אור החמה על ספר הזהר ב:רסב

כד אתי צפרא הרי תנאי א' וצבורא אשתכחו הרי תנאי ב' והמקדים אינו רשאי להקדים בתפלה אלא מתעסק במילין דאורייתא או בבקשות ותושבחות אחרות אבל הסדר העיקר הוא בצבור. שירין ותושבחן הלל הזמירות שירין דדוד תושבחן דברוך שאמר וישתבח וכיוצא. וטעם הסדר הזה איהו לאתערא רחימו דעילא ותתא שההנא' היא מחמת החצונים שבין עולם לעולם והזמירות מבערין החצונים ומיד כל העולמות נקשרים באהבה על היכל לבנת הספיר והיינו אומרו רחימו דעילא ותתא אחר שאין חצוני' ויש אהבה מקבלין אלו מאלו ומתתקני' עד שמושכים עליהם אור עליון והם שמחים וז"ש ולאתערא חדוה וכיוצא בספי' ע"י הזמירות מתבערות הקליפו' ונקשרות באהבה ומושכין שפע הבינה שהיא מקור השמחה וזה הוא מעש' הלוים. ומאן דאשתעי פוגם ומכניס הערוה ומחזיק החצונים בין העולמות ולזה אחזי פרודא וזה סבה שלא יהיה הייחוד שלם והיינו גרע מהימנותא והיינו ווי לי' דלית וגומר דאחזי דהא לית אלהא כיון שאינו בוש ממנו מלהפסיק שבחו ואם ישנו אינו לדעתו בבית הכנסת וז"ש ולא אשתכח וגו' ואם יש לו אמונה שישנו בבית הכנסת אינו אלוה שלו וז"ש ולית ליה חולקא ביה דאל"כ היה עוסק בשבחיו כשאר ישראל ואם יש לו בו חלק לפחות אינו ירא ממנו וז"ש ולא דחיל מיני'. ושמא יחשוב שאין השבחים כלום לז"א ואנהיג קלנא וגומר והנה חלקי התפלה הם ג' הא' הוא סוד הזמירות הב' סדר קדושות שתים א' מיושב והב' מעומד. הג' מציאות התפל' מעומד ומיושב וכנגד ג' חלקים אלו הם ג' מחנות הנז' הא' מחנות המזמורי' והם כתות כתות דרך הם משתתפין עם ישראל בבקר ובערב ובלילה לשיר בשירם ובזמרם ובכתות אלו כת המחלוקות בפ' אחרי מות ובפ' ויחי ע"ש אמנם דרך כלל הם חברים לישראל בזמירות אלו הם עד ישתבח. הב' הם המקדשים וסוד הקדושה הוא לתת כח לתפלה לעלות ולא תתעכב במעיקין בדרכים וז"ש ובשולטנו דילהון וגומר בעלין שהזמירות לזמר החצונים והקדושות לסתום פי המליצים אפי' קדושים שיליצו טוב על תפלתו ויעלוה ולזה יש קדוש' לתפל' מיושב וקדושה לתפלה מעומד וז"ש בכל קדושה וקדושה וגומר ובשלטנו דילהון וגומר. הג' הם סוד הנערו' הראויו' והם סוד ההיכלו' המתייחדות זה בזה והם מקשטים השכינ' ומייחדי' אותה לת"ת וז"ש אינון עולימתן עילאין מפני שהם למעלה מכל המחנות. דקא מתתקני עם וגומר שהם הם בעצם הייחוד כנזכר ומתקני לה ע"י שהם נעשים אחדות אחד בסוד בשכמל"ו שכינה מתקשטת עמהם אל הייחוד. וע"ד שאלו מתתקנים בברכות דק"ש וק"ש הוא תקון שאר המחנות בסוד הזמירות וז"ש וכלהו מתתקני בסדורא וגומר והיינו שע"י הזמירות אנו קושרים כל הקדושים ליכלל בהיכל לבנת הספיר ומבדילים מביניהם החצונים כדי שתהי' סוד העשיה למט' כולם נטהרים מהחוץ ונקשרים בשורשם בהיכל זה ומשם אנו מקשטים השכינה התחתונ' השוכנת בתחתוני' ליכנס אל היכל הזה להקשר משם בברכות ק"ש בסוד ההיכלות וסדר הענין. כיון דאלין תלת משריין מזדמנן לא שיתייחדו אלא שיזדמנו להתייחד מיד ישראל מטהרים עצמן מעון בסוד הקרבנות מיד נעשים חברים עם המחנה הא' וכל חיילי עולם התחתון והעליון הם עמה' כאחד ושכינ' הדר' בתחתוני' היא מסתלקת עמה' סילוק אח' סילוק ואנו קושרי' עצמינו עמה ועולים עם המחנ' הא' מבחינה אל בחינה עד שמגיעים בסוד שירי דוד עד פתח היכל לבנת הספיר ואחר שאנו יחד שם תכלית קשוטה בתחתוני' היא מתקשטת ג"כ בשיר' הים והיא מתאחדת ועולה עד שאנו רוצים ליכנס אל פתח לבנת הספיר בברכת יוצר ולזה שם היא מתקשטת בשירה זו. וז"ש ובג"ד איהי סמוך לתפלה דמיושב וגו' מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. בשירין ותושבחן והא אוקימנא וגומר נ"ל שהם הזמירות או אפשר שהם הבקשות שאנו רגילי' לומר בכל יום בבקר. ע"כ:

והרא"ג ז"ל כ' ושכינתא אתיא ואשכח לי' אפי' בלי שיעסוק בתור' או מתחנן או מבקש מלפניו כ"ש מי שעוסק בתור' או מתחנן או מזמר לפניו ית'.

ואשתמודע בהדיה כלומר נעש' שושבינו ואהובו ומיודעו. כד"א איש האלהים כמו איש נעמי. כמה דאוקימנא דכתיב מי בכם ירא י"י. בפ' בלק קצ"ו.

דהא דרגא בתר דרגא פי' מתוך מדרג' שלפנים ממדרג' שהם מדרגות הקליפות רוח סער' ענן גדול וגומר דקאמר לעיל בוקע הקול של עבדו ויוצא מתוכם. ההוא שומר קורא בחילא בכל יומא ויומא ומה אומר אם תבעיון בעיו שובו אתיו כדלעיל וזהו שומע בקול עבדו בקולו של מטטרו"ן שקורא זה והכוונ' לעשות דברו שהוא אומר שובו אתיו. זכאה איהו מאן דאקדים לבי כנישתא מכאן משמע שאחד שמקדים הוא נעש' בעל' דמטרונית' והתם בפ' נשא קכ"ו משמע שצריך שיבואו עשרה כאחד וי"ל דלכתחלה הכי אצטריך שיבואו עשרה כאחד כדי שתשרה שכינה בכל בחינותי' אמנם כשבא אחד אין הקב"ה כועס ואומר מדוע באתי ואין איש. ומאן דמשתעי בבי כנישתא וגומר מאי דאתא לאשמועינן הוא שהדבור אסור בב"ה בכל ענין אפי' שלא בשעת התפלה והכי משמע מדבריו בסמוך דקאמר ולא דחיל מיני' וגו' ולא הזכיר איסור ההפסק כי אם בישתבח וכן משמע בפ' נשא קכ"ו:

אינון מלאכין קדישין אותם [שהם] בעשר דיצירה. ובשולטנו דילהון פי' ותחת ממשלתם הם כל אינון דמתערין בכל אינון רקיעין. שהם בעשר דעשי' כנזכר בפ' ויקהל דף ר"א ר"ב, אינון עולימתאן עילאין הם הנק' עלמות שיר כנזכר בפ' ויצא קנ"ט ובפ' פקודי רכ"ח והם בבריאה וז"ש ואילין אינון משיריין עילאין על כלהו כלומר שהבריא' למעלה מכל המלאכים שביצירה אשר תחת ממשלת העשיי' כנזכר וזמרי עמהון כחדא. ומעת' צא ולמד כמה אזהרה צריך כשאומרים הזמירות שיהי' ביחד בשפה ברורה אחר שהם חברים עמנו בזמירותינו. ואי תימא האי תושבחתא שירת הים עכ"ל הרא"ג ז"ל: