אור החמה על ספר הזהר ב:רעא

ולא ברכי ישראל וגומר שנוסח הכרוז מורה שכל זה הוא ע"י תוספת נשמה מאצילות כדי שיוכלו למשוך הברכה ממקור עליון כנזכר ולזה צריך שיקדים אליהם קבלת השבת שבקבלת השבת מקבל הנשמ' ולזה מתחילין מזמור שיר ליום השבת ועומדין בעמידה לקבל כבוד מנוחת שבת ותוספת נשמה כמי שקם לפני תלמיד חכם והיינו עד דמתעטרין בעטרין דנשמתין כנזכ'. דזכי לון בעלמ' דין קב"ה שגלה סוד זה לבניו כדי שיהי' קדושת העולמות על ידם והקב"ה מחשיב לכל א' מישר' כאלו קדש וברך העולמו' כלם והיינו למזכי לון לעלמא דאתי בשכר טוב:

בהאי ליליא שמושא וגומר הענין כי איש ואשתו שמתייחדים יש בהם סוד נפש רוח ונשמה וכמעשה הגוף כך מעשה הנפש והרוח והנשמ' שהם נקשרים זכר בנקבה נפש בנפש רוח ברוח ונשמה בנשמה ואז הם גורמין ייחוד למעלה בסוד מקור הנפש והרוח והנשמה שנקשרין ובחול אין האצילות מתגלה והמשתמשין בחול דהיינו נפש מאופן רוח מחיה נשמה מכסא אמנם ביום השבת מתעטרין בנשמתין קדישין מהאצילו' נפש ממ' רוח מת"ת נשמה מהבינה וכשהם מתייחדין הם מחברין ת"ת ומ' בספי' העליונות וזהו בשמושם סתם אפילו שלא תהיה ראויה ללדת כגון זקנה מעוברת ומניקה. ואע"ג דהא אוקימנא וגומר ירצ' כי נשמות ת"ח בימי החול הוא תוספ' נשמה דע"ה ביום שבת מפני שהוא מכוין תדיר באצי' והטעם הוא בדרך אחרת כדפירש במקומות אחרים עכ"ז וגומר וז"ש ובכל אתר לחכימין בהאי מלה בענין תשמיש בסטרא דא בחול עונת התורה בחצות לילה ולזמנין בסטרא דא לגוף באשתו בליל שבת כלא איהו חד רמז וסוד א' לכל כמו שנתבאר במקום אחר. אבל בזמנא דא דמתעטרין כלהו אנשים ונשים וטף בנשמתין וגומר דהיינו תוספת נשמה דשבת אפי' לעם הארץ עם היות שהם כל ימיהם בתוספת נשמה עתה שנוסף לכל נוסף להם ויכולין להמשיך למטה רוחניות האצילות וז"ש כדין איהו שמושא דלהון בגין דנגידו לההוא שמושא בנגידו דקדוש' מש"כ בחול שלא ימשיכו סוד האצילות ואם ימשיכו לא יהיה האצילות בנייחא עלאה שהוא מנוחת שבת שגם באצילות יש תוספת מנוח' ואור עליון. ועוד לתועלת הבנים ויפקון בנייהו קדישין שביום השבת שולט עץ החיים וכח היצה"ר מועט שאינו מתדבק בלב בנשמה הנמשכת אז:

בשעתא דאתפלג ליליא וגו' הענין שיש ג"ע עליון בבריאה ויש גן עדן תחתון למטה בארץ נאחז בעולם המלאכים והנה בחול הת"ת מתלבש בעולם מטטרו"ן ויורד אל ג"ע ארציי תחתון ששם השכינה בסוד אופן א' בארץ אצל החיות. ובליל שבת המ' מתלבשת בבריאה לבד ולזה ירד הת"ת אליה שם בג"ע העליון והנה השעשוע הנעשה בחצות לילה הוא ירידת הת"ת למ' ונעשה הזווג למטה בין בג"ע עליוך בין בג"ע תחתוך וז"ש בליליא דא וקב"ה בעי לאעלא בגנתא דלעילא וטעם למה בעי לאעלא ומה עניינו צריך שתדע טעמו בחול וז"ש ורזא דא ביומי דחול קב"ה עאל בגנתא דעדן דלתתא לאשתעשעא דהיינו שע"י סוד נשמות הצדיקים אינון מ"ן להתעוררות הזווג ובשבת שאין המ' והת"ת בחיה ואופן אלא למעלה אין הת"ת יורד לג"ע תחתון מפני שסוד הזווג באצילות ע"י היסוד וז"ש די ברזא דמקורא עילאה לזה בא למ' שהיא מתלבשת בבריאה שהם לבושי שבת:

עאל בגנתא דלעילא שהוא בסוד הבריאה תחת כסא הכבוד. ולפי זה ימצא שנשמות הצדיקים ביום שבת יהיו בג"ע של מטה במקום מנוחה לז"א שאינו בגין דביומי חול כל נשמתין דצדיקייא כלהו בגנתא דבארעא ועם היות שג"ע עליון משכן לנשמות עכ"ז הקב"ה מושכן עמו שם בבואו אל ג"ע תחתון והם כלם נמצאות שם:

וכד אתקדש יומא במעלי שבתא כל אינון משריין דמלאכין וגו' שהם לתשמיש ושירות הצדיקים להעלותם ולהורידם שמלאכים יש להם כנפים ולזה מעלין אותם המלאכים ואלו המלאכים אינם יכולים לעלות יותר ממחיצתם ולכך מעלין אותם לגבי ההוא רקיעא דקיימא על גנתא וענין זה הוא עד החיות ומשם מזדמנות סוד כחות המרכבה העליונה שהם שרפים העומדים סביב לכסא וסלקין לון שאלו יש להם כח לעלות עד ג"ע עליון שהם מעולם הכסא ששם ג"ע עליון כנז': כיון דאלין רוחין סלקין וגו' הענין כי ביום השבת תוא סוד קשר נפש ברוח ורוח בנשמה ושלשתן בנשמה דאצילות והצדיק החי שנפשו קשורה למטה בגופו בשבת תרד הנשמה דאצילות אל הגוף ולזה הם נשמתין דאצילות שהם תוספת נשמה נחתין למטה. אמנם הצדיק המת עיקר קשירתו למעלה ולזה תסתלק נשמה דבריאה אל סוד נשמה דאצילות והיינו או' נשמתין סלקין ולא זו בלבד אלא גם נפש תתקשר ברוח ורוח בנשמה ויעלו בסוד והשביע בצחצחות וגו'.

ואי תימא הא גנתא די בארעא וגו' מפני שמג"ע תחתון עולות לג"ע עליון כדי לאשתעשע שם עם קב"ה נמצא ג"ע בריקניא וכל דבר ריק שורה בו רוח רעה נשמתין אזלין צדיקין שבג"ע תחתון ונשמת"ן אתיין המתים החדשים כדמפרש לקמיה נשמתין סלקין שבג"ע כנזכר ונשמתין נחתין לצדיקי יש' שכולם זוכים לתוספת נשמות דאצילות וכל ענין זה בשעה קלה שלא יהיה ענין פנוי רגע כמימרא: כל אינון נשמתין דצדיקיא שמתלבנים מהם שמעת פטירתם עמדו בגיהנם ונטהרו ונזדככו והם זוכים במעשיהם הטובים אל ג"ע ומהם שג"כ לעון נגזר שיעמדו חוץ לג"ע זמן מה כנז' בינוקי ואלו עדין לא ידעו מה ענין הייחוד ונוספה מעלתן בשבת שנחו מענשם ונכנסו לג"ע:

ואי תימא כד אהדרו וגו' ירצה בהכרח שהגן יתגדל ויתרבה כשירדו כולם ויתאסף ויתכנס כשיעלו ויהיו מקום רחב לאותם הנשמות המועטות המתלבנות שאין ראוי שנאמר שיתפשטו הצדיקים בחופות שאר חביריהם כלל אלא הגן סגולתו כסגולת א"י הגשמית שהוא כעור הצבי וז"ש במה אתמשכין דוכתי וגו':

ואית כמה נשמתין וגו' הענין כי נודע כי הנשמות עיקר משכנם בג"ע של מעלה וג"ע של מטה הוא משכן לרוחות ואין שכינה בו אל הנשמות אלא י"ב חדש ואחר י"ב חדש היא עולה לג"ע של מעלה ולזה כל אותם אשר בג"ע של מטה עולות בכל שבת בג"ע העליון ויורדות ברוחות עד מלאת י"ב חודש ואחר מלאת לה שנה תמימה תעלה ושוב לא תרד למטה הנשמה ולז"א ואית כמה נשמתין דהיינו אותם הנשמו' שמלאו י"ב חדש.

ונשמתין נחתין לאתעטרא וגומר היינו סוד נשמות דאצילות סוד תוספת נשמה לצדיקים וז"ש לאתעטרא בהו עמא קדישא ואפשר לפרש כי אותם הראויים לנשמה כיון שיורדת אליהם בערב שבת שוב אינ' עולה ועומדת עמהם תדיר ואות' שאינם ראויים יורדות ביום שבת ועולות בכל מוצאי שבת ובזה יהיו החלוקות שוות נשמתין סלקין ותו לא נחתין ונשמתין נחתין ותו לא סלקין ויש עולות ויורדות ויורדות ועולות כנזכר והיינו גלגולא דנשמתין דקאמר אזלין שכבר נשתלמו אתיין להשתלם סלקין לכבוד שבת אבל חוזרות למעלה אח"כ נחתין לכבוד שבת תוספת נשמה אבל חוזרות למעל' אח"כ.

כמה רתיכין וגומר הם להוריד הנשמות להעלותם שאין להם כנפים לעלות אם לא ע"י המרכבות האלו וכל זה אינו בשבת ממש אלא בערב שבת סמוך לחשיכה לאעטרא למלכא העולות שנשתלמו להראות את פני המלך ואז הוא זמנא דהלולא ודאי. לאעטרא לכמה צדיקייא הם אותם העולות לכבוד שבת לבד. מקודש מקודש שקדש היום מעצמו. כדין נייחא ושכיבו שכבר סלק המסלק והטמין המטמין ונחה שקט' גלגולין דנשמתין כדמסיק. וחייבין דגיהנ' אותם שלא השלימו עונשם זה הכלל כל המשלים עיקר מנוחתו בחול. משלימין להם ביום שבת מקודם וכבר עלה שוב לא ירד:

בפלגות ליליא וגומר הענין כי בשאר לילות ימי החול הנשמה עולה בהיות האדם ישן כפי כשרותה וכפי עניינה ובליל שבת הנשמה קשורה בתוספת נשמה לכך תעלה למעלה למעל' יותר מלילי החול מפני שתוספת הנשמה שבו מנהגת הנשמה דרך ישר' לראות מה שאינה משגת לראות בימי החול וז"ש רוח דנחית במעלי שבתא דהיינו תוספת נשמה נטיל ההיא נשמתא התמידית בגוף וסלקא לעילא כי זכתה עתה ביום שבת בחברת החדשה ולזה אתסחיא ותמן חמי מה דחמי וכד נח א וגומר שהנשמות שהם בעולם העליון כולם מתגרשות משם בחצות לילה כדי שיתעורר הגוף לעבודת הבורא בחול לעסוק בתורה ובליל שבת לעסוק בעונה שהוא ייחוד ג"כ. בעי לאינון וגומר. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. עיין בפ' ויקהל דף רי"א:

והרא"ג ז"ל כ' ואע"ג דהא אוקימנא. בפ' צו דף כ"ט (דת"ת) [דת"ח] נק' שבתות וי"ט וכמו ששבת ויו"ט צריך לכבדם בכסות נקי' ובענוגים אוף הכי ת"ח וגו' משמע מהתם שמאחר שהם שבת א"כ אפי' בחול יכולים לשמש מטתם לז"א לענין זה לאו. דווקא בהאי ליליא שמושא דלהון אמנם בחול בעסק התורה בחצות הלילה אז גורמים שמוש למעלה ובבחי' זו איקרון ת"ח שבתות וי"ט שגורמים ייחוד למעלה בחול כהם בשבת וז"ש וכלא חד. ובכל אתר דתשתכח לחכימין בהאי מלה בסטרא וגומר כלומר פעמים תמצא שעונתן של ת"ח בחצות הלילה ואפי' בחול ולפעמים תמצא שבחצות הלילה קמים לעסוק בתורה ואסור לשמש מטתם כנז' בפ' אחרי מות דף ע"ח שת"ח המשמש בחול עובר על ערות כלתך לא תגלה פי' כלה שלך שאתה חתן שלה וגומר.

כלא איהו חד דלעולם אין עונתן של ת"ח כי אם בליל שבת ובחול בחצות לילה משמשים במרום ע"י עסק התורה ואם תמצא באיזה מקום שמתיר שמושם בחול היינו באקראי בעלמא כשיצרו מתגבר עליו וכמעשה דחומא כנזכר בגמרא או בליל טבילה או כשבא מן הדרך שאלו השני זמנים הם שוים כליל שבת כנז' בהדי' בפ' בראשית וז"ש וכלא איהו חד הכל צודק ולא פליגי.

והני מילי הא אוקימנא בפ' קדושים דף פ"א.

ויפקון בנייהו קדישין שנשמתן נמשכת ממלכא ומטרוניתא ונק' בנים אתם לד' אלהיכם ורזא דא ביומי דחול קוב"ה ת"ת:

עאל בג"ע דלתתא מלכות והכל נעשה בג"ע תחתון ממש.

קב"ה ת"ת. די ברזא דמקורא עילאה. היינו ת"ת בסוד הדעת העולה ומשמש עם לאה כנז' בפ' כי תצא בר"מ דף רפ"א.

לגבי' האי רקיע דקיימא על גנתא ענין הרקיע הזה האריכו בענינו בפ' ויקהל דף ר"ט ע"ש.

כרזא דלחם בכ' גרסי' והכוונה כמו לחם הפנים שלעולם אין השלחן ריקם שאפי' בעת לקחו זה מוציא טפח וזה מכניס טפח. כך הוא ג"ע אינו עומד לעולם ריקם.

ואי תימא כד אהדרן ביומין דחול כשחוזרים הנשמות שעלו לג"ע עליון היכן הם עומדים שהרי אחרים עמדו במקומם ותירץ כמה אתמשך דוכתי' וגו' ונראה שהגירסא הוא כמה בכ"ף

ולא אתידע כלו' אינו ניכר ליושב הגן כשהוא מתמתח כמו שלא הי' נודע למשתחוים בעזרה שהיו עומדים צפופים ומשתחוים רווחים כעור הצבי וז"ש כגוונא: ואית כמה נשמתין וגו' הוא תירץ שני דלא כס"ד שכולם שעולים יורדים שיש כמה שעולים ואינם יורדים עוד ואלו שעלו מן גיהנם יושבין במקומם.

אילין לעילא בג"ע עליון ואילין לתתא בג"ע תחתון ההוא רוח עילאה נשמה יתירה ואתסחייא נשמתא אחרא הנשמה בעצמה שיצאה מהגוף כשהוא ישן. ה"ג וכד נחית לאשראה בדוכתי' בפלגות ליליא וגו' פי' כשרוח יתירה זה חוזר למקומו דהיינו לגוף הזה שנשתלח בו בחצות לילה כמו כן הנשמה בעצמה תאבת לדוכתהא דהיינו הגוף הזה בעצמו ומתעורר לעשות היחוד עם אשתו באופן שבזמן שרוח יתירה יוצא ועולה הנשמה עולה עמו וכשיורד לגוף יורדת עמו וזהו בלכתם ילכו כדלקמן עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון ולא מברכי ישראל ברכה דא עד וגומר נראה שהנשמ' נכנסת בעונה ברכו והני מילי הא אוקימנא עיין פ' קדושים. עכל"ה. ועיין בס' אור הגנוז בס"ד: