אור החמה על ספר הזהר ב:רסח

החיצון נק' קץ הימים שהוא סוף לכל האור הקדוש וכן קץ הוא לשון קיצוץ נטיעות הוא חותך וכורת ימי חיי האדם כענין קץ כל בשר בא לפני דהיינו סמא"ל מלאך המות קוצץ החיים ממש והוא דמה שמא נתחלף לבניו קץ בקץ ולא ראה שהמקום גורם שמשכן וקץ בשר בחוצה לארץ וגלות: וקץ הימין משכנו בא"י בגאולה ודאי והיינו או' כיון דחמא דאסתלקת וגומר.

כדין אעיל לה בלחישו יר' כי אז ידע יעקב סוד טעם למה אין הקץ מתגלה לבניו מפני ששכינה בגלות שוכנת במצרים ותנחש כרוך על עקבה ולזה כדין אעיל לה בלחישו ואמר אין ראוי לגלות הקץ אלא אעיל לה להעלותה למעלה ועוד בלחישו ובחשאי שלא ירגישו החצונים ולפי הנדרש בני יעקב ייחדו הייחוד העליון יעקב עצמו ייחד הייחוד התחתון ואנו צריכין לייחד שני היחודי' יחד וז"ש וכמה דאינון וגומר:

פתח ואמר ויקחו לי תרומה וגומר הכא איהו יחודא וגו' כבר ביאר כי הייחודים הם שנים בסוד ה' א' ושמו אחד ויש ייחוד ג' נתבאר פ' בראשית והוא הנק' הוא ושמו א' ועל ייחוד זה אמר הכא איהו ייחודא בכללא חדא עילא ה' אחד ותתא ושמו אחד וזו מעלה נפלאה אל התחתונים וזהו אל שתי הייחודים יחד והייגו ל"י יהו"ד תרומ"ה שמ"ו ואמר ויקחו לי תרומה שניהם הוא ושמו יחד עילא ותתא בכללא חדא בלא פרודא כלל והיינו סוד שם יאהדונה"י. זכאין אינון צדיקייא וגומר ירצה שצריך שיקדם לאדם ידיעה בסוד הכוונה כדי שידע לידבק אהבתו וחשקו בהקב"ה וז"ש דידעי לשואה רעותא שהכל תלוי בכוונת הלב וחשקו באהבתו ית' וז"ש לשואה רעותא ואחר שישיגו המעלות האלו ידבקו עצמן בת"ת הנקשר בג' ראשונות ומשם יתייחד במ' דהיינו שהוא נק' מלכא עילאה ולא יפריד אלא יקשר עשר ספי' יחד גם לא ידמה לתועלת העולם הזה התחתון דהיינו כעבד המקבל פרס מרבו וז"ש וכל רעותא דלהון לאו איהו לגבי עלמא דא ובכסופין בטלין דיליה אלא עיקר פנייתם להדבק אל יוצרם להוריד חשק אהבתו עליהם ושכינתו שישרה על ראשם וז"ש אלא ידעי ומשתדלי לשוא' רעותהון ולאתדבקא לעילא בגין לאמשכא דהיינו הם עולים ומורידים רצון כנז': ומאן אתר וגו' אחר שכלל גדר העבודה וכוונת הצדיק בכל עשר ספי' אמנם מאן אתר וגומר מאיזה בחי' נטלי מבועי הרצון העליון לידבק אל אלוה המופלא האדם הגשמי. פי' ואמר נטלי ליה מאתר חד עלאה בסוד עולם הזכר ואין קליפה דביקה אליו והיינו קדישא. ועם היות שהוא שואב רצון שהוא מהכתר עכ"ז ישיגנו מהיסוד מפני שכל מה שיושפע מלמעלה יצא דרך מדה זו וז"ש דמיניה נפקיך כל רעותין קדישין שהם מילוי שאלות ורצון גבוה הכל נמשך מהיסוד למ' דרך הצנור הזה והוא שייחד לו הכתוב הנה שתי שמות הא' כ"ל הב' אי"ש ודרך כלל דא צדיק עליון מתייחס עם צדיק תחתוך צדיק בצדיק ופרטי השמות פירושם איקרי כל כד"א ויתרון ארץ בכל היא ארץ היא מ' בכל יסוד היא הבחינה המשפעת כל כח הספירות כולם למ' וראיה שהיא בחינה כוללת כל בחינות ההשפעה ממה שאמר כל פקודי כל שכל רמ"ח עשה ושס"ה ל"ת תלויים כאן.

איש דא צדיק יש בו בחינת כל סוד התמונה וצורתה עד שהוא לבדו נק' איש וז"ש איש צדיק לכך יש בו בחינה לכל העבודה כלה שהיא סוד התמונה העליונה וירצה באו' כל איש יחד כל יסוד איש בעל ואדון וז"ש מארי דביתא דרעותיה תדיר לגבי מטרוניתא להשפיעה והיינו פי' אשר ידבנו לבו היא המ' ידבנו רצונו תדיר בה כדמסיק הנה או' ידבנו לבו סתמי או משמע כל חשקו ולבו בשכינתו תדיר או משמע כל חשק שכינתו בו והיינו לבו שהיא השכינה תמיד חפצה בו וסתם הכתוב כדי שיהיו שתיהם צודקות וז"ש איהו רחים לה. ולבו דאיהי מטרוניתא דיליה ידבנו לאדבקא ביה והיינו הגזרה הב' והיינו דמסיק ואע"ג דברחימו חדי דא בדא שאהבה ממנו אליה וממנה אליו ובזה לא מתפרשן לעלמין ולא יהיה פירוד כלל לא מצדו ולא מצדה והיינו כ"ל אי"ש כ"ל מחמת חשקו בה כאו' ויתרון ארץ וגומר איש מחמת חשקו בה מארי דביתא והיינו אשר ידבנו לבו בשני הפי' ועם היות האהבה כפולה כנזכר מאת כל איש וגומר תקחו את וגומר והיינו שיש כח בצדיק התחתון לשאוב השכינה שתתפשט אליו. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. אוף הכי אנו צריכים לייחדא וגומר זה יובן עם מ"ש בהיפוך דף זה כי ועד הוא בהיפוך תיבת אחד עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' כיון דחמא דאסתלקת שכינתא מיני' וגו' הענין שרצה לגלות הקץ דהיינו סוד אורך הגלות (אם) [אשר] יקרה עם השכינה הנק' אחרית הימים ואז בראותה שבעת חדווה הזכירו לה סוד הגלות יהב בה עציבו ולכן (נסתלקו) [נסתלקה] ממנו עד שבניו בסוד שמע ישראל אהדרו לה לדוכת' כנז' בפ' ויחי דף רל"ד ע"ש וז"ש כאן.

בעי לגלא' לון ההוא קץ. דהיינו קץ הימין שהוא המלכות עד כמה תהי' בגלות וקץ הימים שהיא הקליפה הנותנת קץ לחיי האדם ולימיו גוברת ושפחה כי תירש גברתה ולכן נסתלקה ממנו שכינתא.

ואינון אמרו כמה דלית בלבך אלא אחד וגומר בדברים הללו החזיר הייחוד למקומו בין מצד יעקב בין מצדם וזה כמה דבלבך כן אית בלבן וגומר:

אוף הכי אנן צריכין. מוסב לעיל דקאמר כתיב הנה נא ידעתי ופי' שם דא איהו רעותא דבר נש לשואה בגוי' וגו' לתקן סוד מטה ושלחן וגו' והאריך בסוד הייחוד ועתה מסיק.

וכמה דאינון אתייחדו וגו' אוף הכי אנן צריכין וגו' וזהו דמסיים.

זכאה עדבי' וחולקי' מאן דישוי רעותא וגו' ויקחו לי תרומה וגו' הכא איהו יחודא בכללא חדא עילא ותתא כל אלו הם דברי רשב"י ע"ה שהתחיל לדרוש מפסוק אפריון עשה לו וגומר ונמשך עד כאן הדרוש וקשר הדרוש עם הפרשה כאן ואמר הכא איהו ייחודא בכללא חדא כלומר כאן רמוז מה שדרשנו ייחוד עליון ו' קצוות שבזכר ושש קצוות שבנקבה הכא רמיזא וזהו עילא ותתא ייחוד עליון ויחוד תחתון.

אלא ויקחו לי תרומה עילא ותתא פי' (לית) [לי] ת"ת שהיא המדבר יקחו עם תרומה שהיא המלכות א"נ ויקחו וייחדו לי תרומה.

הכי אצטריך לי' למימר כל איש אשר ידבנו לבו. יתן את תרומתי דהא מלת תקחו אינו נופל כי אם על מלת מאת.

דא צדיק דאתקרי כל ע"ש שכולל חמשין תרעין כמנין כ"ל ונותנם למלכות ה' אחרונה ובזה נעשית כלה כ"ל ה' וזהו שרמז כאן באומרו כד"א ויתרון ארץ בכל הוא כלו' יתרונה של ארץ העליונה ליקרא כלה הוא ע"י כל היסוד.

דרעותי' תדיר לגבי מטרוניתא וגומר ולבו דאיהי מטרוניתא דילי' לאתדבקא בי'. ארכבה אתרי רכשי איש אשר ידבנו לבו רחים למטרוניתא וכן איש שלבו מלכות ידבנו אוהבת אותו לאתדבקא בי' וז"ש בסמוך דכל רחימו דילה לגבי' ורחימו דילי' לגבה מיני' נטלין לה מההוא כל איש מארי דביתא. הכא תירץ מלת מאת. עכ"ל הרא"ג ז"ל: