אור החמה על ספר הזהר ב:רסה

אית לן סמך בעלמא שהוא מפר' הכתובי' ע"ד רמז לא שהוא מוכרח. הנה נא ידעתי דא איהו רעותא וגומר כי ענין הקדושה בעה"ז אל העובדי' אינו דבר הניכר לעין אלא דבר מושג בשכל האדם יבין בעצמו רצון עליון מושג עליו ושמחת נפשו לא יושג לזולתו וז"א דא איהו רעותא דבר נש לשואה בגוויה וז"ש הנה נא ידעתי ואינו נראה אל זולתו אלא אדע לבנותו. עלמא עילאה בינה היינו אלי"ם דקרא דאיהו יתיב על ו' קצוות שהם כסא אליו והיינו איש ויקרא הכסא איש אלהי"ם. קדוש הוא היינו שהכסא מתכבד בסוד החכמה ששם עליית הת"ת כנזכר לעיל ונעשה קדוש וירד אל מקומו וז"ש וכל קדושאן בין דמעומד בין דמיושב נפקין מיניה הכל נשפע משם והיינו קדוש הוא עובר עלינו תמיד מקדש לכולם יחד וז"ש דאיהו מקדש לכלהו עלמין לעילא בסוד כסא חיה אופן מקדש לן בהאי עלמא בסוד נשמה מכסא רוח נפש מאופן וחיה. דהא לית קדושה לעילא וגומר כי קדושת העליונים תלויה בתחתונים כד"א ונקדשתי בתוך וגומר דוקא:

נעשה נא וגומר תיקון כמו ויעש אלהים את הרקיע וגומר תקנו: עליית קיר היא עליית שהיא עולה אל העליונים והיא קיר לשון אדון בתחתונים מושלת בנו היא עליית מעלה אותנו למעלה עמה והיא קטנה בסוד המיעוט וצריכה תיקונים להגדיל' להעלותה. ונשים לו שם יש לנו כח לתקן בתחתונים והיא מתתקנת בעליונים. לו לאיש אלהי"ם הנז' להתייחד עמה דהיינו סוד מטה ושולחן כסא ומנורה בסוד שירין ותושבחן צלותא כדמסיק ובזה הוא נחבא וז"ש אנו מתקנין ליה לנייחא דיליה והיא נק' מטה מצד עצמה קו האמצעי: שולחן מצד הצפון והגבורה המתוקה. כסא מצד הת"ת עצמו. מנורה מצד הדרום חסד מאירה בשמן החכמה וז"ש ארבע אלין כלהו בשכינתא אינון לפי בחינותיה מצד תיקוניה לגבי מלכא עלאה דהיינו סוד בעלה כי כל מה שהיא רוצה להתדבק בת"ת הוא לקשר עם הבינה. והשתא מפרש כל חד וחד ואזיל:

בסדורא דצלותא דערבית דהיינו ק"ש וברכותיה ועמידה וז"ש בסדורא ובתיקונא הא מטה והיא נעשית לו מטה והוא יורד אל המטה וישן שם סוד השינה היא ס' במיתה והיינו השפעת העולמות בדין לקיום החצונים שהם צורך לעולם וצריך הת"ת יסכים עמהם להשפיע לאלו:

בסדורא דאינון קרבנין. הענין שהאדם קם ממטתו ותחלה מטהר החצונים מגופו שמטהר עצמו שמפנה עצמו וכך בדבור בקרבנות מעביר החצונים ומטהר כל פגם ומקריב קרבן התמיד היינו שלחן וסודו את קרבני לחמי לאישי א"כ קשר האישים שהם למטה מלבנת הספיר כולם עומדים על שלחן המלך כאו' לחמי לאשי שדרך בו היה עולה ריח ניחוח כאו' אשה ריח וגומר ובענין זה הוא סוד הזמירות למתק הדינים הקדושים והכל סוד שלחן שמטיב לב ודאי שהוא בצפון שכל תיקון זה הוא משמאל שהוא סוד שיר הלוים:

סדורא דמיושב וגומר היינו סוד כסא לישב עליו וקוראים אל הת"ת שמע ישראל שישב על הכסא וז"ש בההוא יחודא דאנן מתקנים הא כסא: מנורה הוא הארת מן החכמה קדש מקום השמן דהיינו צלותא בקדושה וגומר. ואעפ"י שכלל ישראל עושים תיקונים אלו עכ"ז המכוון ממש בו מייחד בעצם וז"ש זכאה בר נש וגומר. יהא אושפיזיה שהוא מחזר אחר עליית קיר קטנה מקושטת בד' מיני קשוטין אלו דהיינו אתתקנת בלילה מצד מטה בשפירא מצד כסא ת"ת. בחדווהא מצד שולחן מהבינ' שמחה. בחזוואה מצד המנורה שהיא מאירה מן הימין.

מטה אתייהיבת. לא אמר כן בדוד ואברהם ויצחק אלא אתקין שהם תקנו מעצמן אמנם יעקב נתן לו וצוהו לעשות כן והיינו או' תתן אמת ליעקב ממש נתת וצוית לו שלא יתקן בחינה אחרת אלא זו וז"ש אתיהיבת ליעקב וגו' והטעם מפני שהקדימו אברהם ויצחק בסוד כסא ומנורה כדי שיהיה מטתו בין צפון לדרום לפרות עליה שיהיה מטתו שלימה בי"ב שבטים תיקוני המטה:

שולחן אתקין דוד היינו מדת המלכות בחינתה למטה מהיכל לבנת הספיר וזהו חלק דוד ותקנו בשיריו ובזמרותיו והיינו שולחן שהוא אוכל בו המלך והאישים נהנים בו והיינו סוד בעלי השיר ותקונם כנזכר לעיל והיינו תערוך לפני שולחן בחינה זו שהיא בתחתונים נגד צוררי ודאי וגומר:

כסא אתקין אברהם והיא בחי' במ' מצד החסד כדמסיק והוכן בחסד כסא ואינו ממש מהימין שהרי מנורה בדרום וכסא באמצע לז"א כסא אתקין אברהם לא שהיה ממש בסוד הכסא אלא באתקשרותא דיליה טיבו ושלימו בענין שכוונתו היה אל מדת החסד וממילא כסא מתתקנת במ' עם היותו באמצע שממנו הנשמות והנשמות הפגומות כסא פגום אברהם מתקן הנשמות מתקן הכסא וז"ש טיבו ושלימו דנשמתין לכל בני עלמא וגומר ולית תיקונא דכסא אל חסד וגומר. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. קדושא אחרא איהי תוספת קדוש' וגומ' הענין כי קדושת ובא לציון היא תוספת קדושה ולכן היא בתר סיום התפלה שהוא אחר שהמ' חזרה למקומה בימי החול הנק' תרגום כי לעיל הוא לשון הקדש ולמט' נקרא תרגום ולכן כשהיא למעלה צריכ' ברבים ואסור לאומרה ביחיד כי מעלין בקדש אבל כשהיא בימי החול נראה ח"ו קיצוץ אם יאמרו אותה בקול רם בלשון תרגום ונראה כמפרידה מבעלה שידעת שאסור לייחד' במקום שאין בעלה שם ולכן נאמר בלשון תרגום ביחיד דוקא אבל כשהיחיד הוא בינו לבין עצמו בביתו אסוד לייחדא בלשון הקדש רק בלשון תרגום ולכן תקנוה בלשון הקדש לצבור ולשון תרגום ליחיד וזהו הנלע"ד כפי הלשון אבל עתה נהגו לומר שניהם התרגום והלשון הקדש תרוייהו בין בצבור בין ביחיד ונלע"ד טעות. ותקנו לכך שכשהם בצבור אומרין בלשון הקדש בקול רם וכדי לומר גם התרגום אומרו כל יחיד ויחיד בלחש לשון התרגום לצאת ידי שניהם ונ"ל שאין צורך לכל זה:

דא איהו עלמא עלאה דאיהו יתיב על כורסיה וגומר הוא ע"ד משה איש האלהים בעל' דמטרוניתא והוא סוד היסוד הנק' עלמא עלאה דדכורא דיתיב על כורסי יקריה היא המ' וזהו איש אלהים קדוש הוא בגין דמיניה נפקין כל קדושאן וגומר.

ונשים לו שם בתקונא דא וגומר הענין כי עיקר כל הכוונו' הם לאתקנא שכינה בד' תיקוניה כדי לאייתהא לה לגבי איש האלהים מארי דביתא הוא יסוד דתיתי מתתקנא בהון וכל דא לקבל היסוד דכל קדושאן נפקי מיניה כדי שנתקדש אנן נמי בההיא קדושתא וכל דא בסדורא דילן ועיין או' ד' דברים כנגד ד' תיקוניה וז"א בתיקונא דא דאנן מתקנין והוא חד ועוד ובסדורא דילן. ועוד בשירין ותושבחן. ועוד בצלותא. ואח"כ פרשם חדא מטה היא ת"ת שבה ולכן מטה בין צפון לדרום ודא מתתקנא ע"י יעקב בצלותא דערבית ובסדורא דקרבנין ושירין ותושבחן לקבל שולחן דרגא בתראה דבה הורמז לדוד ובצלותא דמיושב וק"ש הרי כסא רזא דחסד שבה ובצלותא מעומד דאינון י"ח ברכאן ובאינון קדושות ובתוספת קדושה היא קדושת ובא לציון הא מנורה לקבל גבורה שבה. ואלו הם ד' תיקונין דילה ולאתחזאה לקבל מארי דביתא. אבל בתקונים פי' באופן אחר מטה ת"ת שבה כנזכר ולכן היא באמצע שלחן בצפון לקבל גבורה שבה. מנורה לקבל חסד שבה בדרום. כסא דרגא בתראה שבה.

והרא"ג זלה"ה כ' איהי בעמידה ולא מיושב. כי הישיבה מורה תשות כח לכך כל דבר שרומז לעלמא דנוקבא מיושב כנקבה היושבת ועושה והטעם שלהיות שמדה זו עלולה לקבל פגם התחתונים המתישים כחה כמ"ש צור ילדך תשי. באלהים נעשה חיל תנו עוז לאלהים אמנם בעלמא דדכורא כתיב בי' לא יגורך רע שאין פגם מגיע אליו חלילה ולכך הוא בעמידה לרמוז על הכח העליון העומד בתוקפו בלי תשות כלל.

בקדושה דרתיכא היינו מה שאנו אומרים והאופנים וחיות הקודש וגו' שהם מרכבות המלכות. ובקדושה דרתיכא עילאה מעומד. היינו מה שאנו אומרים נקדישך ונעריצך כנועם שיח סוד שרפי קדש שהם מעומד כמ"ש שרפים עומדים בסוד הזכר ובקדושה דמיושב לא נזכר שרפים כי הם בסוד הבריאה כסא הכבוד כלם בסוד העמידה וכמ"ש במדרש משלי הכבוד הוא עומד וגו'. קדושה אחרא. קדושה דסדרא. (ובין) [ובגין] דאיהי תוספת גרסי' ובגין דכל חד וחד וגו'. כדי שכל א' יזכה בההוא תוספת קדושה נתקן בלשון תרגום שיש לו רשות ליחיד לאומרה שבלשון הקדש אינו רשאי כדלעיל.

ההוא לצבור. מכאן ראי' ליחיד שאומר קדושה דסדרא שצריך לדלגמילין דלשון הקדש ולומר מילין דתרגום לבד ולימא הכי וקרא זה אל זה ואמר קדיש בשמי מרומא וגו':

בהאי קרא אית לן סמך בעלמא מלבד פשט הדבר יש לנו סמך לדרוש בו סוד.

עלמא עילאה ת"ת דאיהי יתיב על כורסי' יקרי' היא מלכות שהיא כסא כבוד לת"ת והיינו דכתיב כי איש אלהים איש הרוכב על כסא כבודו הנק' אלהים וכדמפ' לקמן.

וכל קדושין נפקין מיני' קרי בי' קדוש וקרי בי' מקדש לפי שהוא מקדש מקדושתו לכל העולמות ומגיע קדושתו עלינו וזהו עובר עלינו כלו' קדושתו עובר עלינו וז"ש מההיא קדושה (דההוא) [דאיהו] מקדש לכל עלמין לעילא איהו מקדש לון וגו' דהא לית (בזהר שלפנינו כ' לית קדוש') לעילא מלת תמיד קא דייק לפי שכן הוא בהכרח דהא לית קדוש' וגו' והטעם כי הקדושה לתתא נעשית כסא ומרכב' לקדוש' עליונ' שישר' עלי' ואי לית כסא לית רוכב.

כד"א ונקדשתי בתוך בני ישראל. אין אני מתקדש למטה כי אם בתוך בני ישראל. דתקונא דשכינתא. מפרש מלת נעש' מלשון ובן הבקר אשר עשה.

אל הקיר ופירשו במקום אחר שהיא מלשון קירי שהוא אדון בלשון יון.

בגין דאיהו זעירא ע"ש דאיהי בעצמה אזעירת גרמה בסוד י' שחור' כנז' בזוהר שיר השירים.

כולהו בשכינתא אינון. והם בחי' (נ"ל שחסר תיבת כמה וצ"ל כמה בחי') [בה] בחי' ראשונה נק' מטה וא' שלחן וגו' באופן דכלא בי'. ה"ג ולאתקנא לגבי' מארי' הני תיקונין.

בשפירהא כנגד המטה שלכך היא השפירו והיופי. בחדווהא כנגד השלחן. המשמח האוכלים עליו.

בחזוהא כנגד כסא ומנורה שכשהיא נעשית כסא או מנורה אז מאירה ומעולפת ספירים. מטה אתיהיבת לי' ליעקב כי היא בעל' דמטרוניתא באינון שירין ותושבחן כי כן הנהנה מן השיר מתענג ומתעדן יותר מכמה (מלאכים) [מאכלים] כי הוא מזון הנפש. כד"א תערוך לפני שלחן. תימה כי אלו הם דברי דוד שמתפלל שיערוך הקב"ה לפניו שלחן וכיצד מכריח משם שדוד תיקן בחי' שלחן. וי"ל דה"ק אחר שאני תקנתי בחי' שלחן תן לי שכרי דוגמתו שתערוך לפני שלחן מדה כנגד מדה. ה"ג באתקשרותיה טיבו ושלימו דנשמתין וגו' אלא בחסד כד"א והוכן בחסד כסא והכוונה שחסד של אמת שהי' עושה עם בני עולם להשיבם למוטב הוא הנקרא חסד ודאי שעל ידו מתקן במלכות כסא נכון למלכ' עילא' דאתכפיי' סטרא אחרא ואסתלק יקרא דקוב"ה עילא ותתא כד"א והוכן בחסד כסא הכריח כן מדכתיב והוכן בחסד בי"ת בפת"ח דהיינו בחסד הידוע המובחר שבחסדים שהוא שלימו דנשמתין. עכ"ל הרא"ג ז"ל: