אור החמה על ספר הזהר ב:רנג

וכדין איהו כתיב כי יעקב בחר לו י"ה וגומ' כשבא לומר מעלת יעקב ומרכבתו אמר כי יעקב בחר לו י"ה מורה שאוחז בסוד הדעת בשתי אותיות אלו ומפני שזו מדת מרע"ה שהיה מרכבה אל סוד הדעת לזה אמר כד נפיק ואשתכלל מגו י"ה ירצה מרע"ה תפס בעצם בדעת הנעלם אבל יעקב נטל למטה בסוד הת"ת כד נפיק למטה נאצל במקומו אמנם עכ"ז אשתכלל מגו י"ה כי שכלולו ובניינו מתוכיות שתי אותיות אלו ממה שהדעת מתפשט בין שתיהם ולזה יכול הוא להשלים שתי מדות אלו ולפיכך נשא שתי אחיות שיכול להשלימם אמנם שאר בני עלמא שהם ישראל הנמשכים ממנו אינם יכולים לתפוס אל הבחינה זו ולכך אסורי' בשתי אחיות שאינם יכולים להשלימם ולייחדם שאינם אחוזים למעלה אלא למטה לכך לא אתיהיב לון רשו לסלקא הכי שא"א להם להכלל שם ולתפוס אלא במדה אחרונ' והיינו לסגולתו מקום שיעקב מסגל בו דהיינו אתר דנטיל וכניש כלא ולכך נאסר לכל שתי אחיות ואם יש ישראל אחוזים בספי' העליונות היינו מגו דא נטלין לעילא בסתימו דרעו ירצה הם אחוזים בה במ' לבד אלא שיש כלולים בה ובסתימו דרעו ירצ' שהוא סוד הת"ת הבא אליה ומשפיעה דרך נעלם וכאן הם אחוזים בסוד העלם הת"ת במ' והם במ' ושמים את לבם את הת"ת ומושכים לה שפע והיינו בסתימו דרעו אבל יעקב היה ממש בעצם הת"ת וז"ש אבל לא באתגליא כמו דנטיל יעקב שהיה ממש בעצם הת"ת ובעצם הספירות העליונות.

הה"ד ויקחו לי הוא מאמר הת"ת ויקחו לי שירצו להיותם מרכבה אלי אל יחשבו לעלות למעלה שלא יתפסו מאומ' כי אין מדרגה זו אלא בדורות האבות אלא אם ירצו לתפוס בי ויקחו לי תרומה במ' שהיא תרומ' שהיא מתרוממת להתייחד עמי שם יוכלו להתאחז:

ר' יהודה פתח מה רב טובך וגומר האי קרא אוקמוה דרשו בו החברים אבל רזא דא שר' יהודה מפרש השתא קצתו אוקמיה בוצינא קדישא בפ' בראשית דרגא עילאה הבחינ' והמדרגה העליונה דאיהו רזא דעלמא עילאה היינו הבחינה הנעלמת שבבינה וז"ש רזא דעלמא עילאה אקרי מ"י המורה העלם כנזכר לעיל דרגא דקיימא לשאלא ועוד היא שער החמשים מ"י ודאי דרגא תתאה פי' הבחינה האחרונה שהיא הבחינה הנגלית יותר מהמלכות והיינו או' דאיהו רזא דעלמא תתאה אקרי מה כדמסיק טעמא ותנינן אל תקרי מה אלא מאה והיא הבחינה התחתונ' חדש' המתהו' במלכות למט' שהיא כלולה ממא' וכל המא' שלימות למעל' ממנה שהיא רזא דעלמא תתאה בענין שכוללת עשרה מדרגות שלימות שבמלכות וז"ש בגין דכל דרגין עילאין דהיינו עשר ספי' כולם באשלמותהון כל א' כלולה מעשר הכא אינון.

ותו אמאי אקרי מ"ה כלומר אם אין הכוונה אלא מאה היה לו להיות נקראת מאה אמאי אקרי מ"ה ודא לטעם אחר יש בה והוא להודיעך אע"ג דמשיכו עילא' אתמשך דהיינו שהבינה הנעלמת נמשכת ומתפשטת בסוד חג"ת וגומר עד סוף כל המדרגות עכ"ז לא אתגליא הן אמת שאינו נסתר כהסתר אימא עילא' ומה שלמעל' ממנ' אבל עכ"ז לא אתגליא להגלות ממש אינו מתגל' עד דאשתלים הכא כי גמר האצילות להנהג' הוא עד המדה הזו הכוללת בבחינ' הזאת מאה בחינות הם מאת אדני מושב המשכן והטעם דאיהו אתר בית ועד לסוף המדרגות ואין עוד באצילו' מדרג' למטה ממנה וז"ש סופא דאמשכותא דכלא שאינו נמשך עוד ואם היה מסתתר לא הי' בו גילוי אלא וקיימא באתגלייא והיינו מה כלומר כאן יש דבר מה שאתה יכול להשכיל ועכ"ז נקראת מ"ה המור' בצד מה העלם והסתר שעדיין פי' מלת מ"ה מורה על המתמיה מה ראיתי מה הוא זה אלא שאינו כמו מ"י שמורה על שאלת עצם הענין כל עצמו נסתר עד ששואלים מי הוא זה איזה הוא אמנם עצם הדבר בראה אבל שואלים על מהותו מהו זה ויפול השאלה הזאת על שני עניינים הא' מה חמית כלומר ההשג' עצמ' גרועה כי כמה פנים לפנים מה דאית הב' מה ידעת אפי' במעט המושג אינך יודע בו שום ידיעה כלל שאין השכל מתיישב בו והיינו לא ראיתם כל תמונה המדה האחרונ' נקראת תמונה קצת מהתמונ' ראיתם וכל תמונ' בשלימות לא ראיתם ובג"כ מ"ה דהיינו מ' הנזכר: רב טובך דא הוא יסודא וגומר הענין כי החסד נק' טוב שכולו טוב אמנם היסוד נק' רב טוב שיש בו רוב טוב וחסד ויש בו דין קצת והיינו רב טוב שהוא היסוד לבית ישראל שהיא המ'. אור קדמא' תחלת צמיחת החסד מלמעלה אקרי טוב סתם: והכא כלילן דכר ונוקבא באו' מ"ה רב טובך שהם מלות מקושרות שאין מלת מה לעצמה אלא נקשרת ברב טובך מורה על סוד ייחוד וכללות זכר ונקבה ואמר דכר ונוקבא כי היסוד נק' רב טוב מצד הת"ת שבו סוד רב חסד מטה כלפי חסד ומשם נמשך רב טוב ליסוד בעת הזווג והיינו או' אשר צפנת בבינה הנק' צפון ומתפשט משם בעת הזווג כמו שאור קדמאה נק' טוב כאו' וירא אלהים את האור כי טוב וגנזו כך אפי' הרב טוב המתפשט למטה אינו קבוע במדה זו אלא אתגניז כגוונא דאור קדמאה דאתגניז ואתטמר שהוא העלם על העלם.

דהכא איהו אומנותא בסוד ייחוד קב"ה ושכינתי' כנז'. אומנותא דכולא כל הנמצא ממדת המ' ולמטה כסא וחיות ואופנים הכל נמצא בסוד זווג המדות האלו. אומנותא דכל עלמא העולמות האלו הגשמיים לא נמצאו אלא מכח הייחוד. אומנותא דנשמתין ורוחין הנמצאים למטה בצדיקי עמו כולם מצד הזווג ונפשין ממ' ורוחין מת"ת ונשמתין מבינה נמשכין למטה באמצעות זווג שתי המדות האלו.

ברזא דא עביד קב"ה עם היות שהבריא' מיוחסת אל הבינה אין הבינה מוציא' בריאת העולם אלא ברזא דא שמזווג סוד רב טוב במ"ה מוציא כלי למעשהו בראשית ברא אלהים תחלה שהבינה יברא העולם ברא את השמים ת"ת ואת הארץ מלכות מפני שהם כלים למעש' העולם באמצעות זווגם:

אתעביד משכנא פרטי אבריו ואתבני הקמתו, לי תרומה ל"י הזכר תרומה מ' ובאו' לי תרומה משתתפות כגון מה רב טובך להורו' על חבורם יחד וז"ש תרין דרגין דאינון חד וגומר ובא להזהיר שלא יפרידו' אלא יקחום מתחברן כחד' והיינו או' מתחברן כחד':

ויקחו לי וגומר ר"ש ור' אלעזר וגומר. היכלא דלתתא היא המ' וג"ע אשר בארץ היא היא בחינת הנק' שכינ' תתא' ואויר ב"ע היא מהמ' דאיהו כגוונא דהיכלא דלעילא בינה והיא היא ג"ע עליון לנשמות. והנה יש גן בינה ויש עדן חכמה אמנם המ' ג"ע תחתון אין בו עדן אמנם המ' והת"ת נותן עדן בתוך הגן כי בבא הת"ת היסוד נכנס אליה ונעש' עדן בתוך הגן וז"ש וקב"ה ת"ת קארי ליה גנתא דעדן על ידי שנותן עדן בתוך הגן ומתעדן הגן ואז הצדיקים מתעדנים.

דאיהו נטע ליה וגומר הענין שאין אורות עליונים מתגלים אל הת"ת ואין הברכה מצויה בו אלא בחברת המ' כשהוא משפיע במ' כאו' השרוי בלא אשה שרוי בלא ברכה וכסופא דיליה כשהוא כוסף לעלות אל הספי' המליונות אינו עולה אלא באמצעות המ' לאשתעשעא ביה היינו סוד הזווג עם המלכות באמצעות הצדיקים שהם מקשטים השכינה: נשמתין דצדיקייא וגומר הם ג' מיני נשמות הא' הם אותם שעדיין לא באו לעולם והם עדיין דקים שלא לבשו עדיין לבוש הגוף ולבוש מעש' המצות וכנגד אלו אמר אינון צדיקייא דתמן כולהו קיימין ורשימין בגווה רשימה מועטת מצד דקותם כנזכר ויש מין ב' אותם שירדו לעולם ומתו וכנגד אלו אמר אינון נשמתין דלית לון גופין בהאי עלמא כולהון סלקין אחר פטירתם ומתעטרן תמן. ויש מין ג' אותם שעדיין עומדין בעולם הזה שיש להם דיוקן חקוק בסוד פרגוד ומשם שואב רוחניות הצדיק בהיותו בעה"ז. וכל א' כפי מדרגתם אית לון דוכתין למחמי וגומר והענין שהם למטה במ' ובסוד השעשוע הם נהנים מאור הבינה וז"ש לאתענגא גו ענוגא עילא' והוא סוד עדן נהר גן ענ"ג והיינו נועם ה' ומתמן בהיותם למט' אתמליין מלמעלה מכל כסופין דנהרי אפרסמונא דכיא כדמסיק.

אפרסמון דא היכלא היא בינה עילאה מצד עצמה טמירא מצד החכמה גניזא מצד הכתר.

אפריון דא היכלא דלתתא מ' ולא נקרא אפרסמון דלית ביה סמך שהיא נקראת סוכת דוד הנופלת לבנה אין לה אור וענין הסמך הוא אור העליון הת"ת המאיר בה והבינה אינה צריכה אור מזולתה שהיא אור החמה וז"א עד דאתסמיך מגו היכלא עילא' ע"י הת"ת ובג"כ את סמך סתים מכל סטרוי שהיא בבינ' שהיא נעלמת כגוונא דא #מ מם סתומ' מכל פינותי' כסמך אמנם אינה מתעגלת אלא מרובעת שמורה על היות' רביעא על הבנים אמנם עדיין סתומה ולא השפיעם וז"ש אלא בשעתא דסתים ואתגניז בגויה דהיינו החכמ' בסוד הדעת מסתתר בתוכה והיא מסתלקת ונקשרת עם החכמ' בסוד הייחוד העליון ולכך אינ' מרובעת שאינה יושבת וז"ש לסלקא לעילא. ובשעתא דהדרא שהיא מלאה מאור החכמ' ובא לישבע לבניה קודם שתשפיע וז"ש דהדרא ויתבא על בנין דלתתא שהם חגת"ם כדי להניקם כדין איהו קיימא בדיוקנא דאת מ"ם שמורה רביעא שהיא מרובעת על ד' רגלי המרכב' סתימא דעדיין לא השפיעה. ואמנם כאשר כבר התחיל להשפיע והיא פתוח' היא מ' פתוח' והיינו מ"ם של אפרסמון ולא חש לפרש דממילא משתמע ועל בחינות אלו שבבינ' נקראת אפרסמון וז"ש וע"ד איהו אפרסמון. מהרמ"ק זלה"ה. ועיין בס' אור הגנוז בס"ד:

והרא"ג ז"ל כ' ה"ג וכדין כתיב כי יעקב בחר לו יה כד נפיק ואשתכלל מגו יה ישראל לסגולתו. שאר בני עלמא וגומר כלומר אחר שהוא"ו הזה שהוא יעקב. אתחבר בההוא עלמא סתימאה. בינה כדין כתיב כי יעקב בחר לו יה כלו' ואימתי יאמרו עליו דבר זה שיעקב בחר בו יה חו"ב כד נפיק ואשתכלל מגו יה. והנה יעקב זה הוא יעקב ממש יען כי הוא זכה להתקשר בת"ת וכשת"ת עולה למעלה לייחד החו"ב איהו הוא וזהו כי יעקב הוא לבדו בחרו יה לייחד בין שניהם אמנם ישראל דהיינו שאר כללות ישראל אין להם מעלה כ"כ לעלות אל י"ה דהיינו חו"ב וז"ש לסלקא הכי אלא לסגולתו אתר דנטיל וכניש כלא דהיינו מלכות כנזכר שנק' סגולה ע"ש שמסגלת ואוספת כל האושר העליון באוצרותי' וז"ש דנטיל וכניש כלא וי"ס דגרסי כד נפיק (מ"ו) [ויו] ואשתכלל מגו י"ה. ומגו דא מלכות כי היא כוללת כל המאורות העליונים יוכל להשיג לעיל בכוונת הלב וז"ש בסתימו דרעו הה"ד ויקחו לי תרומה. כלומר ישראל רוצים לקחת לי דהיינו בינ' כנז"ל א"א כ"א ע"י התרומ' מלכות וכיצד יקחו לי בכוונת הלב וז"ש מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי כלומר תקחו אותי ע"י תרומתי ולז"א הה"ד כלומר השתא ניחא דאצטריך מלת לי לאשמועינן דלקיחת לי הוא ע"י התרומ':

אוקמוה בוצינא קדישא (וגומר) [גו] רזין עילאין רשב"י ע"ה פי' הפסוק הזה בדרך הספי' שהם רזין עילאין. דאקרי מי. בינה. רזא דעלמא תתאה. מלכות איקרי מ"ה ואין כוונת מה כדרך השואל מה זה דא"כ מה בין מ"י למ"ה אלא ותנינן א"ת מ"ה אלא מא"ה שכל עשר ספי' שכל א' כלולה מעשר הם מתגלים במלכות (ובבינה) [נ"ל שצ"ל ובבחינ'] זו נק' המלכות מה וז"ש:

באשלמותהון. פי' במלואותם. ותו אמאי איקרי מ"ה כלומר מלת מה כפשוטו עד דאשתלם הכא במלכות. ה"ג קיימא לשאלה מה וגומר.

מאי חמית מאי ידעת כלומר הבדל גדול יש בין מ"י למ"ה שמ"י הוא נעלם מאוד כמו מי איפוא מי פלג וגומר מי יכין לעורב אמנם מלת מה מורה על דבר שכבר הוא לפניך אמנם אינך יודע מה הוא כמו כי לא ידעו מה הוא וכיוצא לכך כשנאמר מה על המלכות הוא על צד ההשאל' הגם שבו נתגל' המציאיות מ"מ הם נעלמים כבתחל' וזהו מה חמית מה ידעת שאין בה השג' כלל ובגין כך מה כו' פי' על צד זה נאמר מלת מה בפסוק זה להורות על המלכות שאף אם נמשכו בה כל המציאיו' והיא מדה נגלית כנראה שהיא מושגת לכך נאמר בה מה אין בה השגה כלל. רב טובך דא איהי יסודא דעלמא. פי' יסוד כמשמעו שנק' רב טוב כי החסד נק' טוב סתם וזהו רב טוב כדמפרש ואזיל ע"ש שהיסוד כולל כל טוביות הספי' כלם נמשך אליו ולא [ולו] נקרא רב טוב. ה"ג אור קדמאה איקרי טוב סתם. והכא כלילן דכר ונוקבא כחדא. כלומר הכא בהאי קרא כלול דכר ונוקבא מה. נוקבא. רב טוב. יסוד סיומא דגופא דדכורא איהו ה"ג:

דהאי אתגניז כגוונא דאור קדמא' פי' הא יסוד נגנזת אורו בזמן הגלות כנזכר בפ' תרומה דף קס"ו ואין העולם מתקיים אלא בסוד הספיחים. דהכא איהו אומנותא הכא בהאי יסוד נעש'.

אומנותא דכל עלמא כל ההנהגות הן לטב הן לביש מהכא נפקין וכן תוצאות הנשמות ורוחות ודוק שלא אמר ונפשין יען דנפשין נפקין ממלכות.

ורזא דא בראשית שהוא היסוד ראשית עלמא דדכורא מלתתא למעל' בכחו ברא אלהים מלכות את השמים ואת הארץ התחתונ':

לי תרומה תרין דרגין דאינון חד. לי יסוד תרומה מלכות. א"נ כאלו אמר ויקחו ליו"ד דהיינו יסוד תרומה מלכות שיתחברו יחד:

אבל אפריון דא היכלא דלתתא מלכות. דאיהו כגוונא דהיכלא עילאה. בינה (שזה נק' אפריון) [שהוא נק' אפרסמון] אותיות דדין כאותיות דדין זולת שבמקום (המם) [הס"מ] שבאפרסמון נכנס י' באפריון כדמפרש ואזיל. וזהו כגוונא וגומר. וקב"ה בינה כדלקמן קרא לי' וגומר. דאיהו נטע לי' נטע בה כמה נטיעות כמה מציאיות וכמ"ש ויטע י"י אלהים גן בעדן מקדם נז' שם מלא שהוא בבינה שנטע אותו הגן להיות לו לגן שעשועים:

אינון נשמתין דלית לון גופא בהאי עלמא כלומר שאין להם גוף בחיים חיותם אלא שכבר נסתלקו מן העולם אלין מתערין תמן וגומר. אמנם אינון נשמתין דאית לון גופא בהאי עלמא אילין יהבי ריחא מצד מעשיהם הטובים ותורתם ונטלי ריחא וגו' כדמפרש ואזיל. מ"מ השעשוע נעש' בב' הנשמות הנז' והכי איתא בפ' לך לך דף פ"ב.

דאיקרי נועם י"י כמ"ש בפ' מקץ קצ"ז ובפ' וארא ל"א והכא משמע שבהיותם בג"ע תחתון מלכות מתענגים בראותם נועם עליון בינה. ותמן אתמליין. בהאי אפריון. אפרסמונא סתם הוא בבינה. אמנם אפרסמונא דכיא. הוא בכתר שהוא טהור ונקי מן הדין מש"כ בבינה דדינין מתערין מינה. דא היכלא עילאה טמירא גניזא. ה"ג והיא הבינה

דלית ביה סמ"ך כלומר אות סמך כמו שיש במלת אפרסמון עד דאסתמיך מגו היכלא עילאה פי' עד שימשך סמך האור והשפע מהבינה שהיא אפרסמון שיש בו סמך אליה ובגין כך את סמך איהו סתים להורות שהיא רומזת על הבינה שהיא נעלמ'. כגוונא דא ס' סתימא כלומר גם המ"ם סתומה היא סתימא מכל סטרוי ורומזת בבינה בסוד ס' דלמרבה המשרה. א"כ מה בין האי להאי. אלא בשעתא דסתים ואתגניז כשהבינ' מתעלמ' ומסתתרת גו נקודה עילאה. בתוך החכמה להתעלות שם לשאוב שפע אז הבינה קיימא בדיוקנא דאת סמך כעין שק גדול ופיו עגול פתוח לשאוב בשופע וז"ש קיימא בדיוקנא דאת סמך. ובשעתא דהדרא ויתבא רביעא על בנין לתתא ה"ג לתתא בלא דלת ופירושו כשחוזרת הבינה מלאה כל טוב מאור מופלא ומרבעת עצמה על ו"ק שהם בני' וחופפת עליהם:

כדין איהי קיימא בדיוקנא דאת ם'. מרובעת להורות שמשפעת שפע רב ברחמים לכל דל"ת הנהגות וכלם משתתפות ברחמים ואז מתרבעת עליהם ומעלמת ומסתרת מקצתה בתוכם כעין התרנגולת החופפת על בניה וקצתה מתעלמת ביניהם וז"ש רביעא על בנין וגומר סתימא לגו והם ארבעה הנהגות חגת"ם עכ"ל הרא"ג ז"ל: