אור החמה על ספר הזהר ב:כה

ולכהן מדין וגו' אי בירא דא איהו ביר' דיעקב דהיינו מדת המלכות הא כתיב ונאספו שמה כל העדרים שהם מחנות הקדושים וגללו את האבן דהיינו הדין שהחיצוני יונק ממנו ושם הוא סותם פי הבאר וצריכי' לגלול האבן מעל פי הבאר דהיינו שמעבירים הדין והחצונים נבדל כדי שיהי' שפע מצוי להם והיינו אפי' כל העדרים כולם מכסא הכבוד עד למטה. וכן בנות יתרו דהיינו יתר ו' שהוא כהן מימין ומשמאל מדין ולו שבע בנות הן נקבות שהולידם באם התחתונה והם סוד ז' הנערות הראויות לתת לה. והיה ראוי שיקשה להם יותר לשאוב מי השפע ונתוב בהן ותבאנה ותדלנה ולא נמצא שום עכוב ולא טורח להעביר אבן אפי' אבן לא מצאו:

א"ר חייא יעקב אעדי וגו' היינו אחר שבא יעקב ונעשה מרכבה לת"ת ונתייחד עם המלכות ויגל את האבן מפני שהשפיע בה שפע כ"כ עד שהדין מתבטל ושוב לא נתעורר. והנה כשהשפע מועט נשפע לעולם בדין ולכך והשיבו את האבן אמנם כאשר הדין מתבטל והשפע מתרבה והבאר מלא אין אבן על פי הבאר והבא לשאוב שואב בלי טורח והיינו מפני המים המרובים שהם מעצמם נשפעים בלי לדלות בקושי ותפלה:

אתר דהרוח נפקא מיניה דקאמר מד' רוחות א"כ בלי ספק שמקומו בד' רוחות שהם דרום חסד צפון גבורה מזרח ת"ת מערב מ' ולא בספי' אלא בסוד היכל שהיא נפקת בו כדמסיק מההוא אתר יהי' מה שיהי' היכל ידוע בג"ע. דאתחם בסמכוי שהם ד' עמודי כסא הכבוד בארבע סטרין דעלמא הנז' לעיל.

וכי יכיל וגו' כלומ' הוא דק ומרוב דקותו אינו מושג שיוכל אדם להיות שליט עליו לומר בואי מפני שהוא במעלה שאין אדם שולט שם מפני שהוא צדיק נקשר במקורו אינו משועבד תחת יד צדיק אחר מה שאין כן במלאך שאדם שליט בו מפני שמעלתו יותר מהמלאך ולא כן הצדיק אלא הקב"ה מושל על הצדיק. ותו כלו' ואם היה אותו הרוח רוח שלא ירד לעולם מעולם לא היה כח בנביא להנבא עליו אפי' ע"י נביאים מפני שאין כח בנביא אמנם רוח זה כבר נתלבש בגוף למטה ומצד קשר הרוח בגוף שולט הנביא בו שהרי הוא בג"ע משועבד אל ציור ודיוקן גוף זה:

אי אתלבש בלבושא כפי דבריך שציורו מגוף העולם הזה.

לא נחתא אחר רדתה בג"ע כשתרצה להתלבש בגוף אפי' פעם שנית תתחזק ותתלבש מד' יסודות רוחניים שבכסא הכבוד כדי שתתלבש בגוף של ד' יסודות כדי שיהיו דומין ד' יסודות רוחניים בד' יסודות גשמיים ולכך בעת קשרה בגוף תשתאב שם לחזק ולחדש יסודותיה שהיא מתחלה מיוחדת מהם וזה שאמר דמתתקנא עלייהו.

אילנא חד וחד מערתא נראה שהי' רומז דת"ת * לת"ת. . ומלכות והמעיין בזה אל ידמה ג"ע תחת הקרקע וכיוצא אלא הוא דמיון שמראים אל עיני בשר אבל הענין הוא שג"ע רוחני נפש לכל גוף העולם הזה הגשמי ובכל מקום הוא נמצא אלא שבהיות האדם מתלבש בחומר מסבירים לו הענין בדרך זה וכיוצא בו וכבר הארכתי בסבא בזה.

חד בר נש הוא הממונה על הגן ודרך עץ החיים:

והרא"ג ז"ל כ' ולכהן מדין שבע בנות וכו' אי בירא דא איהו בירא דיעקב פי' אדר' יוסי פריך דאמר לעיל והאי באר דחמא יעקב ומשה דאי הכי הא כתיב ונאספו שמה שהיו צריכים כלם לגלגל את האבן וכאן הבנות היו שואבות בלי טורח קשיא:

מהאי קרא ידענא וכו'. לקמן מפרש לה דהיינו מקום מוצא הנשמות שהם מהכסא אלא לא שביק עד דפריך: ותו דהא רוח בגופא בהאי עלמא. כלומר אינו מן הנמנע אחר שכבר היה לו לרוח זה שייכות עם הגוף בעה"ז ויחדיו נתעסקו בתורה ובמצות לא ירחק שיוכל לינבא על הרוח: מההוא אתר דאתחם בסמכוי וכו'. היינו סוד הכסא שהוא מתתחם בארבע עמודי כסא כנז' בזהר שיר השירים ושם משכן הנשמות ושם יש פרגוד מפסיק בין הבריאה ליצירה ובפרגוד חקוקים כל הנשמות ולכך פריך מג"ע בואי הרוח מ"ל ששם (ג"כ) [בג"ע] עליון שבים ללכת אם יזכו. א"נ מג"ע באי הרוח מבעי' ליה כי הנשמות. כשיוצאות מהעולם הזה הולכות לג"ע א"כ בזמן התחיה משם יוצאי' לעה"ז שיכנסו בגופם:

לא נחתי להאי עלמא. כי אחר שנחצבה ממחצב כסא הכבוד יורדת אל ג"ע תחתון שהוא הפרגוד השני המבדיל בין יצירה לעשיה ששם משכן הרוחות ושם מתעכבות ברצונו ית' עד שיגמר בישולה או עד שתתעבר קצת שתוכל לסבול הגוף (ובעד) [ובעת] צאתה לעולם חוזרת ועולה ושואבת אור מד' עמודי כסא עתה מחדש ויורדת וז"ש אשתאבת מגו ההוא כורסייא מבחי' ד' עמודי הכסא לכן לא אמר מג"ע באי הרוח:

דמרגג למחזה. נחמד למראה. עכ"ל הרא"ג ז"ל: