אור החמה על ספר הזהר ב:רס

וכדין קב"ה שעדיין לילה שלטת אלא שיש בה כח הת"ת וייחוד בג"ע של מטה והחצוני' מתעברין וקדושים שולטים. אמנם כד אתי צפרא נהורא דהיינו הנהגת המ' אתגניז מקמי נהורא דיממא הנהגת הת"ת ואין המ' פועלת אלא בהנהגת מדת יום וכדין בקר מצד החסד שלטא שהחסד קשורה עם הת"ת ואתעבד שלטנו דערב דין הגבורה שהיא קשורה במ' וכדין האי בקר מפני שבתחלת השחר האור צומח מצד הנצח לבד ומתגבר עד שהדין מתבטל מכל וכל ושולט בקר ממש חסד אור קדמאה דהיינו בקר אור בעצם. האי בקר אשלים טיבו לכל עלמין שמחדשם בעת בריאותם כאו' המחדש בכל יום וגומ' ואשקי לגנתא והיינו מזון וג"כ שמירה מן החצונים והיינו או' האי איהו נטירו וגומר:

הכא רזא וגומר היינו הוכיח אור היום היותו מאור בריאת העולם וחסד המתפשט. ואמר הכא רזא לידעי מדין שבעלי המדות העליונות ידעו סוד זה. מאן דבעי למיפק באורחא וצריך שיצא בכי טוב ולזה לשמירתו יקום בנגהא שאין השם הזה עולה בחמה ממש אלא קודם עלות החמה על גלגל האופק מאורו עולה ומאיר השם הרוחני באור החמה הגשמית וישגח בהסתכלותא לפום שעתא אין ענין זה ממש בראיה אלא רוחני לפי שעה נראה לזכי הראות השכלי בטהרת הנפש. כחיזו דאתוון דבטשי אינם מסודרות אלא מצטרפות ולזה דא סליק וגומר זה גובר על זה בענין הצירוף ובאותיות אלו נבראו שמים וארץ וכל אשר בה והיינו המחדש בכל יום וגומר והוא סוד שם מ"ב שהם ל"ב נתיבות וי' מאמרות שהם ז' שמות ז' ספירות ו' אותיות ו' ספי' בכל שם ושם.

וידכר לון כדקחזי בנקודותיו בכוונה שלימה ואז בכח הזכרת השם בקדושה ובטהרה יזכה לראות גו נהירו וגומר ששם זה מתלבש באור ובתוכיות האור שם ברכת כהנים דהיינו שית יודין הם "יברכך "יי. "יאר "יי. "ישא "יי ומתחלקות תלת לסטר ימינא ותלת לסטר שמאלא שהם צפון ודרום חסד וגבורה כי ברכת ישא באמצע חציו חסד וחציו גבורה לכך ג' יודין לדרומו של עולם וג' לצפונו. ותלת ווין תמצא "וישמרך "ויחונך "וישם בענין שהם יי"ו יי"ו יי"ו שהם כ"ו כ"ו כ"ו דהיינו יברכך י"י יאר י"י ישא י"י והיינו אתוון דברכת כהנים ולברך העולם באור החסד וכדין יצלי צלותיה צדק לפניו יהלך וגומר. כד אתי האי בקר היינו דוקא בקר זאת המאיר' באור מתוק זה הנזכר.

עמודא חדא הוא הת"ת נעיץ בסטר דרום שהוא נאחז בחסד רב חסד וגומר גו מתיחו דרקיעא יסוד ע"ג גנתא מ' עמודא דא שהוא הת"ת. איהו נהיר ומשפיע בנהירו דתלת גוונין חסד דין. רחמים. בההוא עמודא קיימא ענפא חדא היינו יסוד בההוא אתעבדו תלת דהיינו צפור מ' וג' הם בחינות ג' מדות צפור א' מן הימין וא' מן השמאל וא' מן האמצע והם צפצופין לשבחא כאו' למען יזמרך כבוד ולא ידום ושבחם היא א' מן הימין היא אומרת הללויה דהיינו אינון דלא אדכרו אתר דסתים ואח"כ יורד לז"א הללו עבדי ה' ואח"כ בנוקביה הללו את שם ה'. הב' מן השמאל אומרת יהי כי י"ה ביושר ה"י בהיפוך שם ה' מבורך מעתה ממטה למעלה ועד עולם ממלכות ועד הבינ' מצד הגבורה בהיפוך כנזכר. הג' מצד האמצע הוא אומר ממזרח שמש ודאי דהיינו אור החמה ועד מבואו במ' מהולל שם ה' שהוא כולל מחכמה ועד המ' מי' ועד ה' אחרונה והיינו ממזרח שמש עד מבואו, ועם היות שאפשר שיהיה ענין העמודים והצפרים בגן באמת עכ"ז רמז להם בספי' כמו שפי'. כדין כרוזא כבר פי כי הכרוז בכל מקום מצד גבריאל ולמטה תרנגול. אתעתדו קדישי עליון למעלה ולמטה בכל מקום שהם בנשמות ובמלאכים ובבני אדם.

אתפרשון יממא וגומר שיש זמן כולו לילה ויש זמן שהוא יום ולילה מעורבים ומיוחדים וזמן שכולו יום והכרזה זאת היא בעת שיבדל היום מהלילה ולכך זכאה חולקיה מאן דקם וגומר שזה הוא דומה לצדיקים אשר בג"ע שעד כאן עוסקי' בתור' ועתה לצפצף בשבחים. כתיב אמר שומר לקמן הוא מפרש ליה בתפלה ואגב אורחיה מפרש ליה בגלותא: גלותא דישראל דיתבי גו שעיר שהוא גלות ארוך וחשוך ברבוי גזרות ושמדות ולכך ישראל תמהים בו ואומרים להקב"ה שומר ישראל. דדמי לחשוכא דליליא כי גלות בבל היה ערב ולא לילה מפני שלא נתעכב אלא זמן מועט ומיד האיר להם אור הגאולה גם לא היה בו שמדות כגלותינו זה. אתא בקר דהיינו בחשך ליל גלות מצרים אתא בקר גאולתם באור התורה ירצה כלום זכיתם לגאולה אם לא מפני קיום התור' והעבוד': שבקתון וגומר לא עשיתי לכם אלא נטלתי גאולתי נשארת' בגלותכ' כמלקדמין והיינו וגם לילה לרבות על ליל מצרים כנזכר: דרשו וקראו שתי דרישות והיינו תבעיון בעיו שובו אתיו שני ענייני' הא' שובו לתקן המעוות ולא בתשובה קלה כי זה מועיל להקל הצרה לבד אלא תשובה שלימה ואח"כ אתיו ואתקריבו לגבאי עדיין אין זו הגאולה אלא הוא ענין שני לתקן מיעוט קיום התור' והמצו' בענין שפירושו שובו מלא תעשה אתיו לקיים עשה ובזה יתוקן הגלות לאפוקי לתקן עשה לבד שאינו מועיל שהוא טובל ושרץ בידו אלא תמן תשבחון שובו תחלה ואח"כ אתיו ואתם אינכם עושים כן אלא מתקרבים בלי תשובה ולזה רחוקה הישועה. והנה ע"ד הפשט יתבאר פסוק זה לבד אמר שומר. אמנם ברזא דהאי קרא צריך לבאר ג"כ פסוק הקודם משא דומה.

בשית אורחין אפשר שהם ו' מדרגות כנגד ו' מדות עליונות בחזין כגון חזון ישעיהו נחמות מצד הימין ודאי במחזה מצד הגבורה היה דבר ה' אל אברהם ושם אימה חשיכה וגומר בחזות כאו' חזות קשה וגומר והיינו מהת"ת בחזיון כאו' משא גיא חזיון מצד הנצח. בדבר כאו' ויהי דבר ה' אלי לאמר מצד ההוד. במשא מצד היסוד ונעלם שהוא סוד ודאי ואפשר שהם ממטה למעלה חזון ביסוד וגומר והנה אלו המראות בנבואה ולכך הם כמאן דחמי בתר כותלא וגומר דהיינו שתתלבש הנבואה במראה החזיון ואח"כ יבוא לנביא כמאן דחמי בתר כותלא כותל מ' מצד ההוד ודרך בה רואה אור הת"ת והמ' עבה וחשוכא בכותל אמנם מנהון כמאן דחמי נהורא דשמשא ת"ת מגו עששיתא מ' מצד הנצח דהיינו מגו עששיתא שמאיר יותר. אבל משא הוא יותר בקושי משתיהן מפני היותו מצד האור שאינו נמשך למ' בקל מפני העלמו למעלה וז"ש כד מטי ההוא נהורא בטורח סגיא שאינה מאירה מאותו האור העליון כראוי מפני העלימו ולזה נמשך הטורח לנביא וז"ש ואתטרח מלה עלוי. והכא משא דומה העלם על העלם משא טורח כנזכר דומה שהיתה הנבואה נמשכת בחשאי בלחישו. אי קב"ה ויהיה אלי קורא ישראל ומתפלל העומדים בגלות בשעיר: אי נביאה ויהיה אלי קורא הקב"ה בנבואה משעיר ח"ו שיהיה נבואתו מהקליפות ולז"א אי נביאה מהימנא אלא פי' כדמסיק. אבל נבואה דא ודאי קיימא בלחישו כמו שהכרחנו ממשא דומה והיינו מפני העלמה במדרגות העליונות גו רזא מהימנותא עילאה וגומר מהימנותא מ' עילאה ת"ת גו רזא בינה ומגו רזא סתימא חכמה א"כ משא דומה מפני היותו במקום חשאי ומשם אלי קורא משעיר ולא שהיה משם קול שהוא נעלם. אלא נבואה הוה אמר דליה הוה קארי קלא למטה נעשה קול במקום הגילוי וז"ש קלא דרזא דמהימנותא ומהיכן יצא קול זה משעיר שאור הקדושה מתלבש בקליפות וז"ש כד"א וזרח משעיר למו. מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' נהורא דשרגא היינו ממשלת הליל' שהיא המלכו' שתהי' מנהגת בליל'.

אתגניז מקמי נהורא דיממא אין הכוונה גניזא ממש אלא ע"ד שרגא בטיהרא מה מהניא.

איהו בקר דאור קדמאה היינו חוט של חסד שהוא היסוד הנמשך מסוד החסד מתגלה בעולם. לעלמין כלהו לרעים ולטובים כדאיתא בפ' בלק ר"ד.

מיני' אתזנו עילאין ותתאין צבאות מעלה ומטה.

האי אשקי לגנתא היסוד הזה משק' לגנת' מלכות.

מאן דבעי למיפק באורחא וצריך שמיר' מפחד אויב ואילין אינון נציצו דאתוון דאתברון בהו שמיא וארעא ייים אותיות שם מ"ב שבהם נברא העולם והם מב' דבראשית עד ב' דבוהו בחילוף אלפ"א ביתו"ת כמ"ש המקובלים. ולפי שהאותיות האלו הם רשימין על רישא דשמשא ובחילא דאינון אתוון פתח לכל כוי שמיא ובטש בהו ועבר כנז' בריש כי תשא לכך צריך שיקים בנגהא לסטר מזרח מקום זריחת השמש לכך אנו מזכירים שם אבגית"ץ באנא בכח וגו' בכל בקר בעת זריחת השמש ואחריו הודו לי"י קראו בשמו שהוא השיר שמשורר השמש.

שית יודי"ן ר"ת יברכ"ך י"י יא"ר י"י יש"א י"י.

תלת לסטר ימינא לרמוז שמשם ימשוך שמיר' לימינא ולשמאלא.

ותלת ווי"ן דסלקין ונחתין הם ג' ווי"ן דוישמר"ך ויחונ"ך ויש"ם לך שלום ובודאי שאלו הווי"ן הם באמצע היודי"ן שמימין ושמאל להמשיך שמירה לפניו שכן הואו מקומו באמצע היודין להכריע בין חסד לגבור' והיינו סוד א יו"ד מכאן ויו"ד מכאן וא"ו באמצע כנזכר בזוהר שיר השירים הרי כללות חג"ת בשמיר' הזאת שנמצאי' ג' רגלי מרכבה מיד שכינ' קדמא ואתיא וז"ש בסמוך ודאי שכינתא אקדימת עמי'.

עמודא חד נעיץ בסטר דרום: אפשר שרומז לאור היסוד הנמשך מהחסד שמתגלה למטה וזהו בסטר דרום דקאמר.

מתיחו דרקיעא דעל גבי גנתא. בפ' ויקהל דף ר"ט ר"י האריכו מה ענינו ע"ש.

דאיהו נעיץ באמצעו דגנתא. הוא העמוד הנק' מכון הר ציון כדאיתא בפ' ויקהל דף ר"י. בנהירו דתלת גוונין להורות על הארת חג"ת המאירים בו.

מרקמא דארגוונא פירושו נכללו הג' מאורות הללו בכללות אחד כעין ריקום הנרקם בגוונין.

תלת צפרין אפשר שהם מיכא"ל גבריא"ל רפא"ל שהם שולטים ביום שהם מלאכי חג"ת אמנם נוריא"ל שהוא כנגד המלכות אינו בכלל אלו שכבר נסתלק ממשלת הלילה לכך הם תלת ולא ארבע. פתח חד ואמר הללוי' הללו עבדי י"י מיכאל שהוא הגדול שבשלשתן אומר שבח זה שהוא גדול מעשרה זיני זמרה שנאמרו בספר תילים לפי שיש בו שם ושבח והכוונה לעורר התחתונים שיתעוררו ויבואו לבית הכנסת להלל לי"י וכדבסמוך אתעתדו קדישי עליונים וגו':

פתח תניינא הוא גבריא"ל יהי שם י"י מבורך ושבח זה רומז לגבור' כנז' בסוף פ' תצוה פתח תליתאי הוא רפאל מלאך הת"ת. ממזרח שמש שכן הת"ת נק' שמש.

אתעתדו קדישי עליונים הזדמנו והזדרזו קדישי עליון ועל ישראל קאמר אתפרשון (מיממאן לליליא) [יממא מן ליליא] כלו' פורשין עצמן ממשלת היום מאותן שהם ממשלת הלילה וי"ס דגרסי יתפרשון והוא מכלל דברי הכרוז.

זכאה חולקיהון מאן דקם וגו' מכאן תשובה לאותן שמשכימים וחוזרים לישן שעקר הכל היא לקשר מדת הלילה ביום ואם חוזר לישן מפסיק חוט של חסד שנמשך עליו.

דיתבי גו בני שעיר דכתיב ברישא דקרא משא דומה אלי קורא משעיר אלי קוראים ישראל מצד גלות שעיר ואמרי להקב"ה שומר שאתה שומר ישראל מה מלילה מה יהי' לנו מגלות זה הדומה לליל'. כבר נהירנא מגלות מצרים. א"נ בגלות בבל שחזרו ובנו בית שני. ה"ג בשית אורחין דנבואה אתמר לנביאי במחז"ה בחזו"ן בחזיו"ן בחזו"ת וגו'.

רזא מהימנותא עילאה פירוש מתוך הספי' ומתוכם יוצא קול לנביא ועובר דרך הקליפות דהיינו שאי אפשר לבוא הנבוא' לעין הנביא עד שעוברת דרך ביתם שכן הקליפה מקפת המוח וא"א למוח להתגלות עד שנפקעת הקליפה כדמפרש ואזיל. עכ"ל הרא"ג ז"ל: