אור החמה על ספר הזהר ב:רלה

בחבורא דא דרמ"ח היינו ספר זה שהוא טעם למצות לאמלכא לקב"ה וגומר לייחד הת"ת עם השכינה ברמ"ח בכל טעם וטעם לכל מצוה ומצוה מתייחד באות' בחי' וכן כולם. ולית אנת חייש ליקרך שנמצא הוא בתחתונים בהמצאת החבור הנז': לשריא שמיה עלך בגאולה כנז"ל בשמועות יהקודמות:

שנא"ן ר"ת "שור "נשר "אריה ן' אד"ם כנזכר בפ' ויצא מהזוהר והיינו הוי"ה ה' ראשונה לגבורה שור ו' בת"ת נשר דרך הנשר בשמים י' בחסד אריה ה' במ' אד"ם ובהיות רכב אלהי"ם דתמן דינא בסוד סדרם שנא"ן דהיינו שור גובר שהוא דין משם גוברין החצונים ויש נזיקין ודאי. דהא מסטרא דימינא שהוא רחמים דתמן הוי"ה דהיינו מוליך לימין משה זרוע תפארתו. חיוון בסדורא דא אדם מפני שסדר האותיות הוי"ה ונודע היות פני אדם גוברים כענין ודמות פניהם פני אדם ובסוד אשת חיל עטרת בעלה והיינו ה' אדם י' אריה ו' נשר ה' שור. וכפום שנויא דהוויין שהם י"ב הויות מצורף שם הוי"ה כנודע כמו שיצטרפו ד' אותיות כן יהיה תנועה וסדורא דד' חיות.

התחלה דילהון השור כי מן השמאל מגבירים השור וע"ד זה בחצונים המזיק הגדול השור וסיומא דילהון אדם הפך הימין שראש לכל אדם כנזכר בסוד הוי"ה וגומר. דינא דמלכותא כי אותיות אדנ"י נגדיות לאותיות הוי"ה א"כ צירוף אותיות דינא הוא ההו"י שהוא קרוב לצירוף הוי"ה ודין קשה יותר מצד המ' דהיינו דינא דמלכותא דינא כי עם היות הנהגת החיו' בי"ב הויו"ת עכ"ז אין פעולת י"ב הויו"ת שבשם הוי"ה ע"י השם בעצמו אלא ע"י אדנ"י כנודע וז"ש כל דינין בהאי שמא אתדנו והטעם כי היא ב"ד בג' כלומר ג' דיינים הם ג' אבות וב"ד מקום מושב הדיינים הוא במ' בענין שכאשר הם חוצה לה אינם דיינים וההכרעה כולה תלויה בדיין השלישי שהוא המכריע ולכך יקרא דיין אמת הת"ת וז"ש דיין אמת עמודא דאמצעיתא שהוא מדת אמת ושם דיין יתייחס אליו בהיותו במלכות שהוא בית הדין. וז"ש והוא דיין לדון ולא שני הקצוות מפני הסבה הנז'. ומסטרא דאדנ"י דהיינו מ' דתמן איהו דיין אמת וחוץ ממנה לא יקרא דיין ומסטרא דשם אלהי"ם דהיינו בינה. ב"ד עליון יקרא שופט שאינו דיין בדין אלא שופט ברחמים דמשפט רחמים איהו כנזכר בזוהר. אדון איהו וגומר לדון וגומר והענין שתמצא שכל נזקי עולם לא נמצאו אלא מאלו לכך חמסנו עליהם שהרי הם באים ומחטיאים בני אדם וחוזרים ותובעים דין על החטא ונפרעין מן האדם שהיא היא יצה"ר המבטלת האדם מדברי תורה ואח"כ היא תובעת עון ביטול תורה והיא היא השכחה השוכבת בלב הלומדים והיא היא הפתיות האוטמת לב המשכילים עד שבסבתה הם מתרפין מדברי תורה והיא תובעת עון ביטול תורה כל זה עתיד הקב"ה לדון אותה ע"פ מעשיה ולבטלה מן העולם. ופירש בכמה דרכים היא מקלקלת א' כל מה שיולד בעולם מהרשעים בבני אדם באומות ובישראל הכל מעשיו מפני שהמזיקין אלו הם נשמות רעות שהיא מפזרת בבני אדם ולפעמים בישראל מצד רוע החבור כמו בני ט' מדות אסנ"ת משגע"ח ואלו כולם בני לילי"ת נמצא שאין היזק לבני אדם מהם בהם אלא מצד החצונים ואח"כ חיובה דהיינו נזק וצער ושבת וריפוי כדמפרש ואזיל שכל מה ששבתו ישראל מדברי תורה הוא מצדה פעם פתויה פעם ע"י עונשה שהיא מענשת אותה בגלות כדמפרש ואזיל. י"ב אבנין וגו' היינו סוד קשוטה בד' חיות שסוד פניהם י"ב אבנים מרגליטן תחות מלכא בסוד בתולות אחריה רעותיה מובאות לך. ובגדי זהב הם למטה פניה החצונים לכך משמש בהם בשאר הימים בחוץ אמנם יש לה פנים עליונים שבהם מתקרבת אל דודה והם סוד שם הוי"ה שהם תוכיותה ופניה המביטים לת"ת והוא אליה ולכך משמש בהם בפנים.

דאונון פני שור שיש כן בחצוני פני שור שבו שמאלו הוא. דאינון עון וגומר והם ד' כחות שבשור דהיינו קושי על קושי שמאל השמאל דהיינו גו"ף ש"ן רג"ל קר"ן כנגד עו"ן גו"ף. משחי"ת ש"ן. א"ף רג"ל. חמ"ה קר"ן וכל אחד קשה מחבירו ועושה רע יותר מחבירו ובכחות אלו פעל מה שפעל. גוף רבץ על הכלים דהיינו שבטל עבודתם וסלק קדושתם וכתת זהבם ומסרם ביד אויבים ובשן דיליה הוא כח עליון שבו שואב כל השפע הראוי לבא בייחוד ליש' והיינו אכל כל קרבנין וחלקו שהיה מזונו בסדר נאות לצד צפון אמורים ופדרין דמתאכלין כל הלילה מסרו אל כחותיו הגרועים אל מטה דהיינו רגליו התחתונים והכח העליון אשר לו דהיינו קרן בו פעל היותר קשה דהיינו קטל כהנייא וגומר הרי אלו נזקי שור ראש למזיקים. מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג זלה"ה כ' ה"ג עד דיחזיר בכל האברים דילי'.

אנת מתמן. לעיל קאי דאמר אבל שכינתא דאילנא דחיי וגומר ועל האי אילנא דחיי היינו הת"ת אמר תמן.

בחבורא דא דרמ"ח פקודין כלומר השגת להתקשר תמן ע"י שנתחברת ונשתתפת עצמך בעשיית רמ"ח מצות עשה דשייכים בת"ת שכך מצות עשה הם ברזא דזכור ושס"ה מצות ל"ת הם ברזא דשמור כנזכר בזוהר. ולית אנת חייש ליקרך. כשהיית מקיים אלו רמ"ח פקודים הגם שהיה מגיע לך איזה זלזול כבוד בעשייתם לא היית חושש ליקרך כמו שמצינו שהלך משה בעדת קרח עד ביתם כדי לרדוף שלום הגם שהיה לו זלזול כבוד בהליכתו שם. ה"ג דאנת אמלך לקב"ה בכל אברים דשכינתא דאינון בעלי מדות דכל ישראל אינון אברים דשכינתא וגומר:

קום רעיא מהימנא לסדרא וגומר בסידורא דשמא דא הוי"ה דאיהו רכב אלהים רבותים אלפי שנאן. הנה פקודא דא הוא קשור עם פקודא למיסב כהנא רבה בתולתא שהוא ריש פ' אמור ושם מיירי בשם זה הוי"ה לכך אמר כאן:

בסדורא דשמא דא. דהיינו השם הזה שאנו עוסקים בו אלא שהמדפיסים הפסיקו אלו הפקודים וכתבו כל פקודא ופקודא [במקום] שלו והריסתם גדולה מבניינם שכמה ענינים תלויה הבנתם בקשר פקודא דלעיל מיני' ובהפסקתם זה נשארו הדברים בלתי קשר ובלתי הבנה. והענין כי כבר ידעת שכל הוי"ה מהופכת היא דין וכן שם זה מורה דין וכמ"ש הנה יד ה' הוי' למתוח הדין במקנך וגומר. והשם הזה כשהוא הוי"ה ביושר מורה על סדור ד' חיות דאזלין כסדרן דהיינו י' (פנה) [פני] ארי' ה' פני שור ו' פני נשר ה' פני אדם. שבזה שלטין דכורין על נוקבין י' על ה' ו' על ה'. אמנם כשהשם הוא בסדר זה הוי"ה מורה דין דהיינו תגבורת פני הגבורות על פני החסד והרחמים ויהיה סדר החיות כפי סדר זה השם שור נשר ארי' אדם והיינו שנא"ן כי ן' הוא אדם כדאי' בריש פרשת ויצא בס"ת וז"ש בסדורא דשמא דא הוי"ה דאיהי רכב וגומר שנא"ן ושעור הכתוב כך כשהוא רכב אלהים פי' מרכבת דין יבואו אותם הרבואות והאלפים בסוד שנאן. יי' בם פי' אימתי הוי"ה בם שנעשים כסדר השם הישר סיני בקדש כשהיו במעמד הר סיני שנתנה לישראל תורת חסד וז"ש:

דהא מסטרא דימינא דתמן הוי"ה וגומר. הכי סידורא דילהון אדם אריה נשר שור ן' אנ"ש הפך שנא"ן והסדר הזה מורה סוד החסד והרחמים שאדם שהוא המלכות עתה אצל פני ארי' פני חסד בסוד כוס של ברכה בימין ופני נשר שהם רחמים גוברים על פני שור.

וכפום שינויין דהויין הכי איהי תנועה וגומר. והיינו דקאמרן כי כפי שינויי ההוויו"ת כך תהי' הנהגת החיות כמו שנתבאר בפרשת ויקהל דף רי"ב שהחיות יודעים שינויי ההנהגות ע"י הסתכלותם ברקיע שעל ראשן כנזכר שם. ה"ג וחיוון דסטרא אחרא פי' ד' אבות נזיקים שהם כנגד ד' חיות הקודש הם סידורייהו שנא"ן השור והבור וגומר.

וסיומא דילהון אדם מועד. כלומר שור (נגד) [נראה שטעות הוא תיבת נגד] שבקליפה הוא נגד שור קדושה שבגבורה. ואדם בליעל שבקליפה הוא נגד פני אדם שבמלכות וז"ש הכי סידורייהו שנא"ן ואע"ג שאין רמז לבור והמבעה וההבער שיהיה כנגד נשר ארי"ה מ"מ מצינו הראשון והאחרון שהם שור ואדם איתנהו בהדיא וממילא משמע דבור ומבעה והבער הם כנגד נ"א דשנא"ן: ה"ג ובגין דא התחלה דילהון השור בד' אבות וגומר פי' סדר נזיקין מתחיל ד' אבות נזיקין השור וגומר ואחר שאמר כל דיני השור והבור וגומר הן ותולדותיהן בסוף פ' שני מסיים אדם מועד לעולם וגומר וכן כל עסקו כאן הוא לפרש אלו הד' אבות נזיקין עד אדם מועד לעולם דהיינו אדם בליעל איש און כדמפרש ואזיל:

פתח ר"מ ואמר י"י שפתי תפתח וגומר הנה פתח בפסוק זה ושאל עזר וסיוע לדרוש באלו הד' אבות נזיקין בדרך סוד ואגב אורחיה ללמוד קטגוריא עליהם על מה שעשו בירושלים. ובישראל ויעשה בהם דין ונקמה וז"ש קום אתער בדינין:

אדני אתה שפתי תפתח כל הרוצה ללמד עליהם קטגורייא ותעשה בהם דינא וזהו:

אדנ"י בהיפך אתוון דינא. ה"ג כל דינין בהאי שמא אתדנו.

בית דין בשלשה.

בית דין שכינתא לקבל תלת אבהן עמודא דאמצעיתא דיין האמת וגו'. פי' ב"ד בשלשה אין ב"ד פחות משלשה והיינו ב"ד שכינת' והשלשה הם ג' אבות שהם הפוסקים הדין. אמנם היא הגומרת הדין ע"י רצועות הדיינים של שור וחמור והיינו סוד משארז"ל חזן הכנסת אוחז בבגדיו אם נקרעו וגומר והו' המכה ע"י הרצועה שבידו וכן עולה חז"ן עם המלה כמנין אדנ"י. עמודא דאמצעיתא דיין ע"ש שעושה כדיין הזה שבוצע הדין ומכריע ביניהם ומאמת הדין על שניהם על התובע והנתבע כך הת"ת הוא מכריע בין החסד והגבורה ומאמת הדין בביצוע.

מסטרא דאדני דיין אמת ומסטרא שם אלהים שופט. פי' הת"ת דן את הדין בא' משני פנים או מצד המלכות שהוא מדת הדין הרפה שאז נק' דיין אמת שדן את הדין בביצוע שהוא דין רפה או מצד הגבורה הקשה שאזי נק' אלהים עתה אמר ר"מ אדני שפתי תפתח וגומר. אתה אדני תשתתף עם הת"ת שהוא נק' דיין מסטרא דילך כל דין שיש בך תשתתפנו עמו וז"ש בסמוך אדון איהו קב"ה באדנ"י לדון בכל מיני דינין וגומר. וכן אתה הת"ת שאתה נק' שופט בשיתוף שם אלהים שהוא הגבור' הקשה בשני דינין אלו שפטני אלהים וריבה ריבי באופן שתתמלא מכל הדינין ושפטה משפטי מד' אבות נזיקים אלו הנז' בבבא קמא.

ואבתרייהו לדון בדיני ד' שומרים שבבבא מציעא. לקבלייהו דינין ארבעה. שבבבא בתרא.

בכמה מיני תביעות דחיוב ממון.

והורגו בא' מד' מיתות ב"ד אחרי הג' בבות.

דמינה כל נזיקין אישתכחו ה"ג וזהו פי' לאבות נזיקין דקאמר דהיינו אביהם של מזיקים. שפחה בישא לילית ובן זוגה סמא"ל שמהם יוצאים מלאכי חבלה ונשמותיהם של רשעים א"ל אח"ר מזי"ק גזל"ן רשע בת זוגי' סם המות קראו בד' שמות אלו להורות שהוא עם בת זוגיה הם שנים שהם ד' אבות נזיקין שכן הוא אב לע"ז אל אחר הנז' במס' סנהדרין ובת זוגיה סם המות הממית אותם בד' מיתות ב"ד הנז' שם. וכן הם אבל נזיקין כולם הנז' בבבא קמא וז"ש מזי"ק וכן הם אב לגזלנין אשר הלכותיהם נזכרים בסוף בבא קמא פרק הגוזל ובבבא מציעא שהמוצא מציאה יחזירנה לבעליה ולא יגזלנה וכן לא ישלח יד בפקדון שהוא גזל וכן דיני אונאה וריבית ואומנים ופועלים לא יגזלו בפעולתם וז"ש גזל"ן וכן הם אב לרשעים ורמיזי בבבא בתרא בני רוכל תקברם אמם לפי שהיו רשעים והגם שאל אחר וע"ז הוא בסנהדרין מ"מ איידי דחמירא לי' אקדמי'. וי"ס דמוחלפת השיטה רשע גזלן. ויהיה רשע רמז לדינין שבבבא מציעא כגון אונאת ממון ודברים וריבית שהלוה והמלוה והערב והעדים עוברים והם רשעים. וגזלן רמז לדיני בבא בתרא שכולם דיני ממונות שאין לך מקצוע בתורה יותר מהן והבלתי נזהר בהן נק' גזלן.

נזק שבת וריפוי וגומר ה"ה שיש צער ובושת לתבוע עליהם אלא דתני ושייר וכן לקמן מפרש נמי בוש"ת שבת דבטולא דאורייתא כגון דורו של שמד שגזרו שלא יעסקו ישראל בתורה. וריפוי דגרמת לון דמתרפין כו' הגם שכפי הפשט הוא אגר אסיא ישלם. הכא דריש ריפוי מלשון רפיון והיינו אפי' בדור שאין בו שמד גורמים בפחדם ובאיומם שיתרפו ישראל מדברי תורה מעצמן וז"ש בכמה נזיקים וגומר וכמה גזילות משפחה בישא כלומר וכמה גזילות יש לתבוע מן שפחה בישא שיש תחת ידה שגזלה מישראל. גזילת העני ישראל.

כמה ברכאן גזלת וגומר בכובד המס פי' כמה גזל דברכאן דצלותא גזלין ע"י כובד המס שבעוד שהוא זמן תפלה וזמן ק"ש מבטלים אותם עד שיעבור הזמן ק"ש וי"ח ברכאן דצלותא באופן שגזל הם בידה. א"נ ברכת הנהנין גוזלין משכינהא בכובד המס שהעני שיש לו לקנות איזה פרי או מלבוש וכיוצא מונע עצמו מלקנות כדי לפרוע המס. דאשתארת ערומה מד' בגדי זהב מד' טורי אבן נראה מכאן שלקחו חשן ואפוד בחרבן הבית ולא נגנזו ולפי מה שאמרו רז"ל שכל מה שעשה משה ע"ה לא שלטה בהם האויבים צריך לומר שאלו הם חוש"ן ואפו"ד שעשו בבית שני שלא היה בהם קדושה כ"כ שלא עשאום אלא כדי שלא יהיה הכהן מחוסר בגדים ולא היו שואלים ברם לפי שלא היו נענים מהם כמשארז"ל.

שור מועד בעלה. סמא"ל בעלה דשפחה הנז' ולפי שטומאת הנקבה ועזותה היא יותר קשה מטומאת הזכר כנזכר בריש פרשת ויצא בס"ת וכן הניזקין שהיא עשתה הם יותר גדולים מנזקין שעשה הזכר לכך הקדים אותה ואחרי' בעלה והגם דמתני' התחיל בו השור ואחריו הבור נוקבא בישא והכא הקדים הנקבה לא קשה דמתניתין לפי שהזכירה מלת אבות שהוא נופל בעצם על הזכר שהוא אב לנזיקים לכך הקדימו במשנה אמנם הכא דדריש לי' הקדים הנקבה לטעם הנז': עכ"ל הרא"ג ז"ל: