אור החמה על ספר הזהר ב:רנח

בלשון הקדש יר' שכיון שהיא פתח הכניסה בעה"ז היה ראוי שתהיה בלשון תרגום להלבישה כנז' אלא מפני שאנו משבחין נכנסי' מיד בברכת יוצר היכל לבנת הספיר ובאל ברוך גדול דעה בהיכל עצם השמים ולזה הקדושה בלשון הקדש ושבקין לן למיעל תרעין דלעילא ולעלות ההיכלות זה אחר זה.

ובג"כ אנן נטלין וגו' כדמסיק כי כדי להמשיך קדוש' א' עלינו אנו צריכי' ג' קדושות יתיר מינן מצד מציאות עצמם בהיכלות ואנו מלובשים בחומר בעולם הגשמי הזה. דאלמלא דאנן נטלין וגו' וע"י אלו הקדושות אנו חברים כיצד אנו עולים ונכנסי' השערים בקדושה ראשונה ואח"כ אנו חברים למעלה בקדושה שניה ואח"כ אנו צריכים קדושה שלישית כדי להתקדש ולשכון שכינת קדושתו בתחתונים בתוך טומאותם וז"ש ויקרא דקב"ה לא אשתלים וגו' וירצה עילא ותתא מלאכים ובני אדם וזה דוקא בעלייתינו ואח"כ השלישית כדמסיק קדושה די בסופה איהו תרגום שהוא חצוני בע' לשון ע' שרים גלות ראשון היא לשון מלכות כשדים רישא די דהבא ואנו מירידים השכינה אלינו בגלותינו וכניסתינו בקליפות הקדושה העליונה ולזה יחיד יכול לומר אותה לשון תרגום שאינו אלא ניצוץ בעלמא מהשכינ' שתתלבש בתרגום ולזה יחיד יכול לומר אותה תרגום אמנם מילי דלשון הקדש שהיא השכינה עשרה ניצוצות ממש צריכה עשרה ואנו קושרים עשרה נצוצות העליונו' דלשון הקדש בניצוץ הא' התרגום כדי להמשיך אלינו קדושה בכניסתינו בקליפות. ולזה גוון דאתחזי ולא אתחזי הוא סוד אור זה השוכן וחופף על ישראל ועתה הגיע להוריד שכינה לדור במדור התחתונים ויש מונעים שהם דוחקים רגלי שכינה כגון בעלי גאוה שעליהם פי' רז"ל שאו' הקב"ה א"א אני והוא לדור בעולם ולזה מכריזין מאן איהו גס רוחא במילי דאורייתא וגו':

ת"ח קדושתא דא לאו איהי כשאר קדושאן דאנן משלשין ירצה שהקדושה היא משולשת לרמוז המלכות כלולה מימין ושמאל ואמצע מחג"ת להמשיך למ' ולזה אין כח בקדושה זו להתפשט בעולמות ולשבר כחות החוץ אלא דוקא להתקדש ישראל לבד כנז' ואנו משלשין אותה לקדש עצמינו מג' קדושות וז"ש שאר קדושות שאנן משלשים שמן יעיד עליהם היותם בלי חוזק בזה. אבל קדושתא דא דהיינו הקדיש אינה משולשת יורדת למטה לבד אבל היא סלקא בכל סטרין בכל ו' קצוות עליונים ושש קצוות תחתונים גם כל סטרי מהימנותא דהיינו מג' ראשונות עד סוף ההיכלות הכל נכלל בה. גם ותברא מנעולים היינו תהו וגושפנקן דפרזלא בה"ו קליפין בישין וחשך על פני תהום כי נכנס אל החצונים ומבטלם ומשברם. לאסתלקא יקרא דקב"ה על כלא. שאינו התפשטות קדושת יוצרינו בנו לבד אלא התפשטות כבודו של הקב"ה בכל העולמות ובכל הנמצאים ואין מונע. וטעם היותו לשון תרגום לא להלבישה אלא אנו בעינן למימר לה בלישנא דסטרא אחרא ממש לשברם כענין זה ממש למימר בחילא תקיף שכפי שאנו עונים בכל כחנו ומשברים כח יצרינו בעניית קדיש כך באותו ענין אנו משברים כח הקליפות שיצה"ר חלק מהם והקליפות לעולם כיצר הרע לגוף לכך ראוי לענות קדיש לאתבא בחילא תקיף אמן וגו' בגין דיתבר חילא דסטרא אחרא כעין שברון יצרו בקדיש וכן בגבורת דקדושה בעצמו אסתלק קב"ה ביקריה וגו' שהחצונים מחיצה בין ישראל לאביהם שבשמים וכד קב"ה אסתלק ביקרי' מיד אין מחיצה ואדכר לבנוי ואדכר לשמיה. ובגין דקב"ה אסתלק ביקריה ונודע כי הכבוד העליון עשר מדות לזה צריך עשרה ושינוי הלשון אינו כשינוי לשון הקדושה כי שם לעשות תיק ולבוש כנז' וכאן בלישנא דא אדרבה לשבר מלתעות עול על כרחיה דסטרא אחרא כי התרגום הוא לשונו והוא נאחז ונכלל בו ומשתבר:

פתת ואמר וגו' לסטרא עלאה. לפרש כל מתכות אלו בקדש ויהיה זהב בגבורה וכסף בחסד והכסף יותר יפה מן הזהב כדמסיק לסטרא תתאה ויפרש זהב בחוץ בגשמי וכסף בחוץ ולפי שהחצון גובר בו דהיינו החמדה ולכך הזהב משובח מן הנסף ולזה יתבאר הכתוב בשני דרכים אם נתחיל מלמעלה מחסד ודאי שהוא כסף עליון והיינו סטרא עלאה דקדושה לכך ברא עלמא ושארי למברי מסגורא דכספא דהיינו ימינא הוא החסד העליון המשובח מן הזהב וחסד גובר. אמנם המשכן נברא ממטה למעלה א"כ נתחיל מעולם החמדה שהוא עולם גשמי זה ומשם אין עולים למעלה שממעשה העולם החומרי הזה אנו עושים מעשה להלביש המצות הרוחניות ובעולם הזה שאנו בו כח החמדה והחצוני הטמא גובר ומגביר שמאל על ימין וזהב חצוני גשמי גובר על כסף חצונית גשמית והיינו בסטרא אחרא תתאה שפי' הכתוב שהמשכן נעשה מהדברים הגשמיים הנחמדים אל החומר ולזה יקדם הזהב אל הכסף וז"ש ובעובדא דמשכנא וגו' שהוא בנין עולם ממש אלא שאנו בונים אותו תחתונים גשמיים שארי מסטרא שמאלא דהיינו זהב גבורה כדפי':

עידן עדנין ג' זמני התפלה הא' עדן לעצמו שהוא חסד. הב' והג' עדנין שהם מנחה וערבית ששניהם גבורה ודין כדמסיק ערב מלכות אספקלריא וגו' ובקר אספקלריא דנהרא ת"ת וצהרים האמת שהוא תפלת המנחה שהיא הגבורה החש וכה אבל צהרים לאו האי אתר וגו' ואינו צודק עם תפלת המנחה ולתקן זה צריכים אנו לומר שיהיה הכוונה ע"ד סגי נהור. ולזמנין לחוור וכ"ש שאינו דוחק משום לישנא מעליא לשנות. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. תא חזי כד ברא קב"ה עלמא שארי למברי וגו' מכאן תבין איך באצילות מתחיל הכסף שהוא החסד ואח"כ הגבורה אמנם בעבודה דמשכנא הרומז אל מרכבת חיות הקדש כי לכך הם י"ב דברים זהב וכסף וגו' כנז' פ' ויקהל דף קצ"ז ע"ב שהם כנגד חיות הקדש שהם י"ב משריין עילאין בסוד כל חיה כלולה מג' הם י"ב משריין ולהיות כי מעשה המשכן הוא במט"ט חיות הקדש משא"כ במקדש מעשה שלמה כי היא יותר עליון כנז' בזוהר ולכן קדם הזהב כי כן חדש ניסן הוא מזל טלה הרומז במאדים הוא גבורה בגבריאל כאשר ביארנו בפ' תצא דף קע"ז ע"ב כי ברתיכא עילאה כסף בקדמיתא וברתיכא תתאה שהוא חיות הקדש דמטטרו"ן זהב בקדמיתא. עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' ובגין כך אנן נטלין קדושן יתיר היינו קדושת העמידה שבחזרת ש"ץ שע"י קדוש' ראשונ' שהיינו חברים עמהם מניחים אותנו לקדש שנית ואנו עולים בקדושתינו לתרעין עילאין יותר למעל' מהם הרי שתי קדושות:

קדושא די בסופא שהוא ובא לציון הוא להמשיך הקדוש' מלמעל' למט' עלינו שישכון עמנו בתוך טומאותינו. ולכן נאמר בלשון תרגום לישנא דסטרא אחרא לשון כשדים כדלקמן.

ויקרא דקב"ה לא אשתלם וגומר זו היא עיקר התירוץ שע"י קדוש' ראשונ' אנו נעשים חברים עמהם כדי שבקדושת החזרת ש"ץ נקדיש כלנו יחד עליונים ותחתונים. ויקרא דקב"ה ישתלם עילא ותתא: וגומר כנזכר בפ' בלק דף ק"ץ ע"ש.

ולאתבא בחילא תקיף: משמע דבכל כחו הוא כמשמעו לא כמו שפי' רש"י בכל כוונתו שהכוונ' בכל הדברים היא צריכ'. וההוא הבל וגומר שכן ההבל נכנס באזניכם ויוצא דרך פיכם והוי כאלו אתם מתערין מילין אילין: וזהו הטעם דשומע כעונה:

וזאת התרומה וגומר האי קרא איהי לסטרא עילאה. [וכו'] כלו' הפסוק הזה יתפרש בקדוש' ובסטרא אחרא הא כיצד זהב כסף ונחושת בקדושה שהם חג"ת והתרומ' היא המלכות היא רגל רביעי המשתתפת עמהם וה"ק וזאת שהיא התרומ' תקחו אות' מאתם בזהב וכסף ונחשת העליונים כדי שתשר' עליכם. ויש זהב וכסף ונחשת בקליפ' תרין דרועין וגופא דסטרא אחרא כדאיתא בסוף פ' כי תשא קצ"ד ופ' בלק ר"ז ואלו החיצונים מתאחזין בשיפולי המלכות בסוד רגלי' יורדות מות וצות' התור' שזאת התרומ' נמשיך אות' מהתאחז' והתקשר' בזהב וכסף ונחשת שבסטרא אחרא שתשר' עלינו. וזהו אומרו איהי לסטרא עילאה בסטרא דקדוש' ואיהי לסטרא תתאה בסטרא אחרא: ת"ח כד ברא קב"ה. וגומר הוקש' לו לפי פירושא דקרא דאיהו בסטרא דקדוש' דקאמרן אמאי התחיל מסוד השמאל דהיינו אומרו זהב ואח"כ כסף הי"ל להקדים הכסף שהוא ימין ותירץ דהכי אצטריך כד ברא קב"ה עלמ' שארי למברי מסטרא דכספא דאיהו ימינא וכמ"ש אמרתי עולם חסד יבנ' כנזכר בפ' בראשית דף מ"ו הרי סוד הימין בבריאת העולם והכי אצטריך.

בגין דההוא כספא הוה מלעילא פי' אותו ימין שנתגל' בבריאת העולם הי' ימין עליין קדוש כדי לקיים העולם בסוד החסד.

ובעובדא דמשכנא דאיהי כגוונא דילי' כלומר המשרן הוא דוגמת בריאת העולם בסוד היריעות והקרשים כמ"ש בס"ד. שארי מסטרא דשמאלא שכן התחיל וזאת התרומ' זהב שהוא שמאל הכי איצטריך והתחיל בשמאל בגין דמשכנא מסטר' דשמאלא הוה. שכן נעש' בשביל העגל שעשו שהי' העולם מתמוטט כנזכר בסוף הסבא ולקיים העולם נצטוו לעשות המשכן שהיא כעין עולם קטן לכך התחיל בזהב תחת הזהב שנתנו בעגל כנזכר בפ' פקודי רכ"ד. ולבתר מסטרא דימינא דכתיב וכסף.

כתיב ערב ובקר וצהרים. ה"ג. האי קרא אוקמוה ואתמר בפ' חיי שרה קל"ב ה"ג אבל הכא [עידן] עידנין הוא וגומר. אספקלריא דלא נהרא מלכות. אשפקלריא דנהרא ת"ת. לאו האי אתר דאיקרי חשך שהוא רומז בגבור'. אלא אתר איהו דקיימא בין האי להאי. יסוד הממוצע בין הת"ת והמלכות. והכוונ' שהי' אומר דוד ע"ה לעולם כל כוונתי הוא לייחד ערב מלכות עם בקר ת"ת ע"י צהרים שהוא יסוד לענין אשיח' ואהמ'. אבל זמנא דצלותא פי' הפי' שאמרנו הוא מה דאתערו חברייא ופירשו צהרי' יסוד ולא פירשו שהוא גבור' מפני שם צהרי' שהוא מאיר וגבור' הוא חשך ואינו מאיר ואני אומר שהפי' הנכון הוא שהצהרים הוא בגבור' וז"ש אבל כלומר אבל הנכון אצלי הוא דצהרים הוא זמן דצלותא דמנח' ומלת צהרים לא תקשי לך דלישנא מעליא נקט כדמפרש ואזיל. אתר דאיקרי חשך גבורה דאחיד בערב שמתקשר עם המלכות. וקיימא דא עם דא בסוד ולחשך קרא ליל' כנזכר בפרשת בראשית י"ז עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון עיין בפ' בלק נ"א ובפ' כי תשא דף קצ"ד. אבל זמנא דצלותא דמנחה וגומר כלומר הפי' הנכון דצהרים הוא גבורה עכל"ה.