אור החמה על ספר הזהר ב:רלח

ובנפשא דאיהי בו וגו' מפני שג"כ המ' עולה עם הת"ת אל סוד המחשבה דהיינו שהיא ה' של שם הוי"ה ולזה נק' רוח ה' מפני היותה כלולה מסוד המחשבה ע"י ייחודה וקשרה ברוח נאמר בה כה אמר ה' מארבע רוחות דהיינו ד' אותיות נקשרת בואי הרוח דהיינו ה' נפש וד' רוחות אלו נתבארו בפסוק אחר שאמר ונחה עליו רוח ה' דהיינו ה' רוח חכמה ובינה מצד היו"ד רוח עצה וגבורה מצד ה' רוח דעת ויראת ה' מצד ו' והיינו בסוד קשר ד' אותיות הנז' וז"ש שלים בד' אתוון סליק במחשבה ואחר שנכלל בסודו עד החכמה עילת העילות הוא הא"ס המתעלם בכתר מתעטר ליה בכתר כענין כתר הנכתר על כל הספי' אחר קשרם וייחודם.

זכאה עמא וגו' הם ד' בחי' הא' קרבן הגוף. הב' קרבן הנשמה בלילה. הג' קרבן הנשמה כלולה בתורה ומצות הד' קרבן הנשמה ביום במצות תפילין וד' בחי' מפרש ואזיל והם זו על זו ואומר זובח לאלהים יחרם וגו' והם אותם שחלק בחצונים שקרבנם בתענית לאלהים אחרים וכן מסירת רוחם הטמא לאלהים אחרים. אמנם עמא קדישא שהם קדושים ודבקים בה' הם עאנין דקב"ה ואו' הורגנו כל היום היינו סוד למסור נפשו בכל יום בתפלתו ועדיפא מינה איהי וקרבין גרמייהו בתעניתא וגו' ובו ב' חלקים הא' הקרבת רוחו בעינוי נפשו הב' מיעוט החלב והדם והכנעת יצרו והם כנגד שני חלקים שהיה בקרבן הא' כקרבנא דבעירן דהוה מתמעט חלבא ודמא וזה בהקרבת הרוח. והב' וכל אינון אימורין וגו' והיינו הכנעת הגוף שהוא חלק לחוץ או אפשר שהוא כנגד המתענה יום ולילו.

זכאין אינון ודאי שזה מעולה מן הכל מפני שהוא קרבן הרוח ולא הגוף ולז"א זכאין יותר מן הקודמין. בכל ליליא וגומר היינו בהיותו עולה על מטתו ואז הרוח עולה להמצא לפני קונו לתת דין וחשבון מכל מעשה היום והיינו קרבן לה' בהיותה טהורה ובלי ספק יגרום שם יחוד. ואי סליק לה שהוא מעלה יותר כלולה כדמפרש ואזיל כלילות השם בי' טמירין דהיינו י' של שם והם י' מאמרות שבהם נברא העולם ומעלתם גדולה מי' דברות כנודע כי אמירה למעלה מדיבור ומאמרות יתייחדו כולם עשר כיו"ד אמנם דברות יתחלקו ה' בלוח א' דהיינו ה' ראשונה וה' בלוח א' דהיינו ה' שניה והיינו או' בי' דברן מאתין ה' ה' בשית חומשי תורה כי מזה ספר תולדות אדם חשיב ליה ספר א' עד ואלה שמות ומעשה בראשית חשיב ליה ספר א' והוא נק' ספר בראשית וז"ש חמשה אינון דאתקרון חמשה חומשי תורה והששי ס' בראשית איקרי דהיינו מעשה בראשית ואחר שהוא כלול סוד הוי"ה אח"כ נכלל בשם המלא שהוא בחכמה דהיינו מחשבה ולא אמר עלה למחשבה אלא עלה במחשבה שיראה יש' דהיינו הוי"ה עלה דרך המחשבה או בכח המחשבה עלה יותר דהיינו אל הכתר וז"ש ולאן אתר לגבי וגומר ולמעלה מכל מעלות אלו מאן דסליק ליה במצוה כדמפרש ואזיל מפני שכולל י"ד וגו' או ירצה דלעיל קאמר דסליק ליה בתורה ומצוה ואח"כ פי' כל אחד מהם ואמר בתורה דאיהי י' אמירן וגומר ואח"כ אמר זכאה מאן דסליק ביה במצוה וגומר. במחשבה כלומר ד' פרשיות שהם הוי"ה הם מעצמם במחשבה מפני שסוד ד' פרשיות דתפילין הם ד' מוחין עילאין וסודם בחכמה מוחא דהיינו מחשבה וכן הנחתן במוח אמנם הכוונה לקשר' לה בי"ד דשכינתא סוד שם זה שהוא בראש דהיינו בסוד המחשבה לקשר אותם למטה בי"ד דשכינתא דהיינו לקשור תפלה של ראש בתפלה די"ד. והשכינה היא פרשת והיה אם שמוע כלולה ממעשה דאיהי ה' דהיינו מ' עצמה בבחי' למט' מאות ה' דהיינו מעש' ודבור דאיהו בינ' דג"כ היא כלול' משית ספירן שבין מעש' לדיבור ונכללים בתוך הבינ' וכלול' במחשב' בענין שהם יו"ד ה"א וגו' דהיינו מחשב' הוי"ה היינו מעש' ודבור ושית ספי' ומחשב' כנודע והיינו שהם בה י"ד אתוון כחשבון י"ד שכן היא נק' תפל' של יד. ואתרמיזו י"ד בד' פרשיין כי היד עצמ' בפ' והי' דהיינו ה' מעש' שמע ו' שית ספיראן כי יביאך דבור ה' קדש לי י' מחשב' היינו הוי"ה וחמישית חסר וכן יש חסרונות רבות ולא יכולתי לפרשם:

שבעין תיבין הם רמז לע' קולות שהשכינ' שהיא איילתא יהיבת קרוב לזמן הגאולה דהיינו ביום צרה. ובמאי צווחת שאין הכוונה אלא שצעקה זו יתעורר ע"י ישראל למטה והם מרכבה לה לצעוק צעקות אלו ופי' ודאי ישראל אית בהין מלכים מארי תורה שבה דהיינו מצד הת"ת ומלכים מצד המ' וע"י זה צעקותיה עולות למעל' והיינו או' אעילת רישהא דהיינו העלות ראש היסוד להאחז למעל' לגבי הת"ת וזה צריך ע"י מארי תור' מצד הת"ת ומלכים מצד המ'. והיינו איילת מצד המלכות והיא נאחזת בשחר דהיינו נצח שהיא קרוב אל המ' ובוקר קרוב אל הת"ת והיינו מלכים ומארי תור' מצד' וישראל מרכב' אליהם מעוררים צעקותיה בבוקר ושחר והיינו דקאמר יש' אית בהון וגומר מסטרא דאיילת השחר וגומר ותרין דרגין אינון וגומר ימינך היינו בוקר נצח היינו שחר כדמפרש ואזיל. דא סליק יתיר ואין משם צער מפני שהוא מצד החסד הגמור אבל שחר שהוא בנצח יש בו דין קצת מקרב אל הגאול' אבל בצער והיינו שחר שמקדים אל האור שחרות מסטריה אתקריאת איילת השחר כמו שהאיילת קרוב לעת לדתה שהיא הגאול' מצד' ומצטערת כן המ' איילת השחר ודאי הצער מצד השחר כנז' והיינו למנצ"ח ל"מ נצ"ח כדמסיק כמו הרה דאיהי שכינתא שהיא הרה ללדת הגאולה תקריב ללדת ע' שנין קודם הגאול' תחיל חבלי משיח תזעק בחבלי' ע' קלין כנז':

על כן נקוה לך שיש רשעים שאז מתיאשים מהגאול' ויוצאים מכלל ישראל ואנחנו לא כן אלא אדרב' ידענו שהם חבלי משיח ונקוה לך ה' אלהינו כי אחרי חבלי יולדה והמליט' זכר. ובהון כשרוא' השכינ' שיש' מתיאשין מהגאול' וצערן מתרב' אז היא מעוררת היסוד לידבק בת"ת לעורר הגאול' והיינו דאעילת רישתא דהיינו יסוד ראש למ' בבאי' הגלות שהיא למט' גול' וסור' ואינ' יכול' להעלותו עד הת"ת אלא אעילת רישהא בין ברכהא ועליהם שוכן הת"ת וכשרוא' הת"ת התעוררות היסוד מהמ' ועדיין לא הגיע' גאול' עד ע' שנין אז אומי לה בי' ביסוד עצמו אל ח"י השבוע' דהיינו חי ה' שכבי בגלות לעפר כדרכך עד הבקר עד שיעבור ע' שנין לנצח דהיינו ל"מ נצח וכהתם השחר יתעורר הבק"ר דהיינו החסד הגמור ואז יתעורר משיח בן דוד דאתי מחסד כדמפרש ואזיל ארי"ה היינו ע"ב חסד דג"פ ע"ב ויסע ויבא ויט עולה ארי"ה דהיינו רי"ו. ונודע כי כגואל ראשון כך גואל אחרון דהיינו משה מה שהי' הוא שיהי' והיינו בניסן נגאלו שהוא לימין ובניסן עתידין להגאל דהיינו מוליך לימין משה זרוע תפארתו ופי' הכתוב הימין זרוע תפארתו שהת"ת גופא ומשה מרכב' לגופא והקב"ה מוליך לימין משה דהיינו ת"ת הנוט' כלפי חסד והיינו דמפרש ואזיל דמשה גופא וגומר ומשה אתקשר וגומר וכל הענין טעם לחי ה' שבוע' ביסוד דהיינו חסד כדמפרש ואזיל. ופני ארי' ו' של ויסע בחסד אל הימין. ופני שור ו' של ויבא בגבור' אל השמאל. ופני נשר ו' של ויט בת"ת באמצע וג' ענפי הש' רומזים ג' ענפי אבהן דהיינו סוד כללותם בת"ת מ"ה מן משה עולה אדם נמצא משה רמז לד' פנים שבמרכב'. דאיהו דרועא שמאלא וגומר עם היות שהנקמות יהיו משם אין הגאול' ע"י כדמפרש ואזיל. מהרמ"ק זלה"ה.

והרח"ו זלה"ה כתב. ומשה אתקשר בע"ב וגומר הענין הוא כי חסד בגי' הוי' ע"ב במספר גדול וכן חסד במ"ק עולה ח"י והם שם ראשון משם ע"ב שהוא וו"ו כמו שידעת כי ב' מיני צרופים שם בן ע"ב הם והא' הוא ישר הפך ישר והב' הוא כולו ישר כנודע והוא צירוף הראב"ד. ואומרו דאתקשרו בש' של משה אבות שבת"ת ובכל א' וא' יש ח"י הם ע"ב:

והרא"ג ז"ל כ' ובנפשא דאיהו ה"א רוח ה' וגומר הענין למעל' הזכיר הרוח באומרו מתייחדין ברוחא דילך ג"כ הזכיר הנשמ' באומרו ואתמר בה כל הנשמ' תהלל יה. ועתה הזכיר הנפש ואמר ובנפשא כלומר ובנפשא דילך דאיהי ה' כלומר שהיא מרכב' לה' דאיהי רוח י"י דהיינו רוח מלכות דה' ת"ת אתמר בה כה אמר ה' וגומר כלומר השכינ' כשמשכנת עצמ' על נפש דילך אינה שור' היא לבד' אלא נכללת מד' רוחות עליונים דהיינו רוח י"י וגומר שהם ד' רוחין וזהו מד' רוחות בואי הרוח והם רוח י"י מלכות כנזכר רוח חכמ' ובינ' כמשמען רוח עצה וגבור' היינו חסד וגבור' ששניהן אזלין כחדא ונצח והוד הם היועצות נכללים בהם רוח דעת היינו סוד ת"ת. ויראת ד' מלכות הנקשרה עמו הרי ד' רוחין:

שלום שהוא היסוד בד' אותיות שהם הוי"ה שבו סליק במחשבה. שהוא סוף חבל הכסף הנמשך מהמשכ' עליונ' באופן שרוח דילך כלול מכל הספי'. וכל מילין דאתגליין על כתר ואתם הדבקים שיבוש הוא שנפל בספרי' ובמקום כתר הי' כתיב חסר והמעתיקים העתיקו כתר במקום חסר וכן בס"י יש כמלא שיטה חלק בין מלת על למלת ואתם ומלת כתר אינו בכל הספרים ה"ג וקרבין גרמייהו (בעאנין) [כעאנין] בתעניתא וגומר זכאין אינון ישראל דמקרבין וגומר בתור' דאיהו עשר אמירן כנגד י' של שם ובעשר דברין (מאתן) [מאתוון] ה"ה כלומר עשר דברין הם עולים עשר לפי שהם מאותיות ה"ה הרי ה"ה שבשם בשית חומשי תור' הרי ו' הרי שמא שלים והענין שצריך בעסק התור' לקשר המדות העליונות י' בה' ו' בה"ה למיהוי כלא חדא ולכן צריך ת"ח כשעוסק בתור' קודם כל דבר יאמר לחבר את האהל להיות אחד לייחדא קב"ה ושכינתי' ו"ה ברחימו ודחילו שהם י"ה כדפי' בתיקונים. חמשה אינון דאתקריאו חמש' חומשי תור'. שתיתאה ספר בראשית איקרי אפשר דזה ספר קארי לי' ס' בראשית ואינון שית. ובמחשב' דאיהו יו"ד ה"א וגומר מוסב למאן דסליק רוחי' בעסק התור' שהם ד' אותיות ומכוין בה בקריאת' במחשבתו מילוי השם דאלפין: ה"ג דאתמר בי' ישראל עלו במחשב' שישראל זה שעוסק בתור' בכוונ' זו אתמר בי' ישראל עלה במחשב' חכמ' ומשם לעלות אל הכתר וזהו לאן אתר וגומר ואיהי כלילא ממעש' וגומר פסקא זו חסר' וא"א להולמה דהא עד וע' דיענך י"י ביום צרה נמצא בס"י שחסר בנתיים בארבע מקומות ואין בידי לתקן. מארי תור' היינו תור' שבע"פ שהיא במלכות וכן נק' מלכים מצד המלכות כנזכר בתיקונים וזהו מסטרא דאילת השחר וע"י עזר וסיוע תורתם של אלו שצועקים בעסקם בתור' להבין טעמי הדבר גם היא צועקת להקב"ה על חבלי משיח והוא תירץ למאי דשאל ובמאי צווחת. דאינון בק"ר ושחר. חסד ושחר היינו נצח והם תרין דרגין דאינון מסטרא דימינא וזהו נעימות בימינך נצח. היינו נעימות שבימינך שהם חסד ונצח ועתה מפרש מה ענין אלו השתי מדות בגאולתם של ישראל בקר דאברהם דאיהו חסד דא סליק יתיר ביומא דפורקנא פי' בקר היינו כשמתחיל אור היום להאיר וכמ"ש הבקר אור. אמנם שחר היינו קדרותא דצפרא ועדיין הליל' משחיר והם כנגד חסד ונצח חסד הוא יתגל' בהמשך היום והולך ואור עד נכון היום וזהו דא סליק יתיר ביומא דפורקנא. כלומר ביום הישועה הוא בהארה אלא עדיין יום הישועה היא בקדרותא דצפרא

ושכינתא בוא"ו גרסי' אתקריאת אילת השחר דהיינו המלכות צועקת על השחרות דהיינו חבלי משיח והם ע' קולות ע' צעקות כנגד ע' תיבות שבמזמור יענך י"י ביום צרה וז"ש למנצח תמן נצח תמן ל"מ דאינון ע' קלין כלו' ל"מ קולות צועקת האיל' הזאת מפני השחר לפי שאינו מאיר אור הישועה אלא מצד הנצח שהוא קדרות ושחרות ולא מצד החסד בקר דאברהם וזהו:

ל"מ נצח. בשבעין שנין בתראין. והענין שבשבעין שנין בתראין יכבד עול הגלות יותר מדאי ואז באותם הע' שנין הם חבלי משיח ואז צווחת שכינתא בע' קולות דיענך י"י ביום צרה ואלו הע' שנה הם סוד השחר שחרותא דצפרא לפי שאין האור מתגלה כי אם מצד נצח כאמור. תחיל תזעק בחבליה כן פי' תחיל תזעק בחבליה ע' קלין בע' שנין בתראין כמנין כ"ן וזה על כן נקיה לך היינו על ע' קולות של אותם ע' שנין בתראין נקוה לך שתושיענו בהם.

ובהון אעילת ראשהא בין ברכהא פי' מצטערת בחבליה וכופפת רום קומתה וראשה בין ברכהא לרמוז שישבע לה הקב"ה ביסוד ח"י עלמין שהוא ראשה שבין ברכיו נצח והוד ולכך אעילת ראשה בין ברכהא לרמוז לו שישבע ביסוד הנז' ושהיא מצטערת בהיות' נכפפת כך עד שישבע לה בחי י"י צבאות. וכן עשה קב"ה וז"ש ואומי לי' ביה ביסוד במה שרמזה לו וכדקאמר בסמוך חי י"י שכבי וגומר כלומר הגם כי עתה את מצטערת בסוד השחר לפי שאין לך אור כי אם מצד הנצח שכבי בצער הזה עד הבקר עד שיתגלה אור הבקר סוד החסד שהולך ואור עד נכון היום ובה מוליך לימין משה. פי' יוליך הקב"ה את משה שהוא ת"ת שיהא נוטה אל צד ימין שהוא זרוע תפארתו ויהי' הת"ת רב חסד מטה כלפי חסד. ה"ג דהכי סליק בחושבן ח"י ו' ו' ו' היינו פי' שני במלת חי ה' דקאמר שהכוונה שהשבועה הוא בחי ה' שהם חג"ת שהם ג' ווי"ן ויס"ע "ויבא "ויט שעולים ח"י שהם כללות הוי"ה וזה ח"י י"י כלומר ח"י שבהוי"ה. ה"ג דאתקשרו בש' של משה דאתמר ופני ארי' אל הימין לארבעתם ופני שור מהשמאל לארבעתם ופני נשר וגומר. פי' ש' שבמשה הם ג' ווי"ן כנגד ג' פנים ארי' שור נשר וכולם נוטים אל צד החסד וכמ"ש מוליך לימין משה וגומר. מ"ה מן משה ודמות פניהם פני אדם דאיהי דרועא שמאלא ה"ג ופי' מ"ה מן משה הוא רומז לפני אדם שכן עול' אדם כמנין מ"ה והם הפנים הרביעיים שהם במלכות שהוא נק' פני אדם המתקשרת בדרועא שמאלא גבור' תתא' בגבור' עילא' והיינו בחי' בתוקף הדין. עכ"ל הרא"ג ז"ל: