אור החמה על ספר הזהר ב:רלו

רבון עלמא אנת קשוט מדת הת"ת. ואורייתא דילך קשוט מפני שהוא ותורתו אחד אלא שהתורה נתגלמה וירדה מדרגה אחר מדרגה ונתלבשה לבוש אחר לבוש עד שירדה אל מדרגה הזאת. יהבת לן מצות תפלין וגומר כמו שהשגת האדם בתורתו ובאלוה הוא לשיעורין יש משיג שיעור כך מפני דקות נשמתו ויש שלא ישיג כ"כ מפני שאין נשמתו בההדרגה ההיא כן סוד המעשה המצות ובפרט מצות תפילין תעלה שיעור המצוה או תרד כפי ענין דקות או עביות המקיים המצוה ולכך לצדיקים גמורים איהו וגומר משמשין לאבוהון ולאמהון ת"ת ומ' ושמושם הוא שתתלבש אלהותם בו בענין שהוא כסא אליהם והיינו שהוא מניח רא"ש וי"ד והיד מלכות כסא אל ראש ת"ת וז"ש

כגוונא דגופא וכל אברין דיליה שהוא נגד תפלה של יד משמשין לרישא דהיינו נגד תפלה של ראש הכי אתתא מ' משמשה לת"ת ולזה ימצא כסא בגוף הצדיק ומרכבה לקב"ה בסוד הנחת התפילין מפני שהוא נגדיי ממש ודרך שיאחז האדם בטוב כוונתו בכלים הגשמיים האלו בספי' הרוחניות הוא כי הספי' האלו יש להם כלים וכלים לכלים וע"י האמצעיים יוכל האדם להתאחז בספי' וז"ש ואית מלאכי דאינון משמשין דגופא כלומר יש מלאכים שהם בערך גוף וקבלתם ממ' והם ס' רבוא מלאכין דשכינתא ומלאכין דאינון משמשין דנשמתא דהיינו ס"ר מלאכין דקב"ה כנזכר בתיקונים והיינו בסוד צבאות מעלה שהם תחת ממשלת מטטרו"ן שר הת"ת וסנדלפו"ן שר המ' והבדילם ועילויים אלו מאלו כהבדל ועילוי שורשם וז"ש כגוונא דאית אפרשותה וגומר ואית נשמתא לנשמתא שהם סוד אצילות והיינו נשמתא לנשמתא ובריאה דהיינו גופא ונשמתא. ויצירה היינו מלאכין דמשמשין לגופא ונשמתא. ועשיה והיינו האדם המניח התפילין. ואלין דאינון נשמתא לנשמתא דהיינו האצילות כולהו חד באחדות וקשר הת"ת והמ' בבחי' האצילות שאין בהם פירוד כלל:

אע"ג דאורח מתלא אנו ממשילים המ' לגופא והת"ת לנשמתא ובחי' המ' אברים גוף לת"ת דהיינו בערך היות אלו עלולים מאלו וקבלות אלו מאלו הכי שכינתא וגומר כי האצילות אל הברי' כא"ס לאצילות עכ"ז לקבל קב"ה שהוא הת"ת אשר עליה חשיבה כגופא ולא שיהיה הבדל בין ת"ת ומ' כהבדל שבין מ' דאצילות לבריאה ח"ו אבל כולא חד מפני אחדות וקשר האצילות עד הבריאה הוא בבחי' א' והבריאה אל אצילות בבחי' אחרת. וא"ת מה צורך האדם הצדיק המניח התפילין להיות אמצעיים בינו לבין קונו ולמה לא נאמר שיאחז הצדיק ממש בספירות בלא רבוי האמצעיים בריאה ומלאכים כנזכר ולזה תירץ ואמר מה דלאו הכי בבר נש וגומר א"כ כיון שהרחק תכונת הגוף המורכב מבראו הפשוט כ"כ רחוקה להדבק בקונו במעשה המצוה צריך לאמצעיים האלו והלואי והיינו עץ החיים ת"ת היא מלכות למחזיקים בה אלו צדיקים האוחזים באצילות במעשיהם. וכל אינון דרשימין וגומר הענין כי בימות החול האדם בסוד יומין דחול דהיינו מטטרו"ן ומשם לבושי עור דהיינו תפילין אמנם ביום שבת האדם הוא מתלבש בסוד יומין דקדש דהיינו זכור ושמור ת"ת ומ' בלי שיתלבשו ביצירה כתנות או"ר ולא עור אות תפילין נוקבא אות ברית דכורא וכן פי' בתיקונים והיינו י"י של יאהדונה"י דהיינו הוי"ה זכור אדנ"י שמור ורשימן בתורה וגומר הענין כי הת"ת ימיני והיינו תורה שבכתב דאתייהב מימינא ומ' שמאלית תושבע"פ דא ייהיבת משמאלא. ובבחינה שהת"ת והמ' קו אמצעי כוללים הימין והשמאל אמר איהו קב"ה זכור מימינא ושמור משמאלא כי שמירה הוא בשמאל שצריך להשמר מלא תעשה מהחצונים אשר שם ומהימין צריך זכירה במצות עשה בענין שאותם הרשומים בזכור ושמור דהיינו אות שבת וכן בתורה הם בסוד קו האמצעי הכוללים ימין ושמאל כנזכר.

איהו תפילין דרישא וגומר א"כ הרשום באות תפילין הוא ג"כ בסוד קו האמצעי שכן תפילין דרישא הנחתן בסוד קו האמצעי שבראש ועם היות תפלה של יד בשמאל עכ"ז סודו בקו האמצעי וז"ש ותפילין דיליה ומצות תפילין לת"ת הם כי היד נמשך אחר הראש. והכי שכינתא וגומר כלומר כענין שאנו מכנים לת"ת תורה ומצוה כדאמרן דאיהו תורה ומצות תפילין ג"כ המ' בבחי' קו האמצעי יש בה שתי בחי' כמוהו דהיינו שהיא תורת ה' תמימה דהיינו מ' תמימה ודאי והיא תורה של הוי"ה ת"ת וכן היא מצותו בענין שמצד קו האמצעי היא תורה ומצוה וז"ש והאי מסטרא דעמודא דאמצעיתא שהוא כולל ימין הוי"ה ושמאל אדנ"י דהיינו דינא ורחמי בסוד יאהדונה"י זכור ושמור יהו"ה ואדנ"י וכן השכינה שהיא נכללת בקו האמצעי עמו איהי זכירה שמירה דהיינו שהיא ג"כ כוללת שתי שמות דהיינו הוי"ה מצות עשה אדנ"י מל"ת בכל פיקודין איהי שקילה לגביה אלא שבה הם נקבות ובו הם זכרים וז"ש שקילה לגביה במדרגה. אבל מסטרא דחסד אינה שקולה אלא זה זכור רחמים לבד וזה שמור דין כמא דאוקמוה זכור לזכר וגומר ומכ"ש מהשמאל ולא אצטריך למימר כדמסיק בגין דענפין וגומר כנז"ל.

פתוחות דס"ת הת"ת הפתוח לימין ולשמאל וכולל הכל בקו האמצעי דהיינו סותם הכל בסוד קשר הספי' בבחי' האמצעית וביסוד שהוא ג"כ כולל שני שמות יאהדונה"י. באתר דייחודא דהיינו לולב שהוא סוד קו האמצעי ת"ת ויסוד קשר הספי'. בכמה רשימין דהיינו המצות והמדות שאדם נכללים במעשיהם ונרשמים ברוחניות המצוה עליהם יש מהם מימין דהיינו זכור לזכר הוי"ה לבד ויש מהם משמאל שמור אדנ"י לבד ויש מהם בקו האמצעי דהיינו ב' שמות נקשרים יחד יאהדונה"י דהיינו מקב"ה ושכינתא בייחודא חדא ועניינם כדמסיק. דאית בהון תורה רשימין בחסד כאומר ותורת חסד על לשונה דהיינו מימין זכר סוד הוי"ה דאיהו לימינא: ומצוה משמור מ' אדנ"י משמאלא מארי תפילין ראש ויד אות שבת זכור אות ברית יסוד הכל כולל הוי"ה ואדנ"י יאהדונה"י כנז' ובעירין עמי הארץ שאין בהם לא תורה ולא מצוה ומקיימין זכור ושמור בלי ידיעה ואינם רשומים בה בחול אלא באעברו דערלה ופריעה דהיינו העברת הערלה מצד המ' שבה אחיזת הערלה והיינו שם אדנ"י הנטהרת לת"ת דהיינו הוי"ה יו"ד המתגלת בפריעה והם שני סימנים ממש כתפילין. בזפק וגומר הענין כי הטמא אין לו זפק דהיינו ערלתו כבושה ואי אפשר להעבירה ממנו אמנם הטהור יש לו זפק דהיינו ערלה נראית ומעבירין אותה הימנו וקרקבן נקלף היינו פריעה שמקלפין מעל העטרה והטמא קליפתו כבושה. מעלת גרה היינו זפק ומפרסת פרסה היינו קרקבן נקלף ביד דהיינו פריעה בצפורן וכל מציאות סימנין אלו הם בסוד בחי' הקליפות מפני שהם שקץ ושרץ סימנים בהעברת הקליפות שהוא מורה על היותם קדושים בתוך הטמאים כאומרם ז"ל הזהרו בעמי הארץ שמהם תצא תורה אמנם יש בת"ח ד' בחי' והם רשומים בסוד מצותם כפי בחי' אם רמיזתם בסוד נשמה מכסא הכבוד הם רמוזים בסוד י"ס דבריאה דהיינו בכורסייא ואם רמיזתם בסוד מט"ט רוחא ובו סוד ד' חיות הם רשומים בסוד י"ס דיצירה דהיינו בד' חיוון דכורסייא. ואם רמיזתם בסוד אופן נפשא מסנדלפון הם רשומים בסוד ע"ס דעשיה דהיינו מעשה בראשית בככביא. ומזלי אמנם אלו הם ג' חלוקות עבדים ודאי. ויש אחרת גדולה מכולם והיא בחי' בנים דהיינו מסטרא דאצילות וז"ש ואינון דמתעסקי וגומר. מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' הבור נוקבא בישא. ד' אבות נזיקין קא מפרש ואזיל וכבר פי' השור והשתא פריש הבור. ה"ג הבור נוקבא בישא לילית שבתי בבית דילה דאיהי וגומר כדאיתא בתיקונים דף קכ"ג והנה לילית אוכמא יש לה אחיזה עם כוכב שבתי דאיהו פתיא אוכמא דתמן כל קסמין דעורבין אוכמין כנזכר בתיקונין קכ"ב ובר"מ פ' כי תצא רע"ט רפ"ב ומצד (הכתב) [אולי צ"ל הכוכב] הזה יש לו שני בתים שא' מהם הוא הסהר הוא נק' הבור מלשון ויריצוהו מן הבור וענין הבתים האלו היא חכמה מפואר' קורין גורל החול.

בכמה שלשלאין גרסי' והם ג"כ כעין בית הסוהר ונופלין תחת לשון הבור דמה לי תפוס יושב בבית הסוהר מה לי ידיו אסורים היינו בית הסוהר.

ולא עוד אלא זונה דאיהי מבעה כמ"ש ויצת אש בציון היינו אב השלישי שבד' אבות נזיקים שהיא אש שורף והיא מלשון מים תבעה אש והיא מחלוקת בבבא קמא מאי המבע' ומאי ההבער והתם קא פריך ואימא מבע' זה האש וגומר ואע"ג דהתם לא קאי האי פירכא הכי מ"מ הכא דריש לה הכי והדרשה תדרש.

לבתר קם אדם רביעי ושלח את בעירו אמר בי' לבתר לפי שהוא בא בס"פ שני דבבא קמא שאחר שביאר הג' אבות נזיקין אמר אדם מועד וגומר וזהו אדם בליעל והוא שלח את בעירו כתות טמאים מתפשטים ממנו ואכיל ושצי וגומר.

רבון עלמא אנת קשוט וגומר לא ידעתי לו קשר עם הקודם כלל וצ"ע:

כגוונא דגופא וכל אברים דילי' משמשין לרישא שכן כל שימושי הראש נעש' ע"י איברי הגוף בין לאכיל' ולשתי' ולסיכ' ולתגלחת ורחיצ' וחפיפ' וכיוצא. א"נ רישא היינו הנשמ' והוא מלשון בשמים ראש זהו המשל והנמשל הוא הכי אתתא מלכות משמשא לבעלה ת"ת נמצאת המלכות לת"ת כגוף לנשמ' וכדמפרש ואזיל. א"נ ומשמשין לאבוהון ואמהון כגוונא וגומר כלומ' הצדיקים משמשין לאבוהון ואמהון דהיינו קב"ה ושכינתא:

כגוונא דגופא ואברי' דילי' משמשין לרישא. וכמו שהם משמשין לקב"ה ושכינתא ה"נ אתתא מלכות משמשא לת"ת. ואית מלאכין דאינון משמשין לגופא שלא יהי' ניזוק ממזיקי עלמא:

דמשמשין לנשמת'. אחר פטירתו מן העולם. ה"ג הכי שכינתא אע"ג דאיהי לקבל שאר נהורין דבריא' כנשמתא אצל גופא וגומר. פי' הגם שהמלכות בערך עשר דבריא' אשר תח תיה היא כנשמ' אליהם לפי שהיא אצילות והם בריא' עכ"ז בערך הת"ת היא נק' גופא והוא נשמ'. י"ס דגרסי אבל קב"ה חי ושכינתיה חיים. וגרסת הספרים נרא' עיקר:

באות תפילין. נגד הת"ת:

ובאות מילה נגד המלכות וכן בשבת רשימין בזכור נגד (הזכור) [הזכר] ובשמור נגד הנקב'. וקב"ה זכור מימינא וגומר פי' כמו שהאדם רשום בשתי אותיות בזכור ובשמור ורשום בתור' שבכתב מימין ובתורה שבע"פ משמאל. גם הקב"ה ושכינתא כל א' מהם יש לו אות על חבירו והאות שלו מימינו והאות שלה משמאלו וכן שכינתא האות שלו מימינא והאות שלה משמאלא ומפני כבוד הזכר לא שתה עדיו ואות שלו משמאלא כמוהו אלא אות שלו מימינא ואות שלה משמאלא. ה"ג איהו תפילין דרישא דבר נש ותפילין דיד והכי שכינתא. הוא הכרח למה שאמר שזה זוכר את זה באות שלו וזה זוכר את זה באות שלו שהרי הת"ת הוא תפילין וכמ"ש בתחלת דבריו ביומין דחול באות תפילין ובאות מילה ולא אמר באות דתפל' של ראש ובאות דתפל' של יד אלא שניהם קראם אות תפילין כנגד האות שלו ובאותו אות יש תפילין של יד הרי הזכר זוכר את הנקב' באות (שלו) [נ"ל דצ"ל שלה] ממש דהיינו תפיל' של יד שלעולם רומזת למלכות ולכך סח בין תפלה לתפלה חוזר עליה וגומר וכן המלכות היא תורת ד' תמימה ומצוה דיליה של תורה הוא האות שלו שיש לה ואות מצוה הוא האות שלה ודוק שכמו שבזכר אות שלו לימינו ואות שלה לשמאלא ובנקבה להפך שאות שלו לימינא ואות שלה לשמאלא כמו כן בהכרח שהכריח הוא כיוצא בו שכן בתפילין התחיל מאות שלו שהוא התפלה של ראש וז"ש איהו תפילין דרישא וסיים באות שלה שהיא תפלה של יד ובאות שלה התחיל מאות שלו שהיא תורת י"י תמימה ואחר סיים באות שלה דהיינו מצוה. ה"ג והכי מסטרא דעמודא דאמצעיתא וגומר אתקריאת איהי זכירה שמירה ובכל פיקודין איהי שקילא לגבי' במדרגה וגומר היינו ענין זכירה אחרת נפלאת שיש לו ממנה שהרי קורא אותה כמוה שכמו כשהוא מכריע בסוד עמודא דאמצעיתא בין הדין והרחמים דהיינו זכור ושמור בסוד מ"ע ומל"ת כך איהי אתקריאת זכירה ושמירה כמוהו ושוקל כבודה ככבודו ואין הכוונה לומר שכל זה דוקא בקריאה לבד אלא גם במעשה שעולה עמו ואינה יורדת. ה"ג כגוונא דכנפי ריאה פרודות מלמעלה לקבלייהו חיוון ופניהם וכנפיהן פרודות מלמעלה והיינו כד סלקא שכינתא בצלותא כמה חיוון דכורסייא וגלגלי דמרכבתא כולהו יתערון לגבי' בנגונא בחדווא וכולהו גדפייהו פתיחן לקבלא לי' והא אוקמיה ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה כנזכר בתיקינין דף נ"ו נ"ט.

לתתא תרווייהו ביחודא חדא וגומר הענין כמ"ש בתיקונין דף ל' בחסד הוי"ה. ובגבור' אדנ"י וז"ש כאן לעיל אבל מסטרא דחסד [קב"ה] זכור ושכינתא שמור זה לימינא וזה לשמאלא ענפין מתפרדין אמנם לתתא בת"ת תרוייהו ביחודא וההיקש ע"ז בנה"י שלמעלה מהיסוד מפורדים והיסוד שלמטה מהם (מייחדין) [מייחדן] כנזכר בתיקונין דף צ"ב. באתר דייחודא דאיהו גופא ת"ת.

דומה לשדרה. שהמלכות קשורה שם.

אם נפרצו או נפרדו עליו. ע"י עברה כדאיתא שם דף צ"ב:

בכמה רשימין וגומר ארשימין דלעיל קאי לאשתמודע לגבי מלאכין. כל אלו הרשימין הם לפי שהמלאכים דקב"ה מכירין ברשימין דת"ת. ומתקרבין אצלו ומלאכין דשכינתא מכירין ברשימין דשכינתא ומתקרבים אצלו.

אילין דימינא דתליין מהקב"ה הת"ת לפי שהוא רב חסד מטה כלפי חסד ומכריע לצד החסד ולכן המלאכין שלו דתליין מיני' עומדים אל הימין ימין עליון חסד וההקש על זה דשמאלא דתליין משכינתא. שכן הגבורה עליונה מתקשרת בגבורה תחתונה בסוד שמאלו תחת לראשי.

אילין דאית בהון תורה כלומר בני תורה שיש בישראל רשימין בחסד שכן התורה נק' תורת חסד מימינו אש דת למו.

ובעירן עמי הארץ מי שאינו בן תורה שהוא כבהמה אינו רשום בחסד לפי שאין בו תורה ואינו רשום בגבורה לפי שאין בו מצוה ולא בצדק לפי שאינו מניח תפילין. או אם מניח ואינו יודע מה טיבם. וכן אינו יודע ענין שמירת שבת ונטירה דברית. לכך אינו רשום כי אם שהוא מהול ויש לו פריעה שהעביר מעליו הערלה:

עופין בזפק וגו' אהדר למאי דקאמר בכמה רשימין רשים קב"ה לישראל וביאר הרשימין שבהם. ואחר שביאר הרשימין שבהם ביאר הרשימין שיש במיני בהמה וחיה ועופות טהורים שאוכלין מהם כדי שיהיו רשימין גם באכילתן. ה"ג באעברו דזפק וקליפה דקורקבן אינון רשימין עופין למיכל. נתן טעם לשתי הסימנין למה תלה הכשרם באלו הסימנים להורות שהכשר האדם שיאכלם הוא שיהי' רחוק מן הגזל שהרי אלו שהם כשרים כל הכשרם תלויה בזפק ויהיה הקורקבן נקלף וז"ש באעברו דזפק וקורקבן נקלף. לרמוז על האדם שיהיה מעביר ממאכלו שום גזל ואם כבר הגזל נאכל שיקלפנו ממנו ויחזירנו לבעליו.

כלהו רשימין כל ישראל רשימין למעלה איש איש על מקומו.

מנהון במלאכי כלו' בעולם המלאכים עולם היצירה מהיכל אהבה ולמטה.

בארבע חיוון דכורסייא הם ד' חיות ד' פנים שבהיכל הרצון מיכאל גבריאל רפאל נוריאל כנזכר בפרשת פקודי בהיכל ו' שהוא למעלה אהבה.

מנהון בכורסייא. היינו עולם הבריאה.

מנהון בכוכבייא ומזלי הוא עולם העשיה. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון שבתאי בבית דיליה וגו' תיקונים קכ"ג קכ"ב. תצא רע"ט