אור החמה על ספר הזהר ב:רעט

דהא כל עמין דעלמא וגומר פי' אפי' השרים הממונים על שאר אומות אין להם כח אלא ממנה והיא שולטת עליהם והיינו ישפוט תבל עולם התחתון המתובל בשרים ישפוט במ' והשגחתו העליונה מתנהגת ע"י המדה הזאת ודאי. קאים תדיר לרגלוי היינו נצח והוד ושם המ' דלא אתעדי מתמן להנהגת העולם אלא יקראהו לרגלו וגומר לאחזאה לכל בני עלמא וגומר רוח הקדש מטה הקדוש שיאמר דברים אלו כדי שיהיה מוסר לרבים ואע"ג דברוח קודשא אמר ואינם דבר עיון אלא דברי רוח הקדש ששורה עליו ואומר שיר זה וכיוצא ואין הטרדה גורם דבר עכ"ז יש לו שבח הכנתו לקבל רוח הקדש שצריך רוחב לב שכל מקום שיש טרדה אין רוח הקדש שורה עליו:

ודוד אע"ג וגומר כך דרכו של דוד משבח היה שירים ותושבחות הידועים לו מקודם עד שמתוך כך רוח הקרש שורה עליו להוסיף שיר או מזמור על שיריו וזמריו.

ואי תימא הא דתנינן וגומר בפ' בשלח והכא קאמר מזמור לדוד שכינה הקדימה א"כ הדרא קושיא לדוכתא מאי שבחא דדוד דרוח הקדש הקדים וז"ש והכא שרת עליה וגומר. ותירץ אי איהו מכווין גרמיה בקדמיתא לא שרת עליה רוח קודשא לעולם בין באו' לדוד מזמור בין באו' מזמור לדוד ועל ענין תוספת ההכנה בזמירות ותושבחות תלוי אומ' מזמור לדוד או לדוד מזמור: מזמור דא רוח קודשא מ' שהיא תמיד משוררת וממנה רוח הקדש על המוכנים. איהי משבחת תדיר היינו שכמו שהתחתונים מעוררים אותה אל ייחודה בת"ת כך המד' הזאת משבחת להמשיך כדי שעל ידי התעוררותה יתקשר ויתייחדו החכמה והבינה וז"ש למלכא עילאה דכלא דהיינו בינה עם החכמ'. כיון דאתא דוד וגומר שהיה גוף נקי ומוכן לרוח הקדש ושרת עליה והיה מגלי בהאי עלמא וגומר שמתוך שיריו וזמיריו ידענו היאך ישורר האדם בשיתוף שכינה להקב"ה כדי שישפיע אל המ' להשוות' אל הבינה והיינו מהחכמ' וז"ש למלכא דכלא חכמ' כי ממנ' כל הנמצא כאו' כלם בחכמה עשית והוא מלך על כלם דיתקן האי עלמא מ' כגוונא דלעילא בינה להדמות כאמה בתה. שלים בתיקונוי כל מדה ומדה שאוחז בה אוחז בה בשלימות. קשה לכעוס בשלימות חכם בשלימות עניו בשלימות וכיוצא. גבר מתקנא שאינו חסר שום מדה אלא מתוקן בכל מדות טובות, גבר זכאה שכל מדותיו לשם שמים. דוד ודאי דלא ישתני לעול' שמו אחד שלא נשתנה מפרקו הנאה דבצעריה הוה מפחד שאול שעדיין הוא קרוב לו במדבר יהודה דהוו רדפי ממש היה אחריו שהוא צער על צער ועכ"ז היה שירתו מתוקנת ולז"א ומאי תושבחתא וגומר אלהי"ם סתם ולכאורה נר' שהוא מלכות וא"כ קשה מאי אלי שהוא כפל ומהכרח זה יש לנו לומר שאלי הוא דרגא דיליה וא"כ נפקא לן תלת דרגין הכא אלהי"ם אל"י את"ה וקשה שהיל"ל אשחרכם לז"א אע"ג דאינון תלת חד דרגא איהו וכדמסיק אלהי"ם. לעילא בינה ופי' אלהים חיים אל"י קצה השמים יסוד ועד קצה השמים בינה אלהי"ם דקאמר אתה דרג' דיליה מ' או אפשר לומר אע"ג דאינון תלת שמהן חד דרגא איהו כולם ספיר' אחת כי מצד הבינ' הנקראת אלהי"ם חיים היא נקראת אלהי"ם וז"ש ברזא דאלהי"ם חיים וא"ת א"כ היה ראוי שתקרא אלהי"ם חיים כבינ' לז"א אלהי"ם חיים לעילא אין שם זה צודק אלא דוקא בבינ' שבה סוד החיים אל"י נקרא המ' מסוד ו' קצוות קצה השמים עד קצה השמים דהיינו אל חסד קצה ראשון י' יסוד קצהו השני. אתה מצד עצמה דרגא דיליה ואע"ג דכלא חד שכל ג' בחינות אלו הם א' ואפ' לכוללם בשם א' וז"ש ובשמא חד סליק אי כמשמעו דיליה שפיר מיושב ודאי אבל יש בו סוד: אשחרך פי' המ' נקראת נהורא דנהיר בשחרותה מפני שהנהגתה ואורה אל התחתונים שאין אורם אור בערך העליונים אלא חשך ועוד היא שחורה מן הדין ודאי ופי' אשחרך הכוונה דהא נהורא דקיימא בשחרותא אפילו במציאות השחרות לא נהיר עד דיתקנון ליה לתתא ואז יאיר בשחרות א"כ יפה אמר אשחרך אעש' שתאיר בשחרות שזו היא מדתה אחר התיקון וא"ת ומה תועלת לשחר כיון שאפי' אחר התיקון שחרות לז"א כי התועלת מרובה מצד אור לבן הת"ת המאיר בה וז"ש ומאן דאתקין נהורא שחרא דא אע"ג שאחר התיקון איהי אוכמ' הכי לנהור' חוור' דנהיר וגומר דהיינו שם יהו"ד המאיר בשם אדנ"י והיינו אתה נהורא אוכמא אל"י בחינת נהור' חיורא. ודא איהו בר נש דזכי לעלמא דאתי אלהי"ם כנזכר לעיל. ועוד יר' באו' ודא איהו בר נש דזכי שלא תאמר מי שירצה יתקן נהורא חוורא למעלה לז"א ח"ו אין דרך ומביא ליכנס לעולם הבא אלא דרך עבוד' זו שכל המצות ועסק התו' תלויים בה בתיקוני המ' לייחדא עם הת"ת וז"ש ודא איהו בר נש דזכי ואין זולתו זוכה ומי שזכה למדות העליונות לא היה כל מגמת פניהם אלא תיקון השכינה וז"ש ודא איהו רזא ומשחרי וגומר דזכי לתרין נהורין נעש' מרכבה לת"ת בבחינת חסד או גבור' וכיוצא להשפיע למ' כמו האבות בחסידותם וכן משה בנבואתו שזכה לאספקלריא המאיר' א"א ליכנס דרך הפתח אלא לעולם כל נביא וכל חסיד וצריך לעולם זונה לשתיהם אם לעבודה לבד זוכה לנהורא אוכמא ולנהורא חוורא ואם לנבוא' זוכה לאספקלריא דלא נהיר ולאספקלריא דנהיר ולעולם שתי מדות מיוחדות. וע"ד אמר דוד שמדתו מדת המ' אשחרך כנזכר כי כוונתו לתקן למטה למשוך מלמעל' וז"ש אתקין נהורא דשחרא וגומר בארץ ציה ועיף מצד הקליפות השוכנות במדבר ששם גוברים החצונים ועם היות שהיה מדבר יהודה א"י סוף סוף היותו חורבן גורם וז"ש ולא איהו אתר דישובא. מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' קרי תדיר לאספקלריא דנהרא. משוררות תדיר לת"ת כנזכר בכמה דוכתי.

הה"ד אלהים אל דמי לך אתה מלכות הנק' אלהים אל דמי לך וכן אתה שנק' ג"כ אל אל תחרש ואל תשקוט (אל) ואי תימא הא תנינן מזמור לדוד או לדוד מזמור כלומר בעלמ' תנינן שיש הפר' בין מזמו' לדוד אל לדוד מזמו' שכשאומר מזמור לדוד הוא ששורה עליו שכינה תחל' ואח"כ הי' משורר דוד וכשאומר לדוד מזמור הוא שדוד הי' מכין עצמו ומתבודד ומעיר למזמור א"כ:

(הנה) [הכא] שרת עלי' רוח קודשא בקדמייתא בגין דאמר מזמור לדוד ואיך אמרת:

ואע"ג דברוח קודשא הוה אמר רוח קודשא לא הוי שארי עלי' עד דאיהי אשתדל למשר עלוי ותירץ לעולם אי איהו לא מכוין גרמי' בקדמיתא לא שרת עלוי רוח [קודשא] והא דכתיב מזמור לדוד יתורץ במה שנשאל שהמזמור הזה רוח קודשא. שהיא המלכות ואמאי איקרי הכין בגין דאיהי משבחת תדיר למלכא עילא' ולאו כמה דאמרו שמזמור לדוד היא שהמזמור מעורר לדוד וכיון דאתא דוד אשכח גופא מתקנא כלומר המד' הזאת מקושטת ומתוקנת ומעוררת הייחוד אז הית' שורה עליו באופן שמה שאמרו כאן מזמור לדוד. לעולם אימא לך שדוד היא אשתדל בקדמייתא למשרי עלי' והא דקאמר הכא מזמור לדוד הוא שהמזמור הזה היא המזמרת תמיד ואח"כ כשהי' בא דוד הית' שורה עליו וזהו לדוד. והוה מגלי בהאי עלמא פי' הי' גולה והולך בגלות במדבר יהוד' כדי לשבח ולזמר כלומר שאפי' שהי' הולך בגלות הי' משבח כדי שיהי' הוא למטה דוגמא עליונה כמו שהמלכות משוררת תמיד לעורר למעל' הי' הוא למטה משורר לעורר מדת המלכות בגין דיתתקן האי עלמא כגוונא דלעילא. ואפשר דמזמור דא רוח קודשא וגומר הוא פי' שני למה נק' מזמור לפי שהיא משוררת. ור' אבא תפס בפסוק לפרש בו כדמיון שפי' רשב"י בצדק יקראהו לרגלו אלהים אל דמי לך וגומר וזה נרא' יותר פשוט. אלהים לעילא אלהים חיים בינה.

אלי קצה השמים. מחסד עד יסוד וזהו אלי אל י' מא"ל חסד עד י' דברית. אתה דרגא דילי' מלכות אבל אשחרך אתקין נהורא דנהיר בשחרותא. פי' אשחרך אסיר ממך השחרות כמו ודשנו את המזבח וזהו שאמר בסמוך ומשחרי דמתקנא נהורא משחרא אוכמא ימצאונני.

דזכי לתרין נהורין. תרין נונין דימצאונני קא דייק תרין נונין תרין נהורין:

ולאו איהו אתר דקודשא מלת בלי מים שהיא כפל קא דריש וז"ש ובגין כך איהו אתר בלי מים עכ"ל הרא"ג ז"ל: