אור החמה על ספר הזהר ב:רנא

וישם באגנות וגומר הנה בין השכינ' להקב"ה אין אמצעית מיד היא נקשרת לכך תחלה זרק על המזבח אמנם חצי הדם וישם באגנות בשכינה אגן הסהר ששם כללות ישראל נכללים כדי שעל ידה אח"כ יתקשרו ישראל בעולם הזכר וז"ש אח"כ ויקח משה את הדם ויזרוק על העם מהאגנות הנזכר שהם בחי' השכינ' שם יש' נכללים בכמה מדרגו' חסידים גבורים מארי תורה חוזים וגומר:

ונגש משה לבדו וגומר זכאה וגומר אין המעלה הזאת למרע"ה בשביל ישראל שעתה כל א' זוכה בחלקו שכל א' וא' מחיצה בפני עצמו ועכ"ז ונגש משה לבדו זה זכותו דהוא בלחודוי זכה ולא תאמר שזה מפני גריעות האחרים אלא אפי' שהם נתעלו במעלות וז"ש זכו ישראל מה דלא זכו עד ההיא שעתא כי עתה צפו למעלה וז"ש אתקיימו בקיומא עילאה קדישא דהיינו שעלו לעולם הזכר וזהו בסוד מדרגות הנבואה ובגשמות שהוכן בברית זכו למיהוי בינייהו מקדשא שהיא השכינ' במראה גשמי ועכ"ז נוסף עליהם ע' זקנים נוסף עליהם נדב ואביהו נוסף עליהם אהרן נושף עליהם מרע"ה תוספת לא ישוער:

דאתגליא עלייהו שכינתא שאין להם השגה יותר ועכ"ז מפני הייחוד קראת את שכינ' מיוחדת עם הת"ת אלהי ישראל והיא נק' בקשר זה אלהי ישר' תדע שאין לפרש את אלהי ישראל שניהם יחד שהרי כתיב והשתחויתם מרחוק שלא נתקרבו אלא בבחי' המ' רחוקה כדפי' לעיל אפי' הכי היא אלהי ישראל מצד עצמה. וז"ש ודא הוא מרחוק ואו' א"ת שלא לפרש שראו אל הת"ת דהא כתיב מרחוק כנזכר לז"א א"ת לאכללא מה די בגוה דהיינו שראו בשכינ' הספי' הנראות בתוכה ולפי זה אלהי ישראל היא השכינ' שע"י מתפשט אלהות הת"ת בעולם ולזה הקשה ר' יצחק דאי הכי מאי דכתיב היא החי' אשר ראיתי תחת אלהי ישראל חיה שתחת אלהי ישראל מאי ניהו ותירץ חיה זוטרתי דהיינו שיש למטה מהמ' חיה זוטרתי שהיא כסא למ' שהיא על נהר כבר והקשה וכי אית חיה זוטרתי שהרי החיה הזוטרתי היא הנהר מט"ט עצמו ותירץ אין אית חיה זוטרתי הכסא סוד הבריאה. וחיה עילאה אלהי ישראל מ' שעם הת"ת וחי' זוטרתי דזוטרתי שהוא נהר כבר מט"ט סוד היצירה וכאן קראו נהר כבר. וא"ת ולמה לא נפרש כפשט הכתוב ויראו את השכינה שהיא נקשרת עם הת"ת אלהי ישראל לז"א ויראו את אלהי ישראל דייקא כמה דאמינא שממש ראו את אלהי ישראל פי' המ' אלהי יש' נראה פשט הכתוב שראו אלהי ישראל א"כ צריכים אנו לפרשו בשכינה כדפי':

ותחת רגליו וגומר היל"ל ותחת רגליו כספיר מאי כמעש' לבנת הספיר. ופי' דאהדר אל המקדש העתיד ליבנות דכ' ויסדתיך בספירים דהיינו אור עליון והיינו שהמקדש ההוא קרוי לבנת כמו שקרוי לבנון ואמר כמעש' ובבנין המקדש העתיד שהוא מספיר כאותו הרוחניות היה למטה והיינו מקום השכינ' נק' רגלים למט' ממנה ולכן המקדש יתייסד בהם להדום רגליו. לא שלח מכלל שהיו ראויים לשליחות יד אלא דסליק לון כדי שלא לערבב השמח' והיינו העון שלהם ויאכלו וישתו שזנו עיניהם וגומר והיינו לגנאי:

ור' יוסי פליג ואמר מלה דא לשבחא להרבות מעלות השגתם ועכ"ז נהנו וסבלו כאלו אכלין ולא שלח ידו ירצה שלא הוזקו שרשות הי' להם לכל השגה שירצו ויוכלו לסבול שהותר' רצוע' למעלות הנבוא' באותה שעה:

ור' יהודה הוסיף על זה שזכו שלא נחלש חומרם אלא נזדכך בהשגה וז"ש אכילה ודאית וגומר והכא אתבשרו לעילא ונעש' גופם כמלאכים עליונים ועם היות שנתחייבו אח"כ עון חדש היה וז"ש אי לאו דסטו אורחייהו וגומר:

ור' אלעזר סבירא ליה הכי שהחומר נזדכך וניתן רשות להשיג ולהסתכל וזה אפי' לכל ישראל וז"ש ואפי' ישראל באותה שעה וגומר והמעלה העתיד' גדולה מזו והיינו עין בעין העין השכלי יהיה מלובש בעין החומרי וישיג ולא יערבב החומר כלל א"כ אין עונש כדמסיק ואזיל וזה שאמ' אתכשרו מצד חומרם ואתקשר בהו שכינתא הרי מעלת השכינ' על ישראל מצד זכות החומר ודא קיימא היינו עלייתם אל הברית ולמעלה מהברית ת"ת תור' בענין שנקשרו בג' מעלו' השכינ' והברית יסוד והת"ת כלא בחד זמנא ועם היות שנכתב זה בענין הברית בפ' זו שנרא' שהיה ענין לעצמו אינו ששעת מתן תורה הי' הכל יחד ועלו אל המעלה נפלאה וכההיא שעתא לא חמו שמעולם לא חזר המציאות ההוא אל מקומו אמנם לעתיד ישוב והיינו בשוב ה' יחזור אל סוד התיקון ההוא ויעמוד תמיד ולא יעבור כלל והיינו ונגלה כבוד ה' ויהיו ישראל תמיד משיגים אותה ההשגה הנפלאה כי פי ה' דבר ולא יפסק אותה השג' מאותם הצופים בה תמיד. מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' ה"ג ובההוא שעתא אתכשרו בכף: ויראו את אלהי ישראל דאתגלי עלייהו שכינתא קא ס"ד דאלהי ישראל [הוא] הת"ת ואת היא המלכות כדמפרש ואזיל:

ר' יהוד' ור' יוסי קאמרי. ה"ג ר' יהוד' א"ר יוסי את דייקא ודא הוא מרחוק כלומר דוק מלת את שהיא המלכות וההכרח שכן כתיב והשתחויתם מרחוק דהיינו את היינו מרחוק הרי שכינ'. ואלהי ישראל. ת"ת. הרי בהדיא דלא אתפרש מקב"ה. את לאכללא מהדדי בגויה. פי' שני הוא דאלהי ישראל היא מלכות ואת לרבות הת"ת המתלבש בה: ר' יצחק אמר וגומר למאי דאמרת דאלהי ישראל היא מלכות ק' הא דכתיב היא החי' אשר ראיתי תחת אלהי ישראל שנרא' שאלהי ישראל הוא הת"ת והחי' אשר תחתיו היא המלכות. ותירץ מאן חי' דא א"ר יוסי א"ר חייא חי' זוטרתי מטטרו"ן ולעולם אלהי ישראל מלכות ותחתי' מטטרו"ן. חי' זוטרתי מטטרו"ן וחי' עילא' מלכות. וחי' זוטרא דזוטרתי הוא סנדלפו"ן. המתלבש בעשי':

ולא אתענשו הכא שלא לערבב את השמח' כדפי' רז"ל. מל' דא לשבחא דילהון מלת לא שלח ידו לאו לגנאי אתמר אלא לשבח דהא סיפי' דקרא אוכח ויאכלו וישתו שנהנו מאור עליון והכל לשבח וה"ק ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו להעלים האור מעיניהם כמו למי שאינו הגון כנזכר בפ' נשא דף קכ"ג וזהו לא שלח ידו לעכב על ידם אלא ויאכלו וישתו שזכו עיניהם מנהירו דא. דהיינו כללות הת"ת בתוך המלכות כדפי'. ר' יהוד' אתא לסייע לר' יוסי. ואמר אכילה ודאית אכלו. כלומר נהנו מהאור לאכול לשבע' מדאפיק רחמנא בלשון אכיל' ושתי' ואם תרא' אח"כ שנשרפו לאו מהכא הוא אלא דסטו אורחייהו או מפני שנכנסו שתויי יין או זולת זה כדפי' רז"ל. ה"ג והכא אתכשרו בכ"ף. ודא קיימא ואורייתא כולה בחד זימנא הוה והיינו מה שדרשו רז"ל שפרש' זו קודם מתן תור' נאמר' שאז נכרת ברית על קבלת התור' ואין מוקדם ומאוחר בתור' (בההוא) [כההוא] שעתא לא חמו לעלמין לפי שתכף כשקרבו לפני הר סיני פסק' זוהמתן אשר היא המעכבת השגת הנבוא' וכשפסק' זוהמתן השיגו כלם המראות הנוראות. ואלהי הצבאות יראינו נפלאות במהר' בימינו אמן: בנל"ך ולאע"י בילאו"א הדרן עלך פרשת משפטים עכ"ל הרא"ג ז"ל.

סליק פרשת משפטים. ברוך ה' לעולם אמן ואמן.

ר' חייא פתח כי יעקב בחר לו יה וגומר כמה חביבין ישראל וגומר שהקדים הוא לבחור בהם קודם שהם הקדימו שום מעש' וז"ש דאתרעי בהו וגומר ואח"כ ואינון אתרעון וגומר והענין שרצה בהם בכמ' עניינים הא' אתרעי בהו מצד הרצון העליון בסוד הנשמ' ואעפ"י שעדיין לא עשו מעש' רצה בהם מפני שהם עתידין לעשות רצונו ואז בעשותם רצונו בעא לאתדבקא בהו מצד הת"ת בסוד הרוח וענין הדבוק הוא שיהי' צרתם גם טובתם מגיע אליו כאו' ואתם הדבקים וגומר וזה ע"י התורה ומעש' הטוב ואח"כ נוסף עוד ולאתקשרא עמהון בסוד הנפש מצד השכינ' הקשורה עם ישראל בסוד גוים ממש והיא הולכת עמהם בגלות והיינו או' ולאתקשרא עמהון ולא אמר בהון כי מצד השכינ' הם מקושרים לעולם בין טובים בין רעים מש"כ בשני מדות הקודמים שהם בסוד רוחם ונשמתם דבקות רוחני ואם הם מרוצים מדובקים ואם לאו הם מרוחקים.

ועבד לון עמא יחידאי כי אפי' שיתגיירו כל האומות לא ישתוו לישראל כי ישראל בסוד בנים. והיינו שהם נק' אחד סוד ג' בחי' הנזכר א' סוד הרצון ח' סוד הת"ת מחכמ' עד היסוד ח' ספי' ד' מ' ואינון אתרעון ביה מצד הנשמ' ולא לבד שהם דבקים בו מצד הרוח אלא נקשרים ועומדים וגוברים האחיזה בו.

הה"ד כי יעקב בחר לו יה פסוק זה אין לו הכרח מי בחר למי ויבואו שניהם והיינו ישראל לסגולתו סגולתא ג' נקודות נפש ורוח ונשמ' כנז'. הרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' ר' חייא פתח כי יעקב בחר וגומר. דאתרעי בהו מצד רצונו הטוב בלי שיהיו ראוים לכך וכ"כ גדול הרצון דבעא לבתדבק' בהו כאשר ידבק האזור אל מתני איש ולא זו בלבד אלא גם לאתקשרא עמהון בקשר אמיץ ההדבק' אינ' כ"כ כקשיר' שהקשיר' באה על הדבוק. ואינון אתרעו ביה ואתקשרו ביה: והטעם שלא נקט אתדבקו. כדלעיל הוא להראות חסדו ית' שתכף ומיד אחר שישראל אתרעו ביה אחר שבחן הלבבות מיד המציא עצמו הקב"ה תכף ואתקשרו ביה. הה"ד כי יעקב בחר לו יה הכריע למאי דסליק מיני' הה"ד כי יעקב פי' יעקב בחר לעצמו לאלוה שם י"ה. ומאי דקאמר: חביבין ישראל דאתרעי בהו וגומר הכריע כי חלק י"י עמו שהקב"ה בחר לעם ישראל מכל העמים ומדקאמר דא) [ומדקרא דא] (מיירי) כי חלק י"י עמו [מיירי] שהקב"ה בחר בישראל על כרחך צריך אתה לפרש דהאי קרא דכי יעקב בחר לו יה פירושו שיעקב בחר בהקב"ה לאלוה אע"ג שאין לו הכרע יגיד עליו רעו כנזכר. והנה בפתיח' זו יפורש ויקחו לי תרומ' פי' שצוה הקב"ה ואמר אחר שאני רציתי בהם ונדבקתי ונקשרתי עמהם ראוי להם שגם הם יקחו לי לעצמי לאלו' וזהו ויקחו לי תרומ' יקחו אותי:

לרומם אותי והואו הוא מוסיף שכמו שאני לקחתים לעם גם הם ויקחו לי לאלהים עכ"ל הרא"ג ז"ל: