אור החמה על ספר הזהר ב:רסא

וזרח משעיר למו ומפני שיש מפרשים שהלך משעיר לתת תורה להם אמר ולא כתב וזרח לשעיר בגין דרזא דמהימנותא הכי הוא מתגלה להדיא אלא בסוד לבושו וגם ישראל שנתנבאו ראו הכבוד מתלבש בסוד לבושו והתחתונה קליפה לעליונה ויתלבש אפי' בחצונים כמוח דאגיז בתיך קליפתו באה מן הצפון שנבראת בכח הגבו' והיא מדרגה ראשונה. וזה מדרך הנבוא' להראות מדרגות פנימה אל מדרגות. אוף הכא כד אתגליא קב"ה לישראל להדיא אלא מגו דרגין אלין ממש מהם חצוניים מהם פנימיים ממש והיינו ה' סוד המוח מסיני בא דהיינו מדרגות המלכות הנקרא סיני דהיינו שם אדני ושם אדני היה מתלבש בלבושו והיינו בחצונים וזרח משעיר למו היה קליפת שעיר נפתחת והם רואים מתוכה אור סיני שבתוכו אור יהו"ד וז"ש מסיני בא דרגא דהוה טמירא יתיר משעיר וישראל לא היו יכולים לסבול מתוך מדרגות סיני וז"ש יהו"ד מצד עצמו מסיני בא להגלות להם לישראל ואחר שלא הוכנו למדרגה זו אצטריך לאתגליא וז"ש וזרח משעיר למו הא דרגא אחרא דאיהו באתגלי' ולזה זרח בעצם מפני שהוא קליפה דשריא ע"ג מוחא שסיני נמי מוחא וישראל היו גרועים שעדיין לא יכלו לסבול נבואה אפי' ממדרגה זו והוצרך להתלבש עוד והיינו ולבתר הופיע מהר פארן הא דרגא אחרא יותר מתגלת למטה. ואחר ההכנה זו כילה ואתא מרבבות קדש ירצה אור יהו"ד ת"ת היה מתגלה מרבבות קדש והיינו מהחכמה שנובלות חכמה תורה וז"ש דא שבחא דכלא שהוא שבח כל האצילות: דאע"ג דאתגליא מכל אלין דרגין ולבושין לא תאמר שלא נתגלה להם אלא אור מועט ולז"א ואתא מרבבות קדש מההוא אתר דהוא עיקרא דכולא שארי לאתגלאה מיניה דהיינו ג' ראשונות והיינו אומ' דרגין עלאין לעילא לעילא. אוף הכא הנביא לא השיג נבואתו אלא בהיותה מתלבש במראות וקליפות הנז' ולזה אלי קורא סוד הנבואה משעיר דהיינו דרגא דקאמרן דאתדבק לעילא בקדושה ולא הזכיר עתה אלא מקום שנתדבק בו הנביא להשיג שם.

שומר דא מטטרו"ן כי מטטרו"ן הוא לשון שמירה כתרגומו והענין כי ההיכלות נכללים שם במטטרו"ן ות"ת מקנן במט"ט שהם ז' היכלין ומטטרו"ן פנימה לז' מדורין כדמפרש לקמן ומטעם זה נק' שימר ישראל ירצה היכל שבו נשמר ונגנז הת"ת והיינו עבד שומר אדוניו והיינו כי שמי בקרבו ולבושין אלו הם אל הבריאה בעת הגלות או בלילה כשההנהגה בתחתונים החצונים ובחול.

לילה ליל אמר הכתוב שומר מה מלילה וגו' אלא כלא חד היא השכינה הנקראת מצד הדין והגלות לילה או ליל דהיינו מתחלת הלילה ועד חצות נקראת ליל דין חשוך והחצונים יונקים ממנה עד חצות ובחולקא דא לא שלטא כלל דהיינו מחצות ואילך נקראת לילה כי אז מזדווג' אל הקדש והיינו ליל ה' סימנין דדכורא שקשטה בג' ווין ואז אין החצונים יונקים ממנה. ליל אצטריך לנטורא דהיינו מצד החצונים הסובבים ורוצים לפרוץ פרץ בקדושה ולכך ס' גבורים סביב לה שהם כחות מטטרו"ן והיינו ליל שמורים וצריכים התחתונים באותה שעה שמירה כנז"ל. וע"ד חסר ה' שהיא שמירתן של ישראל והיא נשמרת כאו' הוא הלילה הזה לה' ולילה כיום יאיר מאור הת"ת המאיר בה לא ייחוד גמור. אמנם בתחלת הלילה שהת"ת מסתלק ממנה אל עולם העליון בינה צריכה שמירה ודאי ע"י מטטרו"ן:

שומר מה מלילה וגו' היינו שומר מטטרו"ן לבוש כדפירש כי לעולם בין קודם חצות שהשכינה בדין מתלבשת במטטרו"ן מצד הדין בסוד ס' גבורים סביב לה וגד בין לאחר חצות ששכינה היא אז מתלבשת בג"ע של מטה בהיכלות לענג הצדיקים והיא המתלבשת בשומר אלא שאינה צריכה שמירה אלא עד חצות:

ויאמר ואמר כל אמירה היא בשכינה והיא נקראת דיבור מצד הדין ונק' אמירה מצד הרחמים ויש בה שתי בחינות הא' ויאמר נבואת משה בלי לבוש ח"ו אספקלריא המאירה בת"ת הב' אמר דהיינו היותה מתלבשת למטה במדרגות התחתונות והיינו ואל משה אמר עלה אל ה' והיינו אמר שומר לא שומר ממש שאין בידו כח אלא השכינה המתלבשת בו ומפני שאז נתלבש המדרגה הזו למטה בסוד ירידת האור אל הר סיני לישראל כדפי' לעיל נמשך האמירה למשה משם לומר לו עלה אל ה'. שולטנו דיממא ת"ת מצד החסד שבו סוד בקר ביסוד תפלה דשחרית עם היותה בת"ת מצד החסד עכ"ז היא למטה בהיכלות בסוד מטטרו"ן בימות הקול ולכך על דידיה אזהר. ואו' צלותא דשחרית דאיהו שולטנו דיממא עם היות שהעתים משתנים עכ"ז שולטנו ומלך והבחי' הגוברת על כל בחינות הוא החסד שהיא השעה הראשונה בחסד צלות' דשחרית.

תרוייהו כחדא אלא שהגובר הוא מדת יום ולכך לילה אינה נזכרת לפניו דשרגא בטיהרא מאי מהניא.

וקלא דא קארי אלי קורא משעיר משם בא הקול ובעל הקול אמר שומר אתא בקר וגם לילה מדת יום ומדת לילה מיוחדת בבקר אם תבעיון בעיו הרי הוא בא למלאות כל שאלות בתפלה בתנאי שלא יהיה עון מפסיק לכך שובו אתיו דברי הת"ת והיינו כמאן דזמין וגו' קב"ה בקר וגם לילה ת"ת ומ' שניהם יחד אומרים אתיו: כדין עמא וגו' בבקר שאז בקר ולילה באים אז הוא הכעס אם אינם באים עשרה אמנם כשמשכימין קודם אור הבקר אין כעס שהרי מקדימין קודם מדת יום וקודם שעת התפלה. קיימא בדרגא דצדיק בהדי שכינתא מכאן נראה שזה הראשון הוא במדרגת היסוד ובפ' נשא נראה כי עשרה הראשונים המקדימים הם בעשר ספי' עשרה אבהן דשכינתא ואם נאמר כשיהיו תשעה אחרים ירד זה עמהם אל י' שפירן דשכינתא הוא דיחק ואם נאמר שיצטרכו עשרה מבלעדיו זה דוחק שלא שמענו כזה מעולם והרמ"ק תירץ הנ"ל ולי אני המחבר צ"ע. ואי תימא הא תנינן וגו' והיאך אתה אומר דבחד שגי וגו'. אלא למלכא דשדר וגו' ועשרה אינון תיקונין דשכינתא שהם בסוד מרכבתא באבריה כנז' והא' הוא בעוד שאין תיקוני אבריה בא הא' לעיקר ומייחד ושכינתא ממתנת עד שישתלמו והיינו או' ואותיב ליה בדרגא דצדיק הורה שהיא המיישבת אותם כל א' וא' כפי הראוי לו והיא שורה על עשרה הראשונים עשרה ענפים ראשיים והענף שהיא משרה על האיש הזה הוא ענף הנובע בה הברכות והוא סוד וברכות לראש צדיק והיינו ואותיב ליה בדרגא דצדיק והוא מקור ברכות לבריכה והט' הבאים אחריו שאר המדות ואח"כ הבאים אחריהם הם ענפים פרטיים במדות אלו ונכללים בהם בסוד שאר האברים הנכללים בעשרה אברים הראשיים הראש והגוף והזרועות והשוקיים וגו' בענין שהבאים לבית הכנסת נחלקים לג' בחינות הראשון אור לעצמו התשעה הבאים לאחריהם אור לעצמם שאר העם בחינה לעצמם והכל ייחוד א' אמנם צריך שיהיה עומד שם מכניסתו לבית הכנסת ועד תשלום התפלה שאם לא כן הוא נכשל בעוזבי ה'. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. מסיני בא דרגא דהוה טמירא יתיר. נ"ל שהוא סנדלפו"ן כי סינ"י רמז לאותיות פ"ן מסנדלפו"ן שכך עולה בגי' וכן סול"ם והוא דרגא קדישא ולבתר מניה הוא שעיר קליפה קדמאה דשריא על מוחא בפנים ולבתר בחוץ קליפה דהר פארן. ורבבות קודש הם דרגין עלאין קדישין לעילא לעילא יתיר דמנייהו שריא לאתגלאה ונ"ל שהם סוד הבריאה והיא הכסא דמתמן אתיהיבת אורייתא הנק' אורייתא דבריאה דתורה זו היא הניתנת לנו כנודע: אתיו כמאן דזמין לקבלא לבנוי וגו' הרגיש כי אם הך שומר הוי מטטרו"ן היכי אמר אתיו דמשמע בואו אלי וגם או' שובו משמע שפיר שובו אל השי"ת אבל מלת אתיו קשה. ולכן ביאר כי הוא דברי השי"ת כי אחר שמטטרו"ן אומר אם תבעיון בעיו שובו אז הקב"ה אומר אתיו ובואו אלי וז"א אוף הכי הקב"ה קארי ואמר חתיו ולפי שלא נקשה עליו שאם מיירי במטטרו"ן הכי הוי דברי השי"ת לזה תירץ כי הנה הוא נזכר כבר בכתוב כמ"ש אתא בקר וגם לילה כמבואר לעיל אוף הכי קב"ה בקר וגם לילה. עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' בגין דרזא דמהימנותא הכי איהו דרגין מגו דרגן פי' מדרגות קדושות לפנים ממדרגות חיצוניות והמדרגות חיצוניות מהם ובהם יש בה קליפה לפנים מקליפה וכן בקדושה יש קדושה דאיקרי מוח שנעש' לבוש וקליפה למוחא אחרא דגניז בגווה וז"ש. קליפה גו קליפה ומוחא גו מוחא.

רוח סערה בא מן הצפון הם ד' קליפות חיצוניות זו לפנים מזו.

רוח סערה הא דרגא חד. וכנגד' בקליפת האגוז היא הקליפה הירוק' שהיא מתמסמסת בהמשך ימים והיא הנקראת תוהו. ענן גדול מורה על גודל קושי' הנק' בוהו מאי בוהו אבנים המפולמות [נ"ל דכאן צ"ל וכנגדה באגוז הקליפ' הקש'].

ואש מתלקחת הא דרגא תליתאה: וכנגדה באגוז היא הקליפה הפנימי' המתלהקת ומתאחזת באוכל ולפעמים היא נאכלת. ונוגה לו סביב הא דרגא רביעאה וכנגדה באגוז היא הנק' חללא דאגוזא דהיינו אותו אויר המפסיק בין האוכל ובין הקליפ' הזאת וכדאי' בפי' בר"מ רכ"ז הרי כאן ד' קליפות זו לפנים מזו וכמו כן הקדושות זו לפנים מזו וזהו ומתוכה כעין החשמל ומתוכה דחשמ"ל דמות ד' חיות. ה"ג הא דרגין מגו דרגין מסיני בא דרגא דהוה טמירא יתיר דהיינו המלכות כי סיני בגי' סל"ם וסלם היא המלכות שהיא לפנים מכל אלו המדרגות הקדושות הנז' והת"ת שהוא הוי"ה בא מסיני זה.

ולבתר אצטריך לאתגלייא אחר שבא ויצא מסיני שהיא התוכיות אצטריך עוד לאתגלאה ולבקוע בחיצונים עד הגיעו לעיני השכלת הנביא וז"ש קליפה דשריא ע"ג מוחא שהמוח הוא סיני מלכות ושעיר היא הקליפה הפנימית הסובבת אותה.

ולבתר הופיע מהר פארן היא הקליפה החיצונה החופפת על השני' הנז'.

ולבתר ואתה מרבבות קודש דא שבחא דכלא פי' עתה חזר לראש הענין שקודם שהת"ת בא מסיני מלכות תדע מהיכן בא מרבבות קודש מהספי' העליונות ח"ג המתאחזת בקדש עליון שהיא חו"ב הנק' קדש וז"ש דא שבחא דכלא דאתגלייא מכל אילין דרגין פי' שבחא דכולא הוא חו"ב דאתגלייא מכל אילין דרגין כלומר דאתגלייא הת"ת אל סיני הנז' מצד אילין דרגין דהיינו שנתגלה מההוא אתר דהוא עיקרא דכולא דשרי לאתגלאה מיני' שמקום תחלת ההתגלות הי' משם וזהו שחזר ופי' אינון דרגין עילאין לעילא לעילא, מההוא דרגא דקאמרן שהיא הקליפה המתדבקת לעילא בקדש.

שומר דא מטטרו"ן. וגו' וה"ק אומר הנביא אלי קורא משעיר כדפי' כדי שאשמע מה שאומר לשומר מענין הדין השולט בחצות לילה הראשונה הנק' ליל והדין השולט בחצות לילה האחרת הנק' לילה כדמפרש ואזיל. וקורא הקב"ה לשומר ואומר לו שומר. אתה שנק' שומר מה מלילה שומר מה מליל כדרך שואל מה מלילה מה יעשו ישראל מזה הדין השולט בלילה ובליל ע"ד מה נעשה לאחותינו משיב השומר לישראל ואומר אתא בקר וגם לילה הרי הת"ת שהוא בקר וגם לילה שהיא המלכות תרווייהו זמינין לגבייכו.

אם תבעיון בעיו שובו אתיו. כי הוא מזומן לקבל אתכם ולרחמכם זהו כללות הענין. ועתה נשוב להתכת המלות שומר דא מטטרו"ן שומר ישראל הת"ת (מקננן) [מקנן] במטטרו"ן כנז' בתיקונין נמצא שהוא שומר למוח שבתוכו וכתיב ושומר אדוניו מלכות יכובד דמלכות נקרא אדון והוא עבד לו.

ודא דשלטא בליליא מוסב לאדוניו דקאמר שהיא המלכות היא שלטא בליליא.

אלא כולא חד כולא היא רומז למלכות אלא שיש זמן בשליטת' שמתאחזת בה הקליפה דהיינו עד פלגות ליליא שנק' ליל. ויש זמן בשליטת' שאין הקליפה נאחזת בה והיינו מפלגות ליליא ואילך שנק' ליל' וז"ש אבל בחולקא דא שלטא סטרא אחרא וגו'. וע"ד חסר ה'. מפני הדין אין יחוד ואינה שלימה כי הה"א רומזת אל היחוד כי יש בה ג' ווי"ן שהם "ויסע "ויבא "ויט שהם חג"ת כנז' בפ' בא דף ליח אמנם מפלגו ואילך שלטא לילה בה"א דהא קבילת דכורא עלה. דכתיב ויהי בחצי הלילה פי' כשבא חצות לילה נק' ליל' מכלל דעד השתא אתקריאת ליל הוא הלילה הזה לה' התם פי' הלילה הזה מלכות אתחברת לי"י ת"ת הרי שלא יש יחוד כי אם בזמן שנק' לילה.

כיום יאיר שעולה עמו ואינה יורדת אמנם ליל הוא חשך.

ובג"כ שומר מה מלילה שומר מה מליל. כלו' אתה שומר מה נעשה מהדין השולט בלילה והשולט בליל. ויאמר לעילא בת"ת ואמר לתתא במלכות. מאן אמר וגומר נראה שהגירסא כך מאן אמר דא שכינתא והכי איתא בסוף פ' משפטים.

ההוא דשליט על ליליא ת"ת השולט על המלכות הנק' לילה אם תבעיון אם תרצו למתבע בעותכון בעיו אמנם בתשוב' וזהו שובו ואח"כ אתיו שכבר הוא מזומן לקבלא (לבעי) [לבנוי]

אתחבר בשכינתא שנעשה בעלה דמטרוניתא וזהו מדוע באתי ואין איש ואין עשר' לא כתיב אלא ואין איש להתחברא בהדה כדמפרש ואזיל.

דאשתכח בבי כנישתא ואוריך בבי וגומר מכאן תשוב' לאלו שנוהגים לכנוס לבית הכנסת להיות מיו"ד ראשונים ואחר שיכנס האחד עשר יוצא והולך וחושב בדעתו שכבר הי' מעשרה ראשונים דהא הכא קאמר ההוא קדמאה דאשתכח בבי כנישתא ואוריך בבי כנישתא שצריך שימצא בב"ה מעשר' ראשונים וימתין ויתעכב שם להתפלל. בדרגא דצדיק בהדי' דשכינתא פי' בדרגא דצדיק כשהוא מזדווג בהדה דשכינתא לא כשהוא חרב ויבש בסוד הצדיק אבד. ומשחרי ימצאנני דא סליק בסליקו עילאה יזכה לתרין נהורין נהורא דשחרא אוכמי ולנהורא חוורא כנזכר בהדיא לקמן דף ק"ם להכי אמר ימצאונני בתרין (גוונין) [נונין] להורות על תרין נהורין וזהו דוקא בעשר' ראשונים דשחרית. אמנם בשאר תפלות לא יזכה לתרין נהורין ואפשר שיזכה לנהורא חד והיינו דקאמר בתלמודא דידן אקדימו ואחשיכו לבי כנישתא דמשמע ערב ובקר. ה"ג אמרי לי' בני מתא אן אינון עכ"ל הרא"ג ז"ל: