אור החמה על ספר הזהר ב:רנד

ודא איהו אפריון יר' אמנם היכל התחתון ג"ע תחתון מדת המ' נקראת אפריון אמנם כיון שאין בה שתי בחי' שהם ס"מ היה ראוי שתקרא אפרון אות י' שבה מה עניינה לז"א ובאתר תרין אתוון ס"מ קיימא י' והענין שהמ' מהקשטת מתוך הבינה מתדמה אלי' בכל האפשר ולכך מה שנטל' המ' ע"י היסוד מהבינ' מסיד ס"מ הוא י' והטעם דאינון מאה ברכאן דהיינו סוד השפעת הדעת בו' קצוות עם היות שמסתלק ממנה עכ"ז מברכין אותה ששים ברכות וז"ש שתין לקבל שית סטרין דנפקי שמשפיעם הבינה ביסוד אות ברית דהיינו י' וברכות לראש צדיק והוא נוטל ברכות אלו. הנעלמות וכן הוא נוטל אחר כך ארבעים ברכות מסוד ד' סטרי עלמא שהם חגת"ם שמתמצאים שם בבינה ועם היות ששתי מציאיות אלו כשהיא ס' אינה מ' סוף סוף אשלימו למאה והם מאה ברכות שמציאות הברכות לעולם בה ואת יו"ד שביסוד אשלים למאה דהיינו היוד במלוא' מהברכות י' פעמים י' דהיינו שתי יודי"ן נכה זה בזה יעלה מאה והיינו שהיא מתדמת קצת לאימא ע"י היסוד:

וע"ד דא אפרסמון וגומר ירצה במה שפי' שסוד אפרסמון הוא ס' סתימא מכל סטרוי מפני שהיא נקשרת למעלה עם החכמה בסוד הדעת נמצא שהיא נעשת מאה ברכות מסוד הכתר העליון ודא אפרסמון ודא אפריון אינון נהרי דנפקין מאפרס' דא דהיינו סוד הכתר אפרסמונא דכיא דקאמר לעיל או אפשר דהכי קאמר ועל דא במה שייחס אפריון שהוא תלוי באפרסמון מפני שמ' וס' הם מאה וכן עולה יו"ד א"כ נמצא שאפריון זה בכלל אפרסמון ומאה אלו ואלו הם נהרי אפרסמון ויתייחסו הברכו' כלם אל אפרסמון כדי שיתייחס ויצדק אומרינו הצדיקים למט' נהנים מסוד אפרסמון עליון כמציאות אפריון למטה מפני שסוד אפריון הוא הוא אפרסמון כנזכר:

ונשמתין עילאין דלית לון גופא היינו אותם שנסתלקו מן הגוף ומתו ואלו יכולים לעלות לג"ע עליון שכבר נחו במנוחה עליונה ולכך ינקין בג"ע של מעלה מההוא נהירו דנפיק מאינון נהרי אפרסמונא דכיא שאפרסמון היא עצם הבינ' ונהירו יוצא ממנ' אל סוד הכסא דאימא מקננא בכורסיי' ומתענגי בסוד "עדן "נהר "גן שהם ג' ראשונות שבבינה. ונשמתין דסלקין וגומר והיינו הנשמ' המסתלקת בעת השינ' ואז היא עולה לבין הנשמות הקדושות בג"ע של מטה ואינה יכולה לעלות לג"ע של מעלה מפני קשרן בגוף וזהו שדקדק דאית לון גופא או דלית לון גופא שהגוף הוא המונע ולכך סלקין מעולם זה התחתון אל ג"ע של מטה לבד שהוא מקום אשד נחלי המ' ג"ע תתאה ולכך ינקין מההוא נהירו דאפריון דא ומפני עסקם בכל יום בתורה ובמצות ובלילה עולים יהבי ריחא שהוא סוד התעוררות אל הזווג ונטלי מההוא ריחא דאשתאר וגומר ירצה אחר שהת"ת בתחלת הליל' הוא מסתלק מן המ' ומתעלה לג"ע העליון כנזכר בפ' ויצא ולזה כשהם עולים בעת השינ' אינם משיגים הת"ת והייחוד שכבר נסתלק וגם ייחוד חצות הליל' כבר נשתלחו משם מפני שאין צדיק בחיים שלא ימסרו לו נשמתו בחצות לילה כדי שיעסוק בתור' נמצא שאינם משיגים אלא דוקא המלכות באותו ריח הת"ת הנשאר לה אחר שהוא מסתלק והיינו ריח שדה אשר ברכו ה' ביום בעת הייחוד: וכלהו קיימי בההוא גנתא והיינו שגם הרוחות לנשמות המסתלקות הם שם והנשמות באות ג"כ עם הת"ת בחצות לילה בסוד והשביע בצחצחות נפשך שתרד הנשמ' להעלות הנפש ורוח בימי שבתות וי"ט אלא שאפי' בהיותם שם נהנים מסוד אפרסמון ואלו אינ' נהנים אלא מסוד אפריון ריח לבד והיינו או' וכלהו קיימי בההוא גנתא ויהיה זה מחצות ואילך או בסוד הרוחות לבד או בסוד הנשמות בי"ב חדשים ראשונים שאינם עולות לג"ע העליון וע"ז אמר וכלהו קיימא בההוא גנתא בין אלו ובין אלו.

עשה לו לגרמיה וגומר להנאתו בייחודו שהוא משתעשע בו ועתה יכלול במלת אפריון עצם המדה והצדיקים אשר בתוכה שכל התחתונים כלולים בה והיינו דמתרץ בגין דהאי אפריון וכל אינון נשמתין דצדיקייא כלהו קיימי מפני שהצדיקים הם קישוטיה והם מ"ן דאושידת וז"ש כלהו קיימי לאשתעשעא קמי דקב"ה ולא אמר לשעשועא דקב"ה אלא לאשתעשעא מפני שטעם שעשה לו האי אפריון הוא להטיב למטה שטובתו ושעשועו להטיב להם ומטיבין לו מה שאינו מושג אליה' ולז"א כלהו קיימי לאשתעשעא קמי קב"ה הם משתעשעין לפניו והוא מתעדן במה שהם משתעשעין מפני שעדונו להטיב לטובים ונמשך לו שעשוע מה שאינם משתתפים הם בו.

המלך שלמה מלכא דשלמא דיליה על הת"ת קאמר ולפעמים קאמר הכי על החכמה. ולא אתבני האי אפריון דהיינו מלכות ובניינו הוא בהיות המדות העליונות נראות בה ונכללות בה וז"ש אפריון עשה לו דהיינו מציאות עשיה חדשה ובנין ושכלול מעצי הלבנון אלין שית יומי בראשית פי' שש קצוות העולות ונאחזות עד החכמ' הנק' ראשית משם כחם בסוד ל"ב נתיבות חכמה והם קרובים אל מקורם מפני שהם פועלים כל א' וא' במ' ממשל רב וז"ש מסדר בהאי אפריון סדורא דאתחזי ליה וסדרו של זה אינו כסדרו של זה אלא סדורא דאתחזי ליה כדמפרש ואזיל סדריהם:

סדורא קדמאה אתנגיד מסטרא דימינא בכולם כתוב אתנגיד חוץ מיום ו' שהוא ביסוד והסדר נעשה במ' בלי המשכ' מפני שהם קרובים יחד אמנם בעליוני' שייך להמשך למטה להתקרב אליה לעשות בה שמושא ואו' מסטרא דימינא יר' ת"ת מגביר החסד שבו לשמש בצד החסד כי אין ייחוד וזווג אלא בת"ת: אור קדמאה דאתגניז ועם היות שנגנז לבנות האי אפריון באותו האור הגנוז היה כדי שימצא בה סוד האור הגנוז מעין אותו האור ממש ואעפ"י שהוא גנוז בבינה החסד נסתלק אל שרשו ושאב משם מציאות האור הזה הגנוז לפעול בו שמושו באפריון וז"ש דאתנטיל מסטרא דימינ' לבתר זמן העיבור אפיק ההוא אפריון חד דיוקנא כגוונא דאור יהי אור פי' יהי ויתפשט אור שבחסד הגנוז בסוד הבינה למט' אל המ' לעשות בהאי אפריון שמושא ויהי אור אחר שנעשה השמוש הוציאה דיוקן באותו האור ממש הויה חדשה ויהי אור:

סדורא תנינא וגומר פרישו דמיא בנגידו דאשא תקיפא הענין כי החסד אור והם ה' פעמים אור נזכרים בפ' ואח"כ מתגלים ה' אורות והם נעשים ה' פעמים מים ביום ב' שלא יגמר מעשה יום א' אלא ביום ב' כדמפרש לקמן וז"ש פרישו דמיא התפשטות מהימין ומצד הגבור' עצמה בנגידו דאשא תקיפא והיינו צד הדין ועד עתה לא היה שם הבדלה ולזה הגבור' נכללת בחסד ולכך נמשכה בשתי כחות כח החסד וכח עצמה ועכ"ז לא נשתתף החסד בשמוש זה שלא נאמר בו כי טוב וז"א ואתנטיל מסטרא דשמאלא שהימין לא סייע שם. ואפריש ירצה לא זרע והשפיע המים והאש עפה א' כשהיו למעל' אלא השפיע שתי טפות טפה א' כל כח המים שמצד החסד שהיו בו והאש שמצד עצמו טפה שנית וז"ש ואפריש בין מיין דבסטר ימינא וגומר לבתר אפיק וגומר חד דיוקנא כגוונא דיליה לא כאות' הבחינה שהגבורה כלול' בחסד אלא כאות' הבחינה שהיא נבדלת ועוש' הבדל בין מים למים מי החסד ומי הגבורה שהם אש שורף והיינו רזא דכתיב כי תחל' נאמר ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים והיינו דיוקן הזכר עצמו שעש' בעצמו הבדלה ובאותו דיוקן כתיב בפסוק פעם שנית ויבדל בין המים וגו' והיינו ממש כענין יהי אור ויהי אור כדפי'.

סדורא תליתאה וגומר אתנגיד וגומר והוא משתי צדדים שכך הת"ת כולל ימין ושמאל שמים אש ומים. חד יומ' תליתא' הענין שעם היות שבסוד בריאת השמוש הכתוב בפרשה אין ענין שיורה על היותו כולל ימין ושמאל עכ"ז חד יומא תליתאה מצד היותו יום ג' יוכרח הענין וז"ש דעביד שלמא בעלמא כי בהיותו יומא תליתאה מורה שאוחז בראשון מצד א' ובשני מצד אחר ולז"א דעביד שלמא ועוד כי הכל תלוי בו ביום השלישי כי עיקר בעלה דמטרוניתא הוא הת"ת וז"ש ומתמן אתמשיכו אבין לכולא שאינם מוציאי' פירות בסוד הייחוד בנקבה אלא ע"י הת"ת שהוא בעל הבית וזה אינו צריך עאל בההוא אפריון כנזכר בקודמין אלא הוא המתייחד תמיד כדרך איש ואשתו. וז"ש ודא עביד שמושא בהאי אפריון ואין שמושו בהשאל' ע"י היסוד כי הוא המוציא היסוד אבר הזכר לשמושו וז"ש ואפיק זינא לזיניה דהיינו ועץ פרי עושה פרי אשר זרעו בו ביסוד להשפיע למלכות והיינו זינא לעובדין סגי' וז"ש למינן וכל אותם העובדין הם דוגמא של מעלה וז"ש זינא דאתחזי ליה שנא' שהוא עץ ודאי וכמוהו דשאים בשנוי מועט וכמו שהוא ת"ת כולל פארות וענפים בחינות שונות כך היתה הוייתו דהיינו דשאים ועשבים ואילנין והיינו חילין כחות ומרכבות ותחלה בו בעצמו ואח"כ באפריון והיינו כפל הכתוב ותוצא הארץ ונודע שבבא הת"ת אל המ' היא מתחקקת בצורתו ממש וז"ש ואשתאר דיוקניה תמן ואפיק זינא ההוא אפריון כההוא גוונא ממש שהוא בה בדקות מוציא' היא מציאות שני מתגל' והיינו ותוצא הארץ:

סדורא רביעאה הוא הנצח שהוא רגל ימין של הת"ת ועליו עקרו ולזה נק' יהו"ד צבאות והמלכות בהוד ולזה תליית הת"ת שמש ודאי ביום רביעי שהוא הנצח וכל ענינו לאנהרא נהירו דשמשא אור הת"ת המתפשט ולא שהיה מיעוט הירח מצדו כי המיעוט מצד שמאל אלא המיעוט מצד המ' מעצמה וז"ש לאנהרא להאי אפריון גו חשוך דיליה. ועאל ביה לא לזווג אלא לאנהרא לאור דשפע ומזון שהנצח הטיל בה אור לבד והיה תלוי עד בא ההוד יומא חמישאה שאז נגמר מעשה יום ד' שאין הויה פחות משניהם יחד דקיימא לן נצח והוד תרי פלגי אינון ולפי זה ימצא שאין מציאות הנצח במ' כיון דלא עביד שמושא לז"א שאינו כן אלא דאפיק ההוא אפריון כההוא גוונא ממש דההוא נהירו ירצה כאותה הפעול' וההאר' שהאיר בה נתחקק בה מציאותו והוציאו כדמותו בצלמו ואינו גריעות בה שכל עצם המדה אפי' בשרשים העליונים כך הוא מציאותם וז"ש דההוא נהירו חד מאינון עצי הלבנון שכל מציאותו כך הוא פלגא עד שישתלים בחבירו. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ונשמתין עילאין דלית לון גופא וגומר הענין כי ודאי שלא יש שום נשמה שאין לה גוף כי לא לתהו בראה אמנם הענין כי הנה הקב"ה ברא כל הנשמות בששת ימי בראשית ואח"כ בכל דור ודור באים דור א' מהנשמות וזהו סוד דור הולך ודור בא והנה אותם הנשמות שעדיין לא באו לעולם אך עתידים לבא בודאי כנזכר הנה הם יונקים מאפרסמון והנשמות שכבר באו והלכו באופן דאית להו גופא בהאי עלמא הם למטה באפריון בסוד צרור החיים היא המ' בהיכל לבנת הספיר: אבל האחרות הם למעל' בהיכל אהב' ששם מדת החסד והוא הנהר הראשון מכל נהרי אפרסמון ושם יושבות הנשמות שעדיין לא באו בעה"ז כנזכר בפ' פקודי רנ"ג ע"א או יאמר כי כשהגופות אינם כלים אין הנשמו' יכולות לעלות למעלה אל צרורא דחיי ג"ע העליון דגופא דילהון לא נרקב עדיין ולכן נשאר לתתא בהאי אפריון. אבל הנשמות שכבר כלו גופם ונרקבו הנה הם זוכות לעלות אל עונג העליון להתענג שם בג"ע העליון או יאמר והוא כי לעולם אין שום נשמה עולה למעל' ממ' אבל ההפרש הוא דאלין מתענגי מההוא נהרי דאפרסמון מעדן ומאפרסמונא דכיא ואלין מאפריון אבל כולהו קיימי בהאי גנתא דאקרי שדה אשר ברכו ה'. חד דיוקנא כגוונא דהאי אור נ"ל כי אלו הדיוקנין שהוציא האי אפריון הם ו' קצוות שבמ' או יהיה חוצה בעולם הבריא'. סדרא ג' אתנגיד מסטרא דשמאלא ר"ל כי עיקר זווג ת"ת במ' הוא ע"י השמאל המעורר הזווג. או נ"ל להיות טעות וצ"ל מסטרא דשמשא. ואשתאר דיוקניה סוד שימני כחותם וגומר ואתנהיר נהירו דשמשא פי' הוא הנצח דאתנגיד מצד הת"ת והנצח אקרי שחר. ולא עביד ביה שמושא עד יומ' ה' הענין הזה יובן ממ"ש בהיכלות פ' פקודי כי אין הנצח היכל בפני עצמו וכן אין ההוד היכל בפני עצמו כשאר הספי' אמנם המקום הנזכר ירכין הוא היכל א' והוא כלול מנצח והוד וכן הנק' חמוקי ירכיך הם בהיכל אחר כלול מנצח והוד ולא תמצא כן בשאר הספירות ולכן נקראו שחקים כי הם כלולים כא' זה בזה וז"א ולא עביד שמושא עד יומא חמישא' וגומר ולכן נק' תאומים בפ' פנחס דף רל"ו ע"ב וע"ש והפי' כי צריך השפע להתבשל בתרי ביעי ומי שאין לו אלא א' אינו מוליד ולכן אשתתף נצח והוד למעבד שמושא. עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' ה"ג ובאתר תרין אתוון ס"ם קיימא י' ברזא דברית וגומר פי' במקום ס"ם שבמלת אפרסמון יש באפריון י' שבשאר האותיות הם שוות והוא סוד הברית הכולל מאה ברכאן שהם סם שהם שתין וארבעים וז"ש. דאיהי זמין לנטלא כלא וגו'. שיתין לקביל שית סטרין פי' ששים ברכות מצד שש קצוות כל א' כלולא מעשר שיצאו מאת ס' בינה ארבעים ברכות אחרות לתשלום מאה ברכאן לקבל ד' סטרי עלמא שהם דרום חסד וגומר כנז"ל.

וע"ד דא אפרסמון ודא אפריון. שניהם שוין. ה"ג אינון נהרין נפקין מאפרסמון דא וגומר. ונשמתין דאית לון גופא וגומר ה"ג ונטלי מההיא ריחא דאשתאר ביה בההוא חקלא כד"א כריח שדה אשר ברכו י"י וכלהו וגומר ובזה תבין טעם למטתו של אלישע שהית' מעלה ריח ג"ע דאיתא בריש פ' בשלח מהיכן הית' מעל' ריח ג"ע. אילין מתענגי לעילא. הנשמות שנסתלקו מן העול' מתענגי בענוגא דנועם י"י לעילא בהיותם שם בההוא (אפריון) [נ"ל שצ"ל אפרסמון] ואילין שעדיין בחיים חיותם מתענגי לתתא מריח מעשיה' דיהבי חוזרים ונוטלים ריח ג"ע לבדו ולא נועם י"י לאשתעשע בהו קב"ה. מלכא דשלמא דיליה וגומר בינה נק' מלך שהשלום שלו שהוא ת"ת שלו והכיפריש לה בזוהר שיר השירים.

דא מלכ' משיחא מלכות. ודא עלמא דדכורא הבינה נק' עלמא דדכורא בערך מה שלמטה ממנ' כנזכר בפ' ויחי דף רמ"ו ובריש פ' שמות.

אילין אילנין נטיעין פי' אותם עצי לבנון קודם שנעשו עצים היו נטיעות נטועות בתוך הבינה. ושתיל לון באתר אחרא. במקומן ואחר שנשתלו וגדלו.

נק' ארזי לבנון כד"א ארזי לבנון אשר נטע פי' ישבעו עצי י"י שהם נק' ארזי לבנון אשר היו מתחלה נטיעות קטנות וזהו אשר נטע ע"ד גדיים נעשו תישים וגומר. אילין שית יומין דבראשית. פי' שגם בחכמה היו מושרשים אלו הו"ק וזהו בראשית בר"א שי"ת כנזכר בתיקונים. סדורא דאתחזי לי'. דומה לו ממש כדמפרש ואזיל:

סדורא קדמאה אתנגיד מסטרא דימינא ה"ג. והענין כי בכל יום מששת ימי המעשה שולט ספי' אחת. הא כיצד יום א' חסד יום ב' גבורה יום ג' ת"ת יום ד' נצח יום ה' הוד יום ו' יסוד יום שבת מלכות ולזה מוציאין ס"ת ומרבים תחנונים ביום ב' וה' ששולטים גבורה והוד בעלי הדין. והנה בכל יום נעשה ייחוד למעלה אמנם אינו שוה היחוד שנעשה ביום ב' כיחוד שנעשה ביום א' כי ביום א' נעש' היחוד בין ת"ת ומלכות מצד החסד שגובר ביום ההוא יותר משאר הימים ומצד אותו מציאות הפרטי נעש' במלכות מציאות שני מלבד הייחוד הכולל ומוציא ההוא אפריון חד דיוקנא כיוצא בו דומה אל החסד כמ"ש בס"ד. וכיוצא בזה ביום ב' מצד הגבורה וההקש ע"ז בשאר הספי' עד יום השבת שאז נעש' יחוד נפלא כולל כמה מציאות וכמה ענפים אחרים כמ"ש בסמוך ודבר זה חוזר חלילה בכל שבוע ונמשכים מאלו היחודים רב טוב ושפע ורוחין ונשמתין לעולם ולזה נק' סדורא קדמאה. סדורא תנינא להורות על הסדר הנהוג בכל יום ויום וחוזרין חלילה. ועכ"ז אין לך יום שיהי' דומה לחברו וזהו לשון סדורא ע"ד משארז"ל סדורות ובאות וגומר זהו כללות השמועה. אמנם התכת המלות אמר אתנגיד הוא המשכה. הנמשכת שאינה נעתקת ממקום המשכת' אלא הולכת ונמשכת: ונשארה מציאותה חקוקה בכל המקומות שנמשכת בהם ולזה לא אמר נפיק וז"ש בסמוך דאתנגיד ואתנטיל ר"ל נמשך ונוסע מסע אחר מסע ובכל מסע נשאר מציאות אות דיוקן חקוק בה מסטרא דימינא אור קדמאה. שסוד החסדים אל הימין וביום הא' סוד החסדים שבו התחיל בנין העולם. ע"ד אמרתי עולם חסד יבנה והזכיר אור קדמאה שכן ביום הראשון נברא האור והוא אור שבספי' החסד היא המתגלה וגוברת ביום א' וכשנכנס בהאי אפריון מוציא אור אחר כיוצא בו כדמפרש ואזיל.

ועאל בהאי אפריון על ידא דיסודא חד מדלא קאמר על ידא דיסודא סתם אפשר לומר שהחסד בעצמו כשמכניס (בההאי) [נ"ל דצ"ל בהאי] אפריון אותו מציאות הנמשך ממנו הוא ע"י היסוד שבה דהיינו יסוד שבחסד. ה"ג אמאי כתיב ויהי אור. אלא ההוא אור אפיק וגו':

סדורא תנינא אתנגיד מסטרא דשמאלא וגומר. זהו מציאות ייחוד פרטי הנמשך מהגבורה מבחי' הבדל (הימים) [אולי צ"ל המים] שנעשה ע"י האש החזק אשר בה מלבד הייחוד הכולל כנזכר וז"ש פרישו דמיא בנגידו דאשא תקיפא שמפני תוקף הגבורות החולקות עם החסד נעשה רקיע בתוך המים ויהי מבדיל וגומר והיינו סוד המחלוקת שבין ימינא ושמאלא כנזכר בפ' בראשית דף ח' ועאל בהאי אפריון ועבד ביה שמושא בודאי שהוא ע"י יסוד שבגבורה כנזכר לעיל ולא חש להזכירו שסמך על הקודם.

ואפריש בין מיין דבסטר ימינא ובין אינון מיין דבסטר שמאלא. מינה ובה יש סוד מיין דמסטרא דימינא ומיין דמסטרא דשמאלא כגוונא דלעיל' וע"י ההוא שימושא אפריש בינייהו:

סדורא תליתאה אתנגיד מסטרא דשמאלא ומסטרא דימינא חד יומא תליתאה וגומר. ה"ג זהו מציאות ייחוד פרטי שמתגלה על הייחוד הכולל שמתייחד הת"ת עם המלכות מלבד זה מתגלה במלכות מציאות שני זה מהת"ת עצמו והיא מציאות שנמשך מתרין סטרין מימינא ומשמאלא בסוד שמים אש ומים והוא מטיל שלום ביניהם וז"ש דעביד שלמא בעלמא ומתמן אתמשיכו איבין לכלא. להיות מציאות זה נמשך מן החסד ומן הגבור' ומן הת"ת לכך נמשך הפרי הדומ' לכלם וז"ש ג"כ בסמוך ואפיק זינא לזיניה זינא לעובדין סגיאן וכל דשאין ועשבין ואילנין וגומר דינא דאתחזי ליה הכא נקט האי לישנא דאתחזי ליה לפי שההויות האלו הנמשכים מסוד הת"ת שהוא גופא כולל כל הסדרי' הם דומים דומה בדומה בעצם עד שנראה לעין כל שזה נמשך מזה וחזותו מוכיח עליו.

דשאון ועשבין ואילנין הם מיני השפעות משונות זו מזו. א"נ הם מיני נשמות גדולות וקטנות בכמה חילין הם כתות מלאכים שיוצאים עם הוויות הנשמות כנזכר בפ' בראשי' דף י"ב ואשתאר דיוקני' תמן וז"ס שימני כחותם על לבך שנשאר צורת החותם בנחתם ובחי' זו לא נזכרה בשאר הסדרים כי אם בזה לסיבה הנז' לעיל. וז"ש ג"כ בההוא גוונא ממש מה שלא נזכר מלת ממש בשאר הסדרים:

סדורא רביעאה אתנגיד ואתנהיר נהירו דשמשא הזכיר כאן נהירו דשמשא יען כי סדור זה הוא מצד הנצח והוא סוד ירך יעקב שהי' צולע על ירכו דהיינו סוד הגבורות שנמשכו מגבורה העליונ' עד שנחשכה שלא הי' נביא יכול להתנבאות מתוכה כנזכר בפ' בראשית דף כ"א ובסבא דף קי"א וזהו גו חשוך דילי' עד שהוצרך לנהירו דשמשא לאנהרא להאי אפריון כדי שלא תמשך המשכה חשוכא בההוא אפריון וסרס הלשון ודרשהו ואנהיר נהירו דשמשא גו חשוך דיליה לאנהרא להאי אפריון וכן נמי הזכיר כאן נהירו דשמשא שכן כתיב ביום רביעי יהי מאורות שבו נתלו המאורות ולא עביד שימושא עד יומא חמישא'. יען כי נצח אינו פועל בלתי ההוד כי הם אחים ורעים ולא יתפרדו [ע"כ] נק' רחיים שחקים שמלאכת שניהם נעש' כאחד ולכן לא עביד שמושא עד יומא חמישאה. סדורא חמישא' אתנגיד חד משיכו דרחישו דמיא. זהו מצד ההוד יום חמישי שבו כתיב ישרצו המים שרץ נפש חיה: עכ"ל הרא"ג ז"כ.