אור החמה על ספר הזהר ב:רסז

ואי תימא הא כתיב א' לעילא. בשלמא אי לא הוה כתיב אחד הכא והכא ניחא אמנם הא כתיב אחד לעילא והיה ראוי שיהיה כתוב אחד לתתא כיון שעיקר הייחוד הוא א' לעילא וא' לתתא.

וע"ד הוא אח"ד אלף הוא וא"ו שכן אלף הוא במילוי וא"ו באמצעא וכן באמצע #א' הוא וא"ו נמצא אמצעות וא"ו אלף ואמצעות אלף וא"ו. ע' הוא ח' באותיות אחה"ע ותמורת האותיות וחלופם מורה התלבש הענין והסתרו ולכך ייחוד הנוק' נסתר ונעלם ומתלבש סוד אח"ד בסוד וע"ד והיינו אחד הנסתר: אתוון דדכורא לא מתחלפי שאין עין הרע שולט שם כי עין עשו הרשע ושרו סמא"ל אינו שולט ביוסף הצדיק וכ"ש ממנו ולמעלה אינו שולט אלא ברחל ובחייליה ולכך אותיות אחדותו נאמרין בלי פחד אחד ואין אחר שולט שם אמנם למטה היאך יאמרו אחד כי מיד יזדמן שם ולכך אתוון דנוקבא מתחלפי. עין הרע היינו נוקב' דתהומא רבה. עין א' הנובע רע ומר תמיד. ובזמנא דאתי וגומר ובשורת העתיד אינו אלא ושמו אחד דהשתא שמו וע"ד לא אחד.

וע"ד אנן מייחדין לה וגומר הענין כי מלת ועד יר' וגם הע"ד יכנס בכלל אחד והזמנתה להעיד הוא אומרינו לה בתחלת שמע ענין אמונתינו והעד בנו שאנו אומרים ה' אלהינו ה' אחד ומי שיראה דברים אלו יחשוב שאין אנו מייחדים אותה אלא מייעדים אותה להעיד בנו ולא נחוש שלא תבא הרשעה הטמאה ותזדמן שם וז"א וסטרא אחרא לאו איהו סהדא לגבן לעולם היא אויבת ופסולה להעיד ואינה רוצה להיות עד בטוב שלימותינו מפני שהיא מתגרה תמיד ברעה עלינו ותמיד לא יחשה מדבר רע ולכך כשהיא רואה שמזדמנין הקדושין להעיד טובתינו דהיינו שמע וגומר עד אחד שהם אותיות ע"ד להעיד על כל מה שבין ע' לד' שהוא סוד הייחוד כדפי', ובעאת לאתפרשא מסטרא אחרא שאינה מעידה טובתינו ואינה רוצה להזדמן לראות בטובת בחירי ה' אתאת כמאן דאזדמנת למחמי ביקרא דמלכא ולא יתיר ירצה אנו מייחדים הספירות העליונות דהיינו יקרא דמלכא והיא מזומנת מאתנו יראה מה אנו גורמי' ביחודינו למעלה ויהיה לנו לעד כי ייחדנו כל הייחוד בשלימות ויעטרנו למלך ואז היא באה לראות מה שאנו עושים וכדין סטר' אחרא לא ניחא ליה למחמי כנזכר והיא מעצמה בלי טורח אתפרש מינה: צאנה וראנה פוקו למחמי צאו מעמקי החצונים המחשיכים והמונעים וראינה. כיון דאתאת נקבצו כל נצוצות שכינה המתפשטים למטה אפי' בחצונים כאומ' ומלכותו בכל משלה כל אנון שמשהא שהיא מתלבשת בהם בסוד עולם מט"ט ביצירה והיא עולה ובאה מהעשיה עיילין לה לחופה בהדי מלכא בסוד ושמו אחד ודרך ערמה זו אנו מתנהגין בייחוד הזה דאלמלא לאו הכי אלא שיהיה עולה על דעתינו לייחד' בלי תיקון זה הנעלם וערמות אלו לא יעלה מידינו הייחוד ואדרבא היא היזק וז"ש לא יתפרש מינה ההוא סטרא אחרא ויתערבב חדוותא. ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד הרי שאין וע"ד:

וענין חופה הוא נעשה ממציאות עשר ספי' וייחודם יחד ומלת חופ"ה עולה מאה עם המלה דהיינו סוד י"ס כלולות מעשר כדין אנו מתערין חדוה דימינא ושמאלא שהם ב' פרשיות ראשונות כי ושמתם ופרשת ציצית הם כנגד החתן והכלה עצמה מתערין חדוה דהיינו סוד שמחה מהבינה:

בלא דחילו כלל לכן ראוי לאומרה בקול רם. דהא סטרא אחרא לא יתקרב תמן שאין אחיזתה אלא למטה והיינו ולית ליה רשו ועוד שהיא בעצמ' אינ' מתקרבת לידע שיש יחוד וז"ש לא יתקרב תמן. ברזא היינו היות הייחוד בעצמו נכמס בסוד כדפי' וע"ד אח"ד:

צעדהא היינו פסיעותיה בהילוכה מהלך בשכמל"ו עד עלותה למעלה. ולאידך גרסא היינו כשהיא מגלה ופוסקת רגליה לבעלה רמז לסטרא אחרא האדם השומע הוא רמז לסטר' אחרא שומעת. ולאידך גרסא שום רמז לסטרא אחרא שום בחינה לא מעט ולא הרבה.

ולא ישתכחון בבנוי הנשמות שהם נולדות מאותו ייחוד שום פיסול ואחיזה לחצונים שלא יהיו עשוקות. והכי אמר יעקב לבנוי וגומר הענין שיעקב חשב לגלות הקץ שהוא היסוד לבניו שהם בסוד מרכבת השכינה והם סוד הנקבה ויעקב בעל המ' ודאי גילוי הקץ והתפשטות תיסוד אליהם בסוד הזווג ונסתם ממנו ולא יכול להשתמש לזה חשש שמא היו בניו בחצונים והיתה מטתו פגומה וז"ש שמא ח"ו אירע פסול בזרעי אי בערסי ירצה או נפסלו מעת הלידה והיינו ערסי שמעת שמוש מטתו היתה פגומה והוליד בחצונים או שמא אח"כ מעצמו פגם שום א' מהם ונדבק לחצונים והוא שורש טוב והוא יצא לחוץ בכח היצה"ר והיינו או' בזרעי והם השיבו לשניהם כשם שאין בלבך אלא אחד כך וגומר ירצה דהא פרישא הוה ערסך ודאי שעת ההולדה בטהרה היתה ואין בלבך אלא אחד דהיינו הייחוד והבדל החצונים שכל מקום שאנו אומרים אחד אין אחר שם: כך אין בלבנו אלא אחד ואנן בייחודא וגומר גם מצדנו אין חצוני' אחוזים בנו ואנו נכללים באחד העליון לית לן דביקו בסטרא אחרא כלל. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. וע"ד הוא אחד יובן במה שכתוב מכתיבת יד בסתרי אותיות השם בענין א' המתחלף בו' כי הוא"ו הוא סוד ו' סטרין דכלילן באת ו' בכללות אחד אבל #א' הוא בפרטות כי הו' שבאמצע האלף הוא סוד הת"ת הכולל ב' זרועות שהם ב' יודין של אלף הרי ג' אבהן והג' בנים נכללים בהם הרי כי ו' וא' כולא חדא ועוד ראיה כי הלא הוא"ו יוציא אלף במילוי וא"ו הרי א' אחד בוא"ו דועד וח' בע' באותיות אחה"ע אותיות הגרון וד' אחד היא ד' ועד:

דאלמלא לאו הכי לא יתפרש וגומר דע בני והזהרו אל תטעה לומר כי צריכה מ' להטעות סטרא אחרא בל יתקפו בה בכח כי הלא ומלכותו בכל משל' אבל הוא כי הלא השי"ת איץ לפניו משוא פנים ולכך כשישראל חוטאים יש פתחון פה לסטרא אחרא לומר למה צד הקדושה תתייחדעם המ' להתקדש עמה ולקבל שפע לקדש את ישראל וגם אני רוצה להדבק בך כי ראויה אני כמו ישראל כי אם אני עובד ע"ז גם בניך עבדו ע"ז ולא יהיה פתחון פה להשיב לו ולכך נעש' בלחש כי אינם מכריזים הדבר למעלה ונעשה בהסתר אבל לעתיד לבא אז כל ישראל ועמך כולם צדיקים ואין פתחון פה לסטרא אחרא ולכן יהיה הייחוד בפומבי ובפרהסיא וגומר כי בלע המות לנצח וגומר ומפתח זה יהיה בידך ותשיג בו כמה דברים שתתקש' בהם בראותך דברי' כאלו מורים על כח וחוזק צד הטומאה וחולשת הקדושה.

דא רזא דמלכו דשמיא. ר"ל קץ הימים סטרא אחרא קץ הימין סוד המדרגות של קדושה שהוא שכינה שבסנדלפו"ן אשר היא סוף המדרגות וצריך דלא לדבקא להאי קץ עם סטרא אחרא דשמאלא רק בימין ומי שידע אלו המדרגות והיכן הוא סוד קץ בתראה דימינא ידע קץ ביאת המשיח וזה היה יעקב רוצה לגלות לבניו ונסתם ממנו: ודע כי עתה אנו בעוונותינו בסטר' דשמאלא ותחתיו שהיא קץ הימין וכאשר יסתימו מדרגותיה אז נכנס אל קץ הימין וממנה נעלה לראש מדרגות הימין. וזה שאמרתי בסוד הגאול' אם תעיין בו עם מ"ש בזוהר בכמה מקומות ובפרט בסוד יום אלף שהוא אלף שנים הוא בגלות בסוד האלף לך שלמה שהם חול שהם אלף מדרגות הטומאה כי כל חד מעשר כלולה מק' אז תבין סוד הקץ אם תזכה להבינו ודי בזה כי אין רשות לגלות ולהאריך בדברים אלו שכיסה עתיק יומין. עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' וע"ד הוא אחד בחילוף אתוון. הא כיצד ו' היינו ו' שבתוך הא' דאחד ע' הוא ח' באותיות אחע"ה מתחלפו' ד' לא זזה (ממה) [ממקומ'] אתוון דדכור' לא מתחלפי פי' להתלבש בתמור' מפחד אויב דלא יגורהו רע. אמנם אתוון דנוקבא מתחלפי לפי שהנחש כרוך בעקב' וכדי שלא ירגיש מתחלפין אתוון [דיל']. ולא תשלוט בהדה שההנהגות מתנהגות ע"י מלכו' שמים הגוזרת ומלכות הרשע' מקיימת הגזר' ברצועותי' ומשם והלאה לא תשלוט בהדה אלא ונשגב י"י לבדו ביום ההוא והאלילים כליל יחלוף. בגין דדא איהו סהיד עלן בשעת הייחוד שכינתא אסהידת סהדותא קמי מלכא קדישא כנזכר בהדי' לקמן דף ק"ס. כמאן דאזדמנת למחמי ביקרא דמלכא ולא יתיר. כלומר לחזות בנועם י"י לא להתייחד עמו. כדין סטרא אחרא לא ניחא לי' למחמי כי כל חפצו וישעו לראות בהשחתת עולם ולתת קץ לכל בשר ולערבב השמח' וכתיב ובשמחתו לא יתערב זר. א"נ שבייחוד זה יצא הת"ת מעוטר בעטרה שעטר' לו הבינ' (כי בגילוייה) [וכיון שבגילוייה] הוא ביטולו לכך לא ניחא לי' למחמי. וזהו שמפרש ואזיל צאנה וראנה וגומר כלומר אתם בנות ציון יש לכם שמחה לראות במלך שלמה בעטרה וגומר ולא איש זר:

חדווא דימינא ושמאלא כד"א ואהבת וגומר חדווא דימינא היינו ע"י פ' שמע שיש בה ואהבת סוד אהב' חסד בסוד הימין המחבק וחדוה דשמאלא היינו ע"י פ' והי' אם שמוע. אצטריך בלחישו בגין דלא ישתכח בר נש דגלי צעדהא. שאם יאמר בקול רם החיצונים שומעי' וירצו להיות להם חלק ביחוד ויתאחזו בסוד רגלי' יורדות מות כי שם אחיזתם וצריך להזהר בזה שלא יגביה קולו בבשכמל"ו וח"ו גורם רעה:

יעקב (הוא) [הוה] ברזא דשית סטרין דעלמא עילא' בסוד שייאי"א שהם וא"ו תיבות. בנוי הוי בדיוקנא דשית סטרין דעלמא תתאה. בסוד בשכמל"ו שהם ו' תיבות עכ"ל הרא"ג ז"ל: