אור החמה על ספר הזהר ב:כו

באורחא דאילנא זילו לפי הנראה שאלו היו כתות של צדיקים שיצאו להקדים שלום לשום צדיק שנפטר מן העולם והודיעם כי לפי מדרגת הצדיק דרכם דרך האילנות ושמא דרכים רבים כל א' וא' לפי חופתו והיינו שאמר לו בההוא אורחא אזלי רוחיהון דצדיקייא כשהם מסתלקי' מהעול' גו גנתא דעדן שאינם נכנסים בדרך שהוא נכנס אילן ומערה וכיוצא שזהו הדרך לבעלי הגשם להפשיטם חומרם אמנם הצדיקים מגיעים לג"ע בדרכים אחרים כדפי' שם הטעם ומה דשמעת מנייהו קולות הוא שהם בג"ע מתלבשים בגוף זך מעין התלבשם בעולם הזה ולכך הם בעלי קולות ודבור וחתוך מלות והלוך ופריחה וכיוצא ומה שראית אותם המחנות הולכי' יחד הוא שבאו לנוכח צדיק א' שנפטר ונכנסו עמו לגן ושמחו עמו כולם בשמח' יום חתונתו וז"ש וחדאן ברוחיהון דצדיקייא דעאלין תמן אותם שיוצאין מן העולם התחתון ונכנסים לעליון.

ארבע רוחין דקיימין בגנתא מעין שפי' ר' אלעזר לעיל שד' יסודות אלו גשמיים מים מחסד:

קנסא דכתבא קונטריס כתוב בו סודות על ענייני הנשמ'.

לחברייא לתלמידי חכמים הנק' חברים:

אפותא דאשא חדר ועליה כמין יציע וגזוזטרא וכיוצא וכן פי' בערוך.

ופרח מן ידוי שהיה רוחני ממציאות הנמצא בג"ע:

מאן יכיל לקיימא בינזייא דמלכא ממה שנתגלה אליו ידע כמה סתרים אחרים יש נסתרים מאלה: ה' מי יגור באהלך לענין ג"ע וסודותיה שהוא מעין מה שהיה כתוב בקונטרס או בפתקא ועוד לרמוז על השכלת הסודות שהם אהלו של הב"ה פגעו בחד בירא דמיא לרמוז השכינה והם ג"כ קיימו עליה להשפיעה מלמעל' מפני שהיו ג' ר' אלעזר ור' אבא ור' יועזר וכענין והנה שם ג' עדרי צאן רובצים עליה.

ושתו מן מיא לרמוז שדלו מים מן הבאר להשקות ג' עדרים תחתונים.

ערק מקמי אחוי מן הקליפות וכן מרע"ה מן הנחש זה פרעה ולזה פגעו בבאר היא שכינה שכל הבורח מן החצונים פוגע בקדוש' כיון דבירא שכינתא חמא ליה שהיה יחוד יעקב ת"ת באר מלכות מיא היא שפע שהזכר משפיע אל הנקבה והנקבה היא גם כן נובעת אל הזכר והיינו מאריהון.

וסלקין מיין נוקבין מתתא לעיל' לגבי' לקבלא מיין דכורין וחדו מצד הבינ' שמח' בהדי' אמנם הזכר לא השפיע אל הבאר מיין דכורין כראוי שאין ענין הבאר דומ' אל המשל בזה לזה תמן אזדמנ' לי' בת זוגי' כדי שיהי' ענין הזווג ממש דומה בדומה: מה בין משה ליעקב שעם היות ששניהם מרכבה אל הת"ת זה מלבר וזה מלגאו א"כ ראוי שהמשל הזה יורה על הנסתר.

יעקב כתיב ביה וגו' יורה שיכלתו להשקות השכינה בהיותה מוכנת אל הנשיק' והיינו שלא היתה רחל מתגרשת ולא היתה צריכה לתשוע' ומיד הא תמן נשיקין. אמנם משה מצאה בגלות וצריכה תשועה וראה טצטולי השכינה ולכך יעקב ראה רחל בת לבן ברחמים מן הלובן מיוחדת אחת לבד משה מצאה שהיא בת שבע מצד כהן מדין חסד וגבורה בדין בת שבע וצריכה אל הגאולה ולכך ויבאו הרועים שהם ע' שרים גורמין פרוד לשבע בנות כל עשר שרים אוחזי' ממציאות א מפני שהוא כהן מדין בדין קשה ולכך ויקם משה שהוא הסתר והפנימי לשבע ספירות בסוד הדעת ויושיען מהגאולה הנסתרת במקום החירות וישק את צאנם הקדושים זהו לענין סתרי המדות ומטעם זה נשא צפור' כי מה' הית' לו וז"ש בודאי ידע הוה משה וגו' ועם היות שזה רמז ולא יספיק לישא מדינית ותי' דהא וגו' דצפורה היינו רמז לשכינה תיהוי בת זוגי' להוליד ששים רבוא לויים ואח"כ יסתלק למעלה אל הזווג העליון להוליד בנים רוחניים מצפורה רוחנית היא הצפור הנודדת מקנה כן איש זה משה נודד ממקומו. וקשה כיון שרוח הקדש עמו א"כ מה צורך אל הבאר גם שישב על הבאר מצפה מה שבא לו לזה אמר שכוסף ענין רמז הבאר אמר משה ע"י רוח הקדש ודאי. יעקב אתא להכא פגע בסוד באר והגיע לידי מדה זו היותו בורח מן הנחש ומיא סליקו לגביה דכתיב וישק וגומר אזדמן ליה בר נש א"כ גם לא יהיה כאן מדינית שעדיין לא ראה את צפורה סוף סוף יזדמן לו צורכו ע"י מי שיהיה אח"כ כשרא' צפורה ידע ברוח הקדש שהיא בת זוגו. אמר ההוא בר נש לתיקון זה שכבר פירש יתרו מע"ז ונתגייר להקב"ה: ואתעביד קנא' במצרים פעמים וכאן פעם שלישית והוחזק לקנאי:

בכולא אם לענין שהיו מגרשים אותם וזהו מה שבין אדם לחבירו שהיו גזלנים אם שהיה לכבודו של הקב"ה.

יועזר בן יעקב יועזר סתם אית שהיה לפני ר' שמעון ודוחק הוא שיהיה זה מורגל לפני רשב"י ולא יכירוהו ושמא יועזר בן יעקב הוא יועזר אחר ומה שהכירוהו כאן לשמע אוזן לתורתו וחסידותו. מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' אוף הכי רוחא אתצייר בגנתא וכו'. להיות הנשמה מתהוית מיחודא דקב"ה ושכינתא והויתה דקה מן הדקה וא"א לה להצטייר בציור רמ"ח אברים כדי שתכנס בציור רמ"ח אברי הגוף. לכן קודם בואה בבטן המלאה מצטיירת באויר הגן כדי שתתגשם יותר ותתעבה. וז"ש אוף הכא רוחא אצטייר כי כבר הוא רוח נברא אלא שעדיין צריך הצטיירו' וזהו דמפרש ואזיל וההיא רוחא אתלבשת תמן:

בציורא דדיוקנא דגופא. דהיינו מציאות הטיפה ההיא שכבר נעשית גולם ואח"כ מצטיירת ונכללת מד' יסודות:

אינון ד' רוחין קטירין וכו'. כמו שד' יסודות שבגוף כל יסוד שבו כלול מארבעתם כך ד' יסודות הרוח כל יסוד שבו כלול וקשור מארבעתם:

אפותא דאשא פי' הערוך אופי עקר חריות של דקל:

א"ר אלעזר זכאה חולקהון דצדיקייא וכו' מיא אשתמודעו למאריהון היינו סוד מ"ן שבבאר הזה העליון מיד נתעוררו כי הוא בעלה דמטרוניתא ולהיות שאין זיוגם עולה יפה בלתי שיהיה נשוי תמן אזדווגת ליה בת זוגיה.

יעקב כתיב ביה וכו' ויגש יעקב ויגל את האבן וגו'. הענין כי בזווג יעקב דאיהו מלבר אינו בכל כך (העלים) [העלם] יהיה באותו הייחוד איזה אחיזה לחיצוני עד שהוצרך לגלגל אבן נגף וצור מכשול מעל פי הבאר. אמנם במשה דאיהו מלגאו אין חלק לחיצוני בו ולא יצטרך לגלגלו ולזה לא כתיב במשה ויגל את האבן אלא ויקם משה ויושיען וישק את צאנם וכו'.

דתמן מזדמן ליה בת זוגיה. שסלוק המעין מורה על התעוררות מ"ן כנז' וא"א היחוד אם לא יהיה נשוי כנז'.

דעל מלה דע"ז וכו' כלומר שהיו מצערים אותם על שאביהם כפר בע"ז שתקן את אשר עוות כי יתרו היה גלגול קין שכפר ואמר לית דין ולית דיין וכו' ועתה נתגלגל לתקן בפ' הדינין וכפר בע"ז לכך ויקם משה שהוא הבל ויושיעם וז"ש בסמוך:

ואתעביד קנאה להקב"ה בכלא. כלומר שמלבד העוות והחמס שהיו עושים להם נעשה קנאי להושיעם גם קנא למלוה ישנה שהיה לו כמו שהיה אח"כ ונתן לו את צפורה דהיינו תאומה יתירה שנולדה עם הבל שהרגו עלי' וכפי' המדרש שאמרו שהשליכו אותם במים ודלה אותם גם אמרו שבקשו לענותם וגם צערום על שכפר בע"ז אתי שפיר באומרו בכלא דהיינו ע"ז ג"ע וש"ד. עכ"ל הרא"ג ז"ל: