אור החמה על ספר הזהר ב:רמא

מאתר דבישולו יפה וגומר התחיל לתת טעם לתבואה דהיינו מלכות דהיינו לחם מן הארץ ודאי א"כ צריך הדברים בה גמר בישול ולא שיתבשל כ"כ עד שישרף בדיני הגבורה אלא מאתר דבישולו יפ"ה מצד הת"ת ויסוד כאו' ויהי יוסף יפה תואר וגומר לאפקא פת שרוף מצד הגבורה אלא ממקום מוטעם בטעם היסוד. והכי תבואה דהיינו לחם מן הארץ בתר לקיטתו איהו בבישול הפירות דהיינו הפרי הנמצא מהיסוד במ' בבישול ודאי. ויש' אינון משולים לאילן מפני שנשמתם מת"ת פירות האילן ודאי ולתבואה מצד המ' פירות הארץ שהמ' ג"כ מכחה הנשמות כנזכר בזוהר פ' לך לך בפסוק ממני פרייך נמצא וכנגד בחינתם שהם פירות האילן נא' ראשית בכורי אדמתך דהיינו בני בכורי ישראל תביא בית ה' דהיינו בסוד הגאולה שיתקבצו ישראל כולם בית ה' והיינו רמז המצוה להביא בכורים לבית המקדש בסוד ונפוצותינו כנס מירכתי ארץ שהם הנשמות המפוזרות דאזלין ערטילאן ואחר שנחרב הבית הענין לכל ישראל והיינו נמי וקרב פזורינו מבין הגוים שהם נצוצות כגון רות ונעמה וכיוצא. ובערך עצמן הם צאן ולכן ראשית גז צאנך תתן לו ובערך בחי' המ' הם קדש ישראל לה' מצד החכמה הנק' ראשית תבואת' פירות הארץ ודאי כדפי':

בתר לקיטתו מן גלותא שיצא מן הקליפות עישורו דהיינו דשריא י' עלייהו דהיינו חכמה שהיא קדש ולכך אתקריאו קדש יש' והיינו חכמה תתאה מחכמה עילאה. ואו' ראשית תבואתה כי ה' מ' מביאה מלאכים וכמה חיות ונשמות של יש' הם ראשית ותחל' לכל תבואות ה' ר"ל לכל מה שתביא ה' במציאות ובבחינה זו הם אחים למלאכים אלה הם ראשית כנזכר אמנם בבחי' אילנא דהיינו שהם בת"ת שהוא ע"ץ ודאי והוא אילנא מצד קו האמצעי רבא מצד הגדולה ותקיף מצד הגבורה ומזון לכולא כי היסוד ניזון ממנו ויצדק זה ביש' למטה משום דביה אורייתא דאיהי מזונא לעיל דהיינו בהתעוררות העולה מיש' בסוד התורה נשפע למטה השפע. וכן ע"י התפלה שהוא קשר העולמות כנודע ומצד זה אפילו המלאכי' מקבלים מישראל וז"ש ואפי' מלאכים וגומר מפני שהנשמות גבוהות מהמלאכים שהמלאכים מההיכלות ונשמות מכסא ופי' שהמזון הנשפע להם מצד בחי' הוא מהמ' לבד הנז' והמזון הנשפע להם בהתעוררות יש' הוא מצד ד' בחינו' הא' מהת"ת דהיינו עץ החיים וגו' וכן מהמ' דאיהי איבא דאיהו מצוה והג' מהחסד והד' מהגבורה. וז"ש והכי אורייתא וגומר דהיינו מיני השפע בבחינת מים ובבחינת אש כדמפרש ואזיל. אלא בגין ישראל שנשמתם משם כלולה מד' בחי' כנזכר:

ובג"ד אתמר בישראל התאנה שהיא המ' חנטה פגיה דהיינו שמקדמת עם אותם העוסקים בתורה אל הגאולה ואלו אין בהם פגם בשום זמן אלא מתחלה הם ימיניים אמנם הגפנים הם אותם שקלקלו מתחל' מעשיהם בשמאל והתקינו בתשובה ולכך הם סמדר נתנו ריח תשובתם ובאלו השתי כתות פגין וסמדר יצאו מהגלות קומי לך וגומר והנה העוסקי' בתורה הם פירות האילן נשמות האחוזות בת"ת שהוא התורה עץ החיים ועשורם הוא היות אות י' מחכמ' שמשם הגאולה שורה עליהם הוא מעת חניטתם אפי' בתוך גלותם והיא חכמה עשירית א' מעשר המיוחדת שבעשר. בה מתכנשין פירות האילן שהם ה"ה א' פגי תאנה מצד המ' ה' אחרונה ב' סמדר בעלי תשובה ה' עליונה וכולם בסוד התורה שהוא האילן ו' שהוא עושה פירות שרשיו בה' א' וענפיו בה' שניה כנזכר ושורה עליהם י' חכמה ולזה בה מתכנשין פירות האילן כנזכר נמצא אלו שהם אוחזים בשם הוי"ה זוכים מיד לאור עליון דהיינו ששורה מעלת י' על גביהן. אמנם שאר עמא שהם אכן חציר העם כירק שבתר לקיטתו עישורו אין חכמה שורה על גביהם אלא אחר קיבוץ גליות בירושלם והצירוף. ועתה במה שאמרנו יובן מה שנאמר באתרוג בתר לקיטתו עישורו שאין חכמה שורה עליהם אלא אחר קיבוץ גליות והענין שהאתרוג הם סוד הצדיקי' שיצדקו מעשיהם אחר תשובתם בגאולה ולכך אחר לקיטתו עשורו שישרה עליהם החכמ' והיינו כענין ולקחתם לכם פרי עץ הדר שהוא סוד אותם שהם מארי תורה ומארי עובדין אמנם שבים בתשובה וז"ס ולקחתם לכם סוד הלולב לרמוז ד' בעלי תשובה הגדול שבהם בעלי תורה ומצוה ולכך הדר בעובדיהון דאחידן וגו' ומפני שלא שבו אלא ע"י עול צרות הגלות לזה אחר לקיטה אזלינן לגבייהו. ולגבי זרעים דתבואה דהיינו שיש עניים בעלי מעש' מקטני העם שהם כשרים וזכאין היינו תבואה שאין תלוי בלקיטה אלא בבישול דהיינו חנטת הזרע שהביא' התבוא' בישול יפה כנזכר וז"ש אחר חנטה אזלינן לגבייהו כאילן ואתרוג שהם בעלי תורה שאינם זכאין עד תשובתם כנזכר גריעי בצד מה לגבייהו ולזה אמר אתרוג כירק מה ירק וגומר ולזה אחר לקיטתם מתעלים מאד מצד שהם בעלי תורה דהיינו שגדלים על כל המים דהיינו עישורם בסוד החכמ' כדמסיק. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כ'. ובג"ד באילן דאיהו עץ החיים דאורייתא וגו' פי' ה"ה התאנה והגפנים והם עצמן ו' והמעשר י' הם הוי"ה. עכ"ל.

והרא"ג ז"ל כ' ישראל אתקריאו ראשי' ביכורי אדמתך אילנא רבא ותקיף וגומר ואתקריאו ראשית תבואתו דהיינו ירק. ה"ג ומזון לכלא ביה.

ביה אורייתא דאיהי מזונא לעילא. ביה צלותא דאיהי מזונא לתתא וגומר.

הה"ד עץ חיים היא למחזיקים בה ולאיבה דאיהו מצוה: וגומר והכי לאשא וגומר ומלת לכלא קא דייק עליונים ותחתונים.

ובה מתכנשין ה"ה רצה לצרף סוד הוי"ה שהיו"ד היא המעשר שמוציאים מפירות האילן וכנגדו למעלה. י' חכמה דשרייא עלייהו ה' ה' דהיינו ת"ח העוסקי' בתורה ובמצות דהיינו התאנ' חנטה פגיה ובעלי תשובה דהיינו והגפנים סמדר ואפשר דה' ה' דהתאנה והגפנים קא דייק והם עצמם הם אילן הרי ו' והמעשר היינו יו"ד.

דאינון פירות האילן בנים לי"י ת"ת שהוא וא"ו וכדאיתא בריש פ' ויחי בעצרת על פירו' האילן בסוד ממני פריך נמצא כדאיתא בפ' לך לך. אינון צדיקים דאתמר בהון. וגומר ה"ג אחר לקיט' אזלין לגבייהו ולגבי זרעים דתבואה. ואחר חנטה אזלינן לגבייהו כאילן. השתא אתא לפרש ענין האתרוג ששוה לאילן בג' דרכים ולירק בדרך אחד ואמר אינון צדיקים דאתמר בהון ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר. שהוא אתרוג ונק' הדר לפי שמחזיקים במארי תור' ומצות אמנם הם (אינון) [אינן] בני תורה אחר לקיטה אזלינן לגבייהו ולגבי זרעים דתבואה דהיינו שאר עמא שלאחר שיהיו נלקטים מגלותא יהיה עשורו לא ישרה עליהם סוד המעשר י' חכמה אלא אחר שיולקטו מן הגלות הרי להם מעלה אחת לאלו הנק' אתרוג ששוים לשאר עמא כזרעים שבתר לקיטה עישורו. עוד יש להם מעלה אחרת שאחר חנטה אזלינן לגבייהו כאילן שכמו שהת"ח שהם התאנה ובעלי התשובה שהם הגפנים אזלינן בתר חנטה שתיכף ומיד כשיחוש הישועה והגאולה תיכף יאמר להם קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך ג"כ אלו הנק' אתרוג יהיו שוים להם ג"כ במעלה ההיא אחר שהחזיקו בהת"ח העוסקים בתורה ובמצות בצל החכמ' בצל הכסף מלבד המעלה השני' אשר ישוו עמהם אחר ליקוטם עישור'. במס' קידושין (הגהת המורה מקום היתה מבחוץ והמדפיסי' הכניסוה לפנים והיא שבוש בגירסא) ה"ג מה ירק דרכו ליגדל על כל מים ובשעת ליקוטו עישורו אף אתרוג נמי דרכו ליגדל על כל מים ובשעת לקיטתו עישורו. ומסטרא דחכמה וגומר מה ירק דהיינו שאר עמא גדלים על כל מים בזכות התורה שקובעי' עתים לעסוק בה ובשכר זה יהיו נגאלים וישרה עליהם י' חכמה אחר שיולקטו עישורן אף אתרוג שהם אלו המחזיקים ידי לומדי תור' יהיו גדלים על כל מים ישוו להם בזכות אותם המים מימי התור' שמחזיקים שעסקו בה ת"ח ואחר לקיטתו עישורו וז"ש דחכמה אין מים אלא תורה. ובאתר אחר' לעילא כלומר איני מאריך בזה כאן לפי שבאתר אחר לעיל הארכתי בו ואין כאן מקום להאריך.

והא דתנינן אתרוג שוה לאילן בג' דרכי' פי' שני הוא ומלת בשלש דרכים קא דייק מה הם ג' דרכים.

הא אתרוג מלכות. אחיד תרין סטרין ואתרוג איהו דיוקנא דלבא. פי' תרין סטרין. לעילא ותתא שהיא באמצע העולם כלב בתוך הגוף כדמפרש ואזיל הרי ב' דרכים ועוד שהאתרוג בעצמו איהו דיוקנא דלבא שהוא דומה ללב הרי ג' דרכים שהאתרוג שוה לאילן דהיינו ת"ת שהוא באמצע השפי' והוא אחיד לעילא ומתקשר בג' ראשונות ואחיד לתתא ומתקשר עם ג' אחרונות והוא בעצמו כלב שהוא באמצע הגוף הרי לו לעצמו ג' דרכים והאתרוג שוה לו בג' דרכים אלו כנזכר.

אחיד לעילא הלב רואה המלכות מתקשרת עם הספי' לעילא וזהו שרמוז רז"ל באומרם הלב רואה שהמלכות רואה ומסתכלת במה שלמעלה ממנ'.

אחיד לתתא בדעת. כמה דאוקמוהו הלב יודע שמתקשרת עם התחתונים הגורמים הייחוד מלשון וידע אדם וזה שרמוז רז"ל. הלב יודע היינו בסוד התקשרותה בתחתוני' שגורמי' לה הדעת והיחוד ומפרש ואמר.

דעת איהו אילנ' תורה איבא דילה פי' כיצד הלב יודע כי דעת איהו אילנא ת"ת עץ החיים הוא. תור' שעוסקים בה התחתונים היא איבא דילה א"כ בהיותה מתקשרת עמהם היא מתקשרת עמו ממש הרי בהדיא הלב יודע.

עיינין דאינון פקודין מ"ע ומל"ת הם בחסד וגבורה דבהון הלב מלכות מתקשרת בהם וזהו הלב רואה ע"כ הפקודין עכ"ל הרא"ג ז"ל:

ואנשי קדש תהיון לי וגומר ר' יהודה בעי ליקרא לון יתיר על כל בני עלמא שאם שאר בני עולם יכנסו לחסות תחת כנפי השכינה אינם אלא גרי צדק דהיינו מדת המ' ואלו יש' יזכו למעלות יתירות זו למעלה מזו כדמסיק ממלכת כהנים ממדת המ' הנק' ממלכת קשורה בימין דהיינו כהנים גוי קדוש הוא למעלה בסוד הת"ת עם קדוש עולה למעלה כאו' אתה אוחזים עד החסד. אנשי קדש זהו יותר שעולה עד החכמה נקשרת עם הכתר והבינה שהם שלשתם קדש ולהכי פתח והחכמה מאין תמצא ואיזה מקום בינ' ועכ"ז הקב"ה קשר לישראל עם שלשתם ע"י התור' וז"ש אורייתא מחכמ' נפקת וגומר:

ר' יצחק אמר שאין ישראל נכללים מהחכמ' לבד אלא מבינ' וחכמ' יחד בסוד יחודם וזו מעלה יותר עליונ' וז"ש וכן יובלא שהיא בינה הכלול' מחמשין שנין דיובלא אתקרי קדש דכתיב יובל היא קדש תהיה לכם ויש' הם נק' אנשי קדש סתם להיותם משתי המדות העליונות חו"ב: בקדמיתא קדוש והשתא קדש וגו' הענין שהם ראשונ' ממלכת כהנים מצד נר"ן דשפחה ועבד ואמה ואח"כ עלו אל נפש דאצילות מצד המ' ולז"א ממלכת כהנים וגוי קדוש היותם ממלכת כהנים גרמה היותם גוי קדוש. ואח"כ זכו לרוח דאצילות ואז נק' כי עם קדוש בענין שמלת קדוש הם בשני מקומות הנשאר בציון דגוף וברית חשבינן חד והנותר בירושלם מצד נפש וכאשר זוכים אל מעלת נשמ' דאצילות שהיא כלולה מחו"ב כדפי' ר' יצחק ויש' כלילן מנייהו נק' אנשי קדש דהיינו שתי המדות. וז"ש בהאי אתר איקרי קדש דהיינו בכל ששה קצוות שנמצאת הוא"ו נעשה קדו"ש. וכן המ' יורד הקדושה אליה ונק' קדוש עם ה' נעשית קדוש"ה אמנם קדש היא למעלה מו"ק וכן למעל' למעל' דהיינו חו"ב ולז"א לעילא לעילא ב' פעמים. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. ר' יהוד' פתח וגומר כל ענין זה יובן מפ' האזינו בסוף האדרא דף רצ"ז ריש ע"א ושם הובא כל ענין זה בלשון אחר ולכן עיין שם היטב. ר' יצחק וגומר הה"ד ואנשי קדש וגומר זה יובן במ"ש לעיל דף נ"ה ע"א פ' בשלח על ויהי לי לישועה ושם ביארנו כי מלת לי היא בבינה וכמ"ש פ' בא דף מ"ג ע"ב בסוד קדש לי הוא בינה ואם נרצה לדייק יותר נאמר כי הכתר נק' קדש הקדשים פי' כי הוא קדש דזן ואנהיר לתרין קדושים חו"ב וז"ש וכן יובלא וגומר כי חכמ' ובינ' נק' קדשים. והנה כבר ידעת כי ישראל סלקו לקדש ישראל לה' שהוא בחכמ' עילא' כנודע וא"כ יהיה עתה פירוש הכתוב כי יהיו יש' אנשי קדש פי' בעלים אל הבינ' הנק' קדש כמו איש האלהי"ם בעלה דמטרוניתא וזהו בהיותם בחכמ' עילאה כמ"ש קדש ישראל לה' הנה הם אנשי קדש בעלים של הבינה הנק' קדש ולקמן ע"ב פי' פסוק זה להיפך כי אנשי קדש ר"ל גוברין דילה ובנין דילה פי' כי הם אנשיו ועבדיו של הבינה הנק' קדש אבל כאן פי' ר' יצחק להפך כי הם בעלי הבינה וזהו תהיון לי כנזכר כי הבינה נק' ל"י וגומ' עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' זוהר ואנשי קודש תהיון לי. על כל שאר מלת שאר ל"ג. תהיו לי ממלכת כהנים פי' לו ית' דוקא אמנם לשאר האומות לאו והיינו ממלכת וגומר מצד המלכות עד דקרא להון וגוי קדוש סתם אפי' לאומות וז"ש דאיהו יתיר דהיינו ידוע ומפורסם לכל שהם גוי קדוש והיינו מצד נה"י ועדיין אני אומר דקרא לון גוי קדוש בקריאה לבד אמנם אינם גוי קדוש במעשה עד דקרא לון כי עם קדוש אתה מלת אתה מורה שאתה בעצמך ובגופך קדוש והיינו מצד חג"ת. ועדיין אני אומר שנק' קדוש והם קדושים ע"ש שנתקדשו מצד הקדש שהי' מציאו' הקדושה אמנם הם בעצמם שיקראו קדש שיתקדשו אחרים ויקראו קדושים מצדם מנין עד דקרא להון ואנשי קדש תהיון לי. דהיינו מציאות עצם הקדש שמצדם מתקדשים זולתם וזהו דאיהו יתיר מכלא והיינו מצד החכמ' הנק' קדש. וא"ת אחר שעשיתם לישראל גוף הקדוש ושהם מדרגות הקדש א"כ מה הנחת במעלות התור' והחכמ' לז"א כתיב והחכמ' מאין תמצא אורייתא מחכמ' נפקת מאתר דאקרי קדש. וישראל דעסקי בתורה עושים עצמם הקדש כמוהו כנזכר אמנם החכמ' עצמה שכללות התורה (ויש) [וישראל] העוסקים בה נפקא מאתר דאקרי קדש קדשים. דהיינו הכתר באופן שכבר הנחת לי מקום עילוי נפלא למעלת התורה על ישראל שהם נק' קדש והתורה קדש קדשים בשם מקורה כתר עליון שנק' קדש הקדשים.

ר' יצחק אמר וכן יובלא אתקרי קדש כלומר לא שלל ר' יהוד' הבינה שבמלת קדש ג"כ כלול הבינ' אלא שר"ל היותר מחודש שהיא החכמ' (ומר"ש) [ומכ"ש] הבינה וז"ש:

וישראל כלילן מינייהו פי' מהחכמ' והבינה שנק' קדוש הה"ד ואנשי קדש ששניהם נק' קדש להורות על שיתוף חו"ב ובזה יתורץ שלא אמר ואנשי קדשים תהיו לי וז"ש הה"ד כלומר בזה יתיישב הכתוב בקדמייתא (קדש) [קדוש] והשתא קדש הגם שכבר נתבאר בדברי ר' יהוד' מ"מ חזר ושאל כדי לומר שגם ר' יוסי בבית מדרשו שאל זה ותי' דא לעילא ולעילא בחכמ' ובינה כנזכר ודא דהיינו קדוש:

לאו הכי דכתיב הנשאר בציון וגומר פי' ביסוד ובמלכות שלא זכו לעלות עד מקום הקדש קדוש יאמר ולא קדש. ויש ספרים דל"ג האי בבא לא אעדי רחימותא מנהון עד דקרא לון כי עם קדוש אתה. ע"כ לפי גרסא [זו] קרא דוגוי קדוש כולל כל ו' קצוות ונכון עכ"ל הרא"ג ז"ל: