אור החמה על ספר הזהר ב:רמ

בההוא זמנא ניחזי וגומר היינו דכתיב מי יקימנו והנה ע"י מלחמה א' דבנימן טרף ושלל והשניה להשמידם ע"י בני יהודה והיינו מטרף בני עלית לא כזאב שטורף והולך לו אלא כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו לא יפסוק ולא יעלה ועכ"ז ב' מלחמות אלו ע"י בני אדם שיש לכחם תכלית אח"כ שלישית יתעורר הקב"ה בסוד נשר והוא יכלם דלא ישתאר חד מנייהו והיינוי מלחמה לה' בעמלק וענין עמלק ירצה כל אותם שלקו עם ה' על ידם דהיינו עשו וישמעאל שהם ערבוביא בישא שכולם נתערבו אלו באלו וזרע עמלק נתערב בהם דהיינו נשמות טמאות שלילית זורקת בהם כדי להרע לישראל וללקות אותם ויש רשעי ישראל שהם נחשבים מכללם וז"ש וערבוביא בישא דישראל שהם פריצי ישראל מהרסיך ומחריביך ממך יצאו ואלו להם ג"כ נשמת ערב רב בני לילית הרשעה והם כלים מיד ה' ולא יראו בטובה. והנה עד כאן היו מקבלים גרים דהיינו אלו הרשעים אם ישובון מאון ויתוקנו ישארו בישראל כשאר הכשרים מכאן ואילך נסתמו דרכי התשובה בפני הרשעים באומות ובישראל. ואומין עע"ז דעלמא וגומר בהם יתקיים הפ' כי אז אהפוך אל עמים וגומר וישתעבדו ישראל בהם ועליהם נאמר והחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים וגומר ועליהם נאמר והיו מלכים אומניך ואם יהי' סרבן באותה שעה או לב זר צורר יאבד והיינו או' כי הגוי והממלכה אשר לא יעבדוך יאבדו. דגת הים הם האומות כנז"ל דהיינו ים המעורבבת למטה בסוד העשיה החצונית המתתקנת קצת והיא נעשית תשמיש לקדושה והיינו תיקונה:

ומסטרא דתבואות וגומר ירצה המשל הזה הנזכר הוא מצד מה שהם רמוזים בד' חיות כנזכר אמנם בבחי' משל ישראל תבואה היינו שהם חמשה מיני תבואה שהם באים מהמ' הנק' לחם ויש בה סוד ה' ספי' חג"ת נ"ה דהיינו ה' מיני נהמא שהת"ת אוכל לחם זה בה' מינים אלו ומוליד בה ה' מיני נשמות חסידים גבורים מארי תורה חוזים נביאים והיינו קדש ישראל לה' ראשית תבואת ה' שהם תבואה מאות ה' ומפני שבחטא אדם הא' נתלבשה תבואה בד' קליפות שהם מוץ ותבן סובין ומורסין יתלוו לנשמות הקדושות נשמות רעות מאלו הקליפות והם רשעי ישראל וחטאיהם ולכך צריכים גלות לצרף וללבן ולברר אוכל מתוך פסולת שמצטרפת הנשמות דהיינו עד שיתברר אוכל דקאמר דהיינו ערב רב ערבוביא בישא הם נשמות רשעים פריצי ישראל המתערבים בהם ויהיו ראוים למעשר דהיינו סוד הנקודה העשירית י' שכינה שתשרה עליהם ויזכו ישראל להיות בהם עשרה מדרגות קדושות דהיינו מלכים צדיקים חוזים נביאים מארי תורה גבורים חסידים נבונים חכמים ראשי אלפי ישראל ואז הם ראויים שהקב"ה יבער האומות קש ותבן מלפניהם וכאשר יתבררו כראוי ישראל בעצמן שאין ביניהם פריצים קש ותבן מיד יזכו לבער קש ותבן מהאומות דהיינו והיה בית יעקב אש ובית עשו לקש והיינו שתחלה יזכו להקשר י' בה' דהיינו י"ד על כס י"ה ומיד מלחמה לה' בעמלק והנה אותה מלחמה אינה אלא מצד שם י"ה דהיינו ה' מיני תבואה ראויות למעשר כנזכר ומיד יהיה מלחמה לה' ובעוד שמוץ ותבן מעורב בתבואה אינה מחויבת במעשר שאין ישראל ראוים שתשרה בהם שכינה כנז' ועוד אין דרך לאצור התבואה בתבנה כך ישראל אינם ראוים לאוצר שהיא ירושלי' אלא אחר שיתבררו ויתלבנו מתבן וכל רשע דערב רב שבהם והיינו בסוף אחר המלחמות כולם שיבנה ב"ה ירושלם ובהמ"ק בתוכו שיתקיים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים דאיהי ירושלם הבנויה על הר ה' ובתנאי הנכנסים נאמר מי יעלה בהר ה' נקי כפים ובר לבב דהיינו נקי כבר בריר מכל פסולת ויהיה בר מלשון ברירה ומלשון תבואה ומלשון בן והיינו או' כבר דאיהו עבורא בר בריר נשקו בר וג' אלה זה למעלה מזה שהתבואה יש בו קצת פסולת וצריך ברירה עוד ולמעלה מהכל בן המתגעגע באביו דהיינו שזוכים לנשיקות דהיינו סוד מה שגרעו ישראל במתן תור' ישתלם להם. ויש עוד משל מתעלה על משל התבואה והיינו בהיותם בבחי' עץ דהיינו הת"ת למעלה מהתבוא' מ' והכל תלוי בהכנעת ישראל עד יוציאו מהם פסולת וישארו שמן זית זך או יין לנסך כדמפרש ואזיל והענין שהם ב' בחי' הא' זית מהימין שמן והב' כרם יין מהשמאל ולכך גפן אל הנקב' כרם ה' צבאות בית ישראל אשתך כגפן אמנם הזית אל הזכר זית רענן יפה תואר בניך כשתילי וגומר ולכך הם ב' מעלות אחרי טהרתם יין לנסך על גבי המזבח דהיינו המזבח החצון סוד המ' שהיא מתתקנת למעלה בנשמות אלו שהם יין והם מתקשרות למעל' מתנסכות במזבח עד עלייתם למעל' אל השיתין העליונים ו"ק עד עלייתם אל התהום רבה העליון בינה אמנם שמן הוא למנורה והוא סוד בחי' הנשמות המזדככות וזוכות פנימה יותר ממזבח פנימה שהוא סוד הבינה אל החכמ' שהיא סוד המנור' ומשם זוכות ליקשר למעל' ואלו הם מעלות רמות למעל' למעל' ממעלות נשיקות פיהו ודאי וזה תלוי בהיות האדם מטהר עצמו ומזדכך יותר מדאי ע"י שביר' וכתיבה ודריכה בגת ולזה הי' סוד הגלות והשביר' לישראל.

ומאן דיזכי וגומר הענין שיש ביין נסך כמה מינים אמנם השמן אין בו מגע גוי ואפילו שיתערב בכל משקים שבעולם אינו נאסר ולא מתערב והיינו הצדיקים הנבדלים מן הרשעים וצדקתם עומדת לעד ולא ילמדו מן הרשעים מפני שהם נשמות קדושות מן הימין שאין הקליפ' יכול' להחטיאם אמנם נשמות השמאליים הם ג' בחי' הא' יין נסך לע"ז ואלו נשמות האומות החצונים שהם יין נסיכם. הב' קרוב לזה והם נשמות רשעי ישראל שהם יין של ע"ז שנתנסך לע"ז דהיינו ערב רב פריצי יש' והיינו המינים והמשומדים וכיוצא ואלו השנים יתבערו מן העולם. ויש ג' שהם יש' יין הטוב אמנם נתערב יין ביי"נ ונאסר דהיינו כאו' ויתערבו בגוים וגומר ואלו יתבררו ויתלבנו ע"י שיכבד עליהם עול הגלות וישתכחו מהם המדות ההם ויוסר תערובת יין נסך או מגע גוי וישארו יין כשר לנסכים. ועלייהו אמר שלמה צאי לך בעקבי הצאן וגומר שהנשמות האלו כשרות והיינו היפה בנשים אמנם לא למדו מוסר והיינו אם לא תדעי לך אינה יודעת מנהג הכשרים ולז"א צאי לך בגלות בעקב"י הצאן ביעק"ב אותיות בעקב"י והיינו שתתלמד בסוד העקבים אשר ליעקב בסוד הגלות שהם נעים ונדים בגוים עד שישתכחו מהם מדות הרעות עון עקבים שהנחש נשפם שם וילמדו מדות יעקב ב"ה שנשפו אל הנחש בראשו ושמר עקביו שלא ישופנו בהם והיינו שישראל יתארכו בגלות בצרה אחר צרה עד שישתכחו מהם המדות הרעות הלמודות בגוים ואלו זוכים להתעלות אח"כ בסוד תפוח לריח ניחוח ומשם יתעורר הגאול' וז"ש נמשלים לתפוח ולכל ריחין טבין ואח"כ מפני מעשיך הטובים כתפוח תחת התפוח עוררתיך לגאולה:

פקודא בתר דא להביא ביכורים וגומר ומ"מ מקשי וגומר במשנה במסכת בכורים פ"ב מחלוקת רבן גמליאל ורבי אליעזר ע"ש ופליגי אלו עם אלו בדין מעשר האתרוג כנזכר שם דאם יהא קודם לקיטתו דהיינו אחר חנטה ויתעשר כדין שנה שעברה או אחר לקיטתו כירק וז"ש ואחר לקיטתו עישורו ומחלוקת זה הוא כגון באתרוג מפני שהוא אילן ואתמר ביה באילן הלך אחר חנטה א"כ צריך שיהי' קודם לקיטתו עישורו כפי הזמן שחנט. ואית דמאן דאמר אחר בישול הפירות דהיינו בעת לקיטה והטעם שנחלקו בזה משום דאתרוג מקצתו דומה לאילן ומקצתו לתבואה כגון גדל על כל מים וכיוצא כנזכר שם בגמרא: דאינון זרעים דאתמר בהון אחר לקיטתו עישורו דהיינו בהביאה התבואה כל צורכה לבישול תבואה: דאילן לאו איהו כלומר אין דין מעשרו עד גמר בישולו אלא בחנטה לבד. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. נמשלים לתפוחים וגומר התבואות הנז"ל וכן גפן וזית הם במ' אבל לעתיד נמשלו ישראל לתפוח שהוא יותר למעל' בת"ת. עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' ה"ג ויחזור על אומין דעלמא וגומר השתא מפרש רישא דקרא ושיעור הכתוב כך הוא (בנימין) [נפתלי] שהוא אילה שלוחה הנותן אמרי שפר שעוסק בתורה והוא נרדף מהזאבים שהם האומות יבא עם הטורף שהוא אריה יהודה שהוא משיח בן דוד שנ' בו מטרף בני עלית ויחזור הנרדף ויהפך אל הרודף ויטרוף אותם ובמשיח אחד שהוא מסטרא דבקר אברהם יאכל עד דמשיח יאכל ממונא ובמשיח השני שהוא מסטרא דשור בכור שורו מהשמאל ערב דיצחק יחלק שלל לישראל.

נחזי מאן הוא אלה סיפי' דקרא קא מפרש כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו.

יתער נשר ויתפרש גדפהא על ערבוביא וגו' דידיה הוא כדקאמר לעיל. וירדו בדגת הים ובעוף השמים ערבוביא בישא יבא נשר מסטרא דקדוש' ויטרוף ערבוביא דעופות טמאים ומצאתי בס"י דגרסי' הכי בפי' מאן הוא אלה אחרא דיקום לי' מלטרוף עלייהו או אומה ולשון וישראל דהוו כיונה נרדפים קדם נשר מסטרא דעופין דאומין דעלמא בההוא זמנא יתער נשר וגו':

ומסטרא דתבואות פי' הרי פירשתי לך ענין ישראל כשהם נמשלים ליונה שהיא נרדפת מהאומות. וכן מסערא דתבואות כשנמשלו לתבואות אינם נמשלים כי אם לה' מיני תבואות שהם היותר תבירין שהם חטה ושעור' וגו' וזהו תבואת' תבואות ה' להורות שהם תבירין כאותם ה' מיני דגן וכן כשנמשלים לאילנות אינם נמשלים כי אם לגפן ולזית שהם תבירין כדמפרש ואזיל. ה"ג עד דיתבריר בר דאיהו אוכל מגו פסולת דהיינו קש ערב רב עד דיתברירו. וישתמודען ישראל בינייהו כבר דיתברירו מגו מוץ ותבן עד דיתברירו מינייהו י' דאיהו מעשר לא שריא על ה' וגו' ופי' י' דאיהו מעשר היינו חכמ' לא שריא על ה' בינ' שבזמן הגלות יש פירוד בסוד ערו"ה רע בין ו' לה' והיינו שלח תשלח תרין תירוכין ותלכנ' שתיהן כדאיתא בתיקונים.

כי יד על כס י"ה פי' נשבע ה' על כסאו שי"ה היינו י' עם ה' לא יתייחדו יחד אלא כשיהי' מלחמ' לד' בעמלק מדור דור היינו ערב רב המעורבים בכל דור ודור מישראל. ובגין דא מוץ ותבן אינו מחויב במעשר עד דיתבריר פי' כשהבר הוא משותף עדיין עם המוץ ותבן שלו אינו מחויב במעשר עד שיתברר הבר לבדו מהם:

דאיהו בנוי' וגו' רמז לשם הוי"ה שכותבין בקצת מקומות שהוא ג' יודין כזה # ישראל וירושלים וז"ש יתכנשון ישראל דאינון (הר) [בר] לירושלים דאיהי בנוי' על הר י"י כלומר היא מקום ששורה שם שם הוי' וז"ס כי שמך נקרא על עיר"ך ועל עמ"ך הרי ג' יודי"ן יחד ואותו המקיף היינו הסוד ואני אהי' לה נאום י"י חומות אש סביב וגו' וכל זה נרמז בפ' ויקרא דף ח' ולכן ישראל צריך שיהיו מנוקים מכל מוץ ותבן דערבוביא בישא וז"ש נמי בסמוך בההוא זמנא דיתכנשון ישראל לירושלים.

שריא שמיה עלייהו וקרא לון בני בכורי ישראל. ה"ג דכתיב בי' מי יעל' בהר ד' וגו' בההוא זמנא נשקו בר ארכבה אתרי רכשי נקי כפים ובר שיהי' בר בלי תבן ואז יקרא בר ברא דקב"ה כדמפרש ואזיל וקרא לון בני בכורי ישראל.

ישקני מנשיקות פיהו אומר הבן שהם ישראל הבן בכור מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישקני במתן תור' כדחז"ל שעתה ג"כ בגלות הזה ישקני מאותם הנשיקות:

והכי מכל אילנין רוצ' לפרש ג"כ המשל שנמשלים ישראל לגפן ולזית יותר מכל שאר אילנות להיותם נשברים ומדוכאים דוגמא דחמשת מינים של דגן.

בנטיעו דיליה תביר שהיא מושלכת ע"ג קרקע שכן היין המובחר הוא מן הגפנים הרגליות לא מן הדליות כנזכר במנחות. ה"ג זתים דילי' וגו' הה"ד גפן ממצרים תסיע הגם כי מגלות מצרים היו יוצאים מ"מ כל עוד שלא נתקיים בהם תיכף תביאמו ותטעמו בהר נחלתך אלא היו נוסעים ממסע למסע עדיין הם בגלות וז"ש תסיע ולהיות שסוף סוף לא הי' עליהם מהאומות שום שוטר ומושל הביא קרא:

דכתיב כי כרם י"י צבאות וגומר. ה"ג ולבתר דיהון נקיים מגו פסולת יתקדשון לבי מקדשא ביין לנסכא ע"ג מדבחא וזתים לאדלקא שרגין למנרתא. ומאן יזכה להאי יין דלא יתנסך לע"ז דערב רב אינון יין דאתנסך לע"ז ומנהון משומדים מינין ואפקורסי' משומדים לעבירות שבכל התורה כלה. וישראל דאתמר בהון ויתערבו בגוים כו' ופשוט הוא:

למה אירא בימי רע עון עקבי יסובני. פי' אמר דוד ע"ה בשם ישראל למה אני ירא בימי רע שהם ימי הגלות והרע לפי שהעון עקבי הם העונות שעושים הערב רב הכרוכים בעקבי הם הם אשר יסובבוני ולכך אני ירא לפי שהם גורמים לי גם לחטוא ומעשה העגל יוכיח ובעל פעור כדפי' רשב"י ע"ה בפ' פנחס.

צאי לך בעקב"י הצאן פי' אם לא תדעי לך היפה בנשים מי גורם לך הגלות שאת מתרעמת ממנו ואומרת שלמה אהיה כעוטיה וגו' צאי לך בעקבי הצאן בעקביים הכרוכים אחרי הצאן צאן קדשים. ה"ג בעקב"י ביעקב דעלי' אתמר וגומר והוא פי' שני במלת בעקבי והוא קרוב לפי' הראשון.

הוא ישופך ראש יעקב שהוא אדם הראשון הוא יקח הברכות בראשונ' ואתה נחש:

תשופנו עקב תשכנו ע"י ערבוביא דערב רב הנכרכים בעקבם להחטיאם ונפתים אחריך:

פקודא בתר דא להביא בכורים ואבתריה להתודות על הביכורים ואבתריה להתודות על המעשר שתי מצות אלו ודיוקם הם בפ' כי תצא זו אחר זו.

מארי מתניתין מקשים על המעשר במס' קידושין ובפ' לולב הגזול ובפ' ר"ה מקשינן ומשנינן על ענין האתרוג ומסיק חסורא מחסרא והכי קתני אתרוג אחר לקיטתו למעשר ואחר חנטה לשביעית. ורבותינו נמנו באושא לקיטתו בין לשביעית וגומ' וז"ש מקשין על המעשר אי יהא קודם לקיטתו. פי' אי אזלינן בתר חנטה שהוא קודם לקיטתו לשביעית ואחר לקיטתו עישורו. ה"ג דאי יהא קודם לקיטתו ואחר לקיטתו עישורו כגון אתרוג וגומר והענין עיין בפ"ק דקידושין ברש"י על מתניתין אתרוג שוה לאילן בג' דרכים וז"ש כאן קוד' לקיטתו היינו לג' דברי' כאילן דהיינו בתר חנטה ואחר לקיטתו עשורו לענין מעשר והיינו דקא מפרש ואזיל אתרוג דאתמר ביה באילן הלך אחר חנט' דהיינו לדברים שדומה לאילן.

ואית מאן דאמר אחר בישול הפירות. היינו אחר לקיטתו עישורו שאינו נלקט אלא אחר שנתבשל הפרי ולקמן מפרש דעישורו. היינו י' חכמה דשרייא עלייהו וגומר ובגין כך תקינו המוציא וגומר שכן יש בו י' תיבות כנגד י' תיבות דמצמיח חציר הרי שוה לאילן בסוד י' דחכמה ושוה לירק דהיינו זרעים המוצי' לחם מן הארץ בסוד י' תיבות כדפי' וכל זה דוגמתו ביש' כדמפרש ואזיל עכ"ל הרא"ג ז"ל: