וגומר אפשר כי כוונתו לדרוש ענין תרומ' זו על שכינתו ית' שימשכוה התחתוני' בעה"ז השפל כדמפרש ואזיל והנה דבר זר מאד כי איך תוכל סוד הקדוש' הנפלא' ההיא לירד ולהתלבש בחומר העכור הזה ואיך יוכלו ילודי אשה להמשיכה אצלם והוא דבר מתמיה לכן הציע הצעה זו ואמר אל תבהל לראות ואל תחשוב תועה חליל' אם לא תוכל לעמוד על אמיתת כוונת הענין כי גם משה אשר קיבל כל טעמי התור' וסודותיה ופירושיה נתקש' בענין זה כי אין כח ביד שכל האנושי המלובש בחומר לידע דרכיו ית' וכיוצא בזה נתבאר לקמן דף קנ"ח ענין מה שנתקש' משה בענין "מנורה "שקלים "החדש ר"ת משה שסודם הוא אל השכינ'.

והשתא אית לן למקשא וגומר קושיא זו מבוארת כי לא מצינו מי שזכה לקחת זו התרומ' ולישא אותה כי אם משה כאו' ואתה פה עמוד עמדי וכמ"ש לקמך על ביום כלת משה ואיך אמר פה ויקחו לי וגומר מאת כל איש וגומר אלא ודאי למשה וגומר תירץ כי ודאי כי לא זכה זולת משה בשכינ' אמנם המשיל משל א' להמתיק הענין והנמשל כמו שהתם בראותם את המלך לבדו תמיד היו במחשבות אולי עתה ילך המלך עד שבא' אשתו היא ביתו ואז נתייאשו מן המחשבות ההם ויתבו לרוחצן ולבטח. כן הנמשל כי ידעת כי משה מדתו הת"ת והוא מלכנו אשר עשה לנו כל הנסים ביציאת מצרים ועם היות כי הוא דר בעליונים הית' פעולתו משתלשלת ע"י משה ע"ה וזה הדבר סוד נמרץ כי הלא הצדיק אפי' בהיותו בעוה"ז החומרי הוא מרכב' אל השכינ' ובעבורו השכינ' עוש' דירת' בעה"ז. וסוד הדבר כי הנה האיש הזוכה אל נשמת האצילות הנק' בן בסוד בני בכורי ישראל ולפעמים יותר למעל' מושל יראת אלהי"ם כי הוא בעל' דמטרוניתא כמו האבות ומשה ע"ה הנה מתקשרין כל גדרי פרטי נשמותיו זו בזו וגופו נעש' מרכב' אל נפשו ונפשו אל רוחו ורוחו לנשמ' ונשמ' בנשמ' העליונ' מתוך האצילות ואותה הנשמ' מרכב' אל האלוה ית' ויתקשרו בקשר אמיץ ואז תוכל השכינ' לרדת למטה בעה"ז בסוד הנז' לקמן בס"ת דף קמ"ו ע"א בא אברהם והורידה וגומר בא משה וגומר כי עם היות כי העה"ז חומרי ולא יסבול את תוקף קדושתו ית' הנה השכינה לא תתלבש בזה העולם החומרי ממש אמנם זה הענין הוא ממש דומה בדומה כמו שהוא במרום כי הנה כמו שלמעלה מתלבש אצילות בבריאה ובריאה ביצירה ויציר' בעשי' עד העה"ז השפל וכל העולמות הם עתה בזה העולם השפל וא"כ נוכל לומר כי האצילות מתלבש ממש בעה"ז השפל כי גם פה בעה"ז יש בי"ע כי הלא הצדיק הזה כולל כל העולמות ומקשרם יחד כי גופו שרוי בתחתונים מהעה"ז השפל ונפשו מאופן ורוח מיציר' ונשמ' מבריא' ונשמ' לנשמ' מאצילות א"כ גם כשהשי"ת משר' שכינתו עליו ומתלבש בו בהיותו בעה"ז עכ"ז כ"כ התלבשות יש לו כמו למעל' ובזה ידעת סוד השראת שכינ' בעה"ז מה עניינה וענין אבות והצדיקי' הנעשי' מרכבה לשכינ' ודי:

הנה מי לנו גדול ממשה ע"ה אשר סוד הת"ת עצמו מתלבש בו באופן הנ"ל נמצא כי בהיות משה אתנו כביכול עמו המלך שרוי אצלינו אמנם להיות כי דירת המלך הקדוש למעל' בעליונים כי שם ביתו חששו אולי איזה עון יזדמן על ידם וכמעש' העגל וזולתו אשר בסבתו יסתלק מעליהם וכמ"ש לקמן דף קמ"ו ע"א כי עם היות חנוך וירד ומהללאל חסידים גמורים בדור ההוא עכ"ז לרוע מעללם חזרה השכינ' למקומה ולכן כדי ליישב את לבם ויתייאשו ממחשבות אלו הביא את ביתו היא שכינתו לדור עמם במשכן וזה אחר כל המעשים הנפלאים ההם אשר היו בפעולות המשכן וצוונו כנודע ליודעי מדע הנה קבעה מקומה ואפי' אם יגרום החטא לא תזוז השכינ' מאתם וכמ"ש ואף גם זאת בהיותם וגומר לכלותם כלתם כתיב היא השכינ'. אמנם עכ"ז יש הפרש בדבר כי עם היות משה וכיוצא בו קיים היה גם הת"ת עמהם כי נשמותם הם מהת"ת והת"ת שורה עליהם ובהיות שאין הדור זכאי הנה יסתלק המלך מן המטרוניתא ומניחה בינינו באיזה מדור כמו בכותל מערבי וכיוצא מש"כ בת"ת אם אין צדיקים גמורים אינו יכול להשרות כבודו אלא יתעלה אל מקומו. וזה אצלי סוד פירוש פסוק ועשו לי מקדש וגומר ונלע"ד פירושו כי נודע כי מלת לי נראה פירושו ר"ל סוד היו"ד תתא' הנק' תרומ' ומעשר בסוד יו"ד תתא' ועשו מקדש לצורך המ' הנק' י' אבל אני ושכנתי בתוכם הם הצדיקים הגמורים כנ"ל ולא בתוך המקדש ולכן בהעדר הצדיקי' נתעלה הת"ת ונחרב הבית. ונחזור לתירוץ השאלה כי כמו שהנמשל אין הענין שיקחו העם את המטרונא וישאו אותה רק כי המטרונא תבא אל המלך להיות עמו רק שזווג ההוא תהיה ביניהם ובזה נתייאשו בדבר כן הענין כי המטרונא באה להשרות דירתה עם כל ישראל אך לא נשאת כי אם למלך לבדו הוא משה בסוד הת"ת כנ"ל והביא ראיה מויהי ביום כלת משה דוקא נמצא כי או' ויקחו לי תרומה הכוונ' שיהי' עמם אמנם ענין זווגה אינו אלא במלך לבדו ולזה הביא גם פסוק ונתתי משכני וגומר להורות כי לעול' משכני הוא ושלי היא אמנם אין הכוונ' רק שיהי' בתוכם אך לא להנשא עמם כי אינן ראויים כלם לזה רק משה לבדו.

ואי תימא ויהי בכל אתר וגומר סוד הענין נתבאר למטה כי לעולם הימין הוא הגובר והוא המצוה ואומר יהי אור יהי רקיע וגומר ואז נשתתף השמאל עמו ועשה שליחותו ואז נאמר ויהי אור ויהי כן כי ו' דוהי היא נוספת להורות על השמאל הטפל אל הימין ומזה למדנו שבכל אתר דנאמר ויהי הוא בסוד השמאל וא"כ בהכרח שיהי' שם איזה צער מצד השמאל והנה מ"ש כאן ויהי היום פי' כי נודע היות המרכב' דוגמת האגוז כדמסיק והנה הקליפ' מפסקת בין העה"ז אל מרכבת השכינ' והנה ביום רדת השכינ' הי' כלת משה אל העה"ז במשכן נתעוררה הקליפה שלא להניחה לרדת לקטרג עליהם באו' איך תרד אצל התחתונים כי אתמול עשו העגל ומחר יבאו המרגלים ועדת קרח וכיוצא בזה והשכינה לא חששה לקטרוגם אך אדרבה תבר גזיזין דלהון פי' כי גזיזין הוא כי בעת הקרח הגדול נקפים המים כמ"ש תבר גזיזו ברדא גבי בניהו בן יהוידע והם סוד הקליפות שנעשו כמסך מבדיל דוגמת גזיזא דברדא הנקפא ועומד ותבר יתהון ונחת לארעא וענין תבירת גזיזין אפשר כדלקמן כי בא"י לבדה הוא שנסתחה הקליפה ובה הקדושה עולה ויורדת אמנם בח"ל ומדבר שבו נעשה המשכן ושם לקחו התרומה הוצרך לתברא גזיזין העומדים שם תמיד ובפרט אותם אלף ות"ק מקטרגים הנוספים אז עליהם. ומשום דאשתכח מקטרגא התם משום הכי קאמר ויהי גם מטעם אחר מצורף עם הקודם נאמר ויהי המור' על צער שהיה וביאר כי הצער היה אל המקטרגים דתבר יתהין ולא לישראל וז"א וע"ד כתיב ויהי צערא דקבילו כמה משריין וגומר גם אפשר שיחזור הצער הזה אל המלאכים קדישין כי גם הם קבלו צער כי לא היו חפצים שתרד השכינ' למט' וגם הם נצטערו על הדבר והטעם כי הם מקנאים על ישראל אשר עם היותם מילודי אשה חפץ השי"ת בתפלתם יותר משל עצמן והראי' כי אינן מקדשין ומייחדין את שמו למעל' עד שיפתחו ישראל תחלה כנודע ואפי' בבריאת העולם לא היו חפצים כנודע ואפשר ג"כ כי לכוונה טוב' אתכוונו שאינם רוצים שתתלבש קדושה עלאה בהאי עלמא המזוהם וכוונתם לטובה משא"כ במקטרגי' כנודע ולכן תמצא כי עם היות שכולם השוו בעצה זו עכ"ז לא נאמ' דתבר גזיזין רק במקטרגים כי כוונתם לרעה:

ובג"כ ויקחו לי תרומ' וגומר ואו' ובג"כ אתמשך אל הקודם אפשר עניינו כי לפי שקדם ענין כי כמה קליפין אשתכחו תמן והטעם כנזכר כי כל תוקף הקליפות הוא תמן עד שהוצרך לתברא גזיזין ולעשות פתח מחדש וא"כ אינו כבוד לקחת השכינ' לבדה וישארו הקליפות חופפים במקומ' ומפסיקי' ח"ו אמנם קחו לי ולתרומה שלא יהיה הפסק ביני ובינה ואותו הפתח שפתחתי מחדש לא יחזור להסתם כדי שלא יהי' הפסק בין ד' דאחד אל קוצה כנודע. או אפשר כי הנה הוצרך להפסיק בקושית או' ויהי לשון צער כי איך יתיישב לפי דבריו שמדבר ביום שהשכינ' נחתת לארעא ולא היה יום יותר משובח ומפואר מששת ימי בראשית כיום ההוא ואיך יוזכר בו צער ולכן אחר שתירץ קושיתו חזר להביא ראיה אל דבריו הראשונים ואמר כי הנה הביא משל מן המלך ההוא כי הביא המטרונא עמו והנה יש להקשות כי כאן בנמשל לא אמר אלא שיקחו את התרומ' והיא השכינ' אכן המלך עצמו לא נזכר השראתו בתוכינו לז"א כי גם פה היה המלך עם המטרונא ולז"א ויקחו לי תרומ' ולא אמר ויקחו תרומ' להורות שיקחו לי ממש שהוא המלך וגם את התרומ' שהיא המטרונא ומה שלא אמר ויקחו לי ותרומ' תריץ לאחזאה דכלא חד בלא פרוד'. ונלע"ד לתרץ זו עם הנז' ואפשר כי גם זו תהיה כוונתו והוא כי אחר שענין המשל הנז' ביארנו כי קדם השראת המלך אל השראת המטרונא א"כ לז"א ויקחו לי תרומה כלומר כבר לקחתם אותי עמכם ולבטחון שלא אסתלק מכם קחו לי התרומ' ותמשיכוה עמדי ע"י המשכן וזהו קחו לי תרומ':

ועובדא דמשכנא וגומר פה ביאר מה שהוקשה למשה ע"ה כנ"ל כי איך יתכן להתלבש השכינה בתחתוני' ונתן טעם בזה והוא כי נודע כי כל העולמו' הם כמחתים חותם בתוך חותם וכולם הם חותם א' רק כי עולם האצילות היסודות והמרכב' שבו הם יותר זכים מן הבריאה ומן המרכב' שבבריא' זכים ובהירים מן היציר' עד שנמצא כי ד' יסודות שבעה"ז הם עבים וגסים בתכלית ההתעבות אמנם הכל הוא ציור ודמיון א' רק שזה הוא זך ובהיר מחבירו ולכן נעשה המשכן מד' יסודו' התחתוני' שבעה"ז כל הצורות והדמיונות שבמשכן העליון ובזה אתכלילא שכינתא בין לעילא בין לתתא מכל סטרין וזהו כוונת השי"ת בעת בריאת העולם שזה החומר שבעה"ז יתפשט לקבל צורה בסוד רוחניות העליון.

הכא בהאי עלמא וגומר הביא ראיה אל האמור והוא כמ"ש לקמן דף קמ"ב סוד נמרץ ונעלם כי נודע הוא כי האדם הוא מלך העולם התחתון ואית אדם לעילא מן האדם עד עולם האצילות אדם העליון והקדוש כללות יו"ד ה"א וא"ו ה"א העול' מ"ה כמנין אדם. והנה זה האדם העליון הוא מולך בכל העולמות כלם ע"י התלבשו בכל צורת האדם אשר הם בכל עולם ועולם וכן בעה"ז התחתון נעשה אדם מרכבה לאדם העליון כנ"ל וע"י מולך בעה"ז ומהראה בו כנודע ומבואר לעיל והנה נודע כי התורה הכתוב בה כל המצות והפרטים שבהם כולם כמו שהם באדם התחתון ג"כ הם בכל צור' האדם הנמצאים בכל העולמות העליונים והנה כמו ששייך באדם ענין גוף בכל רמ"ח אבריו ועצמות וגידין וגומר ואחריו הנפש ובתוכו הרוח והנשמ' עד א"ס כן האד' העליון מתלב' לבוש בתוך לבוש עד שהעה"ז הוא הלבוש האחרון מכולם והוא הנקרא גופא ממש שהוא עכור וחומרי. והנה השכינ' בכל מלבושיה העליונים כנודע מתלבשת בהאי גופא ואז נק' נפש ואחר כך רוח העליון שהוא הת"ת הוא כליל בגוה עד כי נמצא בזה שמתחברין ומתייחדין כל העולמו' כולם וזהו תכלית כל הבריא'. והנה האי עלמא היא קליפה ומלבוש תתאה מכולהו והוא דוגמת קליפת האגוז החיצונ' שהיא עכור' עד מאד ומזוהמת ואינה קשה רק רכה דוגמת העה"ז החומרי ואמנם לפנים מזו היא קליפה הקש' יבשה כעץ שצריך אבן די לא בידין לשברה ולהדק' והיא סוד הטומאה העליונה אשר היא למעלה מזה העולם התחתון וחופפת עליו כנודע כי כל העה"ז הם כתרין התאין והיכליהן והם קליפה היבש' שבאגוז ולהיות כי כל מה שמתלבש בתוך האחר נק' רוח אל אותו דבר כן זאת הקליפ' עם שהיא קליפ' אל שלמעלה ממנה עכ"ז קרא' כאן רוחא אחרא דשלטא בגופא שנעש' רוח המתלבש בעה"ז: ונלע"ד כי זאת הקליפה הקש' רמז אל היכלות הטומא' הנז' בפ' פקודי כי הם דוגמת היכלות ורקיעין דמסאבותא והם ממש דוגמת קליפת אגוז הקשה ועוד לפנים מהיכלות אלו הוא סוד סמא"ל ולילי"ת הנק' נחש המתלבשים שם והם חתן וכלה הטמאים והם סוד עשר כתרין תתאין דמשאבותא אשר כללותם הם סמא"ל ונחש כנודע ואליהם נרמז אותה הקליפ' השלישית שבאגוז שהוא חשה כעץ והיא דמות שני עצין יחד ומפרידים בין ד' מוחי האגוז והם סוד סמא"ל ובת זוגו. וסוד הקליפ' האחרת קליפה הדבק' אשר לפנים ממנה היא סוד ג' ראשונות של עשר כתרין תתאין אשר הוא סוד ראש עשו הנחבר במערה עם יעקב דאית ביה זעיר קדושה ולכן היא דקה מכולם והנה ד' קליפות אלו נק' בפסוק רוח סערה וגו' ענן גדול ואש מתלקחת ונגה לו סביב. וזה הפנימי הדק מכולם הוא הנק' נגה לו סביב ומתוכה כעין חשמל המרכבה והם ד' חיות הקדש דוגמת ד' מוחי האגוז. וסוד נגה זה נרמז פ' ויקהל דף ר"ג ע"ב:

בארעא קדישא מתתקנא זה יובן מפ' ויקהל דף ר"ט ע"ב כי כל רקיעין דהאי עלמא כולם אינם שולטים על א"י כי כל האויר שעל א"י ושכנגדו הכל הוא פתח א' וגדול ובאותו פתח הוא פרוכת קדוש' א' וסביב פתח זה הם ע' פתחים של ע' האומות באופן כי כל ארץ ישראל אין עליה שום קליפ' חופפת עליה ומן האי סטרא ומהאי סטרא הכל נפתח כי אין לומר כי בקצה הא' של ארץ ישראל הוא פתוח והשאר סתום כי כל גבול א"י מן הקצה אל הקצה הוא פתוח ואמר כי טעם פתח הזה הוא כי הוא היה דרך ומבוא לעלות משם סוד ריח הקרבנות כשהיה בית המקדש קיים ואז היה המקום פנוי ע"י אותו הריח העולה משם מן הקרבנות. אך כשגרמו חובין שהוא בעת החורבן אז נתקרבה הקליפ' מכל הקצוות השובבים את אויר א"י עד שנתחברו ד' קצוותיה אל תוך נקודת המרכז האמצעית של א"י ואז כביכול נפסק השפע והדביקות אשר לא"י עם ירושלם העליונ' ואז שלטה הקליפה ונחרב ב"ה בעוונותינו. מהרח"ו נר"ו:

והרא"ג ז"ל כ' במדבר דא במדבר שהיו לומדים שם.

בבי מקדשא בני מדרשו של רשב"י ע"ה.

הוי קשי' קמי' וגומר והשתא אית לן למקשי. כלומר אם משה ע"ה נתקש' בענין כ"ש אנחנו שיש לן להקשות בענין המשכן אי תרומ' דא מלכות.

יהבה קב"ה למשה בסוד של נעלך מעל רגלך וגומר כנז' בזוהר.

ואמר דלבני ישראל באומרו תקחו את תרומתי.

ולא מתייאשי מלשון ואושייא יחיטו. לאשישי קיר חרשת. לשון יסוד.

על ידוי דמשה בה"א גרסי'.

כיון דאמר קב"ה ויקחו לי תרומ'. פי' יקחו למעני תרומ' מלכות שתהי' שוכנת בתוכם וכן:

ונתתי משכני. א"נ ויקחו לי תרומ' אמר' המלכות תקחו לי תרומ' שאתרומם עליכם.

ההוא חשוך קבל אחד מד' קליפות הנז' בפסוק תוהו ובוהו גומר והם בעשי'.

מלאכין מקטרגין. הם מהיציר' מלאכים קדושים אלא שנקראו מקטרגין בערך העיכוב שהיו מעכבים בידה מלרדת א"נ שהי' מלמדים הקטגורייא עליהם הגם שלא נזכר הקטרוג רמז זה באומרו מקטרגי'. כל כנופייא דמלאכי עילאי הם השרפית שבבריא' ולהיותם עליונים על כל המחנות קראם עילאין ודוק שלא למדו שום קטגורייא על התחתונים אלא אמרו שלא הי' כבוד עליון להיותו בתחתונים אף שיהיו קדושים. ותברת ההוא חשוך קבל הגם שסדר השבירה והסתיר' לא הית' כדרכ' שקודם הי' ראוי לשבר טענת המלאכים ואח"כ שבירת ההוא חשוך מ"מ רצה הקב"ה לענוש לץ ובזה יחכם פתי ע"ד לץ תכה ופתי יערים ועברה השביר' בתוכם עד רדת למט' לחשוך קבל ומעצמם חדלו וז"ש.

וכיון דחמו כלהו וגו' ובגין כך ויקחו לי תרומ' יקחו לי לתרומ' שאתרומם ואשרה עליכם.

ויקחו לי תרומה כתיב הוא פי' שני ואין הכוונה שיאמר כך ממש דלית ליה משמעות כלל אלא ה"ק מדלא קאמר לישנא דלשתמע שהלקיחה תהי' לשני דברים כגון ויקחו לי מאתם נדבה לי"י זהב וכסף וגומר וכיוצא וכתיב ויקחו לי תרומה סמוך מלת לי למלת תרומה לאשמועינן דכלא חד בלא פרודא.

הכא בהאי עלמא עובדא דילי' וגומר פי' מעשה המשכן למטה הוא כגוף לנשמה שמתלבשת בתוכה והיא השכינה השוכנת ומקננת במשכן הזה ואין התלבשות הזה היא דרך מקרה אלא דרך קבע שכן השכינ' בתחתונים צורך גבוה וז"ש ולעולם אתמשכת ועאלת גו רזא דגופא דהיינו המשכן הזה שתהי' כמוחא גו קליפה.

האי רוח דקודשא והיא המלכות אשר היא שוכנת בגוף זה שהוא המשכן היא עצמה נעשית גוף ולבוש לרוחא אחרא עילאה שהוא הת"ת בעל שש קצות ובתוך הת"ת מתלבשת הבינה והחכמה מתלבשת בבינה והכתר בחכמה ואין סוף ברוך הוא מתלבש בכתר וז"ש וכולא הכי אתאחד ואתכליל דא בדא וגומר. (עד כאן מצאתי מכתיבת יד האלהי המחבר זללה"ה ושמעתי כי נתבקש בישיבה של מעלה ונגנז האור עמו ולא זכו בני העולם יותר). עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון עובדא דיליה כעובדא דגופא וגו' פי' המשכן עצמו