אור החמה על ספר הזהר ב:רעח

לכ"ה אתוון ברזין עלאין דייחוד' הענין שפרקי מרכבה אלו שהם כ"ה כנז' יש כנגדם באצילות כ"ה פרקים במרכבה הרוחנית הנאצלת ולזה משה תקן ברוח הקדש בסוד הייחוד באצילות כ"ה אותיות לייחד כ"ה פרקים עליונים יעקב הוא למטה ממשה ולזה תקן למטה בפרקי המרכבה הנז' שהם אלו שהם מתחילים מהנשמות התקועות באצילות ביסוד והיינו ברוך ובנשמות שבמ' והיינו שם ומשם בנשמות כבוד מלכותו ומשם בעולם הנפרדים דהיינו לעולם ועד סוד התפשטות ההיכלות וכחותם בקדושים. ולא אשלים כ"ה מפני שהא' שהוא שורש לכלם סוד הבריח התיכון דהיינו כלל כל המשכן לא נתקן בזמן יעקב ובזמן משה נתקן ונשלם המרכבה והיינו אשתלים מלה דהוה נפיק מיניה וגו':

דכתיב וידבר וגומר ויש בפסוק זה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר ו' תיבות כ"ה אותיות כמנין שמע ישראל וגו' וע"ד כ"ה זינים עם היות שמינים אלו פרקים מנותחים נתחים נתחים כמו הזהב שהוא בקרשים וממנו בבגדים וכיוצא עכ"ז כל המינים יורו על סוד זה. באינון אתוון וגומר להם היו מסורים סדרי צרופי אותיות ואלפא ביתות. ובגין דמשננא מ' אשתלים סוד מרכבתה איקרי כ"ה בייחודא דשלימו כי עיקר קשוטיה ותקוניה לקשר המדרגות האלו עמה ולסלקה להתייחד עם הת"ת שם בו ג"כ סוד כ"ה פרקים במרכבתו וז"ש רזא דשלימו דכל משכנא ותיקונא דיליה כ"ה שהם באצילות כנגדם כ"ב אתוון נתחברו ויעשו בנין בג' מקומות אורייתא ת"ת נביאים בנצח והוד וכתובים ביסוד ומ' וכלל כל רוחניות הכ"ה פרקים אינון כללא חדא ורזא חדא סוד שמע ישראל וגו':

בשעתא דישר' קא מייחדי שאין צריך לכוין בסוד הזה אלא כיון שסוד הייחוד נא' בפסוק זה שיש כ"ה וכן כ"ד אתוון דבשכמל"ו והם מכוונים סתם אל הייחוד וז"ש ויכוין כל חד בהו אל סוד היחוד סתם כלהו אתוון מתחברן כחדא וסלקין בחבורא חד לא שהם כיוונו אלא מצד אמירת הייחוד באותיות אלו נעשה הייחוד בפרקי המרכבה העליונה ותחתונה ונקשר הכל מאליו וז"ש כלהו אתוון מתחברן כחדא וסלקין בחבורא חד שמ"ע וברו"ך מ"ט תרעין ברזא דיובלא בו שורש כל נמצא ומתייחד שם הכל יחד. וכדין אצטריך לסלקא וע"ד ולא יתיר יר' עד הבינ' בחסד שאין פתיחת השערים בידו אלא הב"ה עושה זה וז"ש וכדין אתפתחו תרעין מאליהן ומשם ולמעלה נעשה מאליו: וע"ד אצטריך כדי לכלול כל הייחוד הזה קודם שיכנס האדם אל פרטי המלות יכוין שבפסוק זה נכללים כ"ה אותיות שהם רמז לכל כ"ה מעלות שבאצילות וכן בפסוק בשכמל"ו יכוין שיש בו כ"ד אותיות שהם כ"ד מעלות שבמ' ולמטה וכללם הם מ"ט ויעלו להתייחד במ"ט שבבינה ואח"כ יכוון דרך פרט מלה אחר מלה והוא בההוא שפי' ר"ש לעיל.

דודאי כללא איהו דכל אורייתא שהם מ"ט פנים בתורה מהם עליונים באצילות מהם תחתונים בבי"ע והיינו עילא ותתא והיינו תושב"כ כ"ה באצילות שמע. ותושבע"פ כ"ד בשכמל"ו והיינו רזא דאדם שלימה זכר ונקבה ופי' סוד ייחודם במחלוקת ב"ש ובית הלל במתניתין. כלילא נוקבא בשלטנותא סוד בשכמל"ו וכל כחותיה אלו בדין שולטין אצטריך לגביה נוקבא שכל ענפיה למטה וכל מעשיה מיושב שוכנת ומשפעת בתחתונים והיא נוטה שהיא נופלת לכך צריך האדם לעשות מעשה המורה על שליטתה ובזכר שסודו פונה אל עולם העליון בקימה בקומה ודאי מעומד מורה קשרו בעליונים וכיון שאנו קוראים אותו צריך שנעמוד לכבודו:

דא לחוד עיקר וזו נטפלת לו או זו עיקר והוא טפל לה בתפלה מעומד שהוא העיקר. אמנם אינו כך אלא שניהם יחד בחבורא חדא שהם מ"ט פנים מ"ט תרעין שאין לומר שער זה נטפל לזה ח"ו אלא כלם שוין לטובה. לא אצטריכנא לאפרשא וגו' ואין ראוי להשוותם ולזה קורא כדרכן כמה דאזדמן וגו' וע"ד דכורא וגומר כלומר ואם היו גוברין זה על זה היה ראוי שנוסיף בתיבות זה או נגרע מתיבות זה ולכך הלכה כב"ה:

פתח ואמר מי העיר וגו' אוקימנא בפ' לך לך דרש אותו באברהם רזא דעלמא עלאה איהו דהיינו בינה עלמא עלאה מ' שהיא מרובעת בחבורא עם החכמה י' ועכ"ז הוא בבחינת התגלות האצילות למטה דהיינו מ' פתוחה להמליט הנאצלים ממנה שהם תחלת ההתגלות וז"א נפקא שירותא לאתגלאה והיינו מ' פתוחה יר' נפתחת במה שיתגלה למטה. רזא דמהימנותא ת"ת ומ' יר' שבאלו קשורה כל אמונתן של ישראל בסוד קשרם וייחודם ע"י הא"ס. תו פי' מ"י טמירא כתר דכל טמירין מלא מכל הספירות הנעלמות ומעלימן בתוכו דלא אתידע מצד הנמצאים הנכללים בתוכו ולא אתגליא כלל מצד עצמו אבל העיר לנמצאים להתגלות וידעו אלהותו ממזרח שהיא החכמה וז"ש גלי יקריה שהוא חכמה יוצא מכתר והיינו מ"י יו"ד נפיק ם' היינו הכתר הסתום הכותר הכל בתוכו ונפתח להאציל היו"ד שהיא החכמה אתר דאקרי מזרח ולא הת"ת הנק' מזרח ג"כ אלא החנמה וז"ש דהא מתמן שירותא דכל רזא דמהימנותא וגו' דהיינו החכמה תחלת שם יהו"ד. צדק היא מ' גלי גבורתא עילאה דכל כחות הדין נשפעים על ידה ונפעלים באמצעותא וז"ש ושלטניה דקב"ה וגו'. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. כגוונא דלעילא דכתיב וידבר ה' אליו וגומר עיין פ' ואתחנן דף רס"ד ע"ב פי' כי באלו הששה תיבות שהם וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר יש בהם כ"ה אתוון והוא דוגמת ו' תיבין דשמע ישראל דבהון כ"ה אתוון והטעם כי כשנשלם אהל מועד אשתלים בכ"ה ולא כמו עד כען בכ"ד לבד סוד בשכמל"ו וכן דוגמא זה הם כ"ה מינין דמשכן שהם זהב וכסף וגומר כנזכר לעיל באחורי דף זה וי"ב מיני אבנים הרי כ"ה ולכן גם שאבני שהם הם שעל כתפות האפוד מלבד י"ב אבני החשן טכ"ז שוהם הוא אבן א' מהי"ב אבני מלואים ולכן לא יש רק י"ב מיני אבנים לבד ובין הנל כ"ה זינין. עכ"ל. אתוון גליפין דאוליפנא ממר פ' וילך האזינו שם אתוון גליפין דר' אלעזר ושם נפלא יוצא מפסוק זה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר בהיפוך רמא"ל דעו"ם וגומר, וע' בס' אור הגנוז בס"ד:

והרא"ג ז"ל כ' ואינון כ"ה אתוון גליפין מחקקן כ"ה אותיות היו בי"ב שמות השבטים החקוקים בחשן המשפט כמ"ש המפורשים ז"ל סוד למעלה בעולם הזכר ויעקב תקן לתתא בעולם הנקבה כדמפרש ואזיל.

דכתיב וידבר י"י אליו מאהל מועד לאמר הם כ"ה אותיות: וע"ד כ"ה זינין וגומר י"ג מינים זהב וכסף וגומר וי"ב אבנים כל אבן ממין אחר.

דאינון אתוון גליפין דאוליפנא ממר בפ' וילך ובהאזינו איתא התם אתוון גליפין דר' אלעזר והם סוד שם אחד קדוש יוצא מפסוק זה בהיפוך תיבין רמא"ל דעו"ם וגו'. ובגין דמשכנא אשתלים ברזין [אילין] איקרי כ"ה כלומר לפי שהמשכן נעש' ונתקן ע"י כ"ה מינין כדפי' איקרי מאן דהוא כ"ה (נ' דק"ל דהא המשכן לא איקרי כה לזה תי' דהך תי' איקרי לא קאי על המשכן רק מאן דהוא שנק' כה דהיינו כו' ותי' איקרי נמשך אדבתרי' ודוק היטב) דהיינו מדת המלכות לפי שהיא מתלבשת במשכן הזה בסוד מטטרו"ן דאיקרי קן צפור קן לההוא צפור (קונה) [קורא] שם כ"ה בשם משכנו והטעם כי שם נעשה הייחוד ביומין דחול כנודע וזהו בייחודא דשלימו דמשכנ' וחסידך יברכוכה יברכו כ"ה. כ"ה לקבל כ"ב אתוון וגומר הוא טעם שני שתקרא המלכות כ"ה שהיא בכללות מכ"ב אתוון שהם בבינה ונביאים מנצח והוד. וכתובים מצד המלכות בעצמה שהיא נקראת רוח הקודש.

כלהו אתוון מתחברן כחדא כי הם דרך כלל ו' תיבין והם ו"ק שבזכר וו"ק שבמלכות ודרך פרט אברים פרטים שבת"ת ומלכות כיוצא בהם מקבילות הלולאות לקבל הקרסים.

וכדין אצטריך לסלקא עד ולא יתיר כי שורש אלו הכ"ה והכ"ד הם משורשים בבינה כי משם יצאו ואין להם ענין לעלות יותר משם כי שם נתהוו אמנם למעלה יותר היו יותר בדקות כבנים בסוד היותם בכח מוח האב.

וכדין אתפתחו תרעין יען היא כוללת חמשין תרעין וכד עאלין בגווה אילין מ"ט אתפתחו חמשין תרעין שבה ומאירין באילין מ"ט תרעין.

כללא דכל אורייתא כלא שהיא מ"ט פנים כדקאמר לעיל:

כלילא נוקבא בשולטנהא דהיינו ממשנת הלילה שהרבה צבאי' להפיס דעתה.

דקא יטו. שיהיו מטין וקורין כדרך הנקבה שהיא יושבות ושוכבת.

בשולטנו דעלמא עילאה ממשלת היום ת"ת בסוד הבינה. א"נ ו"ק כלם:

פתח ואמר מי העיר ממזרח האי קרא אוקימנא ואתמר. בפ' לך לך. רזא דעלמא עילאה בינה שהיא נעלמת ולפי שאין בה השגה איקרי מי כלומר מי הוא זה.

דהא מתמן נפקא מלת העיר קא דייק שממנו נפק שירותא לאתגלייא דהיינו החסד שהוא תחלת האצילות המתגלה שממנו ולמעלה סוד ג' ראשונות אין בהם גילוי אמנם מן החסד ולמטה נתן רשות לשאלא ולאתבא כנזכר בזוהר תו מי כתר שהוא טמירא טמיר ונעלם מהחכמ' והבינה שהם טמירים ונעלמים דלא אתיידע. אל הבינה שאין לה השגה בכתר.

ולא אתגלייא אל החכמ' כלומר גילוי בעצם לית לה אמנם קצת ידיע' תהי' לה כנזכר בפ' נח ובפ' צו.

גלי יקרי'. הוא פי' למלת העיר כלומר נתעורר לגלות כבודו שיכירו וידעו כל באי עולם כי אין עוד מלבדו.

דאיקרי מזרח חכמה:

דהא מתמן שירותא דכל רזא מהימנותא משם התחיל האצילות כי מתחיל שם הוי"ה י' חכמה ה' בינה ו' ו"ק ה' מלכות.

דהא צדק מלכות גלי גבורתא עילאה. מלת יקראהו קא דייק והוא מלשון וקרא עלי' את הקריא' כרוזא קרי בחיל.

צדק זה מכריז ומגלה לרגלו לכל אחד מסביבותיו הנהגותיו וגבורותיו דת"ת יען כי היא המנהגת והשופטת כדמפרש ואזיל יתן לפניו גוים וגו' עכ"ל הרא"ג ז"ל: