אור החמה על ספר הזהר ב:רעג

ודא הוא דכתיב ולילה ללילה הוא סוד המרכבה התחתונ' שבמ' והוא פרקים פרקים וצריך לקשר פרק אל פרק וז"ש רתיכא דיליה דא לדא דאינוך גופא דכורסייא כולם יחד והם פרקי המ' ואבריה שהיא נקראת לילה ופרקי' לילות כד"א אף לילות שהם כחות הדין.

רתיכא עילאה דהיינו ת"ת נק' יום ופרקיו ימים ולכך קשרם יחד אמר יום ליום פרק אל פרק יחד מרכבה א'.

רתיכא תתא' אקרי לילות פרקי המ' הנק' ליל' וקשרם יחד אמר ולילה ללילה. יחוה דעת כמו יחיה לשון חיים וחיים בסוד חי שבו ויולידם בה הרקיע ולמי הם התולדות לת"ת וז"ש יחיה תולדין דאינון שמים ויוציא למציאות כל כחות הדעת. חיה וחי חי הוא היסוד חיה המ' המקבלת מן היסוד ונעשית חי ה' חיה וקראה חוה מפני שעל דאסתלק י' מעל ו' דא איהו כדקא יאות מפני שמקור החיים למ' הוא מהת"ת הנק' עץ חיים וז"ש דהא ו' איהו חיין ולזה לרמוז ליעקב המוליד את יוסף ברחל והוא עץ חיים אמר חוה וז"ש וע"ד חיה וחוה הא' על שם המשפיע חי"ה משפעת חיים חו"ה מקבלת חיים מן הת"ת דנטלא חיים מן ו'.

אוף הכא יחוה יחיה יחיה היינו השפעת החיים יחיה היינו בחינת קבלתם מהת"ת ובכלל קבלתם הוא השפעתם.

דעת דא איהו רזא דשמים יר' סוד שש קצוות נעלמות מבינה ומעלה וירצה מה השמים מספרים הם שית סטרין וכן המלכות שהיא לילה ללילה אוף היא שית סטרין באינון תולדין ירצה שישפיע שפע לתולדות מבחינת שש קצוות כמו שהיא מקבלת ממנו משש קצוותיו:

וע"ד יום ליום וגומר שהם שש קצוות בזכר יביע אמר דהיינו אתכליל בדרגא עילאה הנק' אומר כנזכר לעיל וליחס זה לילה ללילה למטה במ' יחוה דעת שהוא דכורא דקא נהיר לה וסדר הענין שכל תחתון נכלל במה שלמטה הימנו הנקבה בת"ת המאיר בה והזכר בשרשו המאיר בו וז"א וע"ד כלומר לסבה זו יום ליום יביע אומר כמו שהוא לילה ללילה. ואע"ג דאינון טמירין עילאין בחינת ג' ראשונות הנרמזות באמ"ר כנזכר לעיל הם טמירין בבחינת עצמם למעל' וכן ברדתם למטה בהעלמם עומדין דלא אתידעו לעלמין.

נגידו ומשיכו דילהון שאין הגוף חי ומתקיים אלא מהראש ושפע ג' ראשונות נמשך ומאיר בתחתונים. ובגין ההוא משיכו אית לן מהימנותא שלימתא בהאי עלמא שאם אותם הפעולות אינם מיוחסות לחכמתו היו בני אדם מאמינים במה שאינו ומחליפים אותו בזולתו לכך חכמתו ובינתו נכרת בפעולותיו ובזה מאמינים לבורא בחכמתו הבריות ואמונתם שלימה. וכל בני עלמא משתעו רזא דמהימנותא וגומר כולם אומרים בורא כך וכך והאלוה עשה זה בחכמתו או כמה הפליא חכמת אלהינ"ו בכך וכך משתעו רזא דמהימנותא באינון דרגין כאלו אתגליין ולא הוו טמירין וגניזין כלל מראשיתם כך נתפרסם דיבור בני אדם במדות החכמה והבינה בפעולות הנמצאות למטה והיינו ובקצה תבל מליהם פי' מרישא דעלמא עד סייפי עלמ' משתען אינון חכימי ליבא באינון דרגין גניזין אע"ג דלא אתיידעו.

אבל במה אשתמודען וגומר יר' היאך הנעלמות תכלית העלם אפי' אחר התפשטותם נתגלו הגינוי המפורסם כ"כ וז"ש במה אשתמודען וגומר

שמשא קדישא ת"ת דאיהו משכנא מאינון דרגין וזה לשמש שם ועשאו אהל ומשכן בהם שכללם ושכנם בו והיינו שמתעטרות ג' ראשונות בת"ת ואחר ששוכנים בו הם משפיעים דרך בו השפעתם וז"ש ואיהו נהירא וגומר. ובגיניה שהוא מוציא הפעולות מבחינה אל בחינה אתחזי מהימנותא בכל עלמא שע"י ייחודו אח"כ במ' בבריאת העולם נמצאו כל הנמצאים ונתגלו ממציאות אל מציאות עד שנמצאו ממש סוד מעשה בראשית הגשמי ובו משיגין בני אדם אלהותו והם מאמינים בו כנזכר.

מאן דנטיל לשמשא וגומר יר' כי נמצא סוד כל האמונה תלוי בת"ת שהרי כל מה שמגמת בני אדם הוא סוד שם הוי"ה שסודו בת"ת וזה דמאן דנטיל לשמשא ת"ת ותוקע אמונתו בו בסוד ייחווו עם המ' כמאן דנטיל לכולהו כל האצילות כולו ועובד לפועל בהם: בגין דשמשא איהו אהל דאתכליל בהם מצד דקותם שהם בו מצד עצמם ובחינתם עוד ונטיל כלא שהוא מורידם מאיתו כללית המתעטר בראשו הנעלם ונטיל שמקבלם ולוקחם בעצמו ועוד משפ עם למטה וז"ש ואיהו נהיר כל אינון גוונין נהורין דלתתא כי הפעולות הם סוד הגוונין והם בשם אדנ"י והיינו דלתתא שבמ':

וע"ד והא נחתן וגומר מאן חופתו וגומר חופה זו לשון דחפיא החכמה עצמה בבחינותיה בסוד י' מאמרות שבה ועוש' לו חופה בסוד הדעת והיינו עדן ונהר ת"ת בסוד הדעת יוצא מעדן חכמה. דחפיא בסוד עשר מאמרות שבה על כלא שכל ל"ב נתיבות כלולות בה. ישיש כגבור הנה בהיותו בג' ראשונות עסוק בקבלת הנתיבות וכחם ואינו נותן ל"ב להשפיע אמנם מתחלת החסד אור קדמא' בחינה ראשונה שבחסד שאינ' נכללת בדין כלל ישיש ללכת להשפיע למ'.

כגבור מסטרא דגבור' ואע"ג שהיא דין והל"ל ישיש גבור עכ"ז אמר כגבור שהוא ממתיק דין הגבור' בחסד בהכרעתו ונטיל כלא שניהן יחד. שמים עילאין הם ו' קצוות בת"ת איהו נפיק הנהר היוצא מעדן משך הבחינות הנזכרות מהחכמ' ועד סוף המ' בקצה האחרון שהוא יסוד. קצה השמים סופא דגופא שם מוצא האור הזה להמשך למ'. ובההוא אתר אשתמודע בין דכר לנוקבא ומיסוד ולמעלה זכד ומכאן ולהלאה יקרא יוצא מהעלמו וז"ש אשתמודע בין דכר לנוקבא.

ולמקצה השמים ועד קצה שם נא' כי שאל נא לימים ראשונים יש לך רשות לחקור בימי' ראשונים שהם ו' קצוות וגבולם הם ולמקצה השמים ממטה למעל' ועד קצה השמים שכן ההשג' ממט' למעל' ולכך קצה השמים דא עלמא עילאה הוא בינה ועד קצה השמים נאמר עליה ולמקצה השמים הוא הת"ת שהוא הולך ונגמר ביסוד דהיינו שלום כאו' שלמה מלכא דשלמא דיליה.

כמה דהאי הת"ת נטיל כל נהורין וכלהו ביה מקבלם ונכלל בו אוף הכי האי יסוד נטיל כל נהורין וכולהו ביה שהוא ג"כ כולל הכל. ואיהו יסוד משך סוף הנהר נפיק מקצה השמים דהיינו בחי' שבו ניכר בין זכר לנקבה. ואפשר לפרש כמה דהאי בינה נטיל כל נהורין שהיא נהר יוצא מעדן שהיא מחוברת בחכמה הכי האי קצה השמים יסוד מת"ת נטיל כל נהורין וגו' ואיהו נפיק הנהר העליון בינה יוצא מעדן בראשו ובסופו יוצא מקצה השמים.

ותקופתו על קצותם היינו למטה במלכות הוא מקיף כל אינון סטרין קדישין דאתחזון ליה הם סוד בחינותיה. לאנהרא מבחינת הבינה ולאשתקאה מבחינת החכמה שהם מים ולנצצא מבחינת הכתר סוד ג' קווי חג"ת. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. וכולהו אקרון לילות וגומר עיין מה שכתבנו בדף קמ"ב ריש ע"א. ואיהו נהורא דנטיל כל נהורין גניזין סוד התלבשות המדות העליונות בז"א. ישיש מסטרא דאור קדמאה. פי' ג' ראשונות שבחסד. ותקופתו דסחרא בכל אינון גופין וגומר הוא רמז למרכבות השכינה שהם גופא דילה כנזכר בתחלת הדף דאינון גופא דכורסייא וכולהו אקרון לילות. והם סוד מרכבות השכינה הנק' כסא אל האדם העליון הזכר. ואמר כי מלבד אשר זה היסוד הוא השמש הנזכר בפסוק והוא מאיר במלכות הנה גם הוא מקיף בכל קצותם שהם מרכבות שכינה להאיר בם. ונ"ל שצריך להגיה במקום גופין קדישין צ"ל שייפין קדישין. עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' ודא הוא דכתיב ולילה ללילה כלומר כמו שיום ליום יבי"ע אומ"ר ימשיך אותו כללות ליסוד כדי שימשיך אותו למלכות ומוליד כדמותו בצלמו בדיוקנא דאינון שמים כמו כן בחי' לילה שהיא מרכבת המלכות ללילה דהיינו בחי' הכסא יחוה דעת: באינון תולדין דקא יחיה בגוונא דילי' כדמפרש ואזיל וז"ש ודא הוא דכתיב וגו' כאלו אמר כיוצא בו ולילה ללילה וגו'

רתיכא עילאה אתקרי ימים שש קצוות ו' ימי הבנין הם מרכבה לבינה.

רתיכא תתאה שהם בחי' המלכות איקרון לילות.

יחי' תולדין דאינון שמי' ה"ג בדלת והיינו דעת דקרא והוא היסוד וקראו דעת ע"ש והאדם ידע וכמו כן היסוד מחי' התולדות הנמשכים משמים ת"ת.

ועל דאסתליק י' ועייל ו' כלומר וא"ת אחר שיחוה היינו [יחיה] יאמר יחיה בהדי' ותירץ דהיא היא כי וא"ו מורה עץ החיים ודאי (מאי) [מה] שמים שית סטרין וגו' הוקש' לו וא"ת דעת מאן דכר שמי' וכי אין כח בסוד אמ"ר שכמו שיביע יום ליום יחוה תולדן גם לילה ללילה עד שהוצרך להזכיר דעת ותירץ מה שמי' שית סטרין אוף הכא מלכות היא שית סטרין ולכן מוציא' המלכות ע"י הדעת יסוד תולדין כגוונא דילי' כדמותו בצלמו באופן דשפיר קאמר בלילה ללילה שיחי' תולדין ע"י הדעת וז"ש וע"ד יום ליום וגו' כלומר יום ליום נכללים בסוד אמ"ר ולילה לליל' יחוה דעת כגוונא דילי' מוציא היסוד תולדות השמים כדמותו בצלמו. ה"ג וע"ד יום ליום אתכליל בדרג' עילאה אמ"ר ולילה וגו' כשאר דרגין ה"ג בכף. והם ו"ק שמהם נעשה קול דמשתמע דהיינו מים אש רוח חג"ת ונה"י הם תולדותיה' כיוצא בהם אמנם סוד אמ"ר הם סוד ג' ראשונות שהם בחשאי וזהו. בלי נשמע קולם:

בגין שמשא קדישא דאיהו משכנא הכא רמיז סוד התלבשות ג' ראשונות בזעיר אנפין וזהו לשמש שם אהל בהם פי' לשמש שהוא הת"ת שם אותו המאציל ב"ה לאהל ומשכן בהם בשבילם דאינון אמ"ר דקאמר לעיל (שישבנו) [צ"ל שישכנו] בתוכו ואיהו נהורא דנטיל אפשר דמפרש נמי מלת אהל כמו בהלו נרו לשון אור וז"ש לשמש שם אהל ואור שבהם וז"ש דנטיל נהורין גניזין וגו'.

מאן דנטיל לשמשא כמאן דנטיל כל נהורין גניזין. ה"ג ואיהו נהיר בכל אינון גווני נהורין לתתא והכוונה לפרש קרא והוא כחתן יוצא מחופתו שיוצא מקושט בכמה קישוטין בכמה נהורין לקראת הכלה וזהו לתתא וז"ש וע"ד והוא כחתן וגו'.

דכל נהורין גניזין מיני מאורות הגנוזים בבינה וזהו מחופתו כדמפרש ואזיל.

יהבי לי' רעותייהו וכתירו דלהון כמה דלחתן אית רעו ותיאובתא דכולא למיהב לי' וגו':

מאן חופתו דא עדן בינה. כתיב התם

ונהר יוצא מעדן וכתיב הכא והוא כחתן יוצא מה התם בינה אוף הכא בינה והא דקראה כאן חופה בגין דחפייא על כלא. שהיא מקפת את הזעיר.

דאור קדמאה חסד:

דלא אשתכח בי' דינא כלל. הם ג' ראשונות שבו ורעותא שלים ועל דא לרוץ פי' מלת לרוץ מלשון רצון והכוונה שהחתן הזה מרצה ברחמים ההוא אורח שבמלכות וז"ש הנותן בים דרך שהוא בסוד הדין ויהמו גליו נמתק ע"י אותו רצון המרצה אותו הת"ת

לאשקאה ולאשלמא. היינו לצורך עצמה דהיינו להשקות אותה נשמות ולהשלים פגימותי'.

ולמפתה בה אורח לאנהרא לתתא. להשפיע לה שפע ומזון לתחתונים.

מסייפי אילין שמים יסוד. ה"ג איהו אפיק החתן הנז' מוציא השפעתו ע"י היסוד הזה המודיע אם הגוף הוא זכר או נקבה. לכך משם הוא מוצאו.

דא עלמא. [עילאה] בינה כלומר עדיו מגיע קצה השמים למעל'. ה"ג ולמקצה השמים דא שלמא דילי' והוא יסוד שעדיו מגיע קצה השמים למטה.

כמה דהאי נטיל כל נהורין ת"ת ואע"ג דנטיל כל נהורין (ומשפיעים) [ומשפיעם] למטה עכ"ז כלהו בי' אינן נעתקין ממנו אלא נשארו בו.

אוף הכי האי יסוד נטיל כל נהורין ונשארו כלהו בי'. ה"ג ותקופתו דסחרא בכל אינון סטרין קדישין דאתחזון לאתנהרא וגומר. וה"ק הגם שהוא נפיק מקצה השמי' יסוד קודם (שיוציא) [שיוצא] משם מסבב ומקיף בכל ו' קצוות שית סטרין דילי' וז"ש ותקופתו על קצותם מסבב כל הקצוות שלו ומשפיע הארה לכל א' וא' לפי שהם קצותיו אחוזים וקשורים בו עכ"ל הרא"ג ז"ל: