אור החמה על ספר הזהר ב:רמג

קדש ולא אנשי קדש יר' שיש מעלה על זו דהיינו שזוכים למעלת נשמ' מחכמ' שאז הם ממש קדש ולא אנשי קדש שזו מעלה עליונה למעלה ובגין דאינון קדש וגו' כלומר עתה עונשו סגיא והטעם שהשם לבוש לדבר הנק' בשם ולזה כפי שיעור הענין כך עונשו והשם הרע הוא מהחצונים והמכנ' שם רע ח"ו כאלו משליט הרע ומלביש הקדש ברע ומשליט הרע אפי' במדרגות העליונות ולכך עונשו גדול. מרעין וגומר שהנחש מתחזק בלשון הרע ומביא פורעניות לעולם א"כ נצור לשונך מרע שלא ישלוט על ידך: אתפס במה דלית ביה כי הוא מנכ' חובותיו ונכתבים עליו ואח"כ נתפס עליהם ונמצא נתפס על מה שאין בו. דמות כמראה אדם. המ' דמות קצת לת"ת הנק' אדם. כתפוח ולא וגומר שאין המשל בכל ענין התפוח אלא דוקא בסוד הגוונים שהת"ת יש בו ג' גוונין מש"כ בשאר הספירות שאין בהם אלא גוון א' לכל א' אמנם בריח וטעם דהיינו מצד הבינ' והחכמ' כל הספי' הם נאחזות בטעם וריח:

תאנא א"ר יוסי מאי קא חמא וגומר הענין כי שבת ודינים דרך כלל במרה אפקוד אבל דרך פרט לא נצטוו אלא מסיני ואחר שכבר היה להם הדינים במרה א"כ מה חמא קב"ה למיהב דינין לישראל בתר עשר אמירן היה לו לצוותם על מצות אחרות שלא היו להם כלל כל עיקר. מסטרא דגבורה כאו' אש דת למו שלא היתה הגבור' נכללת בימין ונודע שהגבורה והדין מהם נובע המחלוקת והקטט' מצד החצונים שהם אחוזים בה לכך צריכים להשלים כדי לתקן לזה הקדים להם רפואה בדיינים שהם משלימים הקטטות. בגין דאורייתא וגומר שלא ניתנה באש אלא להיות הדין גדר לה ושמירה מהדין התובע עלבונה ומצד היות הדין גורם הקטטה נתקן הדינים בענין שתהי' שמורה מכל צד.

א"ר יצחק לית עלמא מ' וכל אשר למט' ממנה אלא על דינ' כאו' אף שהוא הדין הנעש' למט' שעל ידו בני אדם פורשים מן העבירות ומתקרבין לעבודה תכון תבל בל תמוט שאם לא כן היה מתמוטט וז"ש דאלמלא דינא המקרב בני אדם לעבודה לא מתקיימא עלמא. ובג"כ עלמא בדינא אתברי' ואתקיי'. שאלמלא לא הית' בריאתו בדין לא היה יצה"ר בעולם ולא היו בו צדיקים שהם מכניעים אותו ובזכות' העול' מתקיים.

דמיה ממש יהיב לאחרא ממונו שהוא דין אחר אכילה ושתיה ואין הורא' הגונה לשתויי יין דינו לבקר היינו חסד והיין והאכילה מן השמאל שהוא מצד יצה"ר ולכך לבוקר משפט ת"ת בצד החסד והיינו אני ה' עוש' חסד ומשפט וכשהם נקשרים יחד אלו מיד המ' נעשית צדקה:

תניא א"ר יהוד' מאן וגומר משקר וגומר מאן דמשקר בדינא בכל מיני שקר אם לעוות אם לענות אם לקלקול וכל כיוצא. משקר בתיקוני מלכא הם הנטיעות העליונות והם חסד משפט וצדקהמה שהדין מתוקן למט' מתתקנות מדות אלו למעלה וז"ש כי באלה חפצתי יחוד אלו המדות הם חפצי והשפעת רצוני ועם היותם ג' מדות חסד משפט וצדקה וכולא האי בהאי תליא כשעושה הדין בצדק דהיינו צדק ומשפט מיד החסר מתפשט בהם וצדק נעשית צדק' ומתהפכת מדין לחסד כשיש דין למטה אין דין למעלה. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. א"ר יצחק כתיב כתפוח וגומר זה יובן ממ"ש פ' ויקהל דף רי"ז סוף ע"א כי זה נאמר על כסא עילאה בינה שהיא דמות כמראה אדם שהוא חכמ' וגם ביאר שם כי בכלל או' כמראה חוזר לרזין דחכמת' דסלקן מתתא וגומר וזהו כמרא' אדם ולא אדם או אפשר והוא יותר נכון מ"ש בתיקונים דף ריש ע"ב כי יחזקאל לא ראה רק אותם י"ס שהם נק' חותם דשעוה ולזה בכל דבריו נאמר כ"ף הדמיון מראה דמות כבוד ה' ולא כבוד ה' עצמו וכן כמראה הקשת כמראה אש כמראה חשמל כמרא' אדם. והנה כי יחזקאל לא ראה אדם עצמו שהוא האצילות רק חותם שעוה וזה אמר כמראה ולא מרא' ממש של האדם. האמנם בפ' כתפוח לא שייך האי פי' כי הלא אינן דברי נביא רק דברי שכינ' בעצמ' א"כ או' כתפוח בכ"ף הדמיון הענין הוא באופן אחר וביארנוהו בפ' האזינו דף רפ"ז ע"א כי תפוח הוא כינוי לבינה. אמנם דרך שאלה נק' ג"כ ת"ת תפוח להיותו גם הוא כולל ג' גווני התפוח והנה אלו הם דברי השכינ' עם דודה ת"ת כמ"ש כן דודי וגומר ולכ"א כתפוח ולא תפוח. אלא לבקר עד לא ייכלון וגומר ונלע"ד כי הדינים מצד הגבורה והבקר מצד החסד ולכן צריך לשתפם ולדון קודם אכילה. עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' נחתין לי' לגיהנם. אפי' שלא עשה שום עון כדי שיכנס לגיהנם אלא שקרא לחברו רשע נחתין ליה לגיהנם הרי דאתפס במה דלית בי'. ונחתין ליה לעלעוי אפשר שרצה לפרש מה שארז"ל יורד עמו עד לחייו כלומר עד ללחייו דהיינו לסטרו על לחייו. א"נ מדלא אקדמה קודם לנחתין ליה לגיהנם אפשר ששם בגיהנם מכים אותו על לחייו. כתפוח דמתפרשא בגוונוי. פי' שיש בו כמה גוונים כך הת"ת הוא בעל הנהגות משונות שכן הוא בעל ו' קצוות וז"ש ובגוונין אתאחד מלה. כלומר כל המציאות כולו תלוי בגוונין כי יש יום שמתנהג בהנהגת החסד ויש יום בגבורה וביום עצמו יש שעת רחמים ויש דין וכן בשבתות וחדשים ושנים כנזכר בפ' אחרי מות דף נ"ח: תניא א"ר יהודה מאן דמשקר בדינא. להצדיק רשע ולהרשיע צדיק למטה. משקר בתיקוני מלכא. למעלה שהם שרשם שהתחתון תלוי בעליון והפוגם בתחתון פוגם בעליון וז"ש. וכולא האי בהאי תליא. והנה המלך הוא הת"ת והוא מתתקן ומתפשט בג' מדות והם חג"ת דהיינו חסד משפט וצדקה היינו סוד יה"ו שאלו הם כלל ההנהגות וכולם מתגלים ונפעלים ע"י המלכות. ר' יוסי פליג ואמר שח"ו אין אדם משקר ופוגם בתיקוני מלכא שאין פגם זה מגיע עדיו אלא בתיקוני הכסא שהיא הבריא'. דכתיב צדק ומשפט מכון כסאך וכתיב והוכן בחסד כסא. ועל אלו כתיב כי אני י"י עושה חסד ומשפט וצדקה בארץ. וז"ש. אילין אינון תיקוני כורסייא עכ"ל: