אור החמה על ספר הזהר ב:רנט

ערב דא צלותא מ' והיא שולטת בלילה והנהגתה בחצונים כי היא מתלבשת למטה והיינו אתערב ביה סטרא אחרא ואז אור הת"ת מסתלק ואור הלבנה מתמעטת וז"ש דחשך נהוריה שוו לה רשות כי לא היה ראוי להתפלל ולייחד כדי שלא יהנו החצוצים מהייחוד ולכן אנו עושים תחבולה שלא יהיה לה שעה קבועה כדי שלא יבאו החצונים אל מקום הקבוע לינק אלא ארעי בטרם יבינו סירותיכם אטד נעשה מה שנעשה והיינו או' ולית לה זמן קבוע שזמנה כל הלילה כדי שלא יהיה לחצונים שעה קבועה. ההוא תננא סליק וגומר הענין שהמזבח היא מ' מכוון למטה כנגד היכל לבנת הספיר אורח ישר נכנס ועולה ומוריד שפע לכל הקדושים דרך ישר אמנם בלילה ההוא תננא סליק לחד נוקבא מורה על המזבח מ' שהיא משפעת לחצונים ומטה השפעתה לצד הצפון אמנם דוקא מהמותר שבלי ספק כהנים נכנסים לאכול בתרומתן וחלק גדול נתן שם לחצונים. וא"ת מי מכניסנו לתגר זה לפרנם החצונים לז"א וכיון דההוא תננא סליק ועקים וגומר א"כ ראוי לנו לעשותו לעכב החצונים שלא יתפשטו בעולם מפני שהם מתעסקין באכילת חלקם ואינם פנויים להתפשט להשחית והיינו נחת רוח לשכינה למעט נעירת החמורים וצעקת הכלבים לפניה. ונוקבא דצפון דא היינו למטה מהיכל לבנת הספיר שם לפתח לצד צפון חטאת רובץ והוא מדור החצונים והוא הנקרא נוקבא דתהומא רבא.

סניגוריא שמיה ע"ש שהוא מלמד סניגוריא לחצונים לתבוע מזונם והוא ראש לכולם. ואפשר לומר שהוא מלמד סניגוריא על ישראל כשנותנים לו מזון כענין שעיר עזאזל, ושתין אלף רבוא גם את זה לעומת זה יוכללו בששים כנגד ו' קצוות ויוכללו באלף כנגד הבינה ויוכללו ברבוא כנגד חכמ' ובאים למטה מדרגה העשירית אשר להם היא פתחא דקרי ודאי שהם נקבות המחטיאים זכרי בני אדם בקרי שהם נהנים בו.

ורוגזא דנפיק וגומר דהיינו ח"ו שיתפשטו אלו בעולם להזיק דרך אותו פתח הנק' קרי יוצאים בעלי חימה והם הנק' בחמת קרי.

דנשמתין נפקין מבני אדם הישנים על מטותם מקטרגי לון בעונותיהם ממש שלא יעלו ואפי' שלא יהיה אלא הרהור מחטיאים אותו בקרי ומיד הנשמה נפגמת ואינה עולה למעלה. בר אינון חסידים שיש בהם כח לבטלם ולכתתם ואין להם עיכוב אלא בקעין רקיעין שלהם ואוירין המלאים מהם ואלין חבילי לשון חבלה. טהירין לשון צהרים שרגא בטיהרא וירצה המאירים המחבלין נפקן מפתח זה ומתפשטים ואותם הנשמות שאינם עולות להיותם נהנות מהקדוש' הם מודיעות אותם חלומות ושקרים ודברי התולים ולפעמים מודיעים קצת אמת דברים קטנים וקרובים ואפי' הצדיקים שהם ישנים יותר מחצות לילה יגידום חלומות שקרים מפני שנשמתם יורדות בחצות ואין הגוף מוכן שהוא ישן פוגעות באלו והיא שומעת את דבריהם.

ואתחזיין לון אותם שהרהרו ביום מתוך עון אותו הרהור יש להם מבוא לבא עמהם להחלימם ולהחטיאם ואין כן לצדיקים ואלו הם נהנים מאותו קרי מפני שהם נוטלים אותה תאוה ועושים ממנה כח שטן והיינו שדי קראין:

ובשעתא דמתאכלין אימורים ופדרים שכבר הוקטרו מבעוד יום וחלבם נאכל ביום אלא מותרם שכבר לא נשאר בהם צורת אברים והיינו אומרו כפום יקרא דילהון וגומר שאין שם אלא עשן בעלמא כנזכר. ובהאי לא נפקי אם לא נמצא מעורר רשע שימשיך אותו אליהם ומזה טעם היה קרי ליושבי מקדש. לא שויוה חובה וגומר כדפי' שלא יהנו החצונים מן הקדש כנזכר. אמנם יעקב קבעה על חובה שתקן תפלת ערבית מפני שהיה בו כח לבער החצונים ואח"כ לקשטא וז"ש מדכי ומקשט. ואע"ג דאיהו רשו וגומר וא"ת שכיון שאין לנו מדת יעקב א"כ היה ראוי שלא נתפלל אותה כלל לז"א שאינה להשפיע אלא להגין מן החצונים שהוא סמך וסעד מעט כדי להכניע הדיני' ולבטלם צד מה.

פחד דגיהנם שכמו שגיהנם מתלהב למתים החצונים גוברים ויטרטשו החיים שהם חטאים באותם העונות ממש.

והוא רחום בו השבתת ד' קליפות. יכפר עו"ן. ולא ישחי"ת. והרבה להשיב אפ"ו. ולא יעיר כל חמת"ו והם עו"ן ומשחי"ת א"ף וחימ"ה ופחד דקטרוגא היינו נשמות של החיים שעולות בעת שינתם. בענין שהם ג' עניינים בתפלת השכיבנו שנים ופסוק והוא רחום ג' ואנו משנים שלשתם. בליל שבת אין אומרים והוא רחום ואין אומרים ושמור צאתינו ובואינו ואין אומרים שומר את עמו ישראל מפני שליל שבת שמורה מכל רע. אנן מפקדינן גופין אפשר דהיינו בתפלה בפסוק יראו עינינו ששם כתוב בידך נפשות החיים וגומ' בידך אפקיד רוחי וגומר ואפשר דהיינו נמי פסוקי דרחמיו ק"ש שעל מטתו מלכותא עילאה מדת המ' השולטת וז"ש כי שולטנא דכלא בידהא. וע"ד צלותא דערבית פי' אין התפלה לתת להם חלק ח"ו אלא הענין שאברים ופדרים היו מגינים ג' הגנות על הכלל מפני המזון ולא יתפשטו בעולם וכנגד ההגנות האלו תקנו תפלת ערבית להגן לנו בתפלה על ג' קליפות אלו שפי' והיינו דמסיק השתא בקרבנין ומדבחן וגומר דהיינו להגן:

כד רוח צפון ת"ת מצד הגבורה המתמתקת. ותבר חד טינרא תקיפא היא המ' החזקה בסוד הדין ורוח צפון משבר כח דיניה ומתבטלין וע"ז מתבטלין ומשתברין כחות החצונים שאין להם כח אלא מצדה שהיא רוצה בהם ליסר בני אדם ובחולשת דינה ביטולם וז"ש ועאל רוח צפון בתוך טינרא דא ומתפשט רוח צפון בכל בחינותיה ולזה כל אינון חבילי וגומר דוכתייהו נוקבא דתהומא רבא. מהרמ"ק זלה"ה

והרח"ו נר"ו כתב. חד ממנא קיימא לההוא סטרא וגומר. אם תדקדק תבין איך גיהנם הוא מדור לכל רוחי בישי והוא בצפון העולם ומתמן משטטי בכל עלמא אבל ג"ע העליון ירושלם העליונה לדרום וזהו ויסע אברהם הנגבה אבל התם אתמר מצפון תפתח הרעה. ובגין כך מקדמי ישראל למימר והוא רחום וגומר נראה מכאן כי התחלת צלותא דערבית הוא בוהוא רחום כי הקדיש שאומרים קודם לכן אין צורך בו והוא בא על אותו המזמור שאומרים קודם לכן ובג"כ אנן מקדמי שומר את עמו ישראל וגו' ר"ל ועוד אחרת כי בחול אנו אומרים שומר את עמו וגומר ובשבת לא אצטריך אלא חותמי' הפורס סוכת שלום וגומר. חד טינרא תקיפא וגומר אפשר שהוא הר שעיר מושב כל הקליפות כנזכר דף קנ"ז ע"ב שו' ד' וז"ל אבל בהאי שעיר הוא אתר איהו דהאי טינרא תקיפא וגו' ע"ש עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' דא צלותא דערבית מלכות. אתערב בי' סטרא אחרא בסוד רגלי' יורדות מות ממשלת הליל' לכך נקרא ערבית מלשון ערבוביא ערב רב כדלקמן.

שוו לי' רשות שאין זווג דליל' כי אם מציאות יחוד לבד כדרך שאר כסות שהאדם נותן לאשתו שאין לו זמן קבוע אמנם סוד עונ' ליתא רק ביום בסוד שים שלום זולתי יעקב ע"ה דיכול לתקנא ביתא כדקא יאות כדלקמן בסוד יעקב תיקן תפלת ערבית.

מדכי משכנא מכל אלו הערבובים.

אסור לאתערא לי' מכאן משמע שאסור לומר פסוקי דרחמי כשרוצים לשכב על מטותיהם בליל שבת ובמדרש רות מהזוהר האריכו בזה הרב' ומ"מ ק"ש וכן פסוק בידך אפקיד רוחי לאו פסוקי דרחמי איקרון.

פחד דקטרוגא דנשמתין כדקאמר לעיל דנפקין ומקטרגין לון: אנן מפקדינן נשמתין ע"י תפלת ערבית זה שהיא רומז למלכות שתהי' מגינ' עלינו על הגוף ועל הנפש: עכ"ל הרא"ג ז"ל: