אור החמה על ספר הזהר ב:רמו

בשעתא דאתתקנו דינין דלתתא הענין שהדינים למטה גורמין שישפיע היסוד למ'. והטעם כי השפעת המדה הזו תלויה בדינים העליונים מפני שהיא נאחזת בגבורה והיא בית דין תחתון בלי ספק ואם הדינין נעשו למטה הדינים למעלה הם שקטים ונחים וכל היחוד תלוי בהשקט הדין העליון שאין מונע הייחוד אלא הדין מפני שאם הדין מתעורר מיד משפיע למ' והמ' מיד תעורר החצוני' שלוחי הדיינים ודאי רצועה בישא לאלקאה וכשזו מתעוררת א"א שתתייחד שאלו הם גנאי לה ומטמאים המקדש א"כ נמצא שהכל תלוי בדין התחתון למט' שיהי' נתקן ולא יתקלקל בשום ענין ח"ו וז"ש בשעתא דאתתקנו דינין לתתא והטעם משום דכד דינין מתתקנן לתתא מתתקנן לעילא. אמנם כד דינין לא מתתקנן שאין מעמידין הדין למטה על מכונו כיון שאין דין למט' מיד יש דין למעלה שהבינה נובעת דינים וגבו' מתעורר' בדיניה ומיד משפיעים למלכות והיא משפעת לחצונים והרי פירוד בכמה מקומות כדמפרש ואזיל: ומכאן נלמד שבלי ספק כל תיקוני מלכא לעילא תליין בתיקוני הדיני' למט' וזה שאמר כביכול תיקוני מלכא על דינא דאסתלקו וגומר א"כ צדקו דברי הברייתא לעיל שאמר מאן דמשקר בדינא משקר בתיקוני מלכא ואז ההשפעה ממרורת פתנים וראש פתנים אכזר ואז ווי לעלמא דינקא מנייהו:

אבא גלי לון וגומר עם היות שגם באדר' נתבארו קצת ענייני הברייתא הזאת בארוכה עיקרם אינם אלא על דרך מה שפי' ר"ש בשעת פטירתו בפ' האזינו. ולזה נתרעם ר' אלעזר שסודו' אלו כבר היו מפורשים בארוכה מפי ר"ש ואפי' ר"ש לא מצא היתר לגלות' אלא בגין דלא ייעול בכסופא לעלמא דאתי א"כ מה תועלת לשנות ברייתא חדשה בדברים נסתרים השנויים להם. לזה אמר רבי אבא כי אות' הדברים כתובים מידו כצואת ר"ש שאמר ר' אבא יכתוב והוא מסרם לחברים ואיסור לא יש במשנתם דכתיב וידעתם כי אני ה' והיינו שידעו שיעור קומת ה' וחזרו ונשנו כדי שיהיו מסודרים ומשוגרים בפיהם וז"ש בגין דיתישבאן וגומר ועכ"ז שנו לא ישלשו וז"ש ומכאן ולהלאה וגומר ועוד שכל מה שהם שונים ר"ש מצל על ראשם וז"ש דהא עד כען וגומר וראיה שעדיין הוא קשור עמהם וחפץ ללמדם תורה ת"ח מחלומו זה י' הא אוליפנ' וגומר ביה אתקשרנא ומהתעוררותו אני מאיר בהלכה והעד כד נהירא לי וגומר דיוקניה ומה ענין זה אלא מצד שהאור הנקשר ממנו בי בעזרתי המחשבה הגשמית מצטיירת מהרוחני ומצטייר צורתו מפני התעוררת נפשו בשכלי:

ובכל אשר אמרתי אליכם וגומר כלומר דאגזימת ירצה מה שכתוב בתורה אלות הברית שהרי הגזמ' שהקב"ה עושה לישראל תשמרו שלא יבא עליכם ואמרתי אליכם היינו אלות הברית שאמר הקב"ה וכיוצא בזה נטורא דילי השכינה שהיא נק' שמירה ודוקא תשמרו על ידה ולא ע"י שום שליח ולזה שם אלהי"ם אחרים לא תזכירו שאין אתם צריכין שיתוף. ועבדתם וגומר כתרגומו ותפלחון וגומר והיינו תזכירו שאו' לו המתן לי בצד ע"ז וגומר. דנטיר אורחי אורייתא היינו מצות ואשתדל באורייתא היינו עסק התורה והם בסוד מצוה ותורה מ' ות"ת אבל אם תופס בא' מהם אינו משתדל בשם שאין פירוד אל המדות וכיון שאינו אוחז בשתיה' אינו אוחז בשום א' מהן. מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ'. לא מתיישבן ה"ג: א"ר אלעזר כל הני תיקונין וגומר וא"ת ולמ' ר' אלעזר לא עכב ע"י דר' יוסי תיכף בתחלת דבריו. וי"ל דר' אלעזר לא הוה ניחא לי' דגרסינהו אמנם אחר שהתחיל בהם לאו אורח ארעא לאפסוקייהו ובוודאי שגם הוא שמח בשמעו את הדברים האלהיים האלו ומ"מ גער בו כדי שלא יאמרו אותם פעם אחרת שאינו ראוי שהדברים הללו יאמרו בכל עת גם אין ראוי לדברים הללו שיאמר בפני ההמון פן יבואו לתת גשמות באלהות חליל'.

א"ל ר' אבא וגומר קשיא לי דר' אבא לא הי' בעל הדרש' הזאת כי אם ר' יוסי ולמ' השיב ר' אבא ואפשר דחסר בספרים סברת ר' אבא ואולי הוא הוא הדורש הדברים הללו עוד אפשר שר' אבא להיותו זקן שבכל' הפך בזכותו של ר' יוסי שדרש הדברים האל' ואולי לפי שרא' שנתכרכמו פניו מדבריו של ר' אלעזר לכך השיב ר' אבא בעדו וז"ש ההוא דאנא כתבנא מבוצינא חדישא אמינא לגבי חברייא דהא אינון ידעין וגומר. כלומר אחר שכל מה שאמר ר' יוסי הוא האמת והצדק לפי שכל מה ששמע מפי אמר ואני כתבתיו מפי בוצינא קדישא מה קפידא יש בהחזרת הדברים. ה"ג אמינא לגבי חברייא ול"ג כתבוהו. והא אצטריך למנדע כלומר ראוי הוא להחזיר הדברים שלא יושכחו וחיוב מוטל עלינו לדעת את י"י וז"ש בגין דאתיישבן מילין בלבנא. ונ"ל שהגירסא היא דיתיישבן ביו"ד ואם חרה לך כדי שלא יצא מפינו לפני ההמון לעתיד הא ליתא:

דמכאן והלאה סתימין מילין (כגוונא) [בגוון]. עד כען פי' אפי' עוד היום אחרי שנפטר מבינינו כל זמן שאנו עוסקים בדברי האדרא. אתעטר בא מג"ע מעוטר כמלך בעטרותיו בראש ויושב בגוון וכדמסיק ה"ג הוינא אחיד ביה ונשיק בידוי: כד נהירא לי שמעתא גרסי'.

חמינא דיוקני' דאתער קמאי. זהו מסקנת התנצלות שנתן ר' אבא לר' אלעזר על שעש' ר' יוסי כהוגן להעלות בזכרון תיקוני דמלכא קדישא שהרי כל זמן שמאיר להם ענין הסוד מתעורר להם דיוקניי של רשב"י ע"ה ואם הוא אמר שאינו ראוי ליאמר לא הי' ראוי לרשב"י ע"ה לאתערא דיוקני' קמאי אלא ודאי ניחא ליה וניחא לי': תשמורו מבעי לי' שאם פי' ובכל אשר אמרתי אליכם מוסב על המצות והחקים הל"ל תשמרו כמו תשמרו לעשות מאי תשמרו.

אלא תִשָמרֵ וּ ודאי. כלומר שפיר קאמר קרא תשמרו וה"ק:

מאי אשר אמרתי אליכם כלומר דאגזימת לכון שכל העובר עליו נענש במיתות ב"ד ובקללות שבתורה תשמרו תהיו שמורים שלא יגע בכם רע כלל ונמצא שהפסוק הוא תשלום שכר וה"ק אם תקיימו כל המשפטים האמורים לעיל מתחלת הפרשה עד ששת ימים תעשה וביום השביעי תשבות למען ינוח שורך וחמורך וינפש בן אמתך והגר שכרכם הוא שכל מה שאמרתי אליכם והגזמתי לעשות לכם תשמרו תהי' שמורים מהם. תשמרו מההיא שמירה. הוא פי' שני שתהיו שמורים מהשומר העליון המלכות שהיא להט החרב המתהפכת לשמור דרך עץ החיים וז"ש שמירה ונטירו דילי בלבד. כלומר ולא שומר אחר וזהו ושם אלהים אחרים לא תזכירו שישמרהו שבזה מייקר שמם ועושה ביניהם יחוד בין סמא"ל ולילי"ת וזהו לא תזכירו כמה דאוקימנא שכל זכור הוא בזכר ונמצא שסמא"ל מתייחד עם לילית שהיא השמיעה הרעה וזה נמי ולא ישמע על פיך מלשון וישמע שאול לא יתקבצו ויתייחדו על פיך בשביל מה שאתה מוציא מפיך שיהי' כח פלוני שומר לך. ויקיים בכו מה דכתיב גרסי':

ואית לאסתכלא בהו. מהו שמע עמי מאי ישראל אם תשמעו לי שהוא כפל שמע עמי בכמה אתרין וגומר בכמה אתרין אזהרת אורייתא תורה וזהו ואעידה בך כמ"ש העידותי בכם וגו'.

בכמה אתרין קב"ה אזהיר. בנביאים וכתובים שנאמרו ברוח הקודש ובתור' שבע"פ וזהו ישראל אם תשמע לי דהיינו דברי הנביאים ותורה שבע"פ עכ"ל הרא"ג ז"ל: