אור החמה על ספר הזהר ב:רעד

לית מאן דאתחפיא והיינו פי' ותקופתו על קצותם כנראה מקיף ומשפיע שכל הקצוות יונקים ומאירים יחד וז"ש דהא לכולהו אנהיר בכללא חדא וכל א' וא' כפי הנאות לו לחסד חסד לגבורה גבורה וכיוצא וז"א כל חד וחד כמה דאתחזי ליה בענין שחסד וגבור' יונקים כאחד בבת אחת וכל א' כפי הנאות לו וכן שאר מדות וכד כולהו שש קצוות שבמ' אשתלימו ואנהירו מגו שמשא שהם מאירים מת"ת המ' דרך כלל מתעטרא ומסתעפת כגוונא דאימא עילאה שתהיה מאיר' בחמשים שערי בינה ודא איהו דכתיב תורת ה' תמימ' שהיא המ' תור' לת"ת תמימה ירצה שלימה שהיא כוללת ו' קצוות וכל קצה וקצה כלול מחמש חמש והחמש הם נ' דהיינו סוד יה"ו ו' שש קצוות ה' כלול מחמש י' כל א' וא' כלול מעשר בענין שהם ו' פ' חמשים שערי בינה כפי בחינתם בשש קצוות וז"ש תמימה מכל סטרין דהיינו ו' ברזא דחמש דהיינו ה' בכל א' וא' מהשש' כגוונא דלעילא דאינון חמש חג"ת נ"ה כל א' כלול מעשר דאינון חמש רזא דחמשין. והם ו' פסוקים ו' קצוות שבה ובכל א' ה' תיבות וכל א' כלול מעשר בלי ספק. תורת ה' תמימה מצד החסד אברהם היה תמים. עדות ה' נאמנה מצד הגבור' ושם צריך נאמנות שלא יטעוהו הקליפות. פקודי ה' ישרים מצד הת"ת יש"ר א"ל. מצות ה' ברה מצד הנצח שבימין. יראת ה' טהור' מצד ההוד בשמאל ששם ירא' משפטי ה' אמת מצד היסוד חותם אמ"ת:

וע"ד חמש חמש ו' זמנין לקבל שית סטרין עילאין שהם בו' קצוות במקומן ומשם נמשכות אליה השלימות. דאינון רזא שמא עילאה בת"ת שם יהו"ד דהיינו סוד יה"ו כנזכר וע"ד סיהרא אתמליא ואשתלים היינו אתמליא בשש ואשתלים כל א' וא' בנ' בסדורא עילאה היינו סוד אפריון שנז' לעיל דעבדין ביה שמושא. והנה בימי החול יש בה סוד ו' קצוות שהם ו' סדרין אמנם שלמותם הוא ביום שכל סדרי השמושים מששה ימים היו תלויים בלתי נשלמים עד שבא שבת מנוח' שאז כולם יחד האירו בה מאור עליון וז"ש דכלא אשתלים כדקא יאות ברזא דשבתא עילאה שהיא בינה ותתאה שהיא מ'.

וע"ד ביומא דא אתוסף נהירו בכלא כדקא אמרינן ואו' וע"ד מפני סוד הייחוד הזה הנז' במזמור כמבואר מיד התחתונים מאירים חורם ואו' בכלא אפשר דאהדר לכל המדריגו' הנזכרו' במזמור ואפשר דאהדר לענין הנשמות ומעלתן ומנוחת עליוני' ותחתונים כנזכר: שמים ת"ת נטלי ממקורא דחיי בסוד הדעת שהם עולים עד החכמה והבינה והכתר ונטלי ממש. ומהם אל המ' והיינו ואינון מנהרי הארה מה ומתקני שהוא גמר תיקוניה מכל וכל והיינו שנקראת כבוד אל אחר תיקוניה שקבלה סוד הל"ב נתיבות וז"ש לכבוד עילאה והיא נקראת כבוד מפני שהם מספרים מצד ספר סִפֵר סיפור שהם סוד יה"ו כדמפרש ואזיל. מרזא דספר עלא' שבו נכתבים כל הנמצאי' אבא דכלא כלם בחכמ' עשית ומרזא דספר אימא עילאה היא סופרת כלם שהיא מוציאה כל הנמצאי' במספר ואיהו ת"ת בעצמו הכולל ו' קצוות שהוא כלל הנמצאים כולם דהיינו סיפור הנמצאים מציאות הנספרים ולענין ג' אלו ספר ספר סיפור נקט לישנא דמספרים דהיינו סוד ה' אלהינו ה' וז"ש ברזא דתלת שמהן אלין וגומר שהם חכמ' בינה ת"ת והיינו סוד שליטת שבת על כל שאר יומין שהם ו' ימים ו' ספי' כנודע.

בגין רזא דשמא עלאה שם יהו"ד שבת"ת דקא נהיר בנהירו מצד הבינה ונציץ בנציצו מצד החכמה. ואשתלים בשלימו מצד הכתר והוא יורד לכבוד להתייחד בענין שהוא נשלם מלמעלה מצד ג' ראשונות ותתא מצד ייחודו עם המ'. וכדין בהשתלם זה שסודו כל הפסוקים דרך פרט עד תורת ה' כדפי' לעיל דהיינו המ' שבת דמעלי שבתא ברזא חדא עם הת"ת כדקאמרן.

ואתקינו חברייא אנשי כנסת הגדולה. שירותא דתושבחי מי"א מזמורים הנאמרים בשבת ראשם הוא זה השמים מספרים להראות שמעלת השבת ושבחו הוא זה דאיהו נטיל ברישא בסוד ההארה הנזכרת מפני שתחלה יתוקנו זכר ונקבה בהארה זו ואח"כ יהיה ענין ייחודם ע"י היסוד שהוא סוד הנהר היוצא מעדן משך השפע אל הייחוד והיינו רננו צדיקים בה' ה' ת"ת צדיקים יסוד ואו' צדיקים בלשון רבים ופי' ואמר בגין דהאי נהר שהוא היסוד כניש פי' שיש לו בחינה דקה שעולה ומקבץ מפנימיות כל בחינה עליונה ומקבץ כל כח הנמצא שם והב' מתגלה למטה והיינו ונטיל מקבל כל מה שאותה בחי' אוספת ומשפעת. מרזא דשמים שהוא בחינת הת"ת למעלה בסוד הדעת באבא ואימא וז"ש ברזא עלאה ומקורא דחיי והיינו ביהו"ד שהוא סוד ד' אותיות שעולה מציאות הת"ת עד החכמ'. וענין רננו על שלימו' המעש' וז"ש כולא כדקא יאות ביומא דא וענין לישרים היינו נמי בחינת הת"ת המהוקנות להשפיע וז"ש ושמשא אתקין וגומר ולזה נאוה תהלה לתיקונו ואחר כל התיקון הזה צריך אח"כ שישפיע במ' והיינו ולבתר סיהרא דקא מתפרשת וגומר בגין לאתנהרא שכל זמן שהנחש כרוך אחריה א"א להתייחד ולא יאיר בה ודא איהו לדוד מ' בשנותו את טעמו ואין הנחש מוצא בה הטעם שהיה רגיל למצוא לינק ושינוי הטעם בה מלמעל' והיינו לפני אבימלך ודאי ולזה ויגרשהו לנחש וילך להטמן בנוקבא דתהומא רבא. ואם נרצה לפרשו כפשטו דוד מ' שנה את טעמו כנזכר לפני אבימלך שהיה תפוס בקליפות ויגרשהו וילך מהקליפות להסתלק למעלה:

הא אתחברת בשמשא היינו ייחודו בסוד כ"ב אתוון אברכה וגומר שהם בת"ת תורה שבכתב בעל כ"ב אותיות והוא משפיעם למ' והיא מתקשטת בהם במקומה ואח"כ אתחברותא וסליקו היא עולה אליו דמטרוניתא עם בעלה.

ודא איהו תפלה מ' למשה ת"ת שעולה היא אליו אל החיבוק לבד וז"ש אתחברותא ואתדבקותא דאתתא עם בעלה לאפרשא ימינא ושמאלא לקבלא לה בין שתי זרועות והיינו ייחוד ממנ' אליו תפלה למשה וייחוד ממנו אליה איש האלהי"ם וז"ש ולמהוי כחדא בחבורא חדא ששניהם יחד יתנו יד שוה בייחוד כחדא בחבורא חדא. וכל זה הכנ' למהוי חד ה' אחד ברזא חד, ושמו אחד אחר הייחוד הזה:

וסכל אלין ירצה כל מיני התיקונים הנזכרים ראש הגורם הכל השמים מספרי' ולכך הוא ראש לכל המזמורים ולכך הרחיב בו הביאור. מכאן ולהלאה שאר מזמורי הזמירות הוא תושבחן אחרנין בתושבחא ותיאובת' שלימתא' שהם אחר החיבוק הנז' ועכ"ז פי' אלו להיות' נבחרים אל סוד מדרגות אלו הנזכרות אל הייחוד וז"ש אבל הני אינון תיקונא שלימתא עלאה ברזא דשמא וגומר יר' באו' תקונ' שלימת' כי זה סוף התיקונים שאין עליו שום תיקון כמו שקדושת שבת אין קדושה למעלה ממנ' ואו' עלאה דהיינו עליית המלכות אל הת"ת להתקן שם ברזא דשמא וגומר שם יהו"ד הרוחני כדקא יאות שהוא נקשר המדרגות מראש ועד סוף כדפירש השמים מספרים מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ובגין כך תושבחתא דא קאמר דוד וגו' נראה כי אין לאומרו כי אם ביום השבת ואתקינו חברייא שירותא וגו' הענין כי סדר המזמורים הוא תחלה השמים מספרים רזא דת"ת דאקרי שמים הדא נטיל ממקורא עלאה בקדמיתא ולבתר רננו צדיקים רזא דיסוד צדיק נראה מכאן כי מזמור השמים מספרים הוא סמוך לרננו צדיקים וקודם אליו ולכן אנו אומרים אותו ביום השבת בין ה' מלך לרננו צדיקים. ורננו רמז ליסוד דאתתקן מבינה לאנהרא לסיהרא. וע"ד סמיך ליה לדוד בשנותו וגומר כי הוא רמז לסיהר' דאתפרש' מן סטרא אחרא ודא איהו לדוד הוא המ' בשנותו את טעמו לפני אבימלך מלך פלשתים סטרא אחרא ואז ויגרשהו וילך מיניה ואתפרשת מיניה ונלע"ד כי למה שעדיין אינה מחוברת בבעלה לזה חסר במזמור הזה אות הו הרומז לבעלה ונתחלף בא"ת ב"ש באות פ' והושם בסוף המזמור פודה ה' נפש עבדיו וכן במזמור נפילת אפים הרומז לאילנא דמותא דלית עמה הוא"ו רזא דחיים והושמה אח"כ בסוף המזמור פדה אלהי"ם וגו' והנה מזמור לדוד בשנותו הוא באלפא ביתא כי בכח כ"ב אותיות דאעיל שמשא בסיהרא אתפרשת מסטרא אחרא ולבתר דאתפרש' מיניה אתחברת בבעלה הנרמז בתפלה למשה היא תפלה של יד ואתחברת במשה ואתעביד אז משה איש האלהי"ם בעל המ' וגו'. מזמור שירו לה' שיר וגומר מכאן נר' חסר מזמור ויהי נועם וכמה אחרים ואפשר דמשום דפרשם במקום אחר אין צורך לחזור לפרשם עתה. עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' לאתנהרא היינו חסד ונצח שהם ראוים לקבל הארה משם סוד אור קדמאה דקאמר לעיל ולאתשקאה הייני גבורה הוד שהם ראוים לקבל השקאה בסוד גבורות גשמים ולננצא מיני'. היינו היסוד שהוא אור מתנוצץ מאור הת"ת וראוי לקבל ממנו אור מתנוצץ וז"ש בסמוך לכל חד וחד (במה) [כמה] דאתחזי לי' לית מאן דאתחפייא מההוא נהירו פי' אין ספי' שתסתתר ותתעלם מאורו בעוד שהוא מאיר לחברתה כדרך המקבלים משאת פני מלך שבעוד שניתן לזה אינו נותן לחברו אלא אח"כ. דהא לכלהו אנהיר בכללא חדא בהארה אחת מאיר בכלם באופן שכלם מאירים בבת אחת ולא בשוה אלא כל חד וחד כמה דאתחזי לי' כנז' ולפי זה פי' מלת מחמתו מלשוו חמה ולבנה דהיינו אור החמה. ה"ג ואתנהירו. ואומר אשתלימו ואתנהירו.

ואשתלימו דהיינו שלימות הפגם אשר נפגמו כפי עוונות התחתונים.

ואתנהירו פי' שהשלימות הוא כ"כ באיכותו שנשאר מקום אותו הפגם מאיר כשאר הבחי' שבה שלא נפגמו וזה האור שמאיר הת"ת בספירות לטהרם מפגימתם הוא נמשך מגו שמשא פי' מתוכיות הת"ת ומפנימיותיו שמצד זה אשתלימו כלהו,

כדין סיהרא מתעטרא וגו' בנ' תרעין הטעם שהת"ת מאיר בכל ו"ק ועיקר הו"ק הם חמש שהיסוד הוא אשד הנחלים שכולל הכל ומשפיע למלכות וכן היא מתעטרת בחמשה עטרין שחמשה ספי' כלולות מעשר הם חמשין ואז כאמה בתה.

כגוונא דאמא עילאה שלימא בחמשין תרעין פירוש שהבינה מתעטרת בחמשין תרעין דהיינו מצד יו"ד שבחכמה [נבנה) [נכנס] בה' שבבינה ומתמלאת הה"א מעשר ונפתחים בה חמשין תרעין כדי שיכנס הארה והשפע בה מהחכמה שזהו סוד בחכמה פותח שערים כמו כן הה' ספירות שבת"ת דהיינו חג"ת נ"ה מכניסים סוד הארתה(בכ"י כ' הארתם) ביסוד ואז היסוד נק' כ"ל כמנין החמשין והוא פותח במלכות שהיא ה' אחרונה שבשם אלו החמשים תרעין ואז נעשית כלה. ודא היא דכתיב תורת י"י תמימה פי' מלכות שהיא תושבע"פ שהיא מפרשת תושב"כ שהיא בת"ת עתה בזה נעשית תמימה שלימה מכל סטרין היינו מכל ו' קצוותי'. ה"ג כגוונא דאימא עילאה.

בחמש חמש תיבין פי' כל א' מחמשה ספי' מאיר בכל חמש ספי' הכלולות בו באופן שהם חמש ומפרש ואזיל.

וע"ד חמש חמש שית זמנין לקבל שית סטרין עילאין להורות על כל א' מהו"ק שנכללים בסוד חמש חמש דוגמת הבינה בסוד ה' שבה. וי"ס דגרסי.

וע"ד הוי"ה הוי"ה שית זמנין לקבל כלומר שנז' ו"פ שם הוי"ה להורות על ו"ק שהם בסוד השם וז"ש דאינון רזא דשמא עילאה דהיינו יה"ו י' קו ימין ה' קו שמאל ו' קו האמצעי שכן יה"ו הוא עיקר השם וה' אחרונ' מקבלת מן כלם. ושמעתי משם חכמי דרעא שלכך בכל ארצות המערב מנשקים האצבע יותר משאר האצבעות לפי שהוא כנגד תיבת הוי"ה שכן מתחיל מהגודל והולך ומונה עד ה' תיבין בה' אצבעות ושלכן נותנים בו טבעת קידושין.

וע"ד סיהרא אתמליא. היינו פי' תורת י"י תמימה דאשתלימת מכולהו שית סטרין המתסדרים לתיקון המדה הזאת וז"ש בסדורא עילאה ברזא דשבת עילאה ותתאה. בינה ומלכות.

שמים נטלי ממקורא דחיי הת"ת נוטל אור ושפע מהחכמה ומתקני לכבוד עילאה מלכות מרזא דסֶפֶר עילאה אבא דכולא חכמה ומרזא דסְפַר אימא עילאה בינה. ואיהו פי' ת"ת בעצמו מרזא דספור ת"ת בסוד הדעת ונקט לשון משנת ס' יצירה ולהיות שמאירים אילין שמי' ת"ת מג' ספרי' אלו נא' עליהם השמים מספרים וז"ש ובג"כ מספרי' כדקאמר ברזא דתלת שמהן אילין דהיינו ספר וספר וסיפור. ובג"כ תושבחתא דא קאמר דוד וגו'.

ושולטנו דיומא דשבתא וגו'. מכאן יש למחות למי שאומר [מזמור] הזה ביומין דחול כי אין זה התיקון נעשה כי אם ביום שבת וכן בסמוך אמר ותושבחן אילין דתקינו בתקונא דשבת וגו'.

נהיר בנהירו מצד החכמה:

ונצץ בנציצו. מצד הבינה:

ואשתלים בשלימו מצד הת"ת.

שבת דמעלי שבתא מלכות. ואתקינו חברייא אנשי כנסת הגדולה. שהם תיקנו סדר ברכות ותפלות.

שירותא דתושבחתי ממזמור זה מתחילים מזמורים של שבת ואחריו רננו צדיקים ולדוד בשנותו כדמפרש ואזיל.

דאיהו נטיל ברישא. הת"ת הוא הנוטל השפע בראש.

והוא נהיר לכל שאר שהם נה"י דהיינו רננו צדיקים נ"ה ומזמור שירו לי"י שיר חדש חידושי הלבנה כדמפרש ואזיל.

ובתר ההוא נהר יסוד.

מעדן מעדונא דכולתו שייפי. א"נ ממוח החכמה כנז' בפ' ויחי.

מרזא דשמים דעת.

ברזא עילאה. בינה. ומקורא דחיי חכמה:

דקא מתפרשת מסטרא אחרא מאחיזת הקליפה וזהו לדוד מלכות:

בשנותו את טעמו לפני אבימלך דהיינו הקליפה ובזה דוד (זה) [אפשר צ"ל זכה] ויגרשהו לאבימלך הנז' וילך ושינוי הטעם הוא ע"ד שאמר למעלה בכעתא דאיהו אתת בעולמתהא ובעאת לאתפרשא מסטרא אחרא אתת כמה דאזדמנת למחמי ביקרא דמלכא וגו' שע"י שינוי זה מתפרשת הקליפה ממנה כדלעיל דף קל"ד

ותושבחתא דא בכ"ב אתוון המזמור הזה הוא באלפ"א בית"א ומתחיל אברכה את י"י בכל עת וגו' והם סוד כ"ב אותיות שבת"ת שנן הוא נק' תושב"כ.

ואעיל לון בסיהרא. והם סוד מיני הארות אשר בו (המחתים) [המאירים] בו במלכות ואח"כ היא מפרשת על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות ובבחי' זו נק' תושבע"פ נמצא כי במזמור זה פרישו דסיהרא מסטרא אחרא בפסוק לדוד בשנותו וזיווגא דמלכא עם מטרוניתא בכ"ב אתוון שבמזמור זה וז"ש ותושבחתא דא פרישו וגו'. תפלה למשה תפלה היא המלכות העולה להתחבר עם משה ת"ת איש האלהים.

אתחברותא בסוד החיבוק:

ואתדבקותא סוד הנישוק דביקו' רוחא ברוחא ומפרש ואזיל.

לאפרשא ימינ' ושמאל' הרי החיבוק.

ולמיהוי כחד' בחבור' חדא הרי הנישוק ואחרי כן הייחוד וזהו למיהוי חד ברזא חד וגו'. ה"ג ואילין שמים מספרים וגו' והענין לפרש מספרים לתרי אנפי השמים מספרים כלומר לשמים מספרים לון ומאירין לון ואח"כ השמים הללו מספרים לכבוד אל ברזא דשמא קדישא חב"ד יה"ו והמלכות המקבלת מהם וז"ש בסמוך וסלקין ברזא דשמא קדישא למיהוי חד ברזא דכבוד אל וגו' דהיינו יה"ו עם כבוד א"ל דהיינו ה' אחרונה.

תושבחן אחרנין דחדוה ותיאובתא שלימתא היינו (שבת) [שבח] דויהי נועם י"י אלהינו יושב בסתר עליון שרומז לבינה שמשם חדוא שלימתא:

דאיהו סליק ואתעטר בעטרוי מוסב לשמא קדישא דקאמר שהוא סוד הת"ת העולה להתעטר מאו"א סוד תרין עטרין דירית ברא בוכרא מאו"א כנודע.

אבל. אע"ג דאתערנא בי'. כלומר הגם שפי' פי' (נאהבו) [נאה בו] בפ' חיי שרה קכ"ג מ"מ מה שנתעוררו חברייא לפרש בענין הוא יותר נכון והוא במ"ש שמזמור זה (אומר) [אמרו] הפרות כד הוו נטלי ארונא. עכ"ל הרא"ג ז"ל: