אור החמה על ספר הזהר ב:רלז

ואינון דמתעסקים דהיינו שאינם כקודמין שהם עבדים המשתמשים ע"מ לקבל פרס כנז"ל אלא לשמה דקב"ה ושכינתיה והיינו בסוד האצילות וכיון שיש להם נשמה דאצילות הם רשומים בסוד י"ס דאצילות והיינו אומר ודאי אתקשיר ואתרשים בעמודא וגומר והיינו שהוא צדיק ממש במעשיו נעשה מרכבה ביסוד לקשר הת"ת והמ' והיינו או' כאלו ביה ע"י חד הוו דהיינו קשר יאהדונה"י בסוד עסקי התורה ומצות דהיינו הוי"ה ואדנ"י.

ומאן דאית וגומר כלומר ומה שאמר לעיל שיש בחי' זכור לעצמו בימין ובחי' שמור לעצמו לשמאל היינו בחי' אותם העוסקים בתורה או במצוה לבד וז"ש כביכול כאלו הוו ביה בפרודא אבל לא מצד בחי' מקו האמצעי כי משם מעולם לא יפרדו אלא בבחי' לימינא ולשמאלא שמשם הם בחי' הפרדם כנז"ל ומקום ייחודם הוא בקו האמצעי וזה מעולם לא יפרד וז"ש ואילנא ייחודא דתרוייהו וגומר:

רשיעייא היינו פריצי ישראל שהם טמאים משוקעים בקליפות שמשכו ערלתם במעשים מקולקלים. ואינון דלית לון וגומר הענין הוא שיש שני מיני עם הארץ הא' נמשלים לעופות שסימנם זפק וקורקבן והם עמי הארץ העוסקים קצת במצות דהיינו שהם מניחים תפילין וציצית וכיוצא ויש אחרים שהם כבעירין שאינם אלא מעלת גרה ומפרסת פרסה ואלו הם בהמות שאינם עסוקים במצות כלל ולכך אין להם כנפים דהיינו פקודין דעשה כנפי ציצית או כנפי יונה דהיינו תפילין ויש אחרים שהם מכסים ערלתם בקלקול מעשיהם בנדה וכיוצא ואלו הם שקץ ושרץ שאין הם סימן טהרה כלל והיינו שהם חשובים כעמי הארץ דהיינו ע' עממין כנודע. ומיתתהון וגומר שאינם כעופות שיש בהם מצות כיסוי הדם ואלו הם עמי הארץ שלא פגמו מצות ברית והקב"ה חפץ דכאם בעניות לטהרם לזכות כענין אעא דלא דליק יבטשון ביה ולזה יש בהם שני סימני טהרה דהיינו מעלה גרה ומפרסת פרסה ויש בהם שחיטה שאינם בהמה טמאה ומיתתם בטהרה בשחיטה בסכין בדוק דהיינו עניות יסורים של רחמים לזכותם במצות כדמסיק כדי שיברכו ויקדשו וגומר ועופות שהם אותם שעוסקים בקצת מצות מיתתם דהיינו עניותם בהסתר בהעלם בכבוד כדי ליסרם שיזכו יותר ואותם שהם רשעים שפגמו אות ברית דהיינו שמשכו ערלתם ואין להם סימן טהרה דהיינו אם הם טופות זפק וקורקבן ואם הם בהמות מעלת גרה ומפרסת פרסה אז אין להם שחיטה אלא הם שקץ ושרץ לא יאכלו שקץ הם לכם ואין להם טהרה עולמות דעני חשוב כמת ואפשר בהתגלגלם פעם שנית והם פורעים חובם בדרך זו אפשר שאחר כך כשיתוקנו יסוריהם ג"כ בזה והעניות ממש חשוב כמיתה שהוא מצד המ' העניה בסבת ירידתה אל המות וזה גרם בהיות עם הארץ ירידת המ' אל המות בקלקול מעשיו עתה יאכל את אשר לו וימות בעוני ויש עוני שהוא באתכסיא כלומר שיש כח באדם לסובלו ולא יצטרך לבריות ועוני הזה הוא עונש אותם שעסקו במצות מפני שלא הגיע המ' אל המות כאלו סהיה מעשיהם בגלוי בעוני התורה. והמעשה ולזה יסבלו כנגד מעשיהם והם נהפכין פניהם ככרום זלים לפני בני אדם מחזרין על פתחיהן ועתה צריכין הם לקבלת הדין ולהצדיק שזה עיקר היסורים לקבלם בסבר פנים יפות כדי שימחק הפגם העליון בהצדקת הדין למטה כי המטיח בועט והנשמה אינה מתכבסת מטומאתה והענין מפני שכשחטא פגים קול ודבור למעלה תורה ומעשה והיה כבהמה בלי קול ודבור וצריך שירד עתה אל סוד הבהמה ויסבול ויעלים קול ודבור שבו ויאמר אין לי פה להשיב דהיינו המ' ולא מצח דהיינו הבינה העליונה להרים ראש ג' ראשונות מצד המעשה שפגם הפה והראש והמצח וצריך לתקנם דהיינו כשהוא מייחד בלי אכילה ושתיה מצד עוניו ומעלה באחד כאלו הוא מת על קדושת שמו דהיינו מיתתו באחד העולה י"ג סוד הגבולים הנכללים בו"ק להמליכו מעלה ומטה ובד' רוחות דהיינו סוד החרב פיפיות הסכין הבדוק המבער אח"ר מכל צד כדי למות בטהרה שיהיה עוניו מצד הקדש. אמנם המטיח מגביר החצוני ומת ע"י הסכין פגום שהרי הוא אומר שהדין בלא צדק ומשליט עליו אותם שאינם צדק ומעוקלי המשפט. והנה ייחוד מצד קו האמצעי וברכ' מהימין וקדוש' מהשמאל כדי שיהיה סוד הייחוד שלם קדושה וברכה וייחוד דהיינו שמברך על כל הנאותיו ומקדש עצמו בקדושת המצות באו' אשר קדשנו במצותיו לתקן את אשר קלקל בהיותו עם הארץ שלא קידש ולא בירך ולא ייחד ובזה שכינה נאחזת בחג"ת וממש שכינה שורה עליו כדי להתתקן במעשיו כעין קדוש וברוך ימלוך והם ג' מצות לברך בברכות לקדש בקדושה ד' קדושות לייחד בק"ש ולכך יש ממש בשרפים קדושה בחיות ברוך בנעשים למטה ימלוך יחוד ולהכי נקשרים כולם ונחתין כמה משריין ולדעת ת"ק נחית קב"ה ושכינתיה משום דאיהו עני וכתיב ואל זה אביט אל עני ונכה רוח דקב"ה שריא במאנין תבירין ואליהו קאמר דמשריין נחתין בכל בר נש סתם וז"ש ודאי בר נש כל מאן דאיהו ולהכי לא נחתין קב"ה ושכינתיה אלא משריין וצריך לייחד בתורה ומשנה או תורה ומצוה לייחד קב"ה ושכינתיה ממש:

אמר אליהו ר"מ הכי איהו כמו שפי' לעיל ממעלת הנשמה. במעשה המצות וייחודה למעלה הת"ת והמ'. אבל נוסף עוד במתכשרים בעבודה בתוך כמה וכמה כדמפרש ואזיל. בכל משריין דעילא ותתא הם מחנות שכינה ומלאכים דקב"ה שאף הם נהנים מייחוד קב"ה ושכינתא בתורה ומצוה. מתייחדין ברוחא היינו שהוא נעשה מרכבה ליסוד להיות קשר הת"ת והמ' וקשר מלאכין דכורין עם מלאכין נוקבין בסוד ת"ת ומ' דהיינו או' ומקבלין דין מן דין והרוח נעשה צנור להעלות מ"ן לעילא ולהוריד מיין דכורין לתתא בסוד תרי"ג מצות שהם תרי"ג בתי' היחוד וז"ש בכל פקודא ופקודא וגו'.

בגין דההוא רוחא וגו' נתינת טעם לייחוד או"א ברוחיה דמשה ואמר כי רוחא מעמודא דאמצעיתא דהיינו ו' בשוד הדעת הכולל תרין עטרין דהיינו י"ה. מחנים מחנה שכינה ומחנה דקב"ה והנה כל המעלות הנז' הוא שם הוי"ה פשוט שהוא מצד הבינה כנזכר בתיקונים אמנם אח"כ סלקין לרוחא דילך במחשבה עילאה דהיינו השם מתמלא מחכמה וזה בסוד הייחוד אחר הקשר ד' אותיות יתמלאו מחכמה כנז' וז"ש כד איהי שלימא ואין שלימות לרוח אלא בייחוד וקשר ד' אותיות כנז' והיינו כל הנשמה בהיות קשר כל חלקי הנשמה תהלל י"ה דהיינו חכמה מחשבה כנודע. מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' ומנהון רשימין במדורא דקב"ה. הוא עולם האצילות שהוא משכן הא"ס ולא דק לאומרם בסדר אבי"ע שכן הם למטה מעורבים זה בזה צדיקים בין הדיוטים וכן כל ישראל ערבים זה לזה ערבינהו ותנינהו.

כאלו ביה הוו חד. שכן השכינה מראה אותו למלך ואומר לו במאי ברא אתינא לקמך כנזכר בפרשת ויקרא דף י"ו כדרך האם שנותנת את התינוק לאביו ולוקחו בין זרועותיו ושוחק עמו וגורמת לעוררו אל הייחוד וזהו כאלו בי' הוי חד.

תפילין על רישא ועל דרועא שתי (אותיות) [אותות] דקב"ה ושכינתי'. וכן תורה ומצוה זכור ושמור תכלת ולבן. כלם רשימין דקב"ה ושכינתי'. ה"ג אלא עמי הארץ (מאי) [מה] אילין שקץ ושרץ אוף אינון כן שקץ ושרץ כמה דאוקמוהו מארי דמתניתין עמי הארץ הם שקץ ובנותיהם שקץ [כפי המובן מדבריו צ"ל כאן שרץ] ועל בנותיהם וגומר. והיינו שלשון שקץ נופל על אב הטומאה. והבת היוצאת הוא השרץ השורץ ממנו:

כעופין דדמיין למארי פקודין. שכל מצוה ומצוה נעשה כנף אחד שעל ידו הנשמה פורחת למעלה כנזכר בריש תיקון ו'. ומיתה דילהון בסתימו. היינו העניות הוא סתימה שאינו מודיע צערו ע"י שמטיח דברים כלפי מעלה. ה"ג ולית לי' קול ודיבור. דיימא הכי איהו אין לי פה וגו'. למיהוי מיתתי' היינו כוונת יחוד ק"ש כאלו מוסר נפשו להקב"ה:

בתריסר בדיקות דסכין. ובסכין דאיהו אחד. כלומר הי"ב בדיקות והסכין הם י"ג כמנין אחד ומברך ומקדש להקב"ה בכל יומא ולעיל אמר ומייחד להקב"ה היינו יב"ק שצריכה הכוונה בג' שמות יב"ק שהם אהי"ה הוי"ה אדנ"י בשעת הייחוד וברכה וקדושה כד רוחא מברך וגו' קב"ה נחית וגו' היא הגזרה דודאי הדרין בתיובתא דקאמר לעיל וכשתדקדק כאן הפך הסדר ברכה קדושה יחוד לרמוז שמלבד הכוונה בתפלה וק"ש צריך ג"כ שיהיה בקי בהלכה ר"ת "ברכה "קדושה "יחוד דהיינו הלכה שכינתא וקב"ה עמה וגו' כנז"ל דף קי"ו.

כמה משיריין דמטרוניתא סלקין עמי'. כשהיא עולה לעשות עטרה בראש ח"י עלמין אז מלאכין דשכינתא סלקין עמי' הנקראים אראלים שכן מדרכן לעלות עם השכינה מלמטה למעלה. ומשיריין דמלכא נחתין לגביה הם המלאכים הנק' מלאכי שלום שכן מדרכן לירד מלמעלה למטה בסוד אור ישר.

אבל מלכא ומטרוניתא לא נחתין (תרין) [תמן] לאפוקי בר"מ דאינון גופייהו נטרי ליה כדמפרש בסמוך. ה"ג הכי קוב"ה ושכינתא וגו' (אילין) [אלא] אינון גופייהו נטרין ליה. לאפוקי אינון דקאמר לעיל דמשיריין דשכינתא ומלכא נטרין ליה אבל מלכא ומטרוניתא לא נחתין תמן הכא במשה ע"ה אינון גופייהו נטרין ליה וגו': מסטרא דאת ה'. כלומר מצד ה' שבשם הוי"ה ת"ת שהיא בחי' המלכות הדבוקה עמו ובשמו. שכינתא תתאה היינו מלכות במקומה לאזזת מינך. נטרין ברתא במשיריין (עילאה) [עילאין] לשומרה לבל יכנס בה ערל וטמא להיותה בסוד המיעוט ראש לשועלים:

ובמחשבה עילאה. חכמה עליונה. ישראל עלה במחשבה ת"ת עלה אל החכמה כד איהי שלימא וגו' כלו' בשכל הנשמה היא שלימה בלי חסרון ופגם אז תהלל יה חכמה מאיר בה מלשון בהלו נרו א"נ אימתי וגו' בשכל הנשמה היא שלימה וראוי' להלל לחכמה. עכ"ל הרא"ג ז"ל: