אור החמה על ספר הזהר ב:רנב

וכתיב כי חלק ה' עמו שהם עמא יחידאי וא' תחלה יהב לשאר עמין לשלטנין וגומר דהיינו לדור הפלג' ואח"כ נטיל לחולקי' כדפי' ואפשר שפי' יעקב בחר לו יה היינו בחירת ישראל להקב"ה כי חלק ה' וגומר היינו בחירת הקב"ה בישראל:

ר"ש פתח מי זאת עולה וגומר רזא דתרין עלמין מ"י בינ' זאת מ' היינו תרין עלמין מתחברן על צד האחדו' השוה והיינו שכל לשון הכתוב בלשון יחיד כאו' הנשקפ' וגומר ועליהם נאמר וחסד ה' מעולם ועד עולם לייחד ולקרב הבינ' למלכות כל האפשר אמנם באו' מהעולם ועד עולם הרי מ' מעול' מורה מכאן ועד כאן והיינו ועד עולם סוף סוף הם דחוקית קצת לז"א ודא הוא וגומר ירצה הייחוד הזה שאני אומר אינו אפילו כייחוד וחסד ה' מעולם וגומר אלא ייחוד יותר מתקרב בתכלית האחדות וז"ש ודא הוא עולם ועולם ואין מ' מעולם ולא מלת ועד שלא להפריד כלל ואחר שהפליג בייחודם כל הנז' הי' אפ' לומר כי ענין הייחוד הזה הוא מבחינ' אחרונ' שבבינ' ובחי' ראשונ' שבמ' לז"א מי הא אוקימנא דדרגא עילאה לעיל' היינו בחינת הבינ' העליונ' הנקשרת ומתעלית אל החכמ' וזהו לעיל' והיינו מ"י שהיא הבינ' דבקותא עם היו"ד חכמ' שהחכמ' אין [בה] ידיע' ולא שאלה כלל אמנם הבינ' שרותא דקיימא בשאלתא ישאל האדם מי היא זו ?לעולאתם יעמוד בכך שלא ישיג תשוב' ואם יושג הוא בשש קצוות הנאצלים ממנה ואין השג' זו אלא במ' וז"ש שאו מרום היא מ' עיניכם וראו בה ותשיג מ"י שהיא בינ' נעלמת ברא והאציל אל"ה שהם שש קצוות אמנם מצד עצמה אין השגה ולא תשובה וכמו שהפליג בבינ' שהיא בחינת' העליונ' למעל' כנזכר כך הפליג במלכות הנק' זאת שהיא בחינת' התחתונ' למט' ואמר זאת דרגא תתאה לתתא וירצ' לתתא שהיא נאחזת בתחתינים דהיינו עלמא תתא' שכל התחתונים כלולים בה.

ותרוייהו תרין עלמין וגומר בא לומ' היאך יתייחדו שני הקצוות האלו ואמר ותרוייהו תרין עלמין שכל א' כוללת בעצמה סוד עולם דהיינו ו' קצוות כי ו' קצוות מושרשי' בבינ' ומתמצאים במ' וז"ש לעיל עולם ועולם וגומר

הנשקפה מתחברן מדלא קאמר הנשקפות מורה מי זאת לשון יחיד מיוחדות לייחוד זה הגמור יאיר מעט או יותר והיינו הנשקפ' ולעולם האר' שמזו לזו ומשם אל התחתונים אחת ודאי ומלת הנשקפ' מורה על ההשגחה הנמשכת למטה אל התחתונים הנמשנת מצד המ' למט' בג' בחינות כדמפרש קרא ואזיל ואמ' כמושחר אין השחר עצמו מאיר כלל שהוא שחרות המקדי' אל האור אלא הכוונה כמו שחר שמתעבר קו השחרות ומאיר קצת וז"ש כד בעיא שחרותא לאנהרא והיינו תחלת העברת הקליפות והדין. ולבתר אנהיר כסיהרא כד כניש בה נהירו דשמש' שמאיר בעצמה וקצת למט' והיינו כניש בה נהירו והיינו יפה כי היא יפה לעצמ' והיינו תחלת ייחוד' אמנם אח"כ ברה כחמ' שהיא מאיר' אור בהיר לזולתה והיינו תכלית הייחוד והשואת ב' עולמות אלו כל מה שאפשר וז"ש כד קיימא סיהרא מ' בשלימו והשוא' לעולם העליון כל האפשר ואז אין החצונים מתקיימים לפני' והיינו איומ' ואין חזוק' חוזק הדין אלא כן יפה להגין וז"ש תקיפא לאגנא וגומר ואמר כנדגלות היינו שהיא עוש' חיל למט' והיינו כח שהיא מקבלת מהבינ' להיות' מושפעת כח בחיילי' התחתונים וייחוד' למעל' ע"י יעקב שלמה קו האמצעי אוחז בכל ו' קצוות ובמקורם למעל' בבינ' ומשפיע למ' בשש קצוות שבה:

דיבר לון כחדא לעילא שאינו שעל ידי מעש' תחתון גרם מעש' עליון אלא תחלה קדם לו מעש' עליון ואח"כ מעש' תחתון וז"ש חבר לון לעילא תחל' ואח"כ חבר לון כחדא לתתא והעד לזה ומתמן נפקין מבין מה שייחודם למטה נפקו תריסר שבטין קדישין כגוונא דלעילא בענין שעיקרם למעל' ופירות פעולה עליונ' הית' פעול' תחתונ' הפך למכוונים ומייחדים שהם פועלים למט' וגורמים אות' פעול' למעל' ומתמן נפקו וגומר יר' מאותו חבור תחתון מבין מה שייחדם למט' שנשא לאה ורחל מביניהן בעזרתם ע"י השפחות יצאו הי"ב כגוונא דלעילא. גם הכרח ב' שאם מעש' עליון נעש' ע"י מעש' תחתון כל אדם היה ראוי והגון לכך כדרך שאר מצות ומה טעם אסר' תור' שתי אחיות לכל אדם אלא ודאי ענין מעש' זה הפך כל שאר מעש' המצות כדפי' ולכך שאר האדם שא"א שיעשו למעל' היחוד הרוחני מפני הרחק בחי' מ"י וזא"ת כנזכר אסור להם לישא ב' אחיות אמנם יעקב שהי' שלם וגרם הייחוד העליון בשלימות אכל פרי מעשיו והותר לו שתי אחיות וז"ש יעקב דהוה שלים אעיל רחימו בתרין עלמין לעילא וגומר.

מגלין עריין לעילא ותת' הקדי' לעילא ואח"כ לתתא שמורים במעש' התחתון שהם משלימים העליון ואינו ולזה יגרמו ערוה למעל' תחלה ואח"כ למט' בפועל ואמר וגרים דבבו בתרין עלמין תחלה הם מעוררים שנא' שישפיעו דין מזו לזו ואחר שהדין נשפע מבינ' למלכות וקודם שיתאחזו החצונים בינ' היא מסתתרת וגרים פרודא אחר הדבק והיינו שתחל' יקח אותם ואח"כ יעורר שנאתם זו מזו והיינו לא תקח לצרור אחר הלקיח'

דהא עלמא תתא' כל תיאובתי' וגומר ולא היתה הקנא' הנזכרת הגורם פירוד אלא אדרבא קנא' הגורמת ייחוד ובקשה רחל מ' להדמות אל לאה כל דאפשר וכיוצא בזה קנא' סופרים וגומר דהיינו ספד חיים בינה ספר זכרון מ' וע"י הוא"ו האמצעית נעשים ספרים סופרים נתרבה חכמה שמושכים אור החכמ' בסוד ייחודם והדמות המ' לבינה ועכ"ד אפי' יעקב ממה שאנו רואי' ותקנא נרא' שאעפ"י שייחדם לא גמר ייחודם שעדיין נשאר מקום שתתאוה המ' לעלות יותר. שאר בני עלמא גרמין דבבו ופרודא כדפי' לעיל והיינו ערו"ה שפי' ר"ע מפריד ו' מה' והיינו עריין דתתא ועריין דלעילא היינו ערי"ה ר"ע י"ה רע מפריד בין י' לה' כי כיון שבינה מסתלקת מעל בנין עולה הפגם עוד שמסתלק אבא מאימא וביאר הטעם כי בסוד שתי אחיות אלו הוא סוד כל העריות וז"ש וברזא דא אית רזא דעריין וכיצד עריין דאימא וברתא והיינו מ"י אימא זא"ת ברתא ועם היות שאנו אומרים שתי אחיות והשתא אמרינן אימא וברתא כולא ברזא חדא כדמפרש ואזיל. מ"י זא"ת אתקרון אחתן עם היות שעיקרם הם אם ובת שבינ' אם הבנים עכ"ז הם אחיות בקריא' ולא באמות וז"ש אתקרון אחתן בגין דאינון באחוה וברחימו ובחבורא וגומר מצד ג' מדות העליונות כח"ב שהם מייחדות אותם אמנם מצד עצמן אקרון אימא וברתא כנזכר מאן דגלי ערייתהון לית לי' חולקא לעלמא דאתי מצד מה שהפריד בין י"ה שפגם ממש בבינה הנזכר עלמא דאהי ומצד מה שפגם במדת המ' והפריד בין ו' לה' לית ליה חולקא בהימנותא. וא"ת היאך יעקב היה מייחד ומי נתן לו כח לייחוד הזה ולא פגם לז"א ת"ח כי יעקב בחר לו י"ה כשהיה נק' שמו יעקב שנשא שתי אחיות בחר לו י"ה דהיינו חכמה ובינה וז"א רזא עילאה וא"ו לעילא נקשרות בכתר וכיון שיעקב נקשר בג' ראשונות הי' מייחד ב' מדות אלו באחוה וברחימו ובחבורא דרעותא כנזכר וכיון דאשתלים ועלה במחשב' לירד למט' ופעל הייחוד ואקרי ישראל בסוד עלייתו במחשב' שי"ר משמאלא א"ל מימינא והכתר כוללם כדין לסגולתו נטיל כלא כל סגולת דאצילות בכל סטרין ימין ושמאל ואמצע דהיינו סגולתא וסגול והיינו נטיל כלא בכל סטרין וא"ת היאך היה אפשר ליעקב ליכנס פנימ' ומה חלקו שם ולז"א הא תנינן וגומר כדמפרש ואזיל כד ברא קב"ה עלמא היא הבינה עולם עליון והמ' עולם תחתון גליף וגומר הנה היו שתי עולמות אלו מתכללות ומשתכללות בסוד פרטים ובחינות שיש פנימה לכל א' וא' מהם ולכך היה הענין מצטייר למעל' בסוד הפנימיות מחכמ' אל הבינ' והי' מצטייר במ' וז"ש גליף בגלופי דרזין דמהימנותא גו טהירין ירצ' הי' חוקק ומצייר בתוך חקיקת הספירות העליונות שהם רזי דמהימנותא בסוד דקות' גו טהירין שהוא לשון צהרים ברזין עילאין דהיינו מציאותם בדקות והי' הענין מצטייר בשתי עולמות בבינ' ובמ' וגליף לעילא וגליף לתתא וכלא ברזא חדא שכל צורת הבינ' היא צורת המ' ומציאות חקיקתם וציורם הוא ברזי דגלופי דשמא קדישא הוי"ה שהוא שיעור קומת כל עולם ועולם דשליט באתווי לעילא ותתא ומצטייר צורת השם למעלה בבינ' ולמט' במ' בבת אחת וגומר. מהרמ"ק זלה"ה. ועי' בספר אור הגנוז בס"ד:

והרח"ו נר"ו כתב. כד בעיא שחרותא להנהרא וגומר פי' כד ינקא מנצח ואז נקראת מ' שחר כנזכר לעיל דף קי"ט בטש ביה מאן דלא בטש וגומר הענין כי ביאר סדר האצילות איך היה כי הלא הא"ס הנק' דלא נהיר ולא בטש בטש בכתר הוא נקוד' עילא' דיו"ד ומיניה חכמ' כללא דכל נהורין ואיהו עדן עילאה וכתר הוא עדונא יתיר עילא' דב' עדונין נינהו ודאי עדן דחכמ' אשתכללו ביה שית נהורין ורשימין דלא ידיע כלל בר לההוא נהירו דקיק דעאל ביה דהוא כתר. והאי נהירו דחכמה דנפיק מגו להירו דקיק דאיהו קוצא עילא' דיו"ד שבכתר הויא דחילו ואמתני תקיפא ואתפשט עד דאתעביד עלמ' חדא דנהיר לכל עלמין והיא בינה דעד השתא היא מכוס' ולא ידיע כלל אבל בינ' אקרי עולם דקיימא לשאל' ועל דא אקרי מ"י אבל עם כל דא עלמא סתימא איהו דלא אתידע כלל אע"ג דקיימא לשאלא. וכל הני נהירו ונהירו דקאמר אינם ספי' בעצמם רק נהירו דשם בן ד' המתפשט בהם דאקרי נהירו ואית אחרנין דאקרון כתרין ונזרין ובוצינין ונהורין כנזכר פ' בא דף ל"ז. ובהאי עלמא אית שם רבוא אלף משריין עילאין. נ"ל שהוא ענין שש קצוות שכל א' כלול מעשר' אלפים וכיון דאפיק לון להאי שש קצוות ואשתכללו כחדא ברזא דאת ו' הכולל ו' קצוות כדין איהו חבורא חדא יה"ו וכדין כד יעקב שהוא בחר לו י"ה ונעש' יה"ו כדין ישראל לסגולתו ר"ל נעשו סגול ג' אותיות או אפשר שהשפיע אז ישראל שהוא וא"ו הכולל ו"ק וממנו ג"כ נעש' אח"כ השביעית מ' הנק' סגולתו ומגו האי סגולה נטלין לעילא בסתימו דרצון אבל לאו באתגליא איהו ודא סגולה איהי תרומה. עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' ודא הוא עולם ועולם. כלומר זהו מה שמורגל בקראי מן העולם ועד העולם וכן בפי' רז"ל העה"ז והעה"ב הם בינה ומלכות. דרגא עילאה לעילא. פי' בחי' הבינ' הנעלמת הדבוק' בחכמ' ושמו מוכיח עליו.

שירותא דקיימא בשאלתא ואיקרי מ"י. ע"ש שאין בה השג' כלל וזהו שירותא פי' תחלת מציאת המד'. וראו מי ברא אלה מי בינה ברא והאציל ו"ק הנק' אלה ע"ש שהם נגלים כנזנר ריש פ' בראשית. זאת דרגא תתח' מלכות לתתא היינו בחי' התחתונ' המתגלית ולכן נק' זאת מורה על הגילוי וההשג'.

בקישורא חדא כחדא. שמלבד הקשר המורגל דהיינו כעין קשירת שני ספרים יחד יש תוספת התקשרות והתערבות אור באור עד ששניהם נעשו מאור אחד וזהו כחדא ודקדק זה מדכתיב הנשקפ' ולא אמר הנשקפות אחר שהן תרין עלמין להורות שחשובות כאחד ומלת הנשקפ' פירושו השקפ' מלמעל' למט' כמ"ש הכתוב השקיפ' ממעון קדשך מן השמים כך הכא מתחברן תרין עלמין כחדא בינ' משתתפת עם המלכות להשקיף על ישראל וההשקפ' היא בהדרגות בתחל' כמו שחר וגומר והגם שהיל"ל המשקפת [פועל] יוצא ולא נשקפ' לרמוז שכ"כ חביב עליה' להשפיע רב טוב בעולם כאלו היו הם נשקפות מלמעלה ע"ד יותר ממה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק. וי"ס דגרסי.

ולבתר אתנהיר בסיהרא. ולגירסא זו אתי שפיר מלת הנשקפ' והיא מוסב אל המלכו' שהיא מושקפת מצד הבינ' המאיר בה.

כד כנש בה נהירו דשמשא מלת לבנה קא דייק שנקראת לבנה כשהיא במילוא' מלובנת מצד בטישת השמש המכה בה. ולבתר כשמשא כד קיימא סיהרא בשלימו שאז יש לקמה יתרון בסוד אור חוזר שאינו דומה הכאת השמש כשמכה במרא' חשך לכשמכה במראה לבן. א"נ הכי פי' דקרא כמו שחר ולבתר יפה כלבנ' שאז הלבנ' בר' כחמה. ואינן ג' מדרגות אלא שנים וז"ש ולבתר כשמשא כד קיימא סיהרא בשלימו נראה שברה כחמה הוא פי' ליפה כלבנ'. ונטלא חילא מעלמ' עילא' על ידא דיעקב פירושא קא מפרש דקא אמרו שמושקפת המלכות מהבינ' אינו על צד הדילוג אלא על סדר המדרגות דהיינו ע"י יעקב ו"ק המקשרים הבינ' עם המלכות.

וחבר לון לתתא. בנשאו עם לאה ורחל כנגד בינה ומלכות כנזכר בפ' ויצא, כגוונא דלעילא י"ב בקר אשר תחת הים העליון הנזכר בס"ת בפ' ויצא. שאר בני נשא דלא עבדין כדין שאין מכניסין רחימו בין תרין עלמין אסורין בשתי אחיות. וי"ס דגרסי שאר בני נשא דעבדין כדין פי' שנושאים שתי אחיות. מגלין עריין לעילא ותתא פי' לעילא פוגם בשתי עולמות אלו ותתא בעולם הגשמי הזה. א"נ לעילא מפריד בין חו"ב בסוד ערי"ה ולתתא מפריד בין ת"ת ומלכות בסוד ערו"ה:

לא תקח לצרור ה"ג למיהוי כגוונא דעלמא עילאה אין קנא' ההיא כשאר הקנאות אלא הקנאה היא:

בגין למיהוי כגוונא דעלמא עילאה. שתהי' מאירה מהחכמה ובינה.

בדוכתא אחריתא. כלומר ע"ד שאנו אומרים בעלמא קנאת סופרים תרבה חכמה כמו כן הכא שייך המאמר ההוא. בגין דאית ספר בינ' וספר מלכות הקנאה שביניהם גורם שהחכמה תרבה השפעת' להאיר לשתיהם בהשואה. (כד קא חזי) [כדקא חזי] שהרי נענש. עריין דאימא וברתא. כלומר כמו שהנושא שתי אחיות פוגם בתרין עלמין אילין כך מי שנושא אימא וברתא ג"כ פוגם בהם שכן הנה נק' אמה ובתה כדמפרש ואזיל.

לית ליה חולקא לעלמא דאתי שהיא הבינה עה"ב דלעילא. ולית ליה חולקא במהימנותא. מלכות יען גרם לעילא סוד ערי' ולתתא ערו' כנזכר:

ת"ח כי יעקב בחר לו י"ה רזא עילא' לעילא. כשלקח את לאה שהיא כנגד הבינה ואז הי' נק' יעקב ולא ישראל יען לא נקשרו העולמות יחד מלכות בבינה אמנם אחר שנשלם ונשא את רחל שהיא כנגד המלכות ונק' ישראל:

כדין לסגולתו כלומר אז נכלל ונקשר במלכות הנק' סגולת מלכים כנז' בתיקונים ואז נטיל כלא. ואשתלים בכלא ושיעור הכתוב כי יעקב בחר לו יה אימתי איקרי יעקב כשבחר לו יה לייחד ביניהם בין חכמה ובינה בסוד הדעת ואימתי נק' ישראל כשנטל סגולתו מלכות. ומעתה נפקא לן פירושא דויקחו לי תרומה [לי] היא הבינ' כנז' בר"מ סיף פ' בא אל פרעה תרומה היא המלכות הרי חיבורא דתרין עלמין הבינ' והמלכות ולא יעבור על איזה עבירה כדי שלא יפגום ביניהם ח"ו. י"ס דגרסי:

בטש מה דלא בטש נהיר ביה וגו'. ה"ג נהירו בנהירו עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון והוא נטיל לחולקיה ישראל וגומר וזהו ויקחו לי ישראל תרומה לחלקם שאני עליהם לשר ולא לשרים איהו דחילו ואמתני תקיפא וגומר פי' למלת איומה עכל"ה: