אור החמה על ספר הזהר ב:רמז

דתנינן אורייתא כולה שאין ממנה יוצא משמו כלל אפי' פסוק ותמנע: וכן כל המתבאר והמתפרש בתורה שבע"פ או מה שאדם עוסק להבין פסוק א' ומקש' ומתרץ הכל עסק שם השם וז"ש ומאן דמשתדל באורייתא והטעם בגין דאורייתא כלא שמא חד וגומר הנה אם היה ענין התורה מציאות שם אדנ"י לבוש לשם הוי"ה או כינוי לשם אדנ"י שהוא היכל ליהו"ה היה אפשר שהעוסק בתורה לא יהיה כאלו עוסק בשם הוי"ה ממש אבל אינו אלא אורייתא כולה שמא חד קדישא הוא שמא וגומר א"כ הוא בשם הוי"ה ממש שאינה מתרחקת ממנו כלל. וכול' שמא חד ושאר השמות לבושים לו א"כ התורה שהיא שם א' הוא השם העצמי וז"ש הוא שמא עילאה דהיינו שם יהו"ה שמא דכליל כל שמהן שכל השמות ענפים לו והוא נשמה להם. ומאן דגרע את חד מיניה כי אותיותי' במספר במשקל כחשבון אורות שבשם העליון ומי שגורע אות א' ח"ו פגם בה ענף א' ולזה עביד פגימותא בשמא קדישא. וכיוצא המוסיף באותיותיה מביא אות זרה ומכניס' בין האותיות א"כ היינו אלהים אחרים מה שאינו מכלל השם והיינו דקאמר תאנא ושם אלהי"ם וגומר וכיוצא ליגרע כי תיבה זו שהיא ראויה להיות מלאה וכתב' חסרה אינו מן השם שזרה היא לגבי השם:

ספרי אחריני וגו' כי החכמות החיצוניו' אינה ספרי תור' הם חוץ מהתור' הם חוץ מהקדוש'. ולזה דקדק שאמר דלא מסטרא דאורייתא שהן אמת אם נוגעים קצת אל התור' כגון ספרי רפואה שהם נוגעין לקיום העולם וכיוצא מהספרים שהם צורכי העולם צד תור' יש בהם אמנם ספרי הבל וסיפורי מעשיות וכמה עניינים דברי בדאות וכיוצא הכל שם אלהי"ם אחרים נק'. ולמילף מנייהו טעמי לענייני העולם כ"ש להיות התור' למדה מהם שנמצא ח"ו משליט עבד על רבו:

מאן דלא נטיר הני היינו שהחג בסוד החסד תלוי בשם הוי"ה וכיון דלא נטיר ממש כאלו מזכיר שם אלהי"ם כיון שאינו נכלל בשם הוי"ה וכל דבר שהוא חוץ מן השם נק' אלהים אחרים וז"ש משום דביה אחידא מלה וכן בכל שאר זמנין וגומר שהם פסח חסד. עצרת ת"ת. סוכות גבורה. ר"ח חנוכה פורים נה"י. שמיני חג העצרת מ'. י"ה בינ'. שבת כולל הכל יחד. שלש פעמים בשנה הם כלל הכל שהם חסד דין ורחמים והיינו דבהו תליא מהימנותא. זכורך אות ברית יסוד הרשום בזכרות מבועא דנחלא להמשיך מהיסוד למלכות ויסוד מושך מהבינ'. אשר נתן לך באות ברית שבך. האדון מ' ופניו יסוד. טפסאן בקוטרייהו דומין בקשריהם כקשרי אומה ידועה. אתכנעו שנאיהון שהם מעבירים הערלה ויריתו אחסנתהון שא"י אינה ירושה אלא לצדיק דהיינו המהול שהמ' אינה ירוש' אלא לצדיק יסוד עולם עקר דיורין דהיינו גירושי החצונים כנגד המיל' וכריתת הערלה ואתיב דיורין דהיינו אחיזת הקדושים ויחודם בקדוש' והיינו כנגד הפריע' יראה כל זכורך יסוד ויתגלה אל פני האדון מ' שכינ' וכדי לגלות היסוד בה היה סוד שלש רגלים דהיינו לייחדה בג' אבות ביסוד הכל מכל כל מצד ג' אבות. האדון כמה דכתיב כי הנה האדון וגומר מסעף פורה במערצה וגומר היינו מעקר דיורין ואתי' דיורין דכתיב ויצא חוטר מגזע ישי וגו' מעקר מצד המילה ואתיב מצד הפריע' והיינו דין ורחמים וכולא חד מדה אחת מדת המ' עושה זאת. ור' יצחק פליג ואמר אית אדון ואית אדון שהם שתי מדות הת"ת הנק' אדון דהיינו האדון ה' מפרש קרא דאדון זה דהיינו ה' צבאות בת"ת ולא במ' שהיא נק' אדון כאו' ארון הברית אדון כלהארץ וכולא בחד תליא ביסוד שהוא נק' דבר האיש אדוני הארץ ועל ידו נק' הת"ת אדון והמ' אדון. ור' יהוד' פי' אדון סתם במ' כדפי' והשתא אתא לפרושי פני האדון מאן נינהו הני פנים והיינו או' אדוני הוא לשון רבים מפני שהיא בעלת י"ב פנים דהיינו אל"ף וגומר י"ב אותיות המילוי י"ב אורות ההוא דאיקרי כמא דאיהי כתיב ולשון רבים אדנ"י מור' שנק' בכל י"ב פנים אלו. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. וסמיך ליה את חג המצות תשמור פי' כי לכך נסמך את חג המצות לפ' ושם אלהי"ם אחרים וגו' ללמד כי המקיים חג המצות כאלו מקיים מצות ושם אלהי"ם אחרים וגומר וכל המבטלה כאלו עובד ע"ז כי כבר ידעת כי חג המצות היא המ' הנק' אלהים וזה שמקיים אותה מודה באלהי"ם קדישא וכופר באלהים אחרים. ולז"א כי היא הדין בשאר זמנין וחגין כי הנה כל החגין הם במ'. בגין דנטיל ברכתא ממבועא דנחלא וגו' פי' כי היסוד נק' אדון וסוד הענין כי המ' נק' אדוני והיסוד נק' אדון כנזכר פ' וירא דף צ"ט ע"ב בס"ת. וז"א בגין דנטיל ברכאן ממבועא דנחלא וגו'. ר' יהוד' אמר האדון כמה דכתיב וגומר ביאר כי בפ' זה נרמזו שניהם כי כבר ידעת כי בהיותו דיין נק' אדון כנודע כי אדנ"י בהיפוך הוי דינא וכנזכר פ' פנחס דף רנ"ז ע"ב דכד אתלבנו עילת העלות בדינא איקרי אדנ"י וכן היסוד כד עקר דיורין איקרי אדון הפועל דין וכמ"ש לעיל כי היסוד נק' אדון וכשהוא אתיב דיורין ומקיימן נק' ה' צבאות מסגי חיילין ומקיימן וזה אמר האדון ה' צבאות כי הוא הפועל דין ורחמים להורות כי הוא הכל אחדות א'. ור' יצחק ביאר כי גם המ' נקרא אדו"ן לפעמים וא"כ מ"ש האדון ה' צבאות יהיה המ' והיסוד. או ירצה כי אעפ"י דאית אדון ואית אדון עכ"ז כלא בחד תליא ואין נק' בשם הזה כי אם המ' לבדה. ור' יהודה חזר להכריח סברתו ואמר כי כשהוא אדנ"י אז הוא המ' ולכן אמר אדנ"י אל"ף דל"ת להורות כי הם י"ב אותיות והם סוד י"ב מזלות דדינ' קשיא כנזכר בתיקונים הרמוזים במ' אבל אדון אינו אלא ביסוד ואח"כ חזר ר' יהוד' והכריח סברתו ואמר לזמנין עילאין איקרון בשמא דתתאין וגומר לומר כי אעפ"י שעיקר שם זה הוא במ' עכ"ז לזמנין מצינו בכמ' מקומות כי העילאין נק' בשמא דתתאין והכל כפי המקום כי הנה כאן נאמר האדון ה' בשמא עילאה נראה כי ה' הוא הנק' אדון וז"א האדון ה' בשמא עילא' הוי וגומר. עכ"ל:

גליון דטפסאן בקיטרייהו מלשון מטפס ועולה שהוא לשון קפיצה. לקוטרא דאומלא פי' הערוך סולם העשוי לעלות בו והענין שהיו מקפצים בקשרם אל קשר מדרגת הסולם. עכל"ה:

והרא"ג ז"ל כ' דאורייתא כלא שמא חד קדישא הוא. מבראשית עד לעיני כל ישראל הוא שם אחד קדוש עילאה על כל השמות והוא כולל כל השמות כלם כי כלם הם ענפין מסתעפין ממנו:

לא תוסף על אורייתא. ה"ק ובכל אשר אמרתי אליכם דהיינו כל התור' כולה תשמרו מלעבור עליה ועוד אני מצוך ששם אלהים אחרים דהיינו תוספת (ומגערת) [ומגרעת] בתורה לא תזכירו והטעם כי בס"ת יש ששים רבוא אותיות כנגד ס' רבוא נשמותיהם של ישראל שהם כנגד ס' רבוא (אנפין) [ענפין] שבעץ החיים ואם יוסיפו עליהם אותו תוספות הוא תוספות מחוץ לקדוש' כי אין הקדושה מתפשטת כי אם בשיעור הזה וכן אם גורע במקום אותו חלל מקום הגרוע נכנס החצוני וזהו ושם אלהים אחרים לא תזכירו כנגד התוספת שאתה מזכיר בשעת קריאתך לא ישמע על פיך היינו כנגד הגרעון שנשמע החסר כפי התנועה שאתה מוצא מפיך והם היו בקיאים בזה. דביה אחידא מלה שכן מצה במלכות וכן בכל שאר זמנין וגומר שכן כתיב בתרי' שלש פעמים בשנה וכדמפרש ואזיל. דבהו תלי' מהימנותא סוד האצילות והוא רמוז בג' מועדים מצה מלכות ה' אחרונ' שבועות ת"ת ו' סוכות ה' ראשונ' שבשם סוכה הסוככת על הבנים כנזכר בתיקונים דף ב' והיו"ד לעולם היא מחוברת עם ה' בסוד אכלו רעים לא מתפרשין לעלמין. כל זכורך ממש היינו זכר מהול שמי שאינו מהול לא איקרי זכר סתם אלא ערל זכר כדכתיב וכל ערל זכר. ממבועא דנחלא יסוד. הה"ד כברכת י"י אלהיך הרי ברכה וכתיב אל פני האדון מלכות השם אשר ביסוד (הזה) [הוא] וז"ש. דמתמן מריקים וגומר:

סימנא בקדמייתא בשעה שעליתם לרגל. דעאלנא לאתחזאה. כשנכנסנו לעזרה להראות את פני האדון. דטפסאן בקוטרייהו לקוטרא דאולמא. נ"א דכולמא פי' מורי זלה"ה שהיו דומים בקשירתם לקשרי מלבישי. איזו אומה שהיו מוכיח שהם גוים. כלא מברכים ברכת מזון. א"נ ברכת הזבח כמו שפסק הרמב"ם ז"ל: ובג"כ יראה כל זכורך אל פני האדון י"י ר' חייא ס"ל שהאדון י"י הוא היסוד דבר הלמד מענינו יראה כל זכורך ממש. ר' יהוד' אמר האדון מלכות כד"א כי הנה האדון י"י צבאות מסעף פוארה וכתיב בתרי' ויצא חוטר מגזע ישי הרי מעקר דיורין ומושיב דיורין עיין בילקוט תחלת ישעי' ונרא' שנפל טעות בספרים וצריך לגרוס לכן האדון י"י צבאות אביר ישראל הוי אנקם מצרי וכתיב בתרי' ואשיב' ידי עליך הרי עוקר השונאים ומושיב ישראל במקומם. ר' יצחק אמר אית אדון ת"ת ואית אדון מלכות. וכלא בחד תליא יסוד המייחדם שכן נאמר בו דבר האיש אדוני הארץ ואחר שהפסיק פי' ואמר האדון י"י ש"מ דלפרושי אתא שהוא על הת"ת כנזכר בפ' בראשית דף ט'. ר' יהוד' אמר אדנ"י אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד בא להכריח פירושו שהאדון הוא המלכות מדשם אדני דאיקרי קב"ה בו ככתבו אלף דלת וגומר ש"מ שהאדון שהוא. לשון דומה לאדנ"י שהוא במלכות שהרי שם הוי"ה שהוא בת"ת אינו נק' ככתבו ש"מ שהוא המלכות שהוא נרתקו המתלבש ומתרא' בו עכ"ל הרא"ג ז"ל: