אור החמה על ספר הזהר ב:רסג

מתעטרא כ"י בההוא כתרא דזמין וגו' הענין הוא כי הנהגת העולם הזה התחתון הוא בסוד השכינה ורבים כפרו בזה ומהם פרעה וכל המונו וע"ז הכהו הקב"ה כאו' למען תדע כי לה' הארץ ונתפרסם זה בעיני כל העולם בניסי הים וקריעתו כאומר שמעו עמים ירגזון וגו' ויאמינו בה' ובמשה וגו' ואז נטל הקב"ה הנהגת העולם ונכתר בו לעיני הכל בכח שמו הגדול שממנו נמצאו הנמצאים כולם והיינו כתרן דשמהן גליפין הוא שם מ"ב ושם ע"ב וכתר זה עתיד ליכתר בו מלך המשיח כאו' כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה וגו' ע"י מה שמחדש הנסים לעיני הכל ויודו הכל כי ה' א' ושמו א' ומתכתר הב"ה.

בג"ד בעי בר נש לשואה רעותיה להכתיר לקונו בכתר זה קודם שתסתלק שכינה ממציאות זה התחתון ותכנס בהיכל לבנת הספיר בברכת יוצר ולכך אנו מזמרים לקשטה בכתר זה שהוא כלל כל המציאות ונעשה אגודה א' ונשרש בשם הקדוש המתפשט נצוצות אור השגחתו בנמצאים התחתונים וכתר זה נכלל ונשלם ה' א' ושמו א': והיינו כיון דמטי לישתבח נטיל קב"ה ההוא כתרא שהוא סוד ההשגחה המתפשטת בתחתונים וסוד בריאתם משם והוא נקשר בהם והיינו ושוי לה קמיה:

וכ"י שריאת לאתתקנא מפני שהיא רוצה ליכנס דרך היכל לבנת הספיר ולעלות מעולם העשיה אל עולם היצירה ששם סוד שומר ישראל מטטרו"ן דתמן מקנן ת"ת והיינו למיתי קמי מלכא עילאה ולזה אצטריך לאכללא לה בתליסר מכילן שהם סוד י"ב גבולי אלכסון והנקודה האמצעית שהם מקורי הברכות ומשם מתברכת והם י"ב צרופי הויות והמלכות הנקודה האמצעית מקושטת מאלו וז"ש לבתר לחברא ליה בהדייהו ונק' גאות ה' שמכתר הנק' גאוה נכתר שם השם באלו והפוסק ח"ו מצדו פוגם הכתר הזה ומפסיק הברכות העליונות. ואחר שחתם הברכה בקשוטי השכינה נתארך חיתום הברכה מעלמא אריכא דהיינו אל ההודאות לכלול שם הת"ת ועם היות שהם תיקוני השכינה עכ"ז כולם תיקוני הת"ת והיינו אל ההודאות ת"ת שאין פלא ונס נעשה אלא מצדו ומתרומם בסיפורי הנסים וכן הוא ברא המספרים והיינו אדון הנשמות מצד ישראל רבון כל המעשים מצד המלאכים המשתתפים עם ישראל לשורר הבוחר בשירי זמרה וההשגחה שלו חי העולמים שחיותו מתפשט בכל נמצא ולזה

דא מלכא עילאה ת"ת דשלמא כלא דיליה והיינו המלך שלמה לכן שבח זה נחתם בשלמה ר"ת "שמך "לעד "מלכינו "האל ולזה עמה בשיר זה והיינו שיר השירים מ' אשר מתייחדת לשלמה ת"ת.

מתמן וגו' דהיינו סוד כניסת ההיכלות עד כאן שבחי השכינ' ומכאן ואילך שבחי הבינה ביום השבת והשכינה למטה נגדיית לבינה בימי החול ולזה הם שבחי הזכר כולם או שיתקשט בקשוטי המלכות מפני שהם יומין דחול או יתקשט בקשוטי הבינה ביומין דשבת ולזה יוצר אור ובורא חשך דהיינו אצילות המ' והת"ת עושה שלום אצילות היסוד כל זה תקוני הבינה שהת"ת מתקשט והולך מפני שנכנסו בעולם מטטרו"ן שבו מקנן הת"ת ומשתבח והולך וז"ש דהני אינון תיקונים דעלמא עלאה:

אל ברוך עם היותם אתיקוני עלמא עילאה אותיות קטנות מצד החול הם למטה ואינם הנראות הגדולות אלא ביום שבת לבד שמתגלה אור הבינה ממש. יוהנה אותיות גדולות הם פעמים גדולות מצד עצמן כגון ב' דבראשית ש' אדם וכיוצא והם מעלמא עילאה א"א: וכאשר הם מתפשטין ברבה מביאים פסוקים שלימים ראשיהם אלפא ביתות כי כל הפ' צא מאות א' וזה מורה התפשטות האות אמנם על צדה מעט אינ' מתפשטים יותר מדאי כדמפרש ואזיל. חמשין וגו' צייר הבינ' כל אות מאלו השנים חמשה תיבות בסוד ה' ספי' חג"ת נ"ה כל א' כלולה מעשר ן' שערי בינה ובאלו השתים האחרונות ציירה ששה שהם מחסד עד היסוד ו' קצוות דעלמא דאתי שהם עצם הבית שהם חשובים יותר מחמשים שערים. ושאר אותיות שהם ח"י אותיות הם כלולות ד' ארבע בסוד חגת"ם שבבינה והיינו סוד המרכבה שבבינה ורמזה הבינה בכ"ב אותיותיה כל סוד מרכבתה וז"ש ובגין דאינון וגו' וכבר נודע היות הבינה סוד שם יהו"ד אלהי"ם מיוחדים מצד שם יהו"ד אב"ג וגו' ביושר ומצד שם אלהי"ם בהיפוך תשר"ק וגו' ושניהם יחד הם א"ת ב"ש ג"ר וגו' וראשיהם לכל האותיות א"ת ב"ש ולכך אלו נושאי דגל כל האלפא ביתא ובהם כ"ב אותיות כנגד כל כ"ב אותיות וז"ש אינון אתוון קדמאי וגו' שמא גליפא היינו שם ע"ב והוא יוצא מהבינה למטה לכך אותיותיה באו בציור התפשטות שם זה ועיקר השם יוצא מבינה ואתעטר הת"ת בו ועתה אנו מעטרים השכינה וז"ש דאינון רזא וגו' וכיצד תתעטר משם שהם פועלים על ידהא וז"ש וסליק ברזהא וגו' ופירש טעם בא כ"ב אותיות בא"ת ב"ש ואמר דאינון עטרא דל"ב שבילין דהיינו ל"ב נתיבות יוצאות מחכמה ונראות בבינה והם עשר נקודות עשר מאמרות נשארו כ"ב הם כ"ב אותיות ומצד החכמה באו האותיות חציים ביושר ומצד הבינה באו חציים בהיפוך והיינו א"ת ב"ש. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. חמשין תרעין דעלמא דאתי וגו' הנה כוונת א"ת ב"ש הם ד' אותיות הא' בה' אתוון מרכבה דילה וכל א' כלולה מי' הם ן' שערי בינה והתי"ו ו' תיבות לרמוז ו' קצוות שבבינה והיינו א"ת וחוזרות הבי"ת בה' תיבין והשי"ן בו' תיבין והיינו ב"ש וכל אלו עולים כ"ב תיבין רזא דכ"ב אתוון גדולים דבינה דאית זעיראן במלכות ג"ר ר"ל כי מן גימ"ל ועד הרי"ש הם י"ח אתוון ולכל חד ד' תיבין מרכבה דילהון סלקי כולהו לע"ב אתוון שהם שם בן ע"ב ואמר בעמוד שאחר זה שהכ"ב אתוון דבינה הם עטרה דל"ב נתיבות ונ"ל כי ל"ב הם כ"ב אתוון דבהון אתבנהו י' ספי' ובין כולם הם ל"ב הרי האותיות הם עטרה לל"ב נתיבות והנה את בש רזא דשמא קדישא גופיה אבל שם ע"ב הוא רזא דרתיכא קדישא דסלקא ועל דא אותיות את בש הם בראש ובסוף האותיות והשאר באמצע מרכבה לגבייהו והנה שם ע"ב הם המרכבה עצמה של בינה והם חסד פחד ת"ת ויסע ויבא ויט ואח"כ מהאי ע"ב אתעביד לבתר צירוף חד מתלתיהון ואתעביד שם בן ע"ב ומתעטרת בהאי שמא כ"י והויא איהי אז רגל רביעי דמרכבה עילאה לבינה הרוכבת עליהם והנה נמצא כי האי שם ע"ב אינו כ"כ מעולה אע"ג דאיהו קדישא אינו כשאר שמהן דעלמא עלאה אבל הוא כי דוד מתעטר באבהן ומנייהו אתעביד שם ע"ב עטרה בראש דוד מלכות ולכן רזא דיליה סליק ונחית כזה את בש אלף סליק לבי"ת וכן כולהו עד כ"ף אבל נחית כזה תי"ו ולבתר נחית לשי"ן עד הלמ"ד נמצא דסליק ונחית סליק לקבל שפע ונחית להשפיע סליק לסטר חד ונחית מסטרא אחרא להמשיך שפע למטה וכן סוד שם בן י"ג מכילן דרחמי דאיהו מצפ"ץ וגו' הנה הי"ב הם סוד המרכבה בעצמה והם הי"ב ווי"ן שבוי"ו ת"ת כמו ששם ע"ב הם המרכבה עצמה העליונה ואח"כ היא נעשית עטרה למ' וכן אלו הי"ב הם המרכבה עצמה וחד שריא עלייהו והיינו י"ג וסליק ונחית נמי כגוונא דשם ע"ב: וצריך אתה לעיין מהו השם היוצא מאלו הי"ג הנק' מצפ"ץ וגו' ובזה תבין סוד אלפא ביתא של את בש וגו' כי רומזת אל סוד השמות דסלקין ונחתין כמו שם בן ע"ב ושם י"ג מכילן דרחמי וכיוצא. ויש אלפא ביתא אחרא והיא א"ל ב"ם וגו' ודא היא רמז לשמות דסלקין ולא נחתין וההפרש הוא כי השמות שהם מחסד ולמטה סלקין ונחתין והם רומזים באלפא ביתא דא"ת ב"ש אבל השמות שהם מבינה ולמעלה נרמזים באלפא ביתא בא"ל ב"ם דסלקין ולא נחתין והם כמו שם בן מ"ב דסליק ולא נחית והטעם כי שם מ"ב הוא עליון משם ע"ב כי הוא דעלמא עילאה ומתעטרא רתיכא נפלאה שהם ג' אבות מתעטרן בהאי שמא בגו עלמא דאתי עלאה ועלמא עילאה מתעטרא בהאי שמא נמי במחשבה היא חכמה א"כ ראה כמה גדול מעלת שם בן מ"ב ולכן אמרו אשרי היודעו וגו' כי ב' רתיכין הם רתיכא דאצילות ורתיכא דלמטה ד' חיוון ורתיכא תתאה מתעטרן בשם ע"ב דהוא רזא דרתיכו עילאה גופא הנעשית עטרה לרתיכא תתאה אבל שם מ"ב הוא במחשבה חכמה ומעטרא ביה בינה ולבתר מתעטרא ביה רתיכא עילאה שבאצילות והארכתי בזה כל הצורך למעיין המדקדק בדברי אלה: אבל א"ל ב"ם וגו' הם הולכים ומתרבים כסדרן מאל"ף לבי"ת ומלמ"ד למ"ם עד הסוף. והנה מאל"ף ועד למ"ד כסדרן הם שבת נ"ל שהוא ת"ת ומן הלמ"ד עד תי"ו הם יום הכפורים בינה דמתעטרן תרוייהו עד דסלקין עד אין סוף נמצא שעולים כל המדרגות עד האין סוף אבל כשהאלפא ביתא היא להפך מורה שיורדת עם אותיותיה להשפיע למטה עד מלכות ואפשר דשבת ויום הכפורים הם רזא דמלכות ובינה דיצאו אתוון רברבן וזעירין והנה ידעת פי' ב' אלפא ביתות אלו והם א"ת ב"ש וא"ל ב"ם. דע"ב אתוון דקב"ה מתעטרי בהו. נ"ל שהוא ע"ב הענ"ן דקב"ה ת"ת מתעטר בהו ובשם ע"ב זה מעטר נמי קב"ה לכ"י וסלקא ברזהא ובסודות מסתריה וצנוריה ומתעטרת בהם. עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' ובגין דא איהי סמיך השירה שהיא בת"ת סמוכה לצלותא דמיושב שהיא רומזת למלכות.

כמה דאתעטר האי יומא דאעברו ישראל ית ימא. אפשר שאלו השמות הם ע"ב שמות שנתעטר בהם כנזכר בפ' בשלח נ"ב וכדלקמן שמא דע"ב דוד מלכא דקא מתעטר באבהן. ובחגירו דזייני' כמו שהאריכו בריש פ' שמות. וזכי לשבחא האי שירתא תמן אפשר דהיינו שאמר הכתוב ויאמרו לאמר ויאמרו בעה"ז לאמר לעוה"ב. כיון דמטי בר נש לישתבח נטל קב"ה האי כתרא ושוי לי' קמיה לראות ביפי' ולהסתכל בה כיצד מתעטר ותתיפה המלכות בעטרה הזאת בהשלמת התפלה וזהו וכנסת ישראל שריאת לאתתקנא וגומר הרי שלא נתקשטה עדיין לגמרי. כד"א נרד וכרכום וגומר א' נרד. וכרכום ב' קנה ג' ד' וקנמון. עם עצי לבונה ה' כל עצי לרבות ו' מור זו ואהלות ח' [נ"ל דכאן צ"ל כל לרבות ט'] (עצי) [ראשי] י"א בשמים י"ג * [ומה שלא חשב כמו בסידור האר"י מעין גנים ובאר. ונוזלים נלפע"ד שהאר"י כתב י"ג שבחים אבל הכא קאי על הזוהר שכתב תליסר בוסמין ומעין ובאר ונוזלים אינם בוסמין. ואולי גם תיבת עצי לא חשב משום זה שאולי ידע המחבר שהעץ אינו מריח ואינו מין בושם זו"פ]. והכא אינון שיר ושבחה וגומר נצח גדולה וגבור' תהלה ותפארת וגומר והאי דלא נקיט הספי' כסדרן. י"ל כי אלו הם י"ג בוסמין עילאין בכתר וצריך להמשיכם במלכות כנזכ' ושם אין הספי' כסדרן. כי כלם נכללים בכללות אחד זה בזה אמנם כשהם נמשכים למטה במקומם כל אחד פונה למקומו כסדר ומשם חוזרים ונמשכים יחד אל המלכו'. מתחות גדפי כרובייא וגומ' הם מטטרו"ן וסנדלפו"ן והם תחותאה וכל אלו (ה"ג) [הי"ג] בוסמין בהיותה נכללות מהם בודאי שהם גם הם מתהנים מהם. ובראות שיש מי שמפסיק עידון זה מקללים אותו ואומרים ובל ירא' גאות י"י. דא מלכא עילאה דשלמא כלא דילי'. בינה כנזכר בשיר השירים מהזוהר. בגין דכל הני שבחין וגומר אלו הי"ג הנזכרים הם במלכות ואלו דאל ההודאות הם בבינ"ה. כד"א שיר השירים אשר לשלמה. כלומר השירים הם הי"ג בוסמין הם למלכות אמנם שיר של אותם השירים דהיינו אל ההודאות הוא לשלמה וגומר בינה כנז'.

דהני אינון תיקונין דעלמא עילאה. אילין דאל אדון הם תיקוני הבינ' כדמפרש לקמן.

אל ברוך תיקוני דעלמא תתאה מלכות. בגין דאינון אתוון רברבן כמו #א דאדם שת אנוש. זעירין כמו א' דויקרא.

בכלא אינון רברבן כלומר בצורתם שהם גדולות מאחרות.

כד אתיין יחידאין כלומר כשבאות כל אות ואות לבדה בתור' כל א' במקומה. דכד לא פשיטין יתיר. פי' כשאינם מתפשטות יותר מדאי כי אם מעט באה כל אות ואות ברתיכא דחזי לי' כדמפרש ואזיל. אינון שית סטרין דעלמא דאתי ונפקין מתמן. פי' הם שית אחר שיצאו משם אמנם כשהם בתוכה אינם אלא חמש לבד אמנם אחר שיצאו ונתפשטו הה' ספי' אלו למטה במקומם נתפשט אחרי כן היסוד מהת"ת בסוד רקיע השמים אתפשטותא דשמים ו' ומשך ו'.

שרפים ואופנים וחיות הקודש. הגם שהגירסא הוא כן בפי כל ישראל כבר גילו דעתם בתיקונים שצריך לגרוס שרפים וחיות ואופני הקודש שכן הוא סדרם שרפים בבריאה חיות ביציר' אופנים בעשי' כנודע. וכך היא גירסת הקליר במחזור אשכנזים והכא לא נחית תנא למידק סדרא.

כלהו שאר אתוון די באמצעותא פי' באמצעותא דאתוון דא"ת ב"ש שהם ג"ר מגימ"ל עד רי"ש דהיינו גדלו וטובו מלא עולם עד ראה והתקין וגומר כולם הולכים בארבע ארבע תיבות והם ח"י תיבות שר"ת הם ח"י אותיות מהכ"ב וד"פ ח"י עולה ע"ב יסוד המרכב' כדמפרש ואזיל. בגין דאינון גרסי' בלא ו':

ושמא דא איהו מעטרה לכ"י. כדאיתא בפ' בשלח בסוד "ויסע "ויבא "ויט דף נ"ב ופ' בהעלותך. וסליק ברזא היינו שהשם הזה הקדוש עולה ומתעטר בראשה בסוד ג' ראשונות שבה שהם הבחי' היותר נעלמות שבה. גו שליחותא דמרי' בסוד ויסע מלאך האלהים שליח הבינה כנזכר במתניתין בפ' בשלח דף נ' שליחא דאיפרכא עילאה סליק וגומר א"נ שליח הת"ת שנק' אלהים כנזכר באדרת נשא ובשיר השירים פי' מאי אלהי' א' דכר להי"ם בהיפך אתוון מילה דהיינו ת"ת ויסוד:

אל"ף בחמש אל אדון על כל המעשים תי"ו בשית תפארת וגדולה שרפים ואופני' וחיות הקודש בי"ת בחמש ברוך ומבורך בפי כל נשמה.

שי"ן בשית שבח יתנו לו כל צבא מרום עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון וזכי לשבחא האי שירתא תמן וגומר וזהו ויאמרו כאן לאמר התם:

כד"א נרד וכרכום וגומר ואלו הם כפרים נרדים נרד כרכום קנה קנמון עם כל עצי לבונה. מר אהלות עם כל ראשי בשמים. וריח אפך כתפוחים וחיכך כיין הטוב. הדודאים נתנו ריח: עכל"ה: