אור החמה על ספר הזהר ב:רלד

אשתו כגופו וגומר הענין כי שם ו"ה נשמ' אל ז' אברים דבהון עשיית המצות כי סוד מצוה תיקון המ' שהיא נק' מצוה והיינו אברים בפרטות בת"ת ובהם רמ"ח מצות רמ"ח אברים בפרטות בתורה שבכתב וקיבוצם יחד נעשה גוף א' בז' מדות בשכינה והיינו אשתו כגופו שכללם במ' גוף ולבוש אל פרטם בת"ת ולפי' ע"ש פיקודין שהם רמ"ח אתקריאו אברים דהיינו בת"ת ועל שם שכינתא שהם נכללים שם יחד ונעשין גוף אחד נק' גופא והיינו סוד האדם התחתון באבריו לפי פרטי המצוה יהיה בת"ת כגון בהיותו נותן צדקה ביד באבר אחד פרטי אמנם נעשה בכל הגוף וכן שאר המצות נעשו בכלל כל הגוף והם פרטיות באבר אחד מן האברים ומצד הת"ת הם פרטיות בספי' ידועה בחינה ידועה ומצד המ' היא כוללת כגון מצוה הנעשית בהילוך כוללת הרגלים והנעשה בידים כוללת הידים והלויה למת כוללת כל הגוף ועליית הרגל ברגלים והשתא ניחא שהם דרך כלל ז' מצות ובפרט רמ"ח כי בסוד הת"ת ששם פרט המצות באברים הם רמ"ח ומצד המ' ששם כלל הגוף הם ז' כנזכר. אמנם יש לאדם מעשים בגוף שהם גשמיים ליהנות מן העולם וזה מצד החומר ויצה"ר ומשם הוא נק' האדם בשר ודם חומר העכור וז"ש דמסטרא אחרא וגומר באתר דלית שכינתא וגומר כלומר עצם האדם הוא הרוח החיוני שבתוכו והוא מתאצל מת"ת ומתלבש בגוף אם הגוף הזה עוסק במצות אז הם אברים קדושים בסוד מצוה שהיא שכינה גוף לתורה מפני קורבתם ודבקותם יחד נדבוק הגוף עם הנפש. אמנם אם אין הגוף מתקדש במצות אלא נהנה מן העוה"ז אז לית תמן שכינתא דהיינו מצוה ונמצא הגוף מסטרא אחרא עור ובשר וגומר ואז אינו גוף דהיינו שכינה אלא לבוש שאין החצונים מתייחדים בת"ת דהיינו הרוח החיוני התורה אלא שהוא מתלבש בהם בלי קשר וייחוד כלבוש שאין לו קורבה ודבוק עם הגוף שנפרדת בקלות. וראיה שהת"ת נק' אדם זאת התורה אדם ושכינה גוף הן הן גופי הלכות דהיינו השכינה הנק' הלכה ופסק דין. א"כ נקטינן השתא כי הפסק דין עצמו גוף לת"ת המתלבש ודיין הוא הת"ת ועיניו רואות היינו סוד ו"ה וא"ו ה"א רואות ע"י עיני ה' משוטטות שהם ז' אברין דאמרן דאינון גופא וא"כ ת"ת הוא שופט בז' עינים של הבינה דאינון י"ה יו"ד ה"א שהם ז' עינים זכרים ודיין מסטרא דמ' בשבעה אברין דגופא כנזכר. שוטר הוא הת"ת מצד היסוד כדמסיק והיינו מצות שופטים ושוטרים וגומר:

מדבר שקר תרחק וגומר פקודא בתר דא להשוות וגומר בסופי תיבין אח"ד וגומר כלומר אם היה נוטל שוחד או נושא פנים לא היה א' אלא שנים לזה דינו בדרך א' ולזה דינו בדרך אחר והיינו שניות שפועל דינים שונים זה מזה ונמצא הדין מתקלקל בידו מצד החצוני שבו פנים מפנים שונים ובו הרבוי והשניות אמנם מצד אחדותו חוייב יהיו הכל שוים לפניו והיינו שאחד מצטרף עמו בדין וכאשר יתחייב הא' היינו דכל חד אתדן כפום עובדוי דהיינו שינוי בנפעלים לא בפועל.

צדיק יצה"ט שופטו כלומר הדין משתנה עליו מצד פעולותיו כי מפי עליון לא תצא הרעות והטוב אלא כל א' כפי מעשיו והיינו שכר מצוה מצוה ממש מיצרו הטוב ומצותיו נעשה לו לבוש המאיר והיינו שכרו מעשיו ממש וכן לרשע שכר עבירה עבירה והיינו יצה"ר שופטו דינו הקשה אינו אלא לפי קושי מעשיו ותגבורת יצרו הרע ואם הוא רשע גמור עונשו לאין תכלית ואם הוא בינוני ישב עד יתעכל יצה"ר שבו ואח"כ ישוב אל מקום יצה"ט שבו וישתכר ממנו כפי מעשיו בענין ששינוי הדינים תלוי בשינוי המעשים כנזכר. ומה שאנו רואים הצדיק נהנה מזיו השכינה והקב"ה שורה עליו והרשע הקליפות עמו והשכינה מסולקת ממנו ג"ז אינו אלא מצד מעשיו והיינו אומר מאן דאיהו מאילנא דחיי דהיינו מסטרא דאצילות ת"ת לית ליה דינא כלל כלומר אין להענישו מפני שהכניע היצה"ר שהוא מקום הדין והעונש עד שביטל כחו מכל וכל ונסתלק ממקום שליטתו ונדבק בקב"ה באצילות כדכתיב לא יגורך רע ואמאי איקרי צדיק וגומר כלומר בשלמא אי מפרשינן טוב ורע דהיינו טובה בעולם ורע בעולם ניחא שהוא צדיק ויש לו רע וכן הוא רשע ויש לו טוב אלא לדידך דפרשת טוב יצה"ט רע יצה"ר א"כ כיון דרע לו אמאי איקרי צדיק וכיון דטוב לו אמאי איקרי רשע ופי' ואמר כי הצדיק ורע לו הכוונה שאינו צדיק הגמור הנאחז באצילות שאין לו רע כלל אלא הוא למטה בסוד עץ הדעת טוב ורע דהיינו טוב דא מטטרו"ן ורע דא סמא"ל ופעמים גובר הטוב על הרע ופעמים גובר הרע על הטוב. אמנם יש רשע ורע לו ואין לו חלק בטוב כלל וזה אבוד אמנם צדיק ורע לו אוחז בטוב ומשם הוא צדיק ואוחז ברע ומשם הוא רע לו וכן הרשע אוחז ברע ומשם נק' רשע ואוחז בטוב ומשם טוב לו אמנם ההפרש בין שני הכתות הוא צדיק מגביר הטוב על הרע ומכניע היצה"ר תחת הטוב בכל האפשר לו וז"ש בגין דטוב שליט עליה וההוא רע תחת רשותיה וכן הרשע הרע אסתלק למהוי רישא ואינו פועל הטוב אלא במקרה מעט מזעיר מפני היותו נכנע תחת הרע. ואע"ג דרשע מכתיר כאו' בבלע רשע צדיק ממנו ופי' צדיק ממנו בולע צדיק גמור אינו בולע ויכיל צדיק גמור לאענשא ליה לעוקרו מן העולם אם היה רשע גמור שאין לו חלק בטוב מותר להענישו ולבטלו אמנם רשע שיש לו טוב אלא שהוא למטה מהרע גם ענוש לצדיק לא טוב אינו תועלת מהטוב ההוא אלא יאריך לו כי שמא יחזור בתשובה ויכניע הרע תחת הטוב: דמסטרא דרשע וגומר להראות שאם הצדיק יעניש הרשע פוגם במדה העליונה וז"ש דמסטרא דרשע וטוב לו שכינתא נתגל וגומר ואם יחזור בתשובה מסלק שכינה מעפרה וגואלה מגלותה אמנם אם יענישהו לא יחזור ונמצאת מצדו שכינתא שוכבת מרגלותיו ומי גרם זה הצדיק שהענישו ולא נתנו לשוב אל קונו. יצה"ר נוקבא דיצה"ר דכר היינו שפחה רעה ועבד מביש ס"מ ולילי"ת. ולית כל שכינתא שקולין הענין כי אין בחי' שכינה המתלבשת בבריאה שוה כשכינה עצמה דאצילות והנה בחי' שכינה המתפשטת אל תוך הבריאה למטה ממנה סוד היצירה שהוא עולם המלאכים דהיינו עץ הדעת טוב ורע כלומר קרוב אליה הרע והיא כורסייא כי סוד כסא הכבוד הוא סוד הבריאה ומה שנאמר שיפגם בעון וישלוט עליה החצוני ושפחה כי תירש גבירתה נאמר על בחינה זו מפני שהיא מדת הטוב ונגדיית לה ורע דא סמא"ל והיא מיימנת לזכות וסמא"ל ונוקבא משמאל לחובה ובהיות גובר סמא"ל מפני מעשה התחתונים נאמר שהיא פגומה ושפחה תירש גבירתא כי במקום שהיה ראוי שתפעול סוד הטוב נשפע הדין ופועל הרע והיינו שיורשת ממש ההנהגה שהוא ע"י החצונים. אמנם מצד האצילות שאין שם עליית הרע ולא מות היא הנק' כבוד ה' ועליה נאמר אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן והיא הנק' שכינתא דאילנא דחיי. וא"ת א"כ איך יצדק פגם באצילות ואיך יענש החוטא מאת האל לז"א אבל בגין דאתמר בהו ומלכותו בכל משלה דהיינו שהשכינה דאצילות היא המנהגת העולם בכלל ע"י הבריאה אם כן הבריאה כסא אליה והפוגם בבריאה כאילו פוגם בה בעצמה וע"ד זה ממש עולה הפשע והעון בת"ת ויסוד וז"ש וקלנא דמטרוניתא ממלכא איהו והטעם לזה מפני שאין ההתעוררות הראוי עולה והיינו פגם הכסא והיינו קלנא דשכינתא וזה אפי' בפגם קטן כ"ש עון שיגרום יותר כ"ש מאן דאעבר לה מאתרה כי אתרה הוא האדם בסוד נר"ן הוא כסא לשכינה שלכך נברא והוא החוטא פגם כסאה וסלקה ע"י עונו ושפחה בישא שריא על האדם בסבת הפגם ההוא ולית ליה תקנה אם לא בהטהר מכל וכל כי האומר אהיה כשר בכל התורה חוץ ממצוה פלונית נק' משומד למצוה ההיא מן הטעם הנז'. מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' נקבים ע"ש נקבה ע"ש שאלו הז' חלונין מקבלין השגחה מצד הבינה המשגחת בעניני הת"ת ע"ד ושמים לא זכו בעיניו וז"ש לעיל הא ז' דאימא עילאה. ה"ג אסתכל בז' אברים דלתתא דאינון תקונין דגופא וגו' תקונא דגופא תיקון המלכות כפי האבר שעושה איזה מצוה מתקן אותו למעלה בשכינתא וז"ש וע"ש פקודין אתקריאו אברים וגומר. וכן אם עושה עבירה אותו האבר פגום בו ופגום למעלה. אשתו כגופא דמיא לפי שאמר למעלה דז' אינון מסטרא דשכינתא תתאה בב' ידין וצואר וגוף וברית ותרין רגלין והם תקונא דגופא והם רמוזים בו"ה במלואם הוקשה לו שהרי מסטרא דת"ת נמי הם שהרי הז' אינם יוצאים אלא מי"ה וא"ו ה"א לזה תירץ ואמר אשתו כגופו דמיא כלומר כמו דקיי"ל בעלמא לענין חציצה אשתו כגופו כן ג"כ כאן וכלא חד אלא לפי שעשיית המצות בהם העשי' היא במלכות לכך נקט ז' דאינון מסטרא דשכינתא. ה"ג ועל (על) שם שכינתא. גופא דמסטרא אחרא לבושא אינון עור ובשר. וה"פ וע"ש שכינתא הגוף שהוא נעשה מסטרא אחרא שהם עור ובשר שהיא חלק הקליפה שנתן ביצירת האדם אותו גוף נק' בשם לבוש לבד אם אין השכינה שורה עליו וכאלו אמר וע"ש פקודין אתקריאו אברים וע"ש השראת השכינה גופא דמסטרא אחרא איקרי לבושא שכן באתר דלית שכינתא ההוא גופא לא אתקרי אלא לבושא וגו'. ותאנא והדר מפרש מהו גופא דמסטרא אחרא אינון עור ובשר וגו'.

הה"ד עור ובשר וגומר והענין דקשה אחר שהגוף הוא המדבר עשיתני מבעי לי' לז"א הה"ד כלומר במה שאמרנו ניחא שהנשמה היא העיקר והיא הנק' אדם כנזכר בזוהר והיא אומרת עור ובשר תלבישני. ה"ג אלא לבושא לאדם דאיהו תורה והנה הרכיב המשל והנמשל יחד כי כמו שבמשל באתר דלית שכינתא אותו גוף נק' לבוש לאדם שבתוכו דוגמתו למעלה כשהאדם עוסק בתורה שהוא כנגד הת"ת הוא מתקן גופא דשכינתא וגורם שבאותו גוף ישכון הת"ת שהוא הבע"ה והוא התורה והוא הנק' אדם השוכן בגוף הזה וז"ש לבושא מלכות לאדם ת"ת דאיהו תורה שכן כתיב זאת התורה אדם הרי שאדם נק' תור' והוא הת"ת כנז' והכריע עוד מדכתיב כתפארת אדם. הרי האדם תפארת יושב בבית שהיא המלכות ובאתר דתמן מצוה שהיא כנגד המלכות שבה היא ענין עשיית המצות כדפי' אותו האדם העוסק בה נק' גופא דאדם ע"ש ששורה עליו השכינ' שהיא גוף לאדם ת"ת כגון גופי הלכות כל הלכה היא שכינ' כדפי' בתיקונים.

ופסקי דינין ה"ג. וג"כ היא המלכות כנז"ל שנק' דין תורה דין אמת ע"ש שהדין נפסק ונפעל ע"י.

קב"ה שופט.

עמודא דאמצעיתא וגומר. כלו' הת"ת נק' שופט מצד הבינ' הנק' הוי"ה בנקודת אלהי"ם וכן היא הגירסא בס"י דאיהו הוי"ה בנקודת אלהי"ם וי"ס דגרסי דאיהי אלהי"ם דהיינו שם אלהי"ם ממש וכדאיתא בכמה דוכתי. ה"ג שוטר הוא השליט ויוסף הצדיק מתמן.

ויוסף הוא השליט. והוא הכרח לפירושו.

וכל ספירין. שש קצוות.

אינון שופטים מסטרא דאימא עילאה שכן נק' אלהי"ם שפירושו שופטים.

דתפארת שופט הכריח שהו' קצוות נק' שופטים שכן הת"ת שהוא העיקר דאיהו גופא שבו אחוזים הקצוות נק' שופט. מצד הבינה וג"כ הם נק' שופטים מצדו ואינון (שופטים) [שוטרים] מסטרא דמלכות כשהם משתתפים עם המלכות להשפיע סוד הדין ולהלקות אז נק' שוטרים כמוה שהיא המכה כשוטרים הללו שמלקים ברצועה. ה"ג דצדיק מתמן שוטר ומושל הכריח שנק' שוטרים מצד המלכות שכן היסוד שלמעלה ממנה הוא שוטר ומושל ומצדו נק' היא שוטרת ומושלת עמים וכשישתתפו הספירות עמה נקראו שוטרים על ידה:

מדבר שקר תרחק וגו':

פקודא להשוות הבעלי דינים וגומר. ה"ג (דהא) [דיהא] איהו בדיוקני' פי' שיהא הוא בדיוקניה מה הוא אחד בלי שום שיתוף אחר גם אתה צריך שתהי' אחד בלי שיתוף דבר אחר כלל כגון ע"י שיתוף השוחד דמאי שוחד שהוא אחד שמתאחד עמו כאחד להפוך בזכותו ע"י שיתוף השוחד ובדינא להשוות תרווייהו כאחד שלא ידבר רך לזה וקשה לזה אלא בהשואה אחת שאם אין עושה כן מעל' עליו כאלו הטה את הדין וז"ש לא יטה. דינא.

עד דיקבלון דינא אחר שיקבלון דינא אם. לא ירצה לקיים הדין מצוה לחרפו ולדבר עמו קשות ולהכריחו לקבל את הדין וז"ש ולבתר כל חד אתדן כפום עובדוי.

צדיק יצה"ט שופטו בההוא עולם:

באילנא דחיי מצד הת"ת דאצילות.

עץ הדעת. טוב ורע מטטרון. ה"ג ההוא רע איהו תחות רשותיה רשע וטוב לו אמאי אתקרי רשע בגין דאיהו אסתליק למיהוי רישא דיצה"ר דילי' וטוב איהו תחות רשותיה כעבדא תחות רבו וגומר ופשוטו הוא.

ואע"ג דרשע מכתיר את הצדיק ונמצא שהוא רודף וקיי"ל הבא להורגך השכם להורגו מ"מ גם ענוש לצדיק לא טוב:

דמסטרא דרשע וטוב לו. עד השתא איירי בצדיק וטוב לו צדיק ורע לו בעצמם למטה. והשתא מיירי בפגמם למעלה. שבשני אלו יש לשכינה עילוי ויריד' אמנם לצדיק וטוב לו רשע ורע לו אינם בכלל זה וכדלקמן וה"ק דמסטרא דרשע וטוב לו שכינתא וגומר כמו שטוב לו שהוא יצה"ט איהו תחת רשותיה כדקאמרן לעיל כמו כן גורם למעלה בשכינה שתהי' שוכבת מרגלותיו דת"ת בסוד חירק באופן שאם יהי' צדיק וטוב לו דהיינו שהיצ"ט שלו יהי' גובר ג"כ יהי' גורם למעלה היות השכינ' בסוד #ו שורק בסוד החיבוק חבוי' בצלו או בסוד #ו חולם אשת חיל עטרת בעלה. אמנם השתא דאיהו רשע וטוב לו הוא כפוף תחתיו תחות מרגלותיו ג"כ למעל' גורם שתהי' בסוד חיר"ק ותגל מרגלותיו ותשכב. ה"ג האי איהו ושפחה כי תירש גבירתה שפחה דיצה"ר נוקבא.

יצה"ר דכר איהו בגינה אתמר וכבודי וגו' והכוונה כי להיות שהשכינה ירדה למטה (ומדורה) [ומדודה] נפרדה ומתלבשת בלבושי הגלות לבושי שק אשר שם שפחה מלכות הרשעה זהו שנק' ושפחה כי תירש גברתה כדאיתא בפ' לך לך פ"ד בהדיא:

שפחה דיצה"ר נוקבא כלומר השפח' של היצה"ר היא נקבה אמנם היצה"ר הוא בעלה של שפח' זו.

בגינה אתמר וכבודי לאחר לא אתן כלומר אם אני ושפח' כי תירש גברת' לא דשבק לה בהד' חליל' (ואתרחק) [ואתרחקת] מתוך רשותיה דהא תחות מרגלותיו איהי דהיינו מצע תחותי' ונטירותא דילי' בה וז"ש בגינ' אתמר אני י"י הוא שמי וכבודי דהיינו מטרוניתא לאחר דהיינו לאל אחר לא אתן.

שכינתא איהי עטרה על רישא דבר נש ודוגמתו למעלה גורם שתהי' עטרת בעל'. א"נ הא דקאמר לעיל (שכינתא) [שכיבת] ותגל מרגלותיו היינו מרגלותיו של זה שהוא רשע וטוב לו ופי' לא אתרחקת שכינ' ממנו שאולי יחזור בו ותעלה השכינ' למעל' עטר' על ראשו אמנם כשהוא צדיק ורע לו דהיינו שיצה"ר שלו כפוף תחתיו אז השכינה עטרה על ראשו ולכן כשהוא רשע ורע לו דהיינו רשע גמור לית לי' חולקא בשכינתא כלל לא תחת מרגלותיו וכ"ש עטרה על ראשו וז"ש ומסטרא דרשע לית ליה חולקא בשכינתא וגומר יצה"ר אתכפי' תחות גבירתיה. והיינו צדיק ורע לו דהיינו יצה"ר. שלו כפוף תחתיו ומסטרא דצדיק גמור היינו צדיק וטוב לו ומסטרא דרשע גמור היינו רשע ורע לו. ה"ג ולית כל שכינתא שקולין דשכינתא דאילנא דטוב ורע וגומר כלו' שלא יעלה על דעתך שמה שאמרנו בשכינתא ותגל מרגלותיו ותשכב נאמר על שכינתא דאצילות ח"ו אלא בשכינתא דאצילות עלי' אתמר לא יגורך רע מי שהוא צדיק ורע לו אחר שרע לו הגם כי היצה"ר שלו תחות רשותו לא יגור בה רע כלל והכי איתא בפ' כי תצא דף רע"ז: ה"ג מאן דפגים אתר דילי' אתחשיב וגומר והיינו שכינתא דטוב ורע שהיא אתר דשכינתא דאצילות בסוד קן צפור שמטטרון הוא קן דההוא צפור כנזכר בתיקונין. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון דלית חולקא לבר נש בשכינתא אלא מסטרא דטוב. כי תצא רע"ה: