אור החמה על ספר הזהר ב:רמט

שפיר קאמרת לענין פ' כי תשא אבל לענין פ' זו באתר דא לא אמר וגומר מפני שלא הפקידם ביד מלאך מכל וכל אלא השגחתו עליהם וזה שליח בעלמא למלחמ' לשמרך וגומר והיינו הכא לא אשתכח פרישותא לישראל מקב"ה ע"י המלאך בזמנא דאמר שהיה מפקידם ע"י מלאך ומסתיר השגחתו. ואית דמתני איפכא שכאן בפ' משה הוא הבדל גדול דכתיב לשמרך בדרך ולהביאך השמר וגומר ובפ' כי תשא לא כתיב אלא ושלחתי לפניך מלאך וגרשתי וגומר ועם היות שהכתובים מתיישבין הרבה לדרך זה קשה למה לא השיב משה כלל אם לא שיאמרו ששתק עד זמן שיבא עת הנסיעה ואח"כ כשחזר ואמר לו פעם שני' עם היות שאמר לו בקצרה יותר מזה ואמר אם אין פניך וסוף סוף הכל עולה לענין א' במציאות הענין וז"ש וכד יסתכלון מילי כולא שפיר וגומר. אי תימא דתרוייהו ירצה אי בעית אימא לפרש בשני הפנים לצד א' שלעולם הכא והכא מלאך המתין משה לעת הראוי לכך והיינו כפי' הקדמונים. אלא שהקדמונים סבירא להו דבפ' כי תשא לא היה מלאך לבדו כדפי'. אר"ש כלל כלל יר' לא לעצמו ולא שיהיה השכינה מתלבש בו אלא תהיה השכינה מופשטת ממנו מנהגת את יש' בחולקא דישראל וגו' ואין ראוי לייחס החצונים בשם בנים לשכינה ולא שכינה בשם אם להם מפני שהם נבדלים מן הקדש ואין לקב"ה חלק בתחתונים באומות אלא בישראל דכתיב כי חלק ה' עמו:

שפיר קא אמרת. הקדמה אמיתית היא ההקדמה זו שאין ראוי שתקרא השכינ' אם לחצונים והאי דרבי אבא שפי' שהיא אם שפיר ועם היות שנראה לך דסתרן אהדדי לאו הכי אלא וכולא שפיר דא בדא תליא אם היא אם אל הקדושים אינה אם לחצונים ואם היא אם לחצונים אינה אם לקדושים שהם חלקם מובדלים נתלים זה בזה. והענין כדמפרש שהמ' היא על התחתונים ותחתונים נחלקים לחלק הקדושי' וחלק החצונים כמו שמ' למעלה אחוזה בימין ושמאל וז"ש אימא אתאחדא להו להשפיע התחתונים לעילא בספי' לסטרא דא וגומר ותרין אינון בחי' ההנהגה ולכך ימצאו למטה שני בחי' מנהון לימינא הקדושים לצורך ההנהגה הימינית ומלשון לשמאלא לצורך ההנהגה השמאלית ואלו ואלו תליין בהאי אם ולא תאמ' שגרעה מקדושתה מטעם זה אלא לעולם היא אימא קדישא ועם היות שהיא קדישא החצונים אתאחדן בה אמנם לא תמיד אלא בעת התגברות הגבורות וז"ש אימתי אתאחדן בה בשעתא דהאי אם וגומר דהיינו בשעת השפעת הגבורה המותרות והדינים אליה לתת חוזק ושליט' אל החצונים דהיינו ס"א ומיד החצונים מתגברין בדין גדיא שהוא סמא"ל הרוכב על הנחש ינקא מחלבא דאימא דהיינו מה שהיה ראוי להיות חלב דין הנמתק נהפך לדם שחור יניקה לגדי הדין החצוני ודינין מתערין לפעול בעול' ולזה כדי למתק הדינים ולא יהיה הדם נוטה למטה אלא נמתק בחלב והגדי מתרחק משם יש' קדמאין ואתיין בכורים ולזה קשר הענין לפ' ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך לא תבשל גדי ע"י הבאת הבכורים תיקון לגדי שלא ירתח דיניו ויהפך הרחמים לדין דהיינו לא תבשל גדי וגומר והענין כי הבכורים הוא המשכת בכור החכמה ע"י ו"ק בית ה' אלהיך אל המ' וע"י המקירות האלו היא מתייחדת ודיניה נמתקין ולזה מזכיר תחלת השבתת החצונים ותגבורת הקדושים דהיינו ביעקב ולבן שהוא ישראל בכור ראשון ומשם ירשו ישראל דלא אתמסרן בידיה והיינו ראשית מצד החכמ' בכורי ישראל שהם מרכבה לו' קצוות תביא בית ה' אלהיך אל המ' ולזה לא תבשל גדי וגומר והכל תלוי בתיקון עליון כל זמן שהדין אינו גובר לא ינקה מלמטה דהא לא אסתאב מלמעלה דהא דינין מלמעלה אינם מתגברין. נוגשיו מעולל ירצה הנוגשים אותו הם אותם היונקים מן העוללים שהם מטטרו"ן וסנדלפו"ן ואלו הם החצונים שאין להם יניקה אלא בעוללים ונשים שהם אותם המתהפכי' פעמים לנשים דהיינו להט החרב המתהפכת. גדיא מקלסא גדי מקולס והיינו גדי החצוני שעיר עזים ודאי מקולס ודאי בכחות דינים שנכללים בו דהיינו קליפוי שהם שערו ואבריו ופרטי מרכבתו יסיעתא מסאבא עוד החצונים המשתלשלים כולם מלמעלה למטה כגון הנחש התחתון וכתותיו ס"מ ולילי"ת זכר ונקבה גדי וסיעתו. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. אתא ר"ש אשכח להו וגומר סברת ר"ש

כי הנה אנכי על כ"י קאמר הנק' המלאך הגואל וז"ש אדבר ולא אמר ידבר שהיא השכינ' ממש ולכן לא השיב משה עתה זולתי כשאמר ושלחתי שאז נאמר על מט"ט אמר אם אין פניך וגומר וא"ר יהודה וגומר אעפ"י שתאמר דתרוייהו מלאך עכ"ז אפשר לתרץ שלא מצא שעת הכושר עד נקרת הצור פ' כי תשא שאז היתה שעת רחמים אז השיב אם אין פניך וגומר. משם האר"י זלה"ה.

ותרין אינון חדא לימינא וחדא לשמאלא וגומר הם סוד ב' שעירי יום הכפורים כנזכר בפ' אחרי מות דף ס' ע"ב. תאנא בסטרא דאימא תרין גרדיני וגומר ועיין שם ולכן שעיר א' לה' לימינא ושעיר א' לשמאלא הוא לעזאזל ועליו נאמר לא תבשל גדי בחלב אמו ומאוחו העזאזל ינקי סטרא אחרא ולא מאימיה עצמה. תו אשכחן דכל מאן וגומר ג' חלוקות זו אף זו. תחלה אמר דאתחבר כחדא פי' כי נתבשל יחד ונתחבר. ואח"כ חידש יותר דאפילו נתחבר בשעה א' פי' בראש השעה אכל א' מהם ולאחר שעה אכל האחד ונמצא שנתחברו בשעה א'. ואח"כ חידש יותר דאפי' נתחבר בסעודה א'. פי' כי ששה שעות נק' סעודה א' כי אחר ו' שעות נתעכלה הסעודה ואוכל סעודה אחרת ואז מותר. אמנם בתוך ו' שעות זמן סעודה א' אסור לחברן יחד ובזה הוא זו אף זו. והנה מדברים [אלו] משמע דכיון שהם מתחברין יחד א"כ לא שנא בין אכל תחלה הבשר או אכל תחלה החלב כיון שהם מתחברין וזה יורה מ"ש דאתחברן כחדא והרוצה להשיב יוכל לומר אינו אלא כשאכל תחלה הבשר כדין הפוסקים והמחמיר יחוש לסברא ראשונ' נר' יותר. וביאור מקלסא בקלפוי ר"ל מזויין בקליפו' הטומאה כמו אין עושין גדי מקולס בליל פסחים פי' מזויין. עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' אמר אלעזר ברי שפיר קאמרת אבל ת"ח וגומר. בא וראה ענותנותו של רשב"י ע"ה שאע"פ שחלק עליו הקדים ואמר שפיר קא אמרת כלומר שפיר קאמרת (לא) [אולי צ"ל לו והוא כמו אם] הי' משמע כן מקראי. ומכאן ישמע חכם ויוסיף לקח המוסר שלא יסתור דברי חבירו אלא כל מה שיכול להפך בזכותו יהפך. לא אישתכח פרישותא מיני' דהאי מלאכי דקאמר הכא מדבר על המלכות ובהיות המלכות הולכת עמהם ליכא אפרשותא דהוא ושמיה חד. ואית דמתני איפכא. כסברת ר' אלעזר שמלאכי הנאמר כאן הוא על מטטרו"ן: וכד יסתכלון מלי כלא שפיר כי מטטרו"ן הוא משכן לשכינ' שכן נק' קן צפור קן לההוא צפור. אר"ש כלל דכלא משה לא בעא מלאכא וגומר כלומר בין לדידי בין לדידך ר' יהוד' משה לא בעא מלאכא וגומר. ומלאכי ומלאך יהי' מה שיהיה משה לא נתרצה לעולם במלאך כלל.

דהא כתיב ויאמר אם נא מצאתי חן בעיניך אדנ"י ילך נא אדני בקרבנו ה"ג. ה"ג אמו מסט' דמסאבו וגומר: וכלא דא בדא תליא וגומר ואתאחדן בי'. ת"ח אמא אתאחדא להו לעילא היינו שתי הקליפו' המתאחזי' בה כסירכא זו שהיא סרוכה בריא' ובבחי' אחיזתם זאת נק' אמו ואפשר שהם קליפת ישמעאל והמסתעפי' ממנה לימין וקליפת עשו והמסתעפי' ממנה לשמאל. בשעתא דהאי אם ינקא מסטרא אחרא. היינו סוד השביל השמאל שביסוד שממנו נשפע למלכות מרירת הדינין א"נ סוד הגבורה העליונה כשיונקת ממנה המלכות בלי שירוף החסד עמה נק' סטרא אחרא וע"י הגבורות הנמשכים אליה בהכרח שיתנהג ויתפעל הדין ההוא ע"י החיצונים וז"ש: ומקדשא אסתאב כי אז החיצונים נמשכים וע ולים כדי לפעול פעולת הדינים למטה. וחויא תקיפא שארי לאתגלאה שמוציא ראש' מנוקבא דתהומא רבה אל סוד המדורין.

וכל מאן דאתי מסטרא דא כלומר כל מי שנמשך מצד קליפת גדי זה ואוכלים בשר בחלב. כלא יהבין דוכתא למאן דלא אצטריך. דהיינו הקליפה שיתעורר בעולם. עמי נוגשיו מעולל הם שנים אנשים מרגלים מאללי ארעא משוטטים בעולם כדאיתא פ' אחרי מות דף ס' ע"ב ופ' תרומ' קמ"ח והם שתים בעליהן של שתים זונות וזהו נשים משלו בו דקאמר בסמוך:

או בשעתא חדא או בסעודתא חדא מכאן סיוע לנוהגים שלא לאכול בשר אחר גבינה בסעוד' אחת וראוי לחוש:

אתחזי גדיא מקלסא בקלפוי. פי' הגדי הזה הוא מזרז עצמו וחוגר כלי זיינו דהיינו כל ענפיו הקליפות המסתעפים ממנו לגבי אינון דלעילא הם הקליפות שהם למעלה ממנו. לעוררם אל הדין וזהו וסייעתא מסאבא וגומר ולשון מקלסא הוא מלשון גדי מקולס עכ"ל הרא"ג ז"ל: