אור החמה על ספר הזהר ב:רנ

וגרים הנחש בעלייתו או האדם באכילתו לאתערא דינין בעלמא ע"י עבירה זו מתעורר הדין על העולם על כל העונות שעד עתה היה פה השטן חתום וסתום והוא גרם לפותחו באינון יומין כל מ' יום וטעם למספר מפני שהדין הקדוש' הכל תלוי בארבעים והסוד מ' יום שעמד מרע"ה בהר סיני והם מ' מאורות שבכסא העליון סוד כלל ג"ד וכנגדם מ' במלקות בחוץ ולזה צריך שמירה כל מ' יום לעבירה כי יש שליטה אל החצונים עליו ומנדים אותו בהיכלות ומתלבשת בבנו נשמה חצוניות שסוף יכנס אליהם ויצא מן הכלל ועכ"ז אם יתקן הבן יפשוט אותה הנשמ' הטמאה ממנו דלא גרע מהגר הנולד בטומאה ופושט החצונים ויורש הטובה ולז"א אוזפוה לשון לווי שהרי יש לו נשמה אלא מתלוה אליו עוד נשמ' טמאה להחטיאו ואם נפרש ל' הלואה יר' שדרך שאלה היא זו שאם יטהר עצמו יברח הנשמה ההיא ממנו. חסר א' לשון טמטום וסתימה מפני שהטומא' הנכנסת במעי' נכנס כעצם בגופו של אדם יותר משאר עבירות שהם ממנו ולחוץ בעינייהו וגומר העין בו כחות הדין ויש בני אדם שעין רעה נאחז בהם כנודע וחיות דורסות ממש הגדי הנז' תלוי בעינים שכל מה שרואים רוצים לטרוף ולהמית. ר' ייסא שארי כדעת ר' יוסי הגלילי כדאיתא בחולין בפ' כל הבשר ולכן ר' שמעון לא אסרו להדיא בכח אלא מדת חסידות כלומר עם היות שיראה לך שמותר מן הדין עכ"ז הוא פתח לחצונים:

ותשקו את הנזירים יין ירצה היין מותר והאדם הזיר עצמו ועשה לעצמו סייג ואתם פורצים הגדר וכן הוא ממש ענין משום סייג אסרוהו רוב ישראל ואין לפרוץ גדר. כל לאכללא כולא אפי' מה שאתה תעבת לך משום גדר וסייג. ב"ג בשר גבינה בב"ח גבינ' עם בשר והי' עושה זה להיות שולחנו שולחן המלך רמז לשולחן השר להאחיזו למעלה בסוד גדי בחלב אמו שפי' לעיל לגרום אחיז' לחצונים ולהחריב המקדש המעוז ולזה רמזו זה בסתימת דמתניתין בר מיכלן אחרנין שאפילו שיהיו מותרים כגון פירות היו משולחן השר הטמאה וראוי להזהר ומה גם מאכלות אסורות בענין שלא היה שם צד שלא יהיה צד חוץ. ולא שני צולמיה וגומר היינו הצלם הקדוש שמשתנה ממש כמו שהוא משנה המציאות העליון ומשליט שני הדינים כך ממש משנה הצלם שהרי הצלם אפילו בגוים הוא מצד הקדוש' ולכך אפי' הגוים ישתנה הצלם אשר להם מצד המאכל הזה והטעם שהמאכל הזה תלוי באדם העליון כדכתיב ראשית בכורי אדמתך תביא כדפי' לעיל כ"ח מ"ה ונבוכדנצר אוהב חכמה היה שהוא רישא די דהבא דהיינו סוד הצלם והפני' ולזה היה מתדבק בסוד החכמ' החצונית כאו' וללמדם ספר ולשון כשדים והחליף פני אדם לפני בהמה חצוניות טמאה. וכל בעירא דאת וגומר הוא חשב לשנות דמות הכל ולכך היה מאכילם ב"ג בסוד צלם תועבה שלו לכך נהפוך הוא שישתנה הוא לדמות כל הבהמות ולא בזכר אלא בנקבה מושפעת. דצולמא דמאריהון וגו' עם היות שהגוים אינם בקיאים בזה עכ"ז אימת נשמה קדושה עליהם דלא גרעו מהבהמות עצמן שאימת הצלם קדוש עליהם כדכתיב ומוראכם וגומר: ואל משה אמר עלה אל ה' וגו' מאן שכינתא מדלא כתיב עלה אלי נראה שהיה כאן עליה מחודשת א"כ האמירה היתה מהשכינה והעליה מן השכינה למעלה אל מדרגת הזכר מפני שעד עתה לא היתה אלא אל השכינה דכתיב ומשה עלה אל האלהים היא השכינה לבד ויקרא אליו הדבור מלמעלה והעליה. אל השכינה ועתה השכינ' אמר שיעל' עוד אל הת"ת למעל'

אמאי כל דא מה נתוסף עתה שעל' מש' מדרג' זו. לקיימא עמהון קיים דהיינו ברית שכרת הקב"ה עם ישראל בחורב נוסף על מה שהיה לו עם ישראל מיציאת מצרים מפני שלא פרעו ולא זכו במצרים אלא אל עולם הנקבה לבד והכא במרה אתפרעו ועאלו בברית קיימא דהיינו פריעה י' של יסוד ונכנסו בעולם הזכר והיינו או' בהאי אות קדישא דאתגליא בהו ומטעם זה בא כאן להוסיף ברית זה עליון עמהם להעלותו אל מדרגות עולם הזכר וכך מרע"ה עלה על ידם. על המזבח דהיינו היסוד שעל המזבח מ' כמו שענין על (המזבח) העם הוא לקשרם למעלה כך על המזבח לקשרם למעלה והיה משרע"ה שושבין לקשר את ישראל והשכינ' במדרגה עליונה עולם הזכר וזה שאמר והשתחויתם מרחוק בהיותכם עומדים בשכינה שהיא מרחוק בהבדל עדיין רחוקה מהת"ת. ונגש משה לבדו שהוא העולה למעלה כדי לקשר השכינ' ויש' שעמה הרחוקים למעלה וז"ש ואל משה אמר עלה אל ה' וז"ש ונגש משה לבדו אל ה' ואל השאר אמר והשתחויתם מרחוק מן השכינ' שהיא מרחוק עדיין והיינו דקאמר מהו מרחוק כד"א מרחוק ה' נראה לי ר"ל מהשכינ' שהיא מרחוק מן הת"ת ראיתי את ה' וכן כתיב ותתצב אחותו שהיא השכינ' מרחוק והיינו דמסיק תאני ר' אבא דקיימא סיהרא רחוקה בפגימותא ולכך היתה רחוקה מצד מה שפגמו הדורות הקדמונים ועתה היתה מתתקנת ע"י מרע"ה שהיה קושר את ישראל שהם הנשמות הטהורות שנטהרו במצרים בגלגול ושכינ' באה עמהם להקביל פני הזכר ומרע"ה הנטהר שלא פגם שהיה ש"ת הב"ל נטהר. היה ממש הסרסור מן השכינ' ובניה אל הזכר וביה זכו ישראל בחולקא קדישא וגזרו קיימא קדישא במרה היה ברית בשר עתה היה ברית קבלת העבודה כדי ליכנס אל עולם הזכר להקשר השכינ' עם בני' בבעלה דהיינו בקב"ה והסרסור לזה היה מרע"ה והיינו או' ואל משה אמר עלה אל ה' מ"ט אמרה ליה שכינתא אסתלק לעילא שתהיה בעולם הזכר שושבינן דהא אנא וישראל נשתתף כחדא בשלימותא על ידך מה דלא הוה וגומר שלא היה כל העשוי ומתוקן עד כאן אלא להקשר בשכינה וז"ש דהא אנא וישראל נשתתף כחדא ואיך אני והם צריכים אמצעי ואמנם תהיה אמצעי בינינו לבין הזכר להעלותינו אליו ולזה הברית היה עתה לישראל עם הת"ת ולשכינ' עם הת"ת ולזה חצי הדם על העם להיות לעם לה' וחצי הדם על השכינה להזדווג לת"ת כנזכר. מהרמ"ק זלה"ה

והרח"ו זלה"ה כתב. ואל משה אמר וגומר כמה דכתיב ומשה עלה וגומר פי' כי השכינ' אמרה אל משה עלה אל ה' ת"ת ולזה לא אמר עלה אלי כי הם ב' דרגין והביא דוגמא זה מפסוק ומשה עלה וגומר כי הוא עלה תחלה אל האלהים שהיא המ' ואח"כ ויקרא אליו ה' שהוא הת"ת ולזה לא אמר ומשה עלה אל האלהים ויקרא אליו אלהים. וכמ"ש שם בפ' יתרו דף ע"ט ע"ב במ"ש ר' יוסי מכאן אמרו חברייא וגומר ע"ש ודוגמא אותו פ' ביאר כאן פסוק זה ונתן טעם אל עלייה זו עד הת"ת ואמר כי לפי דאתפרעו וכבר ידעת כי הפריעה בדכורא ולכן זכה עתה לעלות שם על ידיהם וכן מצינו כי כשחטאו בעגל ירד על ידיהם כמ"ש לך רד וגומר וז"א אמאי כל דא בגין דהא אתפרעו וגומר:

א"ר יצחק מאי דכתיב וגומר במזבח לא כתיב זה יובן במ"ש חצי הדם זרק על העם וחצי הדם זרק על המזבח והוא סוד כריתת ברית והענין כי בכאן לא היתה אלא פריעה והיא ביסוד ולכן חצי הדם זרק על העם וחצי הדם זרק על המזבח שהיא. ביסוד העומד על המ' הנק' מזבח וז"א על המזבח ול"א במזבח כי הפריעה אינה במ' אלא ביסוד ונתנו באגנות שהיא המ' אג"ן הסהר לחבר שלשתם יסוד ומ' וישראל וז"א אמרה לי' שכינתא אסתלק לעילא פי' ביסוד וכמ"ש עלה אל ה'. וזה בגין דהא אנא וישראל נשתרף וגומר וזהו וישם באגנות וגומר והוא במלכים ותקלס וגומר פי' שהיה מענה כל המלכים במשכב זכור וגם החיות כולם. היו מתקלסות בו במשכב זכור כנזכר במדרש. עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' ר' ייסא שרי למיכל תרנגולא כו' דבחלב אמו כתיב יצא עוף שאין לו חלב אם כדאיתא במס' חולין. מיכלא דההוא רשע בשרא בחלבא. דכתיב פת ב"ג בשר גבינה: כמה דכתיב ומשה עלה אל האלהים. מסיפי' דקרא קא מוכח דכתיב ויקרא אליו י"י שאחר שעלה אל השכינ' קראו הוי"ה ת"ת שיעלה אליו. אמאי כל דא. שלא די שעלה למלכות אלא יותר למעלה. בגין דהא אתפרעו וגומר מילה היא במלכות ופריע' היא ביסוד וזהו חק ומשפט. חק מלכות: משפט. יסוד או ת"ת. במזבח לא כתיב שכן ההזאה אינה על [גגו] של המזבח אלא בקרנות או מחוט הסקרא ולמעלה או ממנו ולמט'. אלא על המזבח כלומר בשביל שנכנסו בברית שהוא המזבח העליון. כד"א מרחוק י"י נרא' לי. המלכות הנק' מרחוק וכתיב ותתצב אחותו מרחוק [אחותו] דמאן דתית כדאיתא בפ' שמות דף י"ב והכוונה שכבר זכו במתן תורה ליכנס במלכות וההשתחווייה היתה משם כלפי הת"ת למקום שעלה משה וזהו שמפרש. תאני ר' אבא דקיימא סיהרא בפגימותא מחטא א"ה שכל אותו עון היה במלכות כנזכר בפ' בראשית דף ל"ו ועמד הקלקול והפגם עד מתן תורה כנזכר בפ' נח דף ס"ג. וביה שעתא זכו ישראל וגומר ונתקן העולם עכ"ל הרא"ג ז"ל: