אור החמה על ספר הזהר ב:רעב

לומר חד פסוקא המורה על חברה טובה שנתחבר אליהם וע"י פסוק הזה מתיישב בו רוח החדש. רוח הנוסף בשבת הבא מחכמה ובינה ה' אלי"ם עלי ודאי והטעם יען משח ה' אותי בשמן משחת קדש להקביל נשמה קדושה כדי לנוח הנשמה ולהתעדן בחברתה וזהו לבשר ענוים שלחני: ואותם שאינם במעלה כ"כ לחבוש לנמהרי לב ואותם שהם בחוץ ואינם נכנסים בג"ע לקרוא לשבויים מהקליפות חוץ מהגן דרור ויכנסו בגן ואותם שהיו ממש אסירי בור גיהנם ולאסירים פקח קוח.

בלכתם יחד נשמה ותוספת נשמה ילכו ובהנשאם מעל הארץ כשילכו לישן על מטתם אל אשר יהיה שמה הרוח הנוסף ללכת בחדרי ג"ע ילכו שניהם יחד שמה הרוח שהיא מהחיה ללכת והאופנים שנשמה מצדם ינשאו לעמתם כי רוח שהיא מחיה הנוסף למי שאין לו אלא נפש באופנין נפש ודאי מאופן וצריך זה מפני שהם רוצים לשמש מטתם וזה פועל מעט לתוספת נשמה קדושה ושמה תסתלק מהם והם צריכין שלא יסתלק וז"ש בגין דמתעטרן בההוא רוחא באתערותא דילהון בחדוה דשמושא ויתעטרו ולא יסתלקו שהם צריכים לה כי כפי שיעור נשמת האדם כך הוא מושך שפע במעשה מצוה והיינו

ויהא נגידו דההוא רוח עלאה דשבתא בההוא שמושא דמצו' שהיא מצוה ומושך רוחניות מלמעלה: כד הוה סליק מנהרא שיורד לטבול לכבוד תוספת נשמה לקבלה בטהרה הוה יתיב רגעא חדא וגו' היינו זכות ראותו שהיה משיג לראות המלאכים הבאים בתוספת נשמות והעולים בנשמות הצדיקים המסתלקות ובלי ספק האויר כולו נטהר והנשמות מתפשטות בעולם לקבל העולות וללות היורדות והיינו שנהפך עולם הזה לעולם הנשמית וז"ש ובכל מעלי שבתא יתיב בר נש בעולם הנשמות:

כד נהיר יממא וגומר הענין כי ביום הוא מושל החסד ואפילו ביום חול ולז"א כי גם ביום שבת בבקר חסד גובר וג' ראשונות מסודרות עמה והעולמות כולם מאירים מאור הבינה והיינו סליקו דחדוה סליק בכלהו עלמין וגם אור הבינ' מתלבש באותה שמחה וז"ש בנייחא בחדוה כדין השמים כדמסיק ולכך קורין ישראל בבקר בזמירות מזמור זה.

אלין שמים וגומר השתא מפרש שמים בגזרת פעם פעמים וכן שם שמים שתי שמות וז"ש אלין שמים דשמא עילאה דהיינו שם הוי"ה אתחזי בהו כנודע דשם הוי"ה בת"ת. ושמא קדישא דהיינו אדנ"י אתקרי שאין קורין שם יהו"ד אלא בשם אדנ"י והיינו ייחוד שני שמות ת"ת ומ' שמים ודאי:

אי תימא כמה דמשתעי לאו הכי. לא יעלה על הדעת ולא הוצרך הכתוב לשלול זה שאין שכל סובל כך אלא מספרים לשון ספי' והיינו נהרין ונצצין וגומר. נהרי בסוד אור מבינ' ונצצי בסוד תוספת בהיקות האור לנצוצות רבות מהחכמה וז"ש בנציצו דנהורא עילאה חכמה על בינה. ואית דגרסי נקודה עילא' והיינו נמי בינה. והנה הכתוב השמים מספרים יר' שם הראשון אליהם שמים דהיינו יהו"ד ואדנ"י כנזכר אמנם מספרים הוא תוספת על שם שמים. וז"ש וסלקין בשמא דכליל בנהירו דשלימו עלאה דהיינו נהירו מבינה ונציצו מחכמה ומי הוא שם הנוסף וכולל כל אור זה ספו"ר והוא הת"ת דהיינו השמים מספרים אמנם נקראים כן בהיותם מאירים מי"ה דהיינו ספר עלאה שבחכמה דרך ספר שבבינ' וז"ש דנצצי בנהירו דשלימו דספר עלאה והנה מספרים הוא פועל יוצא לאחרים ואין ספק דמכל שכן שהוא סיפור בעצמו: וז"ש לא סיפור בלבד שהוא שם בלתי שלם כיון שאינו יוצא לאחרים אלא

ובגין כד שמאירים מחכמה ובינה סלקין בשמא שלים דהיינו מספרים נאחרים ג"כ והם ג' בחי' במלת מספרים הא' מאירים וז"ש מנהרין בנהירו שלים דהיינו אור הבינ'. הב' תוספת אור דהיינו ספור ונצצי בנצוצי שלים לראות שלימו' מחכמה ומבינה. הג' שאורם יוצא לאחרים דהיינו מספרים וז"ש אינהו מנצצי ונהרי בגרמייהו וגומר. ונצצי ונהרי בכל סטר וסטר דמתדבקין ביה בת"ת וכולם מאירים והיינו כבוד אל כל ספי' וספי' נק' כבוד והיינו דאית דגרסי לכל כבוד וכבוד. והטעם דבגין דבהאי יומא דאיהו שבת מתעטרין שמים דהיינו ת"ת וסלקין בשמא קדישא כי בימות החול נקר' שמים לבד דהיינו ו"ה ובימות שבת מספרים דהיינו תוספת י"ה דהיינו שמא קדישא יתיר משאר יומין.

ההוא טלא עילאה סוד ט"ל הוא סוד יו"ד ה"א וא"ו והוא אור נמשך מהחכמה למטה ששם שם מ"ה ע"י הדעת הנעלם וז"ש דנהיר מכל סטרין גניזין דאיהו מעש' ידיו ודאי תיקון שמתקן הת"ת מידיו שהם תרין עטרין דירית ותיקון זה הוא סוד תיקון שבת להמשיך סוד ט"ל אורות כנזכר:

מגיד הרקיע מלשון נגידו משיך והיינו היסוד המושך האור מחכמ' ובינה וז"ש משיך ונגיד לתתא מרישא דמלכא ח"ב הנעשים ראש לז"א ת"ת מליא מכל סטרוי דהיינו יו"ד ח' ה"א בינה וא"ו דעת דהיינו ט"ל דהיינו שראשי נמלא טל דהיינו מילוי יה"ו הוא ו"ד א' א"ו דהיינו חי שנשפע מילוי זה ע"י חי העולמים:

ההוא רקיע דאיהו מבועא דבירא יסוד המשפיע למ' ונק' רקיע על סוד התפשטותו למטה במלכות. ודא איהו נהר וגומר כלומ' כללות סוד פסוק השמים מספרים וגו' כפי מה שפי' הוא סוד ונהר יוצא מעדן וגומר וז"ש ודא איהו דנגיד מחכמה ומשיך מבינה לתתא נגידו דטלא עילאה בסוד הדעת שואב הה"ת אור הטל מלמעלה בסוד שמים מספרים ונהיר ונצוץ דהיינו מספרים כנזכר בנציצו מכל סטרין דהיינו מספרים כבוד אל כנזכר ומעשה ידיו דהיינו סוד אור הנז' שהוא השמים מספרים דהיינו נגידו דטלא כנזכר וז"ש ודא רקיע אנגיד ליה במשיכו דרחימו ותיאובתא לאשקאה שקיו דחדוה למעלי שבתא מ' והיינו מגיד הרקיע וזהו יחס מזמור זה ליום השבת בלבד. והיך נגיד ומשיך ההוא רקיע וגו' יום ליום וגומר ויר' שלא יהיה שימשך דרך קו אמצעי מן הת"ת אל היסוד למ' אלא נמשך בפרטות בכל הספירות כולם כדי שיוכלל מאור כולם והיינו יומא ליומא ועזקא לעזקא דרך כל חוליות השדרה:

השתא משתעי קרא יר' כי כל מה שיאמר עתה יום ליום כבר נכלל דרך כלל באו' השמים מספרים כבוד אל ומתקנין בשפירו ונציצו עילא להאי כבוד ואל תדמה שימסר אליה בלי המזגו בספי' התחתונות ח"ו אלא יום ליום וגומר יר' יומא ליומ' מחסד לגבורה ומגבור' לת"ת ולא כעין אברי הגוף המסתעפים ימין ושמאל אלא כעין חוט השדרה וחוליותיו וז"ש ועזקא לעזקא ודרגא לדרגא דרך מדרגות הסולם זה תחת זה ולא תאמר א"כ יתעכב ח"ו אוחו כי מלת יביע הוא לשון מהירות להראות שאין עכוב והטעם מפני התועלת לאתכללא דא בדא היינו היסוד בהוד והוד בנצח וגומר כדי שע"י כללות התחתון בעליון יאיר העליון בתחתון והיינו ולאתנהרא דא מן דא מפני מעלת האור הגבור' וז"ש מההוא שפירו דמנצצי ומנהרי שמים להאי כבוד ואם לא יוכללו כעת לא יאירו ממנו לעולם ואין הנוונ' כדי להשפיע אלא כדי ליהנות לעצמם נובעין במהירות וז"ש אוחו לאתנהרא דא מן דא וגומר. (אמ"ה ירצה ענין מספרים דקאמר לעיל היינו אמר בדיוקנא דהאי שמים אפש' שהתולדות הם הצדיקים שהם משפיעים למ' דיוקנא דהאי שמים. או ירצה שהיסוד הוא בדיוקנא דהאי שמים דנהרין להאי כבוד ולכך הרקיע הוא המאיר וכמו שהת"ת יום ליום יביע כך היסוד לילה ללילה וגומר וז"ש ודא הוא דכתיב ולילה ללילה היסוד יחוה וישפיע דעת אור הת"ת וזווגו כדמסיק). מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. כד נהיר יממא וגומר מכאן נראה שלא יאמר השמים מספרים כי אם בשבת ולא בחול ולזה אומרי' במקומו אלהים יחננו. בנהירו דשלימו דספר עלאה. הענין כי בינ' היא נקודה עילאה ואתקרי ספר עלאה ועל שמיה אקרי ת"ת מספר וידעת בפ' וירא כי שמים איקרי סוד כד מתחבראן ת"ת ומלכות וז"ש השמים מספרים שהוא יום השבת דמתעטרן בעטרא דשמא שלים סוד יהו"ד אלי"ם ת"ת ומ' והנה כל חד מאינון ו' קצוות הם חתומים בו' עזקאן וחותמות והם צרופי שם יה"ו וכל אלו הם מאירי' כפי מה שמקבלי' מבינה נקודה עילאה: יומא ליומא וגומר הענין או' דנחית מדרגא לדרגא ומעזקא לעזקא יומא הוא הספי' עצמה ועזקא הוא הרוחניות שבה החתום בה סוד צרופי יה"ו כנזכר. וגם תבין סוד הטל מה עניינו כי יה"ו מלא יו"ד ה"א וא"ו עולה ט"ל וזהו הנמשך מן היו"ד חכמה ומן ה' בינה ומן ת"ת בו' קצוות הרי יה"ו ט"ל ברכה וכל זה מגיע לה"א אחרונה מ' ונעש' ידו"ד מלא ושלים בכל אתווי ולמטה כנגדו כוז"ו העול' ט"ל ואלו ג' אתוון הנ"ל נרמזים במלת אמ"ר האל"ף חכמ' וגומר:

והרא"ג ז"ל כ' דאתערותא דההוא רוח עילאה דהיינו רוח יתירה שזוכה אדם בשבת. כגון [רוח] י"י אלהים עלי רוח יתירה שזוכה אדם בשבת יען משח י"י אותי לבשר ענוים דהיינו נר"ן שיש לאדם בימי החול ועתה מתעדנים בנר"ן יתירה לחבוש לנשברי לב הם הגופים הנשברים בימי החול במלאכת עבודה לקרוא לשבויים דרור שהם משועבדים במלאכתם כשבוי זה שהוא משועבד לעשות מלאכה ואינם יוצאים ממלאכתם וזהו לאסורים פקח קוח שיוצאים לטייל ביום שבת ומשתעשעים והכי פרשי לה בפ' יתרו דף פ"ט והי' ביום הניח י"י אלהיך לך וגו' ומן העבודה הקשה וגו' שהוא ביום השבת:

בלכתם ילכו ובעמדם וגו' פי' בלכתם אינון מלאכים קדישין דסלקין אינון נשמתין קדישין לג"ע עליון כדלעיל ילכו הנשמות עמהן כי הם הם המעלים הנשמות למעלה כנז'. וזה שסמך אחר זה ענין רב המנונא סבא כד הוה סליק מנהרא. והוי חמי חדיה דמלאכי עילאין סלקין וגו'. א"נ בלכתן הנשמות היתירות הבאים בשבתות לג"ע לאתסחי תמן בבוסמין דגנתא דעדן ילכו הנשמות בעצמן ובעמדם יעמודו וז"ש לעיל כדין ההוא רוח דנחית במעלי שבתא נטיל האי נשמתא וגו' וכד נחית לאשראה בדוכתי' ההוא נשמתא תאבת לדוכתהא. ולכן צריך להתעורר בפסוק הזה לעורר הרוח יתירה שיוליך הנשמה עמה לאסתחי וגו'. וז"ש בגין דמתעטרן בההוא רוחא באתערותא דילהון וגו'. ויהא נגידו דההוא רוח עילאה דשבתא בההוא שימושא דמצוה כלומר כדי שישתתף אותו רוח יתירה דשבת בההוא שימושא דמצוה כשמתייחד עם אשתו ולכן נק' אותו הבן ת"ח שבת וי"ט כנז' בפ' צו דף קי"ט והטעם לפי שניצוץ נשמה יתירה נשתתפה בו דוק ותשכח:

כד סליק מנהרא שהי' רוחץ עצמו בע"ש או טובל לטהר א"ע כנזכר בפ' ויקהל ר"ד.

הוה יתיב רגעא חדא. הי' מתבודד ומקשר עצמו למעל' וכיוצא בזה מצינו בפ' בלק דף קפ"ז אסתים עינוי רגעא חדא וגומר.

כדין השמים מספרים כבוד אל מכאן שאין לומר מזמור זה כ"א בשבת וכן נהגו. מאן שמים מלת השמים בה"א הידיעה קא בעי. אילין שמים דשמא עילאה אתחזי בהו היינו הת"ת דשמא עילאה בינ' בסוד יְֶה# וִ ה בנקודת אלהים אתחזי בהו שכן הבינה מתלבש בת"ת כנזכר בדף ס"ח בפ' יתרו ואפשר דה"ק השמים ה' בינה המתלבש בת"ת הנק' שמים.

דשמא קדישא אתקרי בהו היינו שם הוי"ה שבת"ת כנודע שנן כל שם הוי"ה הוא בת"ת. א"נ פי' שמים מלשון שם כמו פעם פעמים שמים שתי שמות שם הוי"ה דאתחזי בהו שכן הוא נכתב ונראה בכתב ושם אדנ"י דאתקרי בהו שכן הוא נקרא בשם אדנ"י והכל רומז בת"ת אלא שנכתב בשם אחד ונק' בשם אחר וכמ"ש רז"ל זה שמי לעלם כתיב וגומר.

בנציצו דנקודה עילאה והיא נק' ספר ולהיות ששמים הללו מאירים ומספרים כספיר הזה עולים בשם זה וז"ש בנהירו דשלימו דספר עילאה דהיינו חכמה כנזכר בפ' ויקהל דף ר' ופ' שמיני דף מ"ם. נהירין בנהירו שלים תחלה נהיר הת"ת בנהירו שלים בעצמן אמנם אין אורם מתנוצץ במקום אחר. ואח"כ אורם מתרבה ומתנוצץ וזהו בנציצו שלים. אינהו מנצצי ונהרי בגרמייהו בעצמם מהם ובהם יש בהם סוד נציצו וסוד נהירו והכל מתוך אותו נהירו דנציצו דספר עילאה. חכמה כנזכר מגו נהירו דנציצו כאן הפליא באור החכמה שמתוך נהירו שלו דהיינו הבחי' היותר גרועה שבו דהיינו נהירו שמאיר מגו נציצו היא כ"כ מאירה עד שהת"ת יתנוצצו ממנו נציצו ונהירו מיני' ובי' כנזנר וז"ש נמי לעיל דנצצו בנהירו דשלימו דספר עילא' שמאותו נהירו הקטן הם מנצצי. ונהרי ונצצי לכל סטר השמים הללו שהם רומזים בת"ת אותם המאורות שמנוצצים מנצצים לקצוות ולבחי' הראויות להתנהר. שטר וסטר ו' קצוותיו. וי"ס דגרסי' לכל כבוד וכבוד וא"ש השמים מספרים כבוד שהת"ת הזה מאיר לכל בחי' ובחי' שבמלכות הנק' כבוד. כל עזקא אפשר שהם העשר שבכל ספי' וספי' וכנהו בשם עזקא מסייע להו לגאונים דס"ל דסדר עמידת הכפי' הם בעיגול בסוד נעוץ סופן בתחלתן כנז' (בפרכ"ה) [בפרד"ס].

מתעטרין שווים היינו סוד תרין עטרין דמתעטרין ברישא דזעיר אנפין הנק' שמים כנזכר בפ' יתרו דף פ"ב. יתיר משאר יומין מכאן שעיטור של שבת הוא מעולה מעיטור דחול מכל סטרין גניזן הם ו"ק הגנוזים בבינה דאיהי מעשה ידיו ותיקונא דילי' מוסב אל [נ"ל שחסר תיבת אל] הנז' לעיל כנזכר ונק' כן ע"ש שביום השבת מתתקן ומזדכך יותר משאר ימים והוא מלשון ואת בן הבקר אשר עשה ענין תיקון ואפשר לפרש דהאי דקאמר מכל סטרין גניזן הוא פי' למלת ידיו וכינה אותו בלשון מעשה מפני שביום זה מתתקן יותר משאר יומין (דאיהי מבלעא) [דאיהו מבועא] דבירא יסוד מגיד וממשיך אותו טל למדת המלכות כדמפרש ואזיל. ההוא נהר דנפיק מעדן יסוד ממשיך ההשפעה מסוד מוח הראש שהוא החכמה הנק' עדן בסוד חוט השדרה הנמשך מן המוח אל היסוד. א"נ מעדן מעידוני דשייפי דהיינו התמצית. מכל סטרין. אפי' מצד צנור השמאל שביסוד למעלי שבתא מלכות. ושלים באתווי. היינו יה"ו במילואו שעילה טל כזה (יה"ו) יו"ד ה"א וא"ו. בכל אינון שבילין קדישין הם ל"ב נתיבות חכמה המתפשטות מל"ב לל"ב עד ל"ב שבמלכות הנק' ל"ב נתיבות תתאין ודרך כל אותם שבילין נמשך הטל אל המלכות. ה"ג לאשקאה ולברכא לתתא יום ליום יומא ליומא ועזקא לעזקא השתא משתעי קרא באורח פרט היך שמי"ם מספרים ומתתקנין בספירו ובנציצו עילאה להאי כבוד והיך נגיד ומשיך האי רקיע נגידו דטלא עילאה ואמר יום ליום וגומר ועזקא לעזקא עשר שבכל ספי' וספי' בסוד נעוץ סופן בתחלתן כעין עזקא.

איחו לאתכללא. ממהרים להתכלל זה בזה ומתוך כך נהירין זה מזה כד"א מבע אתעביד פסוק הוא בעזרא. אמר כללא דאתוון ושבילין. כלומר אין מציאות אמ"ר בעצמו מתפשט אלא.

כללא דאתוון ושבילין. מציאות התכללות אותיות מהבינ' כי שם כ"ב אותיות וכללות שבילין ל"ב נתיבות מהחכמה כי שם ל"ב נתיבות חכמ',

וההוא רישא דנפיק מינייהו. היינו ת"ת והיינו אמ"ר א' אבא מ' אימא ר' רישא בוכרא. ודא איהו דסליק ונחית כלומר מאלו הג' הכלולים במלת אמ"ר אין מי שיעלה עד הכתר לשאוב שפע ולירד כי אם בחכמה.

למעבד תולדין בדיוקנא דאינין שמים. פי' מוליד נשמות קדושות טהורות כדמותו בצלמו. והכוונ' שעושה נשמה מצד אצילות כי כן כל ייחוד שנעשה בליל שבת אשתלימו נשמה מסטרא דאצילות מש"כ בייחוד הנעשה בימי החול מצד מטטרו"ן שאינו כדמותו בצלמו עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון אלין שמים דשמא עלאה וגומר דשמא עלאה יהו"ד שבבינה דשמא קדישא יהו"ד שבת"ת. בכל אינון שבילין קדישין פי' ל"ב נתיבות מתפשטות מל"ב לל"ב עד המ' ודרך בם נמשך הט"ל הזה. מליא ושלים באתווי וגומר יו"ד ה"א וא"ו כמנין ט"ל למעבד תולדין בדיוקנא דאינון שמים פי' מצד אצילות ממש שנעשה נשמה דאצילות אמנם בחול שהוא מסטרא דעבד אינו כדמותו בצלמו ממש עכל"ה. ועיין בס' אור הגנוז בס"ד: